דניאל עוז משורר צעיר שפירסם לאחרונה את ספר השירים הראשון שלו "חיי החול "  בוחר כאן במפתיע לפנות לז'אנר ספרותי שהיה פופולארי מאוד לפני מאות ואלפי שנים . אך הוא כמעט נשכח היום  המשל.

משל

מאת דניאל עוז

התהלכתי במשעול כשהבחנתי בברנש הרץ מאחורי ובידיו מעין מרצע או סדין מרוט.

החשתי צעדי ללא הועיל. נשף הוא בערפי והצטעק "אֶ-אוֹ! דוֹדי! שכחת את עורך!"

בלמתי בפתאום והסתובבתי. "את עורי?" – "אכן כן! אבל איפה נימוסַי? אציגה את עצמי:

חנוך צלמון. טקסונום, טקסידרמאי ומבקר שירה. בשיטוטַי, מצאתי את עורך

שכנראה השלת בלי משים, אי-שם" (והחווה צלמון אחורנית למרחקים).

"צר לי אך איני חפץ בו," התנצלתי במבוכה. "מעניין לי כך, בעור הזה."

רהה לרגע קט בתדהמה ואז ריסס: "שומו שמיים! הן זה לא העור שלך!

אין הוא דומה לך עיקר וכלל. אני עצמי בקושי זיהיתיך! מה יגידו הדיוטות?

איך יכירוך הבריות? הנה בזה שכאן אצלי גם סימני המין כהלכתם, אדון יקר.

להזכירך כי אתה בן זכר. והוא, מה לעשות, פחות שזוף. כי מן הידועות היא שאתה

אשכנזי סגפן. עלעול בדרכונך החוויר לי שאף לא שהית באוזבקיסטן."

"אתה צודק" השבתי, מאדים כהוגן. "איזו רוח שטות אחזה בי ונדמה היה לי –

אין דבר". בזאת פשטתי העור השאול, ושלשלתי זרועותי אל שרוולֵי זה

שהחזיק חנוך צלמון הטקסונום. סמרתי בו והצטמררתי. "הוא מרגיש לי זר."

אמר צלמון: "אל דאגה. עוד תתרגל. מעכשיו אתה אתה. בלי סודות."

"רב תודות!" אמרתי ושילמתי את מחיר ההיכרות אשר גבה. המשכתי בדרכי

ועד היום הזה עצמו, בלי שום סודות, אני בתוך העור שלי. אני אני.

ראו עוד על דניאל עוז

דניאל עוז והצל

החומה של דניאל עוז

3 תגובות

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

3 × שתיים =