ספרו של אריה אבנרי “זעקי ארץ אהובה” (2008), מציג עבורי את הצד האפל של הפוליטיקה שבו השחיתות הפוליטית עושה שמות. הצרה היא, שהשחיתות הפוליטית הפכה בעשורים באחרונים למכת מדינה ואנו עדים לפרשות הולכות ונשנות בהם פוליטיקאים רבים מוצאים עצמם על ספסל הנאשמים באשמת עבירות שונות כגון אונס, מרמה והפרת אמונים, שוחד ועוד. ניתן לומר דברים רבים על החברה הישראלית, ברם זכור לי מצב בו בשנת 2007 מצאו עצמם על ספסל הנאשמים רבים מקברניטי המדינה: רה”מ אהוד אולמרט, שר האוצר חיים הירשזון, הנשיא משה קצב ועוד. מחד גיסא, עובדה זו מראה לנו את מגיפת השחיתות השלטונית והפוליטית כתופעה חמורה המכרסמת בחוסנה של החברה בישראל. מאידך גיסא, ניתן לראות כי החברה הישראלית אינה בוחלת באמצעים במטרה לנקות את אורוותיה ולהעמיד לדין מנהיגים שסרחו למרות מעמדם הרם.
כאשר אנו קוראים את ספרו של אבנרי אנו מתוודעים לפרשות שחיתות מקוממות של נבחרי ציבור כאשר דבר אחד מאחד את מניעי כלל הסורחים שהינו כסף ועוד כסף ועוד כסף. דוגמא בולטת בספר הינה של רה”מ לשעבר אהוד אולמרט. בספרו מתאר אבנרי כיצד אולמרט, עוד מהיותו חבר כנסת צעיר, בחר לנצל את מעמדו כנבחר ציבור במטרה להגדיל את הונו הפרטי: כאשר אזרח פלוני אלמוני פנה לחבר הכנסת אולמרט בבקשת סיוע בנושא מסוים, ענה לו עו”ד אולמרט בתשובה לבקשתו בצירוף חשבונית עבור עבודתו. כמובן שאותם אזרחים לא היו עוד אזרחים מן השורה, אלא בעלי הון בעלי אינטרסים כלכליים שונים וזאת ע”פ אבנרי.
לסיכום, ספרו של אבנרי מומלץ ביותר להבנת הצד האפל של הפוליטיקה, ברם לדידי הספר בנוי יותר כיומן אישי של המחבר ובמלחמתו בשחיתות ולא כספר הבודק מצב נתון המתבסס יתר על המידה על עובדות ואת זאת ניתן לחוש במקרים חוזרים ונשנים בספר.
הצעתי לקוראים לקרוא הספר בזהירות ולהפעיל את שיקול דעתם ולצפות לספרו של אהוד אולמרט שאמור לצאת לאור בקרוב. כולי תקווה כי אולמרט יתייחס להאשמותיו של אבנרי בספרו החדש.
