ביום שישי שעבר, ה-2 בדצמבר, הלך לעולמו משורר נהדר ואדם נפלא, אבי אליאס (2011-1955). ידו הרגישה והקשובה לעולם החי ולעולם הדומם הסובבים אותה, הולידה שישה ספרי שירה מצוינים: ספרו הראשון “אצטרובלים” ראה אור בהוצאת עקד, בשנת 1988. בהוצאת הקיבוץ המאוחד ראו אור שלושת ספריו “קדקד החלום” (1993), “כיסא וחיזור העכבשים” (1995) וספר שיריו המלווה ברישומיו של מנשה קדישמן “אלוהים ואיש שמן בג’יפ צהוב” (2005). הספר “היי בובי” ראה אור בהוצאת “עמדה”, בשנת 2010 ושנה לאחר מכן, ב-2011, ראה אור ספרו האחרון “שבלול העצב השמיני”, בהוצאת “קשב לשירה”.

עטיפת ספרו של אבי אליאס “שַׁבְּלוּל הֶעָצָב הַשְּׁמִינִי”, הוצאת “קשב לשירה”, 2011

למרבה הצער, הכבוד שבהיכרות אישית עם אבי אליאס נפל בחלקי שבועות אחדים לפני מותו. על כן אותיר את זכות ההספד לחבריו הקרובים וברשותכם, אקוד לו קידה עמוקה דרך שיריו. שניים מן השירים המובאים כאן לקוחים מספרו האחרון, “שבלול העצב השמיני”, המוקדש לאוזן – איבר חישה שנהפך לגיבור המחזור כולו. את האוזן הזאת, שאינה שייכת לו עוד, הוריש המשורר לקוראיו. בצוואה זו נוסחה בקשה אחת ברורה ומפורשת – “את רק אוזן. נסי להקשיב” – זהו תנאי ההקשבה, המפתח האחד והיחיד ליצירה ספרותית בכלל ולזו של אבי אליאס בפרט.
יהי זכרו ברוך.

אבי אליאס ז”ל

*

בְּרֶגַע גַּל הָאַרְכֻּבָּה סוֹבֵב בָּךְ
כְּמֵסַב שׁפוּךְ. שֶׁמֶן הַמָּנוֹעַ מִתְפָּרֵץ
בִּשְׁנִיּוֹת שֶׁל נְשִׁימָה.
רֶגַע קָרוּעַ תּוֹלֵשׁ עוֹר תֹּף
לְזִיזֵי עַצְמוֹת אֶגְרוֹפֵי הַפְּגִיעָה.
אַתְּ
רַק אֹזֶן. נַסִּי לְהַקְשִׁיב.
(“שבלול העצב השמיני” עמ’ 17)

*

כְּמוֹ מְנַצֵּחַ עִם שַׁרְבִיט אַתְּ שׁוֹלֶטֶת בַּגּוּף
הַכֹּל מְתֻזְמָן כְּשָׁעוֹן שְׁוֵיצָרִי שֶׁאֲבָנָיו
נִלְקְחוּ מֵהָאַלְפִּים הַמֻּשְׁלָגִים.
אֶחָד לְאֶחָד מִסְתּוֹבְבִים הַגַּלְגַּלִּים הַמְשֻׁנָּנִים
וּמַעֲבִירִים תֶּדֶר עֲצַבִּי
לְכַנְפֵי צִפֳּרִים.
עַכְשָׁו הַמּוּזִיקָה שְׁקֵטָה.
(“שבלול העצב השמיני”, עמ’ 24)

אגדה גרמנית

סַבְתָּא פְרִידָה הָיְתָה מְסַפֶּרֶת לִי שֶׁהֶנְזֶל וּגְרֵיטֶל
גָּרוּ בּבֵית שׁוֹקוֹלָד וְשָׁתוּ שׁוֹקוֹ חַם
בְּקַשִּׁית צַעֲצוּעַ,
אֲבָל לִי הִיא רִסְּקָה עַגְבָנִיּוֹת בְּשֵלוֹת
וְסִנְּנָה אוֹתָן לְצַלַּחַת הַמָּרָק,
וּפִזְּרָה עֲלֵיהֶן פֶּטְרוֹזִילְיָה וְיָצְקָה שַׁמֶּנֶת
חֲמוּצָה, וּבָחֲשָׁה בְּכַף כֶּסֶף וְקִנְּחָה בְּסִפּוּר
עַל וִילְהֶלֶם טֶל וְעַל הַחֵץ שֶׁפִּלַּח אֶת תַּפּוּחַ
הַמַּטָּרָה, וְתָמִיד סִיְּמָה בְּאוֹתָהּ שׁוּרָה:
וְאִם לֹא מֵתוּ עֲדַיִן הֵם חַיִּים עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.
(“אלוהים ואיש שמן בג’יפ צהוב”, עמ 46)

אבי אליאס בלקסיקון הסופרים

הבלוג של אבי אליאס

חברים מספידים את אבי אליאס:

רן יגיל: לזכרו של אבי אליאס

רפי וייכרט: עגיל עם יהלום דם -פרידה מרפי אליאס

יעל טומשוב -שרשת מכתבים לאבי אליאס

השאר תגובה

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

1 × 1 =