פתאום דפיקה בדלת. אני מסתכל. שני שוטרים ממשטרת ישראל. לא מאמין, דחיל רבאק. עוד פעם המשוגעת הזאת הזמינה לי משטרה. זו הפעם השלישית שהיא עושה את זה, וסתם, דחיל רבאק, סתם, אני לא עשיתי לה כלום, סתם יושב בשקט, כותב את ספרות העולם, והיא מחייגת כל היום למשטרה – מגישה תלונות נגדי, כאילו אני עבריין צמרת.
החלטתי הפעם לא לשתוק. התקשרתי לראש הממשלה – אמרתי לו : “חביבי, אי אפשר שיהיו כל כך הרבה משוגעים במדינת ישראל, אנשים חיים פה בפחד. לא מספיק המצב הכלכלי, החברתי והטרור, אנשים צריכים לחיות בפחד גם מהמשטרה ?!” הוא דיבר אלי בקול כזה אבהי ואוהד ואמר לי : “אל תדאג, מיד נטפל בעניין. אבל אתם הסופרים, כל היום כותבים בעיתון ביקורת שלילית עלי, אולי אני דווקא אנקום בכם, טוב לא יודע, נראה.”
וטרק את הטלפון.
נזכרתי בסדרה “פולישוק” שאני כל כך אוהב לראות, איך העוזר של פולישוק עושה ממנו קרקס וכל הפוליטיקאים נשמעים לו ובסוף הוא זה שיהיה ראש ממשלה, וחשבתי לעצמי : “למה שאני לא אתגייס למשטרה ?! אז האישה הזאת שעושה צרות לא תעז להתלונן נגד שוטר, הרי זו עבירה פלילית.”
והתגייסתי למשטרה.
שלוש שנים שירתי במשטרה. תחילה כשוטר תנועה, אח”כ כיומנאי, בסוף עשיתי קורס קצינים ונהייתי מנהל מחלקת חקירות, והנה מי בא אלי : השוטר שהפתיע אותי לפני שלוש שנים.
אני שואל אותו כמו הקצין ב”השוטר אזולאי” כשהוא לוקח את הבורקס “מה קרה חביבי שוב האישה הזו ?” והוא עונה לי : “לא המפקד. רק רציתי שתחתום לי על טופס טיולים.” התפלאתי. “מה שוטר כזה בכיר בעמדה כזו בכירה עוזב ?!”
ואז הוא סיפר לי שהוא התחתן עם האישה הזו, ששלחה אותו כל פעם אלי. והיא מיררה לו את החיים. יום אחרי יום הייתה דורשת ממנו שילך לאדם זה, לאדם אחר לעצור אותו, והוא לא הסכים, הרי איש ישר ותמים דרך הוא. אבל מה שקרה הוא שיום אחד האישה הזו לקחה את המדים שלו והתחפשה אף היא לשוטרת ובאה למשטרה והתחילה לעשות שם כזה בלגן, שהמשטרה הזמינה את עצמה לעצור אותה. אבל בבגד נשאר תג השם של אותו שוטר. ומיד הזמינו לו משטרה, כלומר שני שוטרים אחרים, דחיל רבאק באו ועצרו אותו, ומאז חייו אינם חיים, והוא מרגיש שעליו לעזוב את השירות.
אמרתי לו : “יא חביבי, תתגרש. מה יש לך ?!” והוא עונה : “אי אפשר. אני גמור. הרוס. שבור.” “תתגרש,” אני אומר לו. ואז פתאום באה לו הארה והוא מבין : “האישה הזו עדיין במעצר. אישתי. אלך ואזמין לה צו.” ואז הוא מבטל את טופס הטיולים, והולך גם הוא אל ראש הממשלה. (מסתבר שגם הוא אוהב את “פולישוק”).
“מה רצונך ?” שואל אותו כבודו והוא עונה : “גירושים.” “אין בעיה. תחתום פה, פה, פה, פה ופה.” הוא חותם. והכול נפתר על מקומו בשלום.