אביו הספרותי של השיר הידוע “ליל חורף” (1946) הוא יורי אנדרייביץ’ ז’יוואגו – גיבורו של רומן הנושא את שמו מאת הסופר והמשורר היהודי-רוסי בוריס פסטרנק (1960-1890). הרומן “דוקטור ז’יוואגו”, שמשלב בין פרוזה לפואזיה, הוברח למערב לאחר שנדחה על ידי השלטונות וההוצאות לאור בברה”מ בגין תכנים אנטי-סובייטים, ופורסם לראשונה במילנו, בשנת 1957.
שנה לאחר מכן, ב-1958, בעקבות פרסום הספר באיטליה ובהמלצתו של הסופר אלבר קאמי, הוענק לפסטרנק פרס נובל לספרות. אולם בשל הרדיפות הקשות והסנקציות שהוטלו על המחבר עם פרסום הספר במערב (אקט שנתפש במולדתו כבגידה לכל דבר ועניין) – סנקציות שנהפכו עם מתן הפרס הנכסף לקמפיין שנאה עצום ממדים – סירב פסטרנק לקבלו במכתב ששיגר לאקדמיה השוודית. פסטרנק נפטר שנתיים לאחר מכן מסרטן ריאות. רעיו ועמיתיו סברו שמחלתו הידרדרה בשל המצב הנפשי הקשה שהיה נתון בו מאז ימי רדיפתו.
כיום נהוג לראות בפרסום רומן זה את ראשיתה של ספרות הטַמִיזְדָטִים (כלומר, “הוצאה חיצונית” או “הודפס שם”, על משקל המילה סַמִיזְדָט – מלשון “הוצאה עצמית”), היינו את יציאתם הספרותית (מגבולות ברה”מ) של רבים מן הסופרים והמשוררים שקולם הושתק ברוסיה במחצית השנייה של המאה העשרים, אל חיק המו”לות במערב; את השתחררותם של היוצרים אשר סומנו כ”דיסידנטים” מכבלי הטירניה הספרותית.
“ליל חורף” הוא שיר אהבה נדיר ביופיו. שיר של אינטימיות סקרלית, השואב את אונו האירוטי מהצבתן זו לצד זו של קטגוריות הקור והחום, האור והצל, האדם והטבע, הפנים והחוץ, הבשר והרוח – תוך שמירה על אקט האהבה עצמו מאחורי הפרגוד השקוף של הפואטיקה הגבוהה.
ליל חורף / מאת בוריס פסטרנק
מרוסית: יעל טומשוב
הָאָרֶץ נִתְכַּסְּתָה שְׁלָגִים
בְּכָל מֶרְחָב, לְכָל מֶרְחָק.
דָּלַק הַנֵּר עַל הַשֻּׁלְחָן,
הַנֵּר דָּלַק.
כְּלַהֲקַת זְבוּבִים קֵיצִית
אֲשֶׁר נִמְשֶׁכֶת לַשַּׁלְהֶבֶת,
פְּתוֹתִים עָפִים אֶל הַחַלּוֹן
עָטִים עַל הַמִּסְגֶּרֶת.
הַסְעָרָה עִטְּרָה אֶת הַזְּכוּכִית
בִּדְיוֹקָנָהּ הַמְּצַמְרֵר,
דָּלַק הַנֵּר עַל הַשֻּׁלְחָן,
דָּלַק הַנֵּר.
עַל הַתִּקְרָה מֻכַּת הָאוֹר
שָׁכְבוּ צִלְלֵי אָדָם,
שִׂכּוּל גַּפַּיִם, הַצְלָבוֹת,
צְמָתִים שֶׁל גּוֹרָלָם.
בִּנְקִישָׁה קַבְקַב-קַבְקַב
נָפְלוּ עַל הָרִצְפָּה,
מֵעֲשָׁשִׁית הַלַּיִל, הַשַּׁעֲוָה
דָּמְעָה עַל הַשִּׂמְלָה.
הַכֹּל נִבְלַע בְּאַפְלוּלִית
שֶׁל שֶׁלֶג שָׂב, חִוֵּר,
הַנֵּר דָּלַק עַל הַשֻּׁלְחָן,
דָּלַק הַנֵּר.
עָלָיו נָשְׁבוּ רוּחוֹת פְּרָצִים
וְלָהַט הַפִּתּוּי,
כִּדְמוּי שָׂרָף כְּנָפָיו הֵרִים
כִּצְלָב תָּלוּי.
הוּלְטָה הָאָרֶץ בִּשְׁלָגִים,
וּבִשְׁבָט, לְכָל אָרְכּוֹ
דָּלַק הַנֵּר עַל הַשֻּׁלְחָן,
הֵפִיץ אוֹרוֹ.
תרגום בל מקצב כה צולע. הרי השיר המקורי הוא בעל קצב מדוייק של דופק-סטקאטו.
אני בהחלט יכולה להסכים עם החלק הראשון של המשפט. איש לא טוען שמדובר בתרגום מופתי וכן כמעט בלתי אפשרי לחקות, במסגרת התבניות הנוקשות שמאפשרת השפה העברית, את זרימתו של השיר המקורי. את מוזמנת, כמובן, להציע גרסה מוצלחת יותר.
לעומת זאת, החלק השני, שנפתח במילה הנחרצת “הרי”, פשוט תמוה בעיניי. היכן מצאת בשיר המקורי את הקופצנות והקיטוע של ה”סטקאטו”? אם כבר משאילים מונח מעולם המוסיקה, לא היה מתאים יותר להשתמש במילה “לגאטו”? ומה פירושו הפרוזודי של המשפט “קצב מדויק של דופק סטקאטו”?
הקצב של השיר המקורי הוא קדחני, מוגבר-דופק. אפשר בקלות “לתופף” אותו. ולכן זה בהחלט סטאקטו, ולא לגאטו.
זהו קצב של סופת שלגים משתוללת, ולא של נפילה איטית של פתיתים רכים.
וזה בדיוק הפירוש של החלק השני של המשפט.
והצעת הגשה שלי – בקרוב.
המונח “סטקאטו” כלל וכלל לא מתייחס לקצב (שאפשר בקלות “לתופף” אותו). סטקאטו זה הוראת ביצוע. זה האופן שבו את מבצעת את הצליל הנתון. זו לא התייחסות לטמפו. אם עולם המינוח המוסיקלי רחוק מעולמך, הניחי לזה.
אני לא מסכימה באופן עקרוני עם טענתך שיש לקרוא ולהבין את השיר כטקסט קדחתני. נהפוך הוא – על אף הסופה המשתוללת “בחוץ”, יש כאן תיאור של סיטואציה אינטימית, אפילו סקרלית, כפי שכתבתי בהקדמה. אני רוצה להפנות את תשומת לבך לשקט של להבת הנר – והנר הזה הוא אלמנט מרכזי כאן, לא כן? אם לא היה כאן שקט, האם היית שומעת את נפילת הקבקב? בחלל המתואר הזה הסופה היחידה היא סופת היצרים, שגם היא מתחוללת “מחוץ לפריים”, ואנו, הקוראים צופים רק בצללים שלה. בקיצור – זה בשום פנים ואופן לא שיר קדחתני ש”מתופפים” אותו, תרתי משמע.
מחכה בכיליון עיניים להצעת ההגשה שלך.
התיאור שלי הוא רגשי, ולא מונח מדוייק מוויקיפדיה. וכן – כך אני מכירה ומקריאה את השיר הזה מגיל עשר בערך, קדחני, ממהר, כי הרי מה היה להם, לאוהבים – אך חורף אחד.
על הצעת ההגשה שלי אני עובדת קרוב לשנתיים, והיא תהיה מוכנה בקרוב.
ליל חורף מאת בוריס פסטרנק, התרגום ריטה ק.
סוּפוֹת הלבינו פני תבל –
אַדְמַת הֶפְקֵר.
הנר בָּעַר בַּבַּיִת אָפֵל,
בָּעַר הנר.
כמו בלֵיל קיץ עָט הָעָשׁ
לָאוֹר, מֻלְהָב,
כך שלג על פתיתיו נָקַשׁ
על האשנב.
הכפור העז על פני זכוכית
תְּוָאִים אִיֵּר.
הנר בעלטה הבהיק,
בָּעַר הנר.
על התקרה צללים יצאו
בַּמְּחוֹלוֹת.
גֵּו וְיָדַיִם הצלבו,
וגורלות.
מִנְעָל על מרצפות היכה
עת נפילה,
ודֶּמַע שעווה נִקְוָה
אל גֵּיא שמלה.
סוּפָה הלבינה פני תבל
ללא היכר.
הנר בָּעַר בַּבַּיִת אָפֵל,
בָּעַר הנר.
מַשָּׁב פְּרָצִים בַּנֵּר גָּעַר,
אך הוא לָהַב,
וזוג כנפי שָׂרָף פָּעַר,
והוא דמוי צלב.
היה זה פברואר מושלג,
סוֹעֶה, סוער.
אך לעת לַיִל, חֹל וחג,
בָּעַר הנר.
1946
http://cafe.themarker.com/post/2457414/ the post with the translation
באמת מעניין שני התרגומים שלכם לשיר אחד. אגב האם ידוע לכן אם יש תרגום נוסף בעברית לאותו השיר ? שאפשר יהיה להשוות גם איתו ?
אני די בטוחה כי גם מירי ליטווק תרגמה את השיר הזה.
אהבתי מאוד את התרגום של ריטה.
כעת אני לומדת בקורס תרגום באוניברסיטה העברית.
המרצה ד”ר זויה קופלמן הביאה כמה תרגומים של שיר זה ודנו בהם בשיעור.
ואלו הם התרגומים הנוספים:
מירי ליטווק
2006 (עמ’ 51-52)
סוּפָה נָשְׁפָה עַל אֲדָמָה,
עַד כָּל קְצוֹתֶיהָ,
הַנֵּר עָמַד עַל הַמַּפָּה,
אוֹרוֹ בּוֹקֵעַ.
כְּמוֹ בְּלֵיל קַיִץ לַהֲקַת זְבוּבִים
אֶת אוֹר הָאֵשׁ בִּקְשָׁה,
כָּךְ נָהֲרוּ פְּתִיתֵי שְׁלָגִים
אֶל הַשִּׁמְשָׁה.
עַל הַזְּכוּכִית צִיְּרָה סוּפָה
קַו מְקֻמָּר.
הַנֵּר דָּלַק עַל הַמַּפָּה,
הַנֵּר בָּעַר.
עַל הַתִּקְרָה בָּאוֹר שְׁזוּרִים
צִלְלֵי דְּמֻיּוֹת.
זְרוֹעוֹת, יָדַיִם וְגֵוִים –
שִׁזוּר הַגּוֹרָלוֹת.
עַל הָרִצְפָּה נָפַל כַּפְכַּף
בְּרֶטֶט,
הַנֵּר טִפְטֵף אֶת דִּמְעוֹתָיו
עַל שְׂפַת הַבֶּגֶד.
הַכָּל אָבַד בֵּין הַשְׁלָגִים,
לָבָן שׁוֹפֵעַ
וְנֵר עָמַד עַל הַמַּפָּה,
אוֹרוֹ בּוֹקֵעַ.
הָרוּחַ בָּא מִן הַפִּנָּה
וְאֵשׁ הַפִּתָּיוֹן
הִצְלִיבָה שְׁתֵי כְּנָפֵיִם, מַזְנִיקָה
אֶל הַמָּרוֹם.
כָּל חֹדֶשׁ פֶבְּרוּאָר נָשְׁפָה סוּפָה
וְכָל הַזְּמָן
הַנֵּר עָמַד עַל הַמַּפָּה
לִבְעֹר לֹא תַּם.
אלכסנדר רָדובסקי.
בתוך “דוקטור ז’יוואגו” בתרגום פטר קריקסונוב, 2006 (עמ’ 609-610)
פָקַד הַסַּעַר הַלָּבָן
חֶבְלֵי כָּל אֶרֶץ.
דָּלַק הַנֵּר עַל הַשֻּׁלְחָן,
דָּלַק בְּלִי הֶרֶף.
כְּמוֹ פַּרְפָּרִים בְּשִׁגָּעוֹן
עַל הַשַּׁלְהֶבֶת
הִסְתָּעֲרוּ עַל הַחַלוֹן
פְּתִיתֵי הַשֶּׁלֶג.
הסער צר בעט לבן
צורות בקרח,
דָּלַק הַנֵּר עַל הַשֻּׁלְחָן,
דָּלַק בְּלִי הֶרֶף.
הָאוֹר נָסַק, הַצֵּל נִבְהַל –
שִׁלּוּב שֶׁל שְׁנַיִם.
שִׁלּוּב יָדַעִים וְגוֹרָל,
שִׁלוּב רַגְלַיִם.
נָשְׁרָה הַנַּעַל מֵעַצְמָה
מִכַּף הָרֶגֶל.
הַשַּׁעֲוָה זָלְגָה דִּמְעָה
עַל קְצֵה הַבֶּגֶד.
נִבְלַע בַּאֹפֶל הַלָבָן
כָּל פְּרָט וָעֵרֶךְ.
דָּלַק הַנֵּר עַל הַשֻּׁלְחָן,
דָּלַק בְּלִי הֶרֶף.
רָקְדוּ צְלָלִים בָּאוֹר הָרַךְ,
חַסְרֵי גַּפַּיִם,
אֵשׁ הַפִּתּוּי כְּמוֹ מַלְאָךְ
פָּרְשָׂה כְּנָפַיִם.
כָּל פֶבְּרוּאַר הָיָה לָבָן
וְעֶרֶב-עֶרֶב
דָּלַק הַנֵּר עַל הַשֻּׁלְחָן,
דָּלַק בְּלִי הֶרֶף.
עזרא זוסמן
בתוך: ע. זוסמן. תרגומים, 1985 (עמ’ 94)
כָּל דַּרְכֵי אָרֶץ, הִשְׁלִיגָן
לַיְלָה סוֹעֵר.
דָּלַק הַנֵּר עַל הַשֻּׁלְחָן,
דָּלַק הַנֵּר.
כִּדְבֹק בַּקַּיִץ זְבוּבוֹנִים
אֶל הָאִישׁוֹן,
הִתְעוֹפְפוּ פְּתִיתִים לְבָנִים
אֶל הַחַלּוֹן.
סוּפָה עַל הַשִּׁמְשָׁה עָרְכָה
חִצִּים וָזֵר.
דָּלַק הַנֵּר עַל הַשֻּׁלְחָן,
דָּלַק הַנֵּר.
נָפְלוּ צְלָלִים בֵּין הָאוֹרוֹת
עַל הַתִּקְרָה,
שִׁלּוּב רַגְלַיִם וּזְרוֹעוֹת,
שִׁלּוּב גּוֹרָל.
הִקִּישׁוּ שְׁנֵי סַנְדָּלוֹנִים
עִם הַנְּפִילָה,
דִּמְעוֹת דּונַג פָּנָס הִזִּיל
עַל הַשִּׂמְלָה.
הַכֹּל יָרַד מַחְשָׁךְ לָבָן,
שָׂב וְסוֹעֵר,
דָּלַק הַנֵּר עַל הַשֻּׁלְחָן,
דָּלַק הַנֵּר.
הָרוּחַ אֶל הַנֵּר נָשַׁב
וְאֵשׁ לִבּוּב
כְּנָפַיִם שְׁתַּיִם, דֶּרֶךְ צְלָב,
תָּרִים כִּכְרוּב.
וְכָל אֲדָר כָּאן שֶׁלֶג לָן,
וּבְאֵין מֵפֵר
דָּלַק הַנֵּר עַל הַשֻּׁלְחָן,
דָּלַק הַנֵּר.
תודה, אלה 🙂
כעת אני לומדת קורס תרגום באוניברסיטה העברית.
המרצה ד”ר זויה קופלמן הביאה כמה תרגומים של שיר זה ודנו בהם בשיעור.
ואלו הם התרגומים הנוספים:
מירי ליטווק
2006 (עמ’ 51-52)
סוּפָה נָשְׁפָה עַל אֲדָמָה,
עַד כָּל קְצוֹתֶיהָ,
הַנֵּר עָמַד עַל הַמַּפָּה,
אוֹרוֹ בּוֹקֵעַ.
כְּמוֹ בְּלֵיל קַיִץ לַהֲקַת זְבוּבִים
אֶת אוֹר הָאֵשׁ בִּקְשָׁה,
כָּךְ נָהֲרוּ פְּתִיתֵי שְׁלָגִים
אֶל הַשִּׁמְשָׁה.
עַל הַזְּכוּכִית צִיְּרָה סוּפָה
קַו מְקֻמָּר.
הַנֵּר דָּלַק עַל הַמַּפָּה,
הַנֵּר בָּעַר.
עַל הַתִּקְרָה בָּאוֹר שְׁזוּרִים
צִלְלֵי דְּמֻיּוֹת.
זְרוֹעוֹת, יָדַיִם וְגֵוִים –
שִׁזוּר הַגּוֹרָלוֹת.
עַל הָרִצְפָּה נָפַל כַּפְכַּף
בְּרֶטֶט,
הַנֵּר טִפְטֵף אֶת דִּמְעוֹתָיו
עַל שְׂפַת הַבֶּגֶד.
הַכָּל אָבַד בֵּין הַשְׁלָגִים,
לָבָן שׁוֹפֵעַ
וְנֵר עָמַד עַל הַמַּפָּה,
אוֹרוֹ בּוֹקֵעַ.
הָרוּחַ בָּא מִן הַפִּנָּה
וְאֵשׁ הַפִּתָּיוֹן
הִצְלִיבָה שְׁתֵי כְּנָפֵיִם, מַזְנִיקָה
אֶל הַמָּרוֹם.
כָּל חֹדֶשׁ פֶבְּרוּאָר נָשְׁפָה סוּפָה
וְכָל הַזְּמָן
הַנֵּר עָמַד עַל הַמַּפָּה
לִבְעֹר לֹא תַּם.
אלכסנדר רָדובסקי.
בתוך “דוקטור ז’יוואגו” בתרגום פטר קריקסונוב, 2006 (עמ’ 609-610)
פָקַד הַסַּעַר הַלָּבָן
חֶבְלֵי כָּל אֶרֶץ.
דָּלַק הַנֵּר עַל הַשֻּׁלְחָן,
דָּלַק בְּלִי הֶרֶף.
כְּמוֹ פַּרְפָּרִים בְּשִׁגָּעוֹן
עַל הַשַּׁלְהֶבֶת
הִסְתָּעֲרוּ עַל הַחַלוֹן
פְּתִיתֵי הַשֶּׁלֶג.
הסער צר בעט לבן
צורות בקרח,
דָּלַק הַנֵּר עַל הַשֻּׁלְחָן,
דָּלַק בְּלִי הֶרֶף.
הָאוֹר נָסַק, הַצֵּל נִבְהַל –
שִׁלּוּב שֶׁל שְׁנַיִם.
שִׁלּוּב יָדַעִים וְגוֹרָל,
שִׁלוּב רַגְלַיִם.
נָשְׁרָה הַנַּעַל מֵעַצְמָה
מִכַּף הָרֶגֶל.
הַשַּׁעֲוָה זָלְגָה דִּמְעָה
עַל קְצֵה הַבֶּגֶד.
נִבְלַע בַּאֹפֶל הַלָבָן
כָּל פְּרָט וָעֵרֶךְ.
דָּלַק הַנֵּר עַל הַשֻּׁלְחָן,
דָּלַק בְּלִי הֶרֶף.
רָקְדוּ צְלָלִים בָּאוֹר הָרַךְ,
חַסְרֵי גַּפַּיִם,
אֵשׁ הַפִּתּוּי כְּמוֹ מַלְאָךְ
פָּרְשָׂה כְּנָפַיִם.
כָּל פֶבְּרוּאַר הָיָה לָבָן
וְעֶרֶב-עֶרֶב
דָּלַק הַנֵּר עַל הַשֻּׁלְחָן,
דָּלַק בְּלִי הֶרֶף.
עזרא זוסמן
בתוך: ע. זוסמן. תרגומים, 1985 (עמ’ 94)
כָּל דַּרְכֵי אָרֶץ, הִשְׁלִיגָן
לַיְלָה סוֹעֵר.
דָּלַק הַנֵּר עַל הַשֻּׁלְחָן,
דָּלַק הַנֵּר.
כִּדְבֹק בַּקַּיִץ זְבוּבוֹנִים
אֶל הָאִישׁוֹן,
הִתְעוֹפְפוּ פְּתִיתִים לְבָנִים
אֶל הַחַלּוֹן.
סוּפָה עַל הַשִּׁמְשָׁה עָרְכָה
חִצִּים וָזֵר.
דָּלַק הַנֵּר עַל הַשֻּׁלְחָן,
דָּלַק הַנֵּר.
נָפְלוּ צְלָלִים בֵּין הָאוֹרוֹת
עַל הַתִּקְרָה,
שִׁלּוּב רַגְלַיִם וּזְרוֹעוֹת,
שִׁלּוּב גּוֹרָל.
הִקִּישׁוּ שְׁנֵי סַנְדָּלוֹנִים
עִם הַנְּפִילָה,
דִּמְעוֹת דּונַג פָּנָס הִזִּיל
עַל הַשִּׂמְלָה.
הַכֹּל יָרַד מַחְשָׁךְ לָבָן,
שָׂב וְסוֹעֵר,
דָּלַק הַנֵּר עַל הַשֻּׁלְחָן,
דָּלַק הַנֵּר.
הָרוּחַ אֶל הַנֵּר נָשַׁב
וְאֵשׁ לִבּוּב
כְּנָפַיִם שְׁתַּיִם, דֶּרֶךְ צְלָב,
תָּרִים כִּכְרוּב.
וְכָל אֲדָר כָּאן שֶׁלֶג לָן,
וּבְאֵין מֵפֵר
דָּלַק הַנֵּר עַל הַשֻּׁלְחָן,
דָּלַק הַנֵּר.