את סמי גלבוע פינו לבית החולים סורוקה ומיד בהגיעו הובהל לחדר הניתוח. רסיס שחדר לגולגלתו שיתק את הצד השמאלי של פניו. הרופא התורן, ד”ר צעיר ומלא בטחון, ביקש מן האחות להכין את כל הדרוש ובעצמו הזדרז ולבש את הכפפות לידיו. היציל את חייו של סמי גלבוע? הוריו של סמי, אנשים מבוגרים מן המעמד הבינוני ישבו חבוקים ודוממים בספסל ההמתנה. לאחר זמן לא רב, יצא המנתח להורים ובפיו בשורה – סמי משתחרר תוך שעה. ההורים, שקפצו מהספסל בפראות שברו נברשת שהשתלשה מהתקרה והמנתח כל כך כעס שמיד ביטל את הבשורה והכריז על מצבו הקריטי של סמי. באותה שניה, סמי גלבוע, שהיה מונשם ותלוי בין חיים ומוות, התחיל להזיז פתאום את האצבע של יד ימין. האחות הסבה את תשומת ליבו של האסיסטנט וזה היכה על ידו של סמי עם סרגל מתכת. סמי גלבוע הבין, ומיד השתתקה כף ידו. ההורים חזרו בינתיים להבעת הפנים הקודמת ובחדר ההמתנה השתרר שקט דוחה. המנתח חתך להפסקה ולא חזר. האסיסטנט, בעידודה של האחות, יצא אל ההורים ואמר, תוך כדי שהוא מלטף את האם, אל תדאגו, סמי לא יצא מזה בחיים. בינתיים, סמי גלבוע קם מהמיטה, פתח את החלון והשתחל החוצה, בלי להביא בחשבון שזאת קומה חמישית. אף אחד לא שמע את החבטה וההורים נרדמו במסדרון עד לפנות בוקר. לקראת חמש, המנתח חזר ושאל את האחות: “נו?” והמשיך לכיוון מכונת הקפה. “הוא קפץ”. הוא, אפילו בלי לסובב את הראש, המשיך “והאסיסטנט?” האחות, שלא יכלה יותר לשאת את המעמד התפשטה, כיבתה את האור ונשכבה על שולחן הניתוחים. “את אף פעם לא מבזבזת זמן, הא?” וניגש אליה עם ספל הקפה ביד, מצמיד אותו אל חזה השופע, והיא לחשה, “זה חם אלוהים, זה חם”. ולא עזר כלום, למרות שהמנתח אמר לה “איך, זה קלקר”.