היא הייתה האישה הראשונה שחקרה את “הרופא וגרושתו”. היא כתבה את המאמר המדהים על ברנר. הוא היה כבר זקן. בערוב ימיו, ידע רק לצרוח בערבי מחאה פוליטיים ולזעוק שירים אבל משהו לאקדמיה הוא לא תרם, אבל משהו זרם בעורקיו, בדמו. אותו משהו, שזרם בעורקיה. הרצון לדעת יותר, להתפתח, ובעיקר הקנאה. הקנאה היא זו ששלטה בו, הוא רצה להיות כמוה, ואף יותר.
הוא היה איש עני, עובד ציבור. היא הייתה פרופסורית מן המניין. הוא ראה אותה היום בטלוויזיה. קרא אותה אתמול במוסף “הארץ”, שמע הרצאה במרכז הקהילתי, וידע גם שמרוב זקנתו הוא רוצה להיות כמוה. אבל הוא לא יהיה.
נער רחוב התהלך בדרכים עם תשוקה. עגנון בער בו וגם ברנר. “הרופא וגרושתו” המם אותו. הוא רצה להיות הרופא החולה וגם דינה הגרושה באותו זמן. אבל כסף לא היה לו וגם לא השכלה. הוא פנה אנה ואנה, מחפש דרך ומוצא, והנה אסף אותו האיש העני, מבקש ליצור דרך הנער קרש קפיצה, אם לא יהיה זנב לאריות, יהא ראש לשועלים.
לאט לאט לימד הרב את הנער פרקים בתורת הפרוזה, וגם בתורת השירה. פירש לו את “מכאן ומכאן”, וגם את “משירי שני סתווים” של לאה גולדברג. פירש לו מדרש ואגדה, ואת טודרוס אבולעפיה. את כולם לימדו כאילו הוא היה אותה האישה אליה ואל מעמדה ערג כל ימיו.
והנה התלמיד מאס ברבו. כדרך כל בשר, רצה להתקדם. על ידי איסוף זבל הצליח לאסוף פרוטה לפרוטה ולהיכנס לאוניברסיטה, פרש מחסות עובד הציבור ועבר לגור במעונות. שם פגש נסיכה מדהימה, שעודדה אותו להמשיך במחקריו. והנה, הוא ממשיך וממשיך, ממשיך וממשיך, ומתקדם.
קרה המקרה, והנער שכבר הפך לעלם, למד קורס אצל אותה הפרופסורית הנכבדה. והנה היא מלמדת אותו בדיוק את “הרופא וגרושתו”. הרי זה הסיפור אותו אהב יותר מכל אצל עגנון. ואז הוא מצביע ומספר דברי חכמה כאלו שלא נשמעו במחקר הספרותי עד עתה.
ומכאן לא רחק הדרך, למאמר אקדמי מלא ומפורט במגזין, ולראיון ברדיו, ובטלוויזיה, ולפרסום במוסף הספרותי.
והנה אותו עובד ציבור חוזר הביתה מעמלו. עייף, יגע, פותח את מוסף העיתון, ורואה את הנער בו השקיע את מיטב שנותיו כדי ללמדו מהי ספרות ומהי צורת שיר ופרוזה מתראיין על המחקר החדש.
קנאה מאכלת בו. אותה קנאה שהייתה לרופא בדינה, עכשיו אכלה בו. הוא החליט לשים קץ למשולש הבלתי אפשרי הזה. הרי כל חייו הוא מקנא בה, באישה אליה ערג, אותה רצה לחקות, והנה הנער בו רצה לשלוט, עולה עליו. הוא לא ייתן כדבר הזה.
הוא בוחר בטקטיקה נכלולית. הוא מחליט להתחפש לרופא ולבוא לנער באמצע הלילה. וכך הוא בא בלבוש רופא ומגיע למעונות שם הנער לן עם אהובתו. הוא מפחיד אותו : “אני ה ר ו פ א. א נ י א נ ס ת י א ת ד י נ ה. אם לא תהרוג את גרושתי, תמות.” ובורח.
הנער קם מבוהל, מאמין כי הוא הרוכל מ”האדונית והרוכל” והאדונית קמה להורגו. מחליט חד משמעית שעליו לעשות את מצוות האדונית. הוא לוקח סכין ציידים ובא למורה שלימדה אותו את כל מה שידע. הוא בא אליה עם סכין, וחושב שזה הסוף. אבל אז היא קמה ואומרת : “בשביל האפס הזה קמת להורגני, הרי עתיד גדול נכון לפניך.” הוא מבין שטעות בידיו וחוזר לחדר.
מחר, הוא מחליט, יהיה היום שהוא יתחיל בקריירה אקדמית משלו. הנה לו סיפור מהסרטים. משולש בלתי אפשרי, שאף הוא משחק בו. הרופא, גרושתו, והמאהב שזה הוא בעצמו.
