אר.יו.ר (הרובוטים האוניברסליים של רוסום) – המחזה שבו הומצאה המילה "רובוט"

Image result for r u r capek

הקדמה מאת אלי אשד

לפני כמה שבועות פנתה אלי מישהי ממכון מחקר בירושלים, וקיימה איתי ריאיון טלפוני לרגל כנס שאותו מארגן המכון. הריאיון עסק באפשרות הסבירה שמקצועות שונים יוחלפו בידי תוכנות מחשב ורובוטים.
מה יהיה כתוצאה מכך יחס האנשים שיאבדו את עבודתם לטובת "דברים" שיחליפו אותם, דבר שכבר החל להתרחש בימינו?
היא פנתה אלי משום שאני ידוע במאמרי על הגולם, האדם המלאכותי ביהדות. היא סיפרה כי בעניין זה ראיינה חוקרים דתיים שטענו בפניה שאצל הדתיים אין חששות מאינטליגנציות מלאכותיות העלולות להחליף את האדם, מאחר ש"החששות האלו קיימים רק אצל החילוניים".
זוהי טענה מפוקפקת מאוד לדעתי, ואת זאת אמרתי לה.
היא שאלה אותי איך זה שאף אחד לא חשב עד השנים האחרונות על אפשרות תפיסת מקצועות שונים כגון רופאים, עורכי דין, נהגי מוניות ומנהלי חשבונות בידי "תוכנות", ובכך להביא לחיסולם של מקצועות שלמים? היא סיפרה שהחלה לחשוב על כך רק בשנה האחרונה.

אמרתי לה שבהחלט חשבו על כך כבר לפני עשרות רבות של שנים בסיפורים שונים, ושהכול היה גלוי וידוע וצפוי. אין חדש תחת השמש הזאת (או אחרות). כל מה שאנו חווים היום במציאות – הכול נחזה ודוּסקס לעייפה.

בעבר הקרוב כבר פרסמנו  ב"יקום תרבות" כמה סיפורים העוסקים ברובוטים, באנשים מלאכותיים ובגלמים כמו "איש יובל המאתיים" של אסימוב, ו"טוהר הגזע", גם הוא של אסימוב וכן סיפור הקומיקס "האישה המלאכותית של שלמה אבן גבירול" מאת אלי אשד וקרן כץ (שפרסמנו גם בגרסה אנגלית).

אבל בעקבות השיחה הזאת החלטתי להתחיל לפרסם ב"יקום תרבות" סיפורים על מערכות היחסים בין בני האדם לבין הישויות המכניות או הממוכנות המסייעות להם, או שתופסות את מקומן.

או שלא.
סיפורים שכוללים גם הצעות ורעיונות איך להתמודד עם מצבים אלו.
או שלא.
נפרסם יצירות קלאסיות שכבר פורסמו בעבר בעברית.
אתם מוזמנים לשלוח אלינו סיפורים בנושא הרחב הזה. אפשר בהחלט, אפילו רצוי, לשלוח גם תרגומים של יצירות קלאסיות משפות אחרות.

והנה כעת לפניכם קטע מהיצירה שבה הופיעה לראשונה בשנת 1920 המילה "רובוט", שמקורה צ'כי, ובה גולמו באופן מפורסם מאוד (אם כי בהחלט לא לראשונה) כמה מהפחדים שיש לנו היום מפני הטכנולוגיה שאותה יצרנו. מדובר ביצירתו של הסופר הצ'כי קרל צ'אפק, שפורסמה במלואה בפעם הראשונה בדפוס בימים אלו, בכרך החדש של כתב העת הספרותי "דחק", כרך ז'.

לפניכם הקדמתו של יהודה ויזן, עורך כתב העת, שבו הוא חושף לראשונה כיצד גילה את התרגום של היצירה לעברית בידי לא אחר מאשר המשורר שלונסקי.

אר.יו.אר. – הגרסה העברית

מאת יהודה ויזן

(R.U.R.‎ (Rossumovi Univerzální Roboti – אר.יו.אר (רוסוּמס אוניברסל רובוטס) – הוא ללא ספק המפורסם במחזותיו של הסופר והמחזאי הצ'כי הנודע קארל צ'אפק (בין היתר משום שבמחזה זה טבע צ'אפק את המונח 'רובוט' – מונח שהומצא על ידי אחיו, המשורר והאמן יוסף צ'אפק, שהיה קומוניסט אדוק שנעצר בידי הנאצים ונשלח לברגן-בלזן, שם גם מצא את מותו ב-1945).

Image result for r u r capek

אר.יו.אר ראה אור לראשונה ב-1920 וזכה במהרה להצלחה עולמית כבירה, כאשר עד 1923 כבר תורגם לשלושים שפות. המחזה תורגם לראשונה לעברית ב-1930 בידי אברהם שלונסקי עבור תיאטרון ה'אהל', וכיום, כ-86 שנה לאחר מכן, תרגום זה מודפס כאן לראשונה.

Image result for r u r capek

דבר קיומו של התרגום נודע לי במקרה גמור, במהלך קריאה בקובץ 'מסות ומאמרים' של אברהם שלונסקי, שערכו חגית הלפרין וגליה שגיב. את טיוטת התרגום איתרתי, בעצת פרופ' הלפרין, בארכיון שלונסקי שבמרכז קיפ באוניברסיטת ת"א – שם שכב בצרור דפים מבולגנים שהכיל שלוש גרסאות של התרגום (אשר נבדלות זו מזו במעט ומלוות הערות בכתב ידו של המתרגם). הגרסה שלפניכם היא סיכום מיטבי של שלוש הגרסאות הקיימות.

כמו כן, אציין כי השוואה עם המקור מלמדת ששלונסקי השמיט בתרגומו, כנהוג לעתים בתרגומים המיועדים לבמה, חלק ניכר מהוראות הבמה המקוריות, ואף קיצץ וסילק לא מעט שורות מגוף המחזה.

יהודה ויזן

.

פרולוג

דומין:  (מכתיב) … כי אין אנו אחראיים לסחורה שלקתה בדרך. הזהרנו את רב החובלים שלכם, כי אין האונייה מוכשרת להובלת רובוטים, ולפיכך אין קלקול המטען חל עלינו. והננו באים על החתום בשם "רוסומס אוניברסל רובוטס". – המוכן?

סולא:   מוכן.

דומין:  דף חדש…

מאריי: (עם כניסתו) אדוני המנהל, גברת מבקשת לראותו…

דומין:  מי היא?

מאריי: איני יודע. (מגיש כרטיס ביקור)

דומין: (קורא) הנשיא גלורי! היכנס!

מאריי: (בפתחו את הדלת) אנא, גברתי! (נכנסת הלנה גלורי, מאריי יוצא)

הלנה:   המנהל הראשי דומין?

דומין:  לשרותה.

הלנה:   הנשיא גלורי הוא אבי. הנני – הלנה גלורי.

דומין:  מיס גלורי… כבוד רב הואלנו ש… ש…

הלנה:   שאין אנו יכולים להוציאה אל מעבר לדלת?

דומין:  שניתנה לנו האפשרות לקדם בברכה את בתו של הנשיא הגדול. בבקשה לשבת. סולא, היא חופשייה ללכת. (סולא יוצאת; דומין יושב) במה אוכל לשרת את מיס גלורי?

הלנה:   באתי לכאן כדי…

דומין:  לראות את תעשיית האנשים שלנו?

הלנה:   הדבר הזה…

דומין:  מעניין אותה? הלא היא שיחת כל אירופה הישנה.

הלנה:   מדוע אין הוא נותן לי לגמור את דברי?

דומין:  סליחה, גברתי. האם היה ברצונה לומר דבר מה אחר?

הלנה:   ברצוני היה לשאול…

דומין:  אם אראה לה, לפנים משורת הדין, את בית החרושת שלנו? בלי ספק, מיס גלורי!

הלנה:   וכי מניין לו מה אמרתי לבקש?

דומין:  בקשה אחת לכולם. (קם) לאות כבוד מיוחד, מיס, נראה לה יותר משאנו מראים לאחרים… ואולם…

הלנה:   חן-חן!

דומין:  בתנאי שהגברת תבטיח לי בהן צדקה, כי היא לא תגלה לאיש אפילו מה שהוא.

הלנה:   (קמה ומושיטה לו את ידה)

דומין:  חן-חן! ואולי תסיר הגברת את הצעיף מעל פניה?

הלנה:   (מסירה את הצעיף) הוא רוצה להיווכח, שמא נשלחתי לכאן לשם ריגול? הוא זהיר מאוד.

דומין:  (מסתכל בה בהתלהבות) … המ… בכל אופן, אנחנו… רק…

הלנה:   אין הוא מאמין בי?

דומין:  כי עדיין צעירה מאוד.

הלנה:   הניסע לבית החרושת מייד?

דומין:  כן. סבורני כי: עשרים ושתיים – הטועה אני?

הלנה:   מה עשרים ושתיים?

דומין:  שנה.

הלנה:   עשרים ואחת! וכי מה זה אכפת לו?

דומין:  מפני ש… יען כי… (בהתלהבות) היא לא תמהר לנסוע מכאן, הלא כן?

הלנה:   הכל לפי מה שיראו לי מהתעשייה.

דומין:  הראתה גברתי את הכתבנית שלי?

הלנה:   לא שמתי לב.

דומין:  (מצלצל) היודעת גברתי, כי עד היום אין חברת המניות "רוסומס אוניברסל רובוטס" מעבדת תוצר ממין אחד. יש לנו רובוטים דקים יותר וגסים יותר. ייתכן כי המתוקנים שבהם יחיו 20 שנה.

הלנה:   ואחרי כך הם מתים?

דומין:  כן, הם נעשים משומשים. (נכנסת סולא) סולא, תתייצבנה לפני מיס גלורי.

הלנה:   (קמה ומושיטה לה יד) אני שמחה מאוד. ודאי משעמם אותה מאוד כאן, הרחק מן העולם. הלא כן?

סולא:   אינני יודעת זאת, מיס גלורי. תשב נא גברתי.

הלנה:   (יושבת) מאין היא, מיס?

סולא:   משם, מבית החרושת.

הלנה:   אה, היא נולדה כאן?

סולא:   כן, כאן עשו אותי.

הלנה:   (קופצת ממקומה) מה?

דומין:  (צוחק) סולא אינה אדם, גברתי. סולא היא רובוטית.

הלנה:   אה, סליחה…

דומין:  (שם ידו על כתפה של סולא) סולא אינה כועסת. תביט נא מיס גלורי, איזה עור אנו עושים. תיגע נא בפניה.

הלנה:   הה, לא, לא!!

דומין:  גברתי לא תכיר בה שהיא עשויה מחומר אחר. תשים נא לב, כְּיֵשוּת יש לה ממש כלכֹּל בלונדינית. רק העיניים קצת… ואולם לעומת זאת – השערות! תסב נא את פניה, סולא!

הלנה:   יחדל נא!

דומין:  (בצחוק) תראה נא את ידיעותיה בצרפתית.

הלנה:   היא יודעת צרפתית?

סולא:   אני יודעת 4 שפות. אני כותבת! Dear Sir; Monsieur; Geehrter Herr; אדון נכבד.

הלנה:   (קופצת ממקומה) זוהי רמאות! הוא רמאי! סולא איננה רובוטית, סולא היא נערה, ממש כמוני! סולא, זוהי נבלה, למה היא חומדת את הלצון הזה?

סולא:   אני רובוטית.

הלנה:   לא, לא, היא משקרת! תסלח נא לי סולא. אני יודעת – לעשות רֶקְלָמָה! לא, היא נערה ממש כמוני! הלא כן? תגיד נא!

דומין:  לשווא, מיס גלורי! סולא – רובוטית.

הלנה:   הוא משקר!

דומין:  (קם ממקומו) איך זה? (מצלצל) סליחה, גברתי, אם כן, הרי עלי  להוכיח לה אתה הדבר. (נכנס מאריי) מאריי, יוביל נא את סולא אל חדר הניתוח, כדי שיפתחוה שם. חיש!

הלינה: לאן?

דומין:  אל חדר הניתוח. מיד לאחר שינתחוה, תלך גברתי לראותה.

הלנה:   לא אלך.

דומין:  פרדון, אה, הלא היא אמרה כי אני משקר.

הלנה:   הוא רוצה להרוג אותה?

דומין:  מכונה אין הורגים.

הלנה:   (מחבקת את סולא) אל תירא סולא, לא אתננה לאיש. תגיד נא יקירתי, האם הכל נוהגים עמה בגסות כזאת? עליה לא להרשות כדבר הזה, השומעת היא? עליה לא להרשות, סולא!

סולא:   אני רובוטית.

הלנה:   אחת היא. הרובוטים הם אנשים טובים כמונו. סולא, והיא תרשה שינתחוה?

סולא:   כן.

הלנה:   וכי אין היא יראה את המוות?

סולא:   איני יודעת, מיס גלורי.

הלנה:   היודעת היא, מה שיקרה אותה אחר כך?

סולא:   כן, אחר כך אחדל להתנועע.

הלנה:   מה נורא הדבר!

דומין:  מאריי, יגיד נא מיס מה הוא!

מאריי: הרובוט מאריי.

דומין:  היוביל את סולא לחדר הניתוח?

מאריי: כן.

דומין:  הַיִצטער עליה?

מאריי: איני יודע.

דומין:  ומה יקרה אותה?

מאריי: היא תחדל להתנועע. יזרקוה לתוך דוד.

דומין:  זהו מוות, מאריי! הירא הוא את המוות?

מאריי: לא.

דומין:  אכן, מיס גלורי, הרובוטים אינם חרדים לחייהם. אין להם צורך בכך. כי אין להם מאוויים. כי בלתי נחשבים הם מעשב השדה.

הלנה:   אח, יחדל נא! יואיל נא לפחות לשלחם מעל פני!

דומין:  מאריי, סולא, אתם חופשיים ללכת (סולא ומאריי יוצאים).

הלנה:   הם נוראים! זוהי שפלות!

דומין:  וכי למה שפלות? כל הפועלים שלנו הם רובוטים. כל הפקידים שלנו – רובוטים (נשמעות צפירות של בית החרושת). עת צהריים.

הלנה:   הוא כועס עלי?

דומין:  ישמרני אלוהים! אולם נדמה לי, כי… כי יכולנו לדבר גם על עניין אחר. מעטים אנו כאן בתוך רבבות רובוטים, ובינינו אין גם אישה אחת. אנו מדברים רק על התעשייה, יום שלם, יום-יום. כמקוללי גורל אנו, מיס גלורי!

הלנה:   צר לי מאוד, שאמרתי כי… כי… כי הוא משקר… (קול דפיקה בדלת)

דומין:  היכנסו חבריא! (משמאל נכנסים המהנדס פאברי, ד"ר גאל, ד"ר  גאלמייר והאדריכל אלקויסט).

ד"ר גאל:     פרדון, אולי הפרענו לכם?

דומין:  תבוא נא מיס גלורי. זהו אלקויסט, זהו פאברי, גאל, גאלמייר. – בת הנשיא גלורי.

הלנה:   נעים מאוד.

בוסמאן: היא… לעזאזל. הפלא ופלא! תרשה נא מיס גלורי,לטלגרֶף לעיתונות על בואה?

הלנה:   לא, לא, אני מבקשת מאוד.

דומין:  בבקשה, מיס, לשבת.

בוסמאן, ד"ר גאל, פאברי: (מקרבים כורסא ואומרים יחד) אנא… בבקשה… פרדון…

הלנה:   (אל דומין) וכי על מה אדבר איתם?

דומין:  (בתימהון) על כל מה שליבה חפץ.

הלנה:   בגילוי לב?

דומין:  בוודאי!

הלנה:   (מהססת רגע ואחר כך מתוך החלטה נמרצת, נואשת) הגידו נא, האומנם לא ידאב לבכם לעולם, כי נוהגים עמכם כך?

פאברי: מי?

הלנה:   כל האנשים (הם מסתכלים זה בפני זה מתוך תימהון). וכי אינכם מרגישים כי יכולתם להתקיים קיום טוב מזה?

ד"ר גאל: הכול מיס, לפי העניין. מה כוונתה לומר בזה?

הלנה:   אחי, באתי לכאן לא כבתו של נשיא. באתי בשם "חֶבֶר האנושיות". אחי, ב"חבר האנושיות" יש כבר יותר ממאתיים   אלף חברים. מאתיים אלף איש עומדים לימינכם ומציעים לכם את עזרתם.

בוסמאן:   מאתיים אלף איש, זהו בהחלט מספר הגון, זה נפלא בהחלט.

פאברי: הלא תמיד אמרתי לכם, כי אין טוב מאירופא הישנה. התראו, היא לא שכחה אותנו. היא מציעה לנו את עזרתה.

ד"ר גאל:      איזה עזרה?

גאלמייר:        תזמורת?

הלנה:   יותר מזה!

אלקויסט:   את הגברת בכבודה ובעצמה?

הלנה:   אחי, מה אני ומי אני? אני אשאר כאן כל זמן שיהיה צורך בזה!

בוסמאן:   אל אלוהים, אכן זוהי שמחה בשבילנו.

דומין:  פרדון, מיס גלורי. היא סבורה כנראה שלפניה רובוטים.

הלנה:   (עומדת) וכי מי הם?

דומין:  צר לי מאוד, אך האדונים הללו הם אנשים ממש כמוה, ככל אירופה…

הלנה:   לא רובוטים אתם? (כולם מתפרצים מצחוק).

הלנה:   אבל … זה אי אפשר…

פאברי: בהן צדקי מיס, שאין אנו רובוטים.

הלנה:   (לדומין) וכי למה אמר לי כי כל הפקידים שלכם הם רובוטים?

דומין:  כן, הפקידים. אך המנהלים – לא. בבקשה להכיר. המנדס פאברי – המנהל הטכני הראשי של אר.יו. אר; ד"ר גאלמייר – מנהל המכון  לפסיכולוגיה ולחינוך הרובוטים; קונסול בוסמאן – המנהל   המסחרי הראשי; והאדריכל אלקויסט – מנהל הבניינים של אר.יו.אר.

הלנה:   סלחו לי רבותי, ש… ש… הלא זה נורא כה מה שעוללתי…

אלקויסט:  אין רע, חלילה, מיס גלורי. בבקשה תשב נא.

הלנה:   (יושבת) ילדה טיפשה אני. ובכן שלחוּני נא באוניה הראשונה כלעומת שבאתי.

ד"ר גאל:   בשום אופן שבעולם, מיס. וכי למה זה נשלח אותך…

הלנה:   התדעו מפני ש… מפני ש… אם לא כן אקומם נגדכם את הרובוטים.

דומין:  מיס גלורי היקרה, כבר היו אצלנו מושיעים ונביאים למאות. אין אונייה בלי מציל ומושיע. מיסיונרים, אנרכיסטים, חייל הישועה – איש לא נעדר. מה נורא הדבר, כי יש בעולם כל כך הרבה טיפשים     ומשוגעים.

הלנה:   והרשות ניתנת כאן לדבר עם הרובוטים?

דומין:  למה לא? עד כה היה כל זה לשווא. הרובוטים ייזכּרו את הכל ותו לא. הם אינם צוחקים אפילו לדבריי האנשים. אכן, זהו פשוט דבר- מה בלתי רגיל. אם הדבר מעניין אותה, מיס היקרה, הנה            אוביל אותה למחסן הרובוטים. היא רשאית לדבר ככל העולה על רוחה. היא רשאית לקרוא לפניהם את התנ"ך, לוגריתמים, או ככל אוות נפשה. היא רשאית לבסוף לדבר איתם על זכויות האדם.

הלנה:   אך נדמה לי כי… אילו הראו להם מעט אהבה…

פאברי: זה לא ייתכן, מיס גלורי, אין ברייה בעולם השונה מן האדם תכלית שינוי יותר מהרובוט.

הלנה:   ובכן לשם מה אתם עושים אותם?

בוסמאן:  חא-חא-חא, אכן דבר נפלא! לשם מה עושים את הרובוטים?

פאברי: לעבודה, מיס. רובוט אחד משמש בהחלט במקום שני פועלים וחצי. האורגניזמוס האנושי, מיס גלורי, היה בלתי מושלם עד מאוד. וצריך סוף-סוף לסלקו. זהו פרוגרס כביר ללדת על ידי מכונה. זהו האמצעי הנוח והמהיר ביותר. כל הַמְהַרָה זהו פרוגרס, מיס. לטבע לא היה כל מושג על הטמפו החדיש של העבודה.

הלנה:   הרובוטים הם יצורים נבונים?

גאלמייר:   בלי רצון עצמי, בלי תאוות, בלי עבר, בלי נשמה.

הלנה:   בלי אהבה וכעס?

גאלמייר: כמובן. הרובוטים אינם אוהבים דבר! אף לא את עצמם. וכעס? איני יודע… רק לעתים רחוקות, רק לפרקים…

הלנה:   מה?

גאלמייר:  לא כלום. יש שהם משתוללים לכאורה, משהו מעין חֹלי- נופלים, גברת. אומרים, כי זוהי עווית הגסיסה של הרובוטים. לפעמים לפתע פתאום, מתחיל אחד מהם פורק את כל הבא לידו, עומד לו וחורק שן – ואחר כך מטלטלים אותו אל הדוד. יש לשער, כי זהו איזה קלקול באורגניזמוס.

דומין:  בלתי מושלמות.

הלנה:   לא, לא! זוהי הנשמה!

פאברי: הכי סבורה גברתי, כי היות הנשמה מתחילה בחרוק שיניים?

דומין:  הדבר תוקן, מיס גלורי. ד"ר גאל עושה עכשיו אילו ניסיונות.

ד"ר גאל:  מסוג אחר, דומין; עכשיו אני עושה עצבי הכאב.

הלנה:   עצבי הכאב?

ד"ר גאל:  כן. הרובוטים כמעט שאינם חשים בכאב בגופם. היודעת גברתי, המנוח רוסומס הצעיר צמצם מאוד את מערכת העצבים שלהם. אך נתברר כי אין בזה תועלת. עלינו להכניס עכשיו את הכאב.

הלנה:   למה… למה? אם אינם נותנים להם נשמה למה זה תחפצו לתת להם את הכאב?

ד"ר גאל: מתוך נימוקים תעשייתיים, מיס גלורי. שאם לא כן עתיד הרובוט בלי ספר להינזק איך שהוא מפני שאין הוא חש כאב. להכניס את היד לתוך המכונה; לקצץ אצבע, לנפץ את הגולגולת – כל זה איננו בשבילו ולא כלום. זוהי הגנה אבטומטית מפני קלקול.

הלנה:   האם על ידי הרגשת הכאב יגדל גם אושרם?

ד"ר גאל:  להפך. ואולם הם יהיו מושלמים יותר מבחינה טכנית.

הלנה:   ולמה לא תבראו להם נשמה?

ד"ר גאל:  אין זה בכוחנו.

פאברי: אין זה באינטרסים שלנו.

בוסמאן:  הדבר הזה עשוי לייקר את התוצרת. אל אלוהי, הלא אנחנו, יפתי, עושים את כל זה בזיל הזול. מאה ועשרים דולר חפץ מלובש. הרובוט ומזונותיו עולים בסך הכל שלשת רבעי צנט לשעה! כל בתי החרושת מתפרעים בבועות של בורית, או מזדרזים ככל האפשר לקנות רובוטים כדי להוזיל את תוצרת.

הלנה:   ומגרשים את הפועלים החוצה.

בוסמאן:  חא, חא! הדבר מובן מאליו! במשך חמש שנים כל המחירים יִרדו פי עשרה.

אלקויסט:  וכל הפועלים בעולם יהיו מחוסרי עבודה.

דומין:  (קם) יהיו גם יהיו אלקויסט. יהיו גם יהיו, מיס גלורי. ואולם במשך עשר שנים יְעבּדו הרובוטים האוניברסאליים של רוסומס כמות של חסה, של ארג, של כל שאר הצרכים, עד כי נאמר כולנו: אין ערך עוד   לדברים. ייקח לו כל איש כאוות נפשו! חדל עוני מקרב הארץ. כן, מחוסרי עבודה יהיו, ואולם בימים ההם לא תהיה עוד כל עבודה בכלל. את הכל יעשו המכונות החיות.

הלנה:   ואולם הַיִהיֵה כן?

דומין:  ואחר כך – הקץ לעבדות האדם לאדם, הקץ לעבדות האדם לחומר. האיש לא יוסיף עוד לשלם מחיר חיים ושנאה עבור לחם.

אלקויסט:   דומין, דומין! חזיון דומה יותר מדי לגן-עדן. דומין, והרי אף על פי כן היה משהו טוב בעבודה ומשהו נשגב בהכנעה. איני יודע מהו העונג, ואולם הרי היה-היה איזה עונג בעבודה ובעבדות.

דומין:  ייתכן כי היה! אך את האבוד אין להשיב: אנו משנים את פני העולם מאדם הראשון. אדם! אדם! לא תהיה לך מטרה אחרת ולא עבודה אחרת ולא דאגה אחרת זולת השתלמותך אתה. והיית נזר הבריאה!

בוסמאן:   אמן.

פאברי: כן יהי רצון!

הלנה:   את כל מחשבותיי בלבלתם. איזו ילדה טיפשה אני. מה רציתי… מה רציתי להאמין בדבר…

ד"ר גאל:   צעירה היא ממני, מיס גלורי. היא עוד תחיה ותגיע לימיה ההם.

גאלמייר:  כך!… ואני חושב, כי מיס גלורי תוכל לסעוד עמנו פת שחרית.

ד"ר גאל: כמובן, דומין, בקש נא אותה בשם כולנו.

דומין:  מיס גלורי, תעשה נא עמנו את החסד הזה.

הלנה:   ואולם זהו, בכל זאת… איך אוכל? לאחר שסיפרתי להם לשם מה באתי לכאן?

פאברי: למען "חבר האנושיות", מיס.

בוסמאן:  לכבודו!

הלנה:   אה, אם כן – אולי…

פאברי: ובכן, הידד! מיס גלורי, תסלח נא, לחמישה רגעים.

ד"ר גאל:     פרדון!

בוסמאן:   אל אלוהיי! עלי לטלגרֶף. אני שב תכף.

גאלמייר:          לעזאזל, שכחתי לגמרי… (כולם מלבד דומין יוצאים מהר)

הלנה:   למה יצאו כולם?

דומין:  להכין, מיס גלורי.

הלנה:   מה להכין?

דומין:  ארוחת בוקר, מיס גלורי. הרובוטים מבשלים בשבילנו, ו… ו…, הואיל והם נטולי חוש הטעם, הרי זה לא לגמרי… וגאלמייר למשל, למשל, מטגן להפליא, גאל יודע להכין מין ציר מיוחד, ובוסמאן הוא מומחה לביצה…

הלנה:   אל אלוהים, הרי זהו ממש משתה! ומה יודע לבשל האדון האדריכל?

דומין: אלקויסט לא כלום. הוא רק יערוך את השולחן ו… פאברי ישיג מעט  פירות. מטבח צנוע מאוד, מיס גלורי.

הלנה:   יש ברצוני לשאול אותו…

דומין:  גם אני חשבתי לשאול אותה שאלה אחת (שם על השולחן את שעונו) הם כולם ישובו עוד חמישה רגעים.

הלנה:   איזו שאלה?

דומין:  פרדון, הלא גברתי פנתה אלי ראשונה.

הלנה:   אולי זה טיפשי מאוד אך… למה זה אתם עושים רובוטיות נשים אם…  אם…

דומין:  אם אצלם… הם… אם לדידם אין המין חשוב כלל?

הלנה:   כן.

דומין:  יש ביקוש ידוע, גברתי, שפחה מוכרת בחנות, כתבנית – האנשים כבר הורגלו לכך.

הלנה:   אבל… אבל יאמר לי, הרובוטים – והרובוטיות – זה לזו… לגמרי…

דומין:  שווי נפש, מיס היקרה. אין אצלם אפילו צל צילה של איזו נטייה שהיא.

הלנה:   אה, הלא זה נורא!

דומין:  וכי למה?

הלנה:   מה… זה… כל כך לא טבעי! ואין לדעת כלל, הלבוז לזה, או – לקנא בהם… ואולי…

דומין:  לרחם עליהם?

הלנה:   קרוב לשער, כי כן… נו, די! ומהי השאלה שהוא רוצה לשאול ממני?

דומין:  חפצתי לשאול אותה, מיס גלורי, אולי תסכים להינשא לי?

הלנה:   איך להינשא?

דומין:  לאישה.

הלנה:   לא.

דומין:  (מביט על השעון) עוד שלושה רגעים. אם לא תרצה, גברתי, להינשא לי, הרי תצטרך לבחור אחד משאר החמישה.

הלנה:   וכי למה לי זה?

דומין:  מפני שכולם בזה אחר זה יבקשו את ידך.

הלנה:   איך יעזו לעשות כדבר הזה?

דומין:  מצטער מאוד, אבל חושב אני כי כולם התאהבו בך.

הלנה:   אני – אני אסע מפה תכף ומיד.

דומין:  הלנה, האומנם הייתה היא מסוגלת לצער אותם בסירובה?

הלנה:   ואולם… ואולם הרי לא אוכל להינשא בבת אחת לכל השישה?

דומין:  ודאי שלא, ואולם לפחות לאחד מהם. אם אין היא רוצה בי, תינשא לפאברי.

הלנה:   אינני רוצה.

דומין:  לד"ר גאל!

הלנה:   אינני רוצה באיש!

דומין:  עוד שני רגעים.

הלנה:   מה נורא הדבר! ייקח נא לו את אחת הרובוטיות.

דומין:  היא איננה אישה.

הלנה:   אה, רק זאת בהן עוד חסר לכם. נדמה לי, כי… כי הוא יכול לשאת כל אישה מן הנשים הבאות הנה.

דומין:  ואולם, הרי רבות היו פה, הלנה.

הלנה:   צעירות?

דומין:  צעירות!

הלנה:   ולמה זה לא נשא לו לאישה אחת מהן?

דומין:  מפני שעד היום לא אבדו חושיי. רק היום… הנה… ברגע שהסירה את הצעיף. (מביט בשעון) עוד רגע.

הלנה:   אבל אינני רוצה.

דומין:  (שם את שתי ידיו על כתפיה) עוד רגע. או שהיא תביט ישר לתוך עיני ותגיד לי דבר מה איום באכזריותו, ואז ארפה ממנה, או… או –

הלנה:   הוא גס!

דומין:  הגבר צריך להיות מעט גס.

הלנה:   הוא משוגע!

דומין:  אדם צריך להיות מעט משוגע, הלנה. זהו הטוב שבו.

הלנה:   הוא… הוא –

דומין:  הלנה!

הלנה:   הארי! (קול דפיקה)

דומין:  (מרפה ממנה) היכנסו! (נכנסים בוסמאן, ד"ר גאל וגאלמייר חגורים סינריי טבחים, פאברי נושא פרחים, אלקויסט – מפית תחת בית שחיו) המוכן אצלכם?

בוסמאן: (בקול חגיגי) כן!

דומין:  גם אצלנו!

את המחזה במלואו תמצאו בכרך "דחק ז'"

Image result for capek R.U.R

ראו עוד

"מקור המילה "רובוט" אצל יוסף וקרל צ'אפק

קארל צ'אפק בוויקיפדיה

אתר "דחק לספרות טובה"

Image result for r u r capek

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך מדע בדיוני, תיאטרון עם התגים , , , . קישור קבוע.

2 תגובות על אר.יו.ר (הרובוטים האוניברסליים של רוסום) – המחזה שבו הומצאה המילה "רובוט"

  1. מאת אבי גולדברג:‏

    אלי שלום
    במוזאון היהודי בברלין מוצגת כעת תערוכה מצויינת ה Golem יש בה תצוגה מעניינת של ייצוגים אומנותיים שונים מציור פיסול ספרות וסרטים העוסקים בגולם ועוקביו
    מומלץ ,התערוכה תמשך כל החורף למבקרים בברלין
    אבי

  2. פינגבאק: הכישוף מארץ עוץ : 40 שנה ל"עוץ לי גוץ לי " מאת שלונסקי | המולטי יקום של אלי אשד

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*