מתן חרמוני מומחה בספרות יידיש הן זאת הגבוהה והן זאת “הזולה ” ספרות “השונד ” של רומנים רומנטיים , המושמצת ,חיבר רומן על אחד מיוצרי ספרות “השונד”.
“מקורו של המושג “שונד” בגרמנית ( Schund ) ומשמעותו הישירה היא הפסולת המעלה ריח של סירחון הנוצרת בעת הפשטת עורה של בהמה שחוטה . בלשון הגרמנית הושאלה המילה לצורך תיאור כל דבר חסר ערך , מאוס ומשחית לרבות בתחום התרבות והספרות . ביידיש נמצא לראשונה שימוש במושג במאמר של ביקורת ספרותית שנדפס בניו יורק ב1898– ומאז נעשה רווח ביותר , במשמעותו השאולה בגרמנית , ועיקר שימושו היה בהקשר התרבותי: ספרות , תיאטרון ועיתונות . בתחומיה של ספרות יידיש כולל המושג את כל מה שלא נחשב ליצירה קאנונית , הן בעיני מבקרי ספרות והן בעיני פוליטיקאים ועסקני מפלגות שראו בעצמם מבקרי ספרות ותרבות , כך שהגדרתו במדויק אינה אפשרית . מי שנחשב לחלוץ הספרות הלא–קאנונית ביידיש היה נחום מאיר שייקביץ , ” יליד רוסיה , שהתפרסם בכינויו שמ”ר . הוא נולד ברוסיה ושם החל את פעילותו הספרותית ועבר אחר כך לארצות הברית . מאז ראשית דרכו כסופר ב , 1876– חיבר 15 רומנים בעברית, 205 רומנים וסיפורים ביידיש , 50 מחזות.”
( מתוך “זמן יהודי חדש,” מאת נתן כהן)
נוסיף ששייקביץ היה רק אחד מרבים שפעלו בשפת היידיש במגזינים היהודיים בארה”ב. ובהם דמויות ידועות כמו בשביס זינגר וזלמן שניאור שפרנסתם הייתה מכתיבת סיפורי “שונד”.
והנה ביקורתו של אורי מאיר על הספר שבו מתאר חרמוני את חייו של מחבר סיפורי שונד בדיוני אך בהחלט מייצג.
בממלכת ה”שונד “
מאת אורי מאיר
ביקורת על הספר:
היברו פבלישינג קומפני מאת מתן חרמוני
הוצאת כינרת זמורה ביתן, שנת 2011, 270 עמודים.
אז ככה: כשאר אחינו אנשי גאולתנו, הניח מרדכי שוסטר את ארצו ואת מולדתו ואת עירו ונסע לניו יורק; נער בן ארבע עשרה שנים, כמעט חמש-עשרה, יתום מאב ויתום מאם. (עמוד 21).
מתן חרמוני .צילם אלון סיגדי
מה אני אגיד לכם? קצת מעניין להתחיל ככה ספר. עצם הפרפרזה על ש”י עגנון, המספר את סיפור העלייה השנייה לארץ ישראל של גיבורו יצחק קומר, סיפור המקבל ממדים טרגיים, היא כבר חוצפה. אבל לשייך את ההתחלה ההרואית, המשובצת בפסוקים מפסוקים שונים, לסופר יידיש מניו יורק, ועוד אחד העוסק שמה שנקרא ספרות השונד, זו כבר עזות מצח של ממש.
כשידידי הטוב אלי אשד ביקש ממני, לפני מספר חדשים, לכתוב ביקורת על הספר של מתן חרמוני, דוקטורנט לספרות במחלקה בה גם dgfev online casino אני וגם אלי לומדים, חשבתי ש: “למה לא? עוד ספר נחמד.”
אבל עם חלוף החדשים, ובחירתו של הספר כמועמד לפרס ספיר, בחירה שלמרות כל השבחים שאחלוק לו כאן הפתיעה אותי, ואני משער שגם את הסופר, כתיבת הביקורת הפכה למצווה של ממש.
למען האמת, אהבתי את הספר ממבט ראשון. נושא הספר, תולדות חייו של סופר יידיש בניו יורק, הוא נושא מעניין לכל הדעות, ולומר שלא נכתב מספיק על הנושא הזה בעברית, לא ימצה את הדין עם הספרות העברית בארץ ישראל, שנוטה לעתים להיות קרתנית, ולא לשים לב למרחבי היהדות שקדמו לה, ולאלה שחלים באותו הזמן בו היא מתקיימת.
בתוך העולם הזה הספר של מתן חרמוני הוא משב רוח רענן. הוא מאיר את הנושא שלו בחן ובקלילות:
“עכשיו, אל תראו ככה את מרדכי. יתום, פרא, את האוקיינוס הוא חצה לבד, אבל עם הארץ הוא לא… מרדכי כמו שלמדו, ככה למד גם הוא… כמו שקראו את הרומנים של מאפו וסמולנסקין, ככה גם הוא קרא. כמו שאת כולם נשא הרוח, ככה נשא הרוח גם אותו. אל תראו ככה את מרדכי שוסטר.”
עם זאת, הספר אינו נטול פגמים. השפה הדיבורית שלו, והטון הקליל שלו, שהם היתרונות של הספר, הם גם בעוכריו לפעמים. הקורא יזכור, כך יש להניח, את ספרות היידיש, ואת ניו יורק של ראשית המאה, אבל את מרדכי שוסטר? אני חושש שכמו שאת כולם שכחו (גם את מאפו וסמולנסקין) כך ישכח הקורא גם אותו.
לא בטוח שזה נורא. נראה לי שהסופר רצה לתאר פה עולם שאבד יותר מדמות שאבדה. אחרי הכל, מרדכי שוסטר הוא דמות בדיונית, ואת סופרי השונד עצמם לא נראה שמישהו זוכר.
אבל בעצם הניסיון יש כבר משהו כמעט הרואי. בעצם החוצפה לכתוב את המילה “היברו” בכותרת של ספר בעברית. זהו בעצם הניסיון של הספרות העברית להכיר את עצמה לכל ארכה ורחבה, וזהו בוודאי ניסיון מבורך.
לפני כמה חדשים חשבתי שהניסיון הזה יעניין אולי כמה חבר”ה במחלקה לספרות עברית בבאר שבע, אבל הבחירה של “היברו פבלישינג קומפני” כמועמד לפרס ספיר, אומרת שאולי זה מעניין עוד כמה אנשים.
שיהיה לכולנו לבריאות.
ראו עוד על מתן חרמוני ו”היברו פוליבשינג קומפני
: שירה לב ארי מה מעיק על מרדכי שוסטר:ראיון עם מתן חרמוני
|
|
על “היברו פבלישינג קומפני”
|