כל ימי שאפתי יותר מכל דבר אחר לדעת את האמנות של כתיבת ספר בן עמוד אחד”.
הרב מנדל מקוצק
הרצאה שנתנה לרגל ההשקה של הספר “רגש ושכל ” קובץ סיפורים בהוצאת “כתב “
מה מצבו של הסיפור הקצר המקורי בשנת 2011 ?
לא כל כך טוב.
פעם במחצית הראשונה של המאה העשרים זה היה שונה . כל הסופרים שלחו את ידיהם בראש ובראשונה בכתיבת סיפורים קצרים ,ורק לאחר מכן אם בכלל ברומן.
המשוררים ביאליק וטשרניחובסקי כשכתבו פרוזה כתבו רק סיפורים קצרים.עגנון חיבר יותר סיפורים קצרים משחיבר רומנים. אז לכל עיתון היה מוסף ספרותי שהיה זקוק לסיפורים קצרים וכמה שיותר.היו אנתולוגיות של סיפורים קצרים לפי נושאים ומיטב הסיפורים הקצרים בשנה מסויימת.סופרים כמו עמוס עוז וא.ב. יהושע לפני שכתבו רומנים כתבו תחילה סיפורים קצרים.
פעם סיפורים קצרים היו זוכים לביקורות פרטניות לא פחות מרומנים.
לא עוד.
הסיפורים הקצרים החלו לאבד ממעמדם בשנות השבעים והשמונים כאשר כל תשומת הלב הספרותית החלה להיות מרוכזת ברומנים לבדם ,מתוך ההנחה השגויה שרק בהם יכולה להתגלות היכולת הספרותית האמיתית.
הסיפור הקצר זכה לפריחה חדשה בשנות ה-90 כעקבות הצלחת סיפוריו של אתגר קרת כאשר כל סופר צעיר מיהר לפרסם קובץ סיפורים קצרים משלו .
השוק הוצף אז בקבצי סיפורים קצרים , אתר “הבמה החדשה” היה מלא וגדוש אז בסיפורים קצרים מאת חקיינים של אתגר קרת. הוצאת “גוונים ” נודעה בקבצי הסיפורים הרבים של חקייני קרת שונים שפירסמה.
מבין כולם התבלט הסופר אלכס אפשטיין שיצר ז’אנר מיוחד לו של סיפורים קצרצרים של כמה שורות בלבד. אבל לא רבים התבלטו חוץ ממנו.
וכנראה הז’אנר היגיע אז לנקודת הרוויה.
( 
קשה להאמין אבל הניתוח הפרטני והדקדקני ביותר הקיים כיום בעברית על מצבו של הסיפור הקצר נמצא ברומן לכאורה בדיוני דווקא “ספרה של מאיה ערד “אמן הסיפור הקצר ” ( חרגול ועם עובד 2009) המתאר את חייו של כותב הסיפורים הקצרים האחרון של השפה העברית ומבכה את מותו של הז’אנר ועושה אפילו במאמר מומצא שנכתב בידי אחת הדמויות ברומן. )
היום הסיפור הקצר העברי פורח רק בתחום אחד בז’אנר המדע הבדיוני והפנטזיה. בפורומים ברשת של המדע הבדיוני .
ולא במקרה כיום הפרס החשוב ביותר שזוכה לתשומת הלב הרבה ביותר לסיפור קצר הוא פרס “גפן ” לסיפור מדע בדיוני ופנטזיה ישראלי מקורי שניתן בידי האגודה הישראלית למדע בדיוני .
אבל שאר תחומי הסיפור הקצר נראים כזנוחים. אם כי המגזין “קשת החדשה ” וכתבי עת אחרים כמו “עמדה ” ואלמנך” מפרסמים סיפורים קצרים חדשים .. “קשת החדשה ” אף פירסם אנתולוגיה של מיטב הסיפורים הקצרים שהופיעו מעל דפיו .
אי אפשר להשוות את מצב הסיפור הקצר למצב השירה שלה יש ערבי שירה ומשוררים הקוראים את שיריהם. אז נכון יש פסטיבלי מספרי סיפורים שמשמיעים את סיפוריהם בעל פה וזה לא כל כך שונה אבל לעומת זאת אין ערבי סיפורים קצרים שבהם סופרים קוראים את סיפוריהם .
ובכלל כמה סופרים אתם מכירים מאז אתגר קרת שהתפרסמו בעיקר מסיפוריהם הקצרים?
מועטים מאוד.אפשר לספור אותם על אצבעות יד אחת ופחות מזה.
הסיפור הקצר הפך בשנים האחרונות לבן-חורג בסדר העדיפויות של הוצאות הספרים. טוענים שהוא לא מסחרי, לא מבוקש, ולא בראש מעייניו של הקורא המודרני. כל מאפייניו הספרותיים של הסיפור הקצר: חדות התיאור, אמנות העיצוב, סוד התמצות, יסוד ההפתעה – כל אלה אינם עומדים למחברי הסיפורים הקצרים החשים כמו בעלי מקצוע שעבר זמנו וכאילו הם עוסקים במלאכה ספרותית נחותה, שאין בה עניין לציבור
וכיום הוצאות ספרים יחשבו פעמיים ועשר פעמים לפני שיוציאו לאור קובץ סיפורים קצרים .
והרי דווקא היום עם כל סדנאות הכתיבה המרובות יש יותר אנשים מאי פעם שכותבים סיפורים קצרים.
ולכן יש לשבח ולהלל את משה מנשהוף מהוצאת “כתב ” את החלטתו האמיצה להוציא את הסיפור הקצר מהארון לחשוף אותו שוב לאור השמש עם קובץ הסיפורים “רגש ושכל ” ולקוות שזוהי הסנונית הראשונה שתחזיר את הסיפור הקצר למעמד האופנתי באופן יחסי שממנו נהנית כיום השירה.
מטרתו של מנשהוף היא לחשוף לציבור את הסופרים המוכשרים של המחר . על ידי כך שהוא נותן להם הזדמנות בקובץ סיפורים היום. וכעת הוא מתכנן קובץ סיפורים נוסף מסוג זה שיעסקו בנושא “הזיקנה והגיל השלישי “.
יש לקוות שספרים מעין אלו יחזירו את העניין בסיפור הקצר ואולי מי יודע לצד ערבי השירה נתחיל לראות ערבים של סיפורים קצרים.
ושוב נראה קוראים שמידי יום ביומו בעת הנסיעה לעבודה ברכבת או באוטובוס זקוקים ל”מנת” הסיפורים הקצרים שלהם.
