מנהג נשים

שלומית ליר קוראת בספרה החדש של עליזה לביא “מנהג נשים”העוסק בתחום התרבות הנשית. .

סקירה  על הספר של עליזה לביא

מנהג נשים :   מסע נשי של מנהגים, טקסים, תפילות וסיפורים /    תל אביב :   ידיעות אחרונות,   [תשע”ב] 2012.
‬ 

 

ספרה החדש של עליזה לביא “:מנהג נשים :   מסע נשי של מנהגים, טקסים, תפילות וסיפורים” מציג סוג חשוב ופחות מדובר של כתיבה פמיניסטית. הספר, שיצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות, אינו מבקש להציג תיאוריות פמיניסטיות חדשניות, או להביא נתונים המאירים את מימדי ההדרה ותהליכי ההגברה המרחיקים את נקודות המבט הנשית מהמרחב הציבורי. במקום זאת הספר מייצר הנכחה בשטח של פרקטיקום נשי המורכב מטקסים, תפילות וסיפורי נשים יהודיות לאורך תקופות בהיסטוריה. פעולה זאת מאפשרת מקום לאותם תפילות, סיפורים וטקסי נשים יהודיות ברחבי העולם, שאומנם היוו מאז ומתמיד נדבך ביהדות, אך מעט מאוד מהם הועלה על הכתב וחובר יחדיו באופן המייצר נוכחות ואמירה של כוח נשי.

כאשר לביא, מחברת “תפילת נשים”, שיצא לאור ב- 2005 וזכה בפרס הספר היהודי בארה”ב, (National Jewish Book Award), מלקטת מנהגי נשים ממנעד נרחב של מסורות נשים, המתקיימות בין איטליה לגרוזיה ומרוקו, בין גרמניה לקוצ’ין, בין תוניס לאשכנז, ובין עיראק, פולין וצרפת ונותנת להם במה היא מייצרת לא רק שיבוש תרבות, לתפיסה של ההיסטוריה כסיפור המסופר על ידי גברים ואודותיהם (his-story), אלא גם לתפיסה הרואה בתפילה וטקסים יהודיים פרקטיקום גברי מעיקרו.

לביא, לוקחת  תורה נשית, שנשמרה כמסורת שבעל-פה, וקיבלה מקום מועט בקנון היהודי לדורותיו, והופכת אותה לתורה כתובה. באופן זה היא מתערבת בשדה עתיק יומין של טקסיות נשית, ופועלת להשבת אוצרות הידע הנשי שנשתכחו. לביא מתחקה אחר סיפורים ומנהגים של נשים יהודיות, שסיפוריהן מהדהדים זה עם  זה, גם במרחקים של זמן ומקום. היא שוזרת מנהגי נשים מתקופות שונות בהיסטוריה היהודית, וממרחבי התפוצות, ומצילה במעשה כתיבתה מידע נדיר, מסורתי והלכתי של סיפורי סבותינו ואמותינו בטרם יאבדו בתהום הנשייה.

 שפע המנהגים, התפילות והטקסים מלמד על האופן בו שמרו נשים זיקה לאלוהי ישראל, לנביאות, ומנהיגות המופיעות במקרא. כך למשל טקסים הקשורים בבאר המיתולוגית של מרים, שלפי האגדה התגלגלה עם מרים ממקום למקום ארבעים שנה במדבר, והשקתה את בני ישראל. בין המנהגים: רחצה נשית בים בצאת השבת, שתיית כוס מים בצאת השבת המלווה בברכה “אשתה מים אלה מבארה של מרים הנביאה, המרפאה מכל צרה…”, ופרקטיקה של הנחת כוס מלאה מים על שולחן הסדר, הנקראת כוס מרים, לזכר בארה של מרים.

ספרה של לביא מעורר תקווה לספרים נוספים שיחקרו את הפרקטיקות השונות, ואת האופן בו נשים לאורך הדורות יצרו לעצמן קריאה חדשה של טקסטים מקראיים, תוך מתן מקום מרכזי לדמויות נשים במקרא כמקור השראה וחיזוק.

 

 

תגובה אחת

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

5 × חמש =