אנו מביאים בזאת את מאמרה של אודליה גולדרט על מושג הצדק שמופיע בפרשת שופטים שבתורה. לדבריה הצדק משמעו איזון, מפגש אמיתי בין סתירות ותרבויות זרות.
פרשת שופטים או: צדק = איזון – אודליה גולדרט
בפרשת שופטים, משה מעביר לעם ישראל עיקרון של שלטון מוסרי "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק" (דברים, טז' יח')-
סממן ראשון של צדק הוא שיוויון או איזון. המילה שער, חוזרת מספר פעמים בתחילת הפרשה והיא מפתח להבנה של ערך השיוויון בעשיית צדק: עם יושב בתוך עיר מוקף חומה שמגנה עליו ומסמלת עבורו טריטוריה; השער הוא הלב של העיר, יחד עם זאת, הוא נמצא בפתחה. כך נוצרת סיטואציה של בפנים ובחוץ; בתוך החומה- התקשורת היא בין אחים ומחוצה לה, פגישה עם זרים. השער כפתח במרכז החומה הוא מקום טעון, הוא מכריח את מי שיושב בפנים להתמודד עם האחר, עם הזר. בערים העתיקות, מיקום בית המשפט היה בשער העיר, זאת אולי כדי להכניס לתודעת העם, כי משפט אמור להוביל לעשיית צדק; משמע, למפגש אמיתי ושיוויוני בין קונפליקטים ותרבויות זרות.
צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף–לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ (שם, טז' כ')-
ריש לקיש, מאמוראי ארץ ישראל, מבחין בין צדק צדק תרדוף בפרשת שופטים לבין פסוק מספר ויקרא– "לא תעשו עוול במשפט, לא תשא פני דל, ולא תהדר פני גדול ובצדק תשפוט עמיתך" (ויקרא, יט' טו') בספר ויקרא, הפסוק מתייחס למשפט בין עמיתים; שני הצדדים באים אל השופט רק כדי שיורה להם איך להתנהג; במצב זה, תפקידו של השופט הוא לפסוק על פי עובדות התקרית. אין צורך "לרדוף" אחר הצדק, כי הנשפטים הם עמיתים, אף אחד לא מתכוון לרמות את האחר. הפסוק צדק צדק תרדוף, מתייחס ל סוג משפט, שבו השופט חושד שאחד הצדדים מנסה לרמות; במצב זה, הצדק "בורח" , אחד הצדדים מנסה להעלימו; השופט צריך להתאמץ ולחקור במורכבות פסיכולוגית, את הנשפטים, על מנת להשיג את האמת ולאזן את הסיטואציה.
אפלטון, בספרו פוליטיאה- סדרי המדינה, בחלק הראשון- גם שואל מהו צדק, וכמו ריש לקיש משיב במובן של ערך הידידות- בתחילה הוא מגדיר צדק- "להיטיב עם הידידים ולהרע לאויבים" לאחר התעמקות בסוגיה, אפלטון מתקן – ידיד הוא לא מי שנראה הגון, אלא מי שנראה הגון והוא הגון באמת, כך גם עם הרשע. בסוף חלק א' של פוליטיאה סדרי המדינה, אפלטון מבין שצדיק אמיתי לא אמור להרע לרעים – כי אז הוא עלול להעצים את הרוע הקיומי. אחרי כן, אפלטון שואל האם צדק הוא סגולה טובה ואם מי שדבק בו מאושר או לא. אפלטון דומה בפירושו לריש לקיש במובן של ידיד אמת. על ההבחנה אם מי שיש לך קונפליקט איתו הוא ידידך – משמע שואף לאמת, או אויבך, משמע מנסה לעוות את האיזון הטבעי והמחלוקת הטבעית בינכם. אבארבאנל, ממנהיגי היהדות הבולטים בתקופת גירוש ספרד, מפרש- צדק צדק תרדוף- "הדבר הצדיק והישר אותו תרדוף במנותך האנשים ההגונים לשפוט, כי הם במשפט יעמידו ארץ, ואם תעשה זה תחיה וירשת את הארץ": לרדוף צדק, זה להשיג את האמת, שעלולה להסתתר או לברוח בעת מחלוקות. כאשר תשיג את האמת – תוכל לחיות. עלפי מסכת אבות- "על שלושה דברים העולם מתקיים- על הדין, ועל האמת ועל השלום" – לא יכול להיות אמת ללא דין ושלום הכרחי להמשך התקיימותו של העולם.
*
וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת-רֵעֵהוּ בַיַּעַר, לַחְטֹב עֵצִים, וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ, וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן-הָעֵץ וּמָצָא אֶת-רֵעֵהוּ וָמֵת: הוּא, יָנוּס אֶל-אַחַת הֶעָרִים-הָאֵלֶּה—וָחָי (שם, יט' ה') –
המושג עיר מקלט מוזכר המון פעמים בתורה- מי שהורג בשגגה, רשאי לנוס אל אחת משלושת ערי המקלט. שוב עניין של מנוסה, כמו רדיפה- גם פה יש אזכור לעשיית צדק אמיתי אל מול צדקנות שטחית. לעיתים המציאות מטעה אותנו ואנחנו חושבים שאדם תמים הוא רוצח- אנחנו רוצים לעשות צדק ויכולים לגרום להיפך הגמור- הצירוף של המנוסה וחיים בסיטואציה מורכבת- מראה את הקושי של האדם לשחרר רצון או רעיון אידאולוגי ולהתבונן בפשטות מול פנים של אדם.
*
לֹא-יִמָּצֵא בְךָ, מַעֲבִיר בְּנוֹ-וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף
כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם–אֶל-מְעֹנְנִים וְאֶל-קֹסְמִים, יִשְׁמָעוּ; וְאַתָּה–לֹא כֵן, נָתַן לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ (שם, יח,י'- יד')-
– ביהדות חל איסור על כל כישוף. הפרשנויות מסבירות שכישוף הוא עבודה זרה בעיקר מכיוון שההתעסקות במציאות נסתרת, מחשיכה את המציאות הנראית, מפתחת עיוורון ומסירה את האחריות החשובה של האדם על קיומו.
– *
כ,יט כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא-תַשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן–כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת: כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה, לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר (שם, כ' יט')–
מהפסוק שמדבר על אדם שבשוגג הרג את חברו בזמן שחטבו עצים יחד, ממשיכה הכתובת על עצים בפסוק שמדבר על עת מלחמה. אם אתה כובש עיר – אסור לך לכרות את עצי העיר – כי האדם עץ השדה. רוב הפרשנויות גורסות כי האדם עץ השדה נאמר בהנגדה- האדם עץ השדה? המלחמה שיש לך היא מול אדם ולא מול האדמה והעצים- אל תכרות את העצים- כי הם נותנים פירות שאתה או אדם אחר יאכלו מהם בעתיד. אך יש פרשנויות שעומדות על אותו עיקרון דוקא בהקבלה של האדם לעץ. דוגמא לכך היא שירו של נתן זך- "כמו האדם גם העץ צומח- כמו העץ האדם נגדע ואני לא יודע איפה הייתי ואיפה אהיה כמו עץ השדה" משמע- אדם הוא אדם –כמו שעץ הוא עץ- השאיפה היא לשלום בשדה, לצמיחה. הפסוק מדבר על אדם במובן של המשך התקיימות האנושות- האדם כמו העץ שייך לטבע; גם במצב של מלחמה, של חרב, החרבה; צריך מידי פעם לעצור את החרב ולשמור על איזון שיוביל להמשך התקיימות.
*
החלק שמסכם את הפרשה מדבר על התעסקות מיוחדת עם מוות ומעצים את המשמעות העמוקה של המושג צדק- "כִּי-יִמָּצֵא חָלָל, בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ, נֹפֵל, בַּשָּׂדֶה: לֹא נוֹדַע, מִי הִכָּהו" (שם, כא' כ')ּ
בעת מלחמה, כאשר נמצא הרוג אנונימי מהצד האויב – ישנה פעולה מיוחדת של הקרבה- זקני העיר צריכים לצאת ולחפש מקום עם נחל איתן ובתול שלא עבדו אותו, משמע- מקום שהוא דוקא טוב לזריעה כדי לכבד את המת- ושם לעשות את מצוות עגלה ערופה- לקחת עגלה צעירה שלא נתנה חלב ולא המליטה- כמו המת שלא יוכל גם להמשיך לקיים חיים, עגלה שיהיה מצער להיפרד ממנה מכיוון שלא נתנה עדיין מפירותיה. ההרוג נקרא חלל – לא יודעים מי היכהו ומי הוא לכן צריך לחקור את מוצאו ולהקריב את העגלה קרוב לעירו של החלל- תוך כדי הודאה על כך שלא אנחנו הרגנו את האיש. המצווה מדגישה הערך של החיים.
פרשת שופטים מלמדת אותנו על קשר שבין שבין אדם לרעהו, או לזר לו. המלחמה הקשה ביותר היא הרדיפה אחר התקשורת עם הזר. חלל הוא גם מקום ריק – התקיימות מפורזת . רק כאשר תקשורת אמיתית מושגת חלל ריק יכול להפוך לשדה שמתקיים בשלום ונותן פירות.
