נכתב ב-10.2001 פורסם בביטאון המרכז הישראלי לחקר עב"מים גיליון מס. 34 ינואר 2002
מבוא
הממצאים המשודרים ארצה מחלליות שצילמו בעשרות השנים האחרונות את כוכבי הלכת ואת ירחיהם, מראים כי לכל כוכב מאפיינים ייחודיים לו הן באשר לגיאולוגיה שלו והן באשר לאטמוספירה שלו. שונות זו יכולה להעיד על מגוון האפשרויות האקולוגיות הגדול מאוד הקיים על פני כוכבי לכת אחרים ביקום. בהנחה שקיימים חיים תבוניים על פני כוכבי לכת אלה או על חלקם וכי חייזרים אלה מקיימים קשרים עם חייזרים אחרים, חייבים לעבור תהליך הסתגלות לאקולוגיה החדשה מאחר והסביבה אליה הם מגיעים איננה הסביבה הטבעית שלהם.
משך ההסתגלות הוא פונקציה של מידת השוני האקולוגי שבין כוכב הבית לבין כוכב היעד. ככל שהשוני גדול יותר כך יידרש משך הסתגלות גדול יותר. במצב של דרגת שוני אפסית או כמעט אפסית לא יהיה צורך להשתמש בשום אמצעי מיגון. כאשר דרגת השוני היא שונה לחלוטין יהיה צורך באמצעי מיגון ובמקרים קיצוניים לא יהיה אפשרי לבצע שום טיסה לכוכב היעד והדרך היחידה לעשות זאת היא באמצעות חלליות רובוטיות.
בדיקה ראשונית של אופי השוני שבין אקולוגיות פלנטריות שונות תראה שקיימות שתי קבוצות של משתנים והן משתנים אטמוספריים ומשתנים אסטרונומיים. מכיון שהיצור התבוני המוכר לנו די הצורך הוא האדם נמחיש באמצעותו את תהליכי ההסתגלות לסביבות שונות.
משתנים אטמוספריים
קבוצת משתנים זו כוללת את הרכב האטמוספירה והלחץ האטמוספרי. על כדור הארץ מרכיבי האטמוספירה הם 70% חנקן ,29% חמצן והאחוז הנותר גזים אחרים כמו 2 CO . שהייה של אסטרונאוטים על כוכבים אחרים שבהם שיעור החמצן הוא 27% למשל או 31%, תתבטא באי נוחות קלה כאשר מתבצע מעבר חד לסביבה החדשה, מאחר והשינוי מבחינתם הוא מזערי. אולם אם השינוי הוא בסדר גודל משמעותי כמו 20% או 45% מתעוררת בעיה. בכל מקרה יש צורך באמצעי מיגון מתאימים. 20% חמצן משמעותם מחסור בגז זה וכבדות בנשימה ו-45% משמעותה עודף חמצן מה שעלול לגרום לכך שהריאות תישרפנה. אמצעי המיגון יכללו במקרה אחד מיכלי חמצן וחליפת מגן ובמקרה השני חליפת מגן ומערכת שתסלק את עודף החמצן. כאשר השינוי הוא מזערי ההסתגלות מתבצעת על ידי שהייה בתא לחץ לתקופה מסוימת לאחר ההגעה לכוכב היעד. כל קשר שהוא עם הסביבה החדשה חייב להתבצע רק לאחר שהייה של תקופה נדרשת בתא הלחץ. אין בשום אופן לעבור בצורה חדה לסביבה זו, שאם לא כן למבקרים בכוכב היעד עלולים להיגרם נזקים בריאותיים לעיתים גם בלתי הפיכים.
אותו הדבר אמור גם ביחס ללחץ האטמוספרי. כאשר ההפרשים בין הכוכב שאליו יוצאים לבין כדור הארץ הם של אחוזים בודדים הגוף יכול להסתגל לכך במהירות. כאשר מדובר בסדר גודל של עשרות אחוזים או יותר, יש צורך בחליפת מגן המסוגלות להתמודד עם הפרשי לחצים אלה. במצב של הפרשים בודדים של יש צורך בתקופת הסתגלות שנעשית גם היא באמצעות שהייה של תקופת זמן נתונה בתא לחץ.
משתנים אסטרונומיים
משתנים אלה מתייחסים לכוח המשיכה, למהירות הצירית ולעוצמת ההארה של השמש. אם נתייחס לכוח המשיכה של כדור הארץ כשווה ל -1 יחידה , כוחות המשיכה של כוכבי לכת אחרים יכולים להיות שווים לו, קטנים או גדולים ממנו. אם השוני הוא קטן מאוד כמו 1.2 או 0.8 תורגש אי נוחות קלה. במקרה של כוח המשיכה הקטן ההליכה תהיה קופצנית ובמקרה של כוח המשיכה הגדול תורגש כבדות קלה בהליכה. במקרים בהם ההפרשים הם משמעותיים יורגש הבדל גדול בצורה ההליכה. די להיזכר בצורת ההליכה של טייסי אפולו ששהו על הירח שכוח המשיכה שלו הוא שישית מזה של כדור הארץ. כאשר כוח המשיכה הוא 2 ההליכה היא איטית, כבדה מאוד וכרוכה במאמץ רב.. בכול מקרה לכוח המשיכה השפעה ניכרת על הלב, על זרימת הדם בגוף ועל הנשימה. דרך מתאימה להתרגל לכוחות משיכה שונים היא תרגולת ממושכת במצבי כבידה משתנים באמצעות ציוד מתאים לכך. המקום הטוב ביותר לעשות זאת הוא בתחנות חלל שבהן אפשר ליצור כוחות משיכה מלאכותיים.
מהירותם הצירית של הכוכבים היא שקובעת את אורך היממה שלהם. היממה יכולה להיות שווה לזאת של כדור הארץ, קטנה ממנה או גדולה ממנה. מבחינתם של כלל החיים על כוכבים אלה, המשמעות היא שינוי בשעונים הביולוגיים שלהם. גם לכך הגוף צריך להתרגל. אם אסטרונאוטים יגיעו למאדים לא תהייה לכך שום משמעות מכיון שהיממה שלו כמעט שווה לזו של כדור הארץ. אורך היממה שלו הוא 24 שעות ו-37 דקות. אם יגיעו לכוכב שהיממה שלו נמשכת 20 שעות, מבחינתם יווצר מצב בו בכוכב היעד, המקומיים נמים את שנתם, אך הם עדיין ערים. שהייה ממושכת על פני כוכב כזה תחייב התאמה של הגוף למצב החדש. אם לא כן פעילות הגוף שמטבעה תלויה בשעון הביולוגי תשתבש לחלוטין. אם יגיעו לכוכב שאורך היממה שלו כ-5 ימים ארציים ההשפעה תהיה קשה מאוד וספק אם יוכלו להסתגל למצב החדש. הם יצטרכו לפתח מנגנונים שיאפשרו להם להמשיך לפעול על פי השעון הביולוגי שלהם ויחד עם זאת לתפקד בצורה סבירה בסביבה החדשה.
כמאמר מוסגר ראוי לשאול שמא קיים שעון ביולוגי אופטימלי לחייזרים הומואידים(דמויי אדם)? כלומר האם רק חיים תבוניים ממין זה יכולים להתפתח רק על פני כוכבים שהיממה שלהם היא בסדר גודל של 24 שעטת פחות או יותר?
עוצמת ההארה של השמש משפיעה גודל האישונים. כאשר העוצמה היא חלשה האישונים מתרחבים וכאשר העוצמה חזקה האישונים מצטמצמים. הדרך הטובה להסתגל למצבים אלה היא שימוש באמצעי מיגון לעיניים. אמצעי אפקטיבי ויחד עם זאת פשוט הוא שימוש במשקפי שמש. בכל מקרה כאשר אסטרונאוטים מגיעים לכוכבים בעלי עוצמת הארה בגבולות הסיבולת הם יצטרכו לעבור תקופת הסתגלות שתאפשר לעיניים להתרגל למצב החדש ללא אמצעי סינון.
סיכום
אמנם השתמשנו בדוגמה האנושית כדי להסביר את תהליכי ההסתגלות ההכרחיים לאסטרונאוטים ילידי כדור הארץ המגיעים לכוכבי לכת אחרים, אך היא בהחלט יכולה להיות תקפה גם כלפי חייזרים הנעים במרחבי החלל בטיסותיהם מכוכב לכת אחד למשנהו. כל חייזר או קבוצת חייזרים רגילים לחיות בסביבה אקולוגית פלנטרית מסוימת. סביבה זו היא בית הגידול הטבעית שלהם. גם הם בהגיעם לסביבה אחרת יצטרכו לעבור תהליך הסתגלות.
מאוד יתכן שאותם חייזרים המגיעים לכדור הארץ ואשר מדווח עליהם כי רואים אותם על הקרקע ללא אמצעי מגן, באים מסביבה דומה לשלנו. יחד עם זאת קיימת אפשרות כי הסביבה הארצית שונה במידה זו או אחרת מהסביבה לה הם מורגלים. מידת השוני היא שקובעת את יכולתם לנוע ללא אמצעי מיגון פרקי זמן מתוחמים שאם יעברו אותם הם עלולים להיפגע. לגבי אותם מקרים בהם דווח כי נצפו חייזרים מחוץ לחלליות שונות, כדאי לבדוק כמה זמן הם נראו בתנועה חופשית. יהיה בכך כדי לתת מושג ראשוני לגבי כוכבי הלכת מהם הם מגיעים.