"כשאני מגלה את היהלומים, אני רוצה לצרוח שהייתה לי הזכות לגלותם" – ריאיון עם יאיר בן-חיים, עורך כתב העת "המסדרון"

Image result for ‫מסדרון כתב עת‬‎

מאת אלי אשד

בשנים האחרונות נעשה שמו של יאיר בן חיים מוכר בתחום הספרות העברית, וזאת כשהחל להוציא כתב עת מודפס בשם "המסדרון" שגיליון הראשון שלו יצא לאור באוקטובר 2014, וממנו יצאו עד כה ארבעה גיליונות.

בגיליון הראשון כתב בן חיים: "כתב העת בא לעולם בעקבות ההחלטה לתת במה ראויה לאמנים וליוצרים שחלקם לא זכו עד היום לחשיפה. עבור קהל שוחרי התרבות והאמנות יהיה "המסדרון" מבוא לעולם עשיר של שירה ופרוזה, תרבות ואמנות, ואנו נעשה כמיטב יכולתנו להציע בכל גיליון קולאז' תרבותי מגוון ככל האפשר".

את ההבטחה הזאת קיים בן -חיים. כל גיליון כולל מגוון שירים של משוררים שונים, וגם שירים מתורגמים לצד סקירות וראיונות עמוקים ומקיפים של יוצרים וחוקרי ספרות על אמנים ויזואליים. ובכך הוא מקרב ומחבר בין שני תחומים, שהיו נפרדים ומנותקים לחלוטין בשנים האחרונות, האמנות המילולית והאמנות הוויזואלית.

Image result for ‫המסדרון מספר 1‬‎

הגיליון הראשון של "המסדרון" כולל ראיון עומק מרתק, אחד העמוקים והמקיפים שנערכו אי פעם עם חוקר השירה פרופסור הילל ברזל, לרגל צאת כרך חדש, העשירי (!) בסדרת ספרי "ליריקה – שירת ארץ ישראל" שלו, כרך העוסק ביוכבד  בת מרים, בדליה רביקוביץ' ובנתן יונתן.

בין מגוון שירים, כולל הגיליון את שירו המרשים של רמי סערי "העלם מברצלונה במסלול מזורז לאלוהות", מעין סקירה קודרת של המשורר על חייו ועל המסלול האקדמי המדכדך שעבר.

הָעֶלֶם מִבַּרְצֵלוֹנָה בַּמַּסְלוּל הַמְזֹרָז לָאֱלֹהוּת / רמי סערי

(פורסם בגיליון מס' 1 המסדרן)

אַחַת מִידִידוֹתֶיךָ הַמְרֻבּוֹת שֶׁאִתָּהּ לֹא שָׁמַרְתִּי עַל קֶשֶׁר,

וְלֹא כָּל שֶׁכֵּן לֹא סִפַּרְתִּי לָהּ עַל הָרֵיחוֹת שֶׁגּוּפְךָ מַדִּיף,

טָרְחָה לְיַדֵּעַ אוֹתִי בַּחֲדָשָׁה הַמְשַׂמַּחַת כִּבְיָכוֹל: זֶה עַתָּה

הִתְפַּרְסֵם תַּרְגּוּמְךָ הַקָּטָלָאנִי לְ"סֵפֶר יְצִירָה", וְהִנֵּה אַתָּה

שׁוּב קוֹצֵר מַחֲמָאוֹת וּשְׁבָחִים עַל תְּרוּמָתְךָ הַכַּבִּירָה לָאֱנוֹשׁוּת.

מִכֵּיוָן שֶׁהֵיטֵב יָדַעְתִּי שֶׁלֹּא אִישׁ כָּמוֹךָ יְהַלֵּךְ בִּקְטַנּוֹת, נִגַּשְׁתִּי

לִקְרֹא בַּמִּרְשֶׁתֶת עַל הֶשֵּׂגְךָ הָאֲחוּשְׁלוּקִי הֶחָדָשׁ, וְכָךְ הֻפְנֵיתִי

אֶל רְשׁוּת הַדִּבּוּר שֶׁקִּבַּלְתָּ, זוֹ שֶׁבְּעֶזְרָתָהּ טָעַנְתָּ קֳבָל עַם

וַעֲדַת מַעֲרִיצֶיךָ, שֶׁהַיְצִירָה הַחֲשׁוּבָה אֲשֶׁר תִּרְגַּמְתָּ לְהַפְלִיא

מְסַיַּעַת לָאָדָם בְּאֹרַח מַהוּתִי לְהֵהָפֵךְ לֵאלֹהִים.

לְמַעַן הָאֱמֶת, לְאַט מִדַּי הֵבַנְתִּי שֶׁלֹּא דַּי לְךָ בְּאַהֲבָה, בְּאֹשֶׁר,

בִּבְרִיאוּת, בְּיֶדַע, בְּטוּב, בַּשִּׂמְחָה אוֹ בַּעֲרָכִים – הֵן שָׁנִים עָמַלְתָּ

לְמַעַן תֹּאַר, דוֹקְטוֹר בְּיַהֲדוּת קָטָלוּנְיָה – וּבְבוֹא שְׁעָתָם הֵצֵרוּ אֶת צְעָדֶיךָ

הַכְּמָרִים לְשֶׁעָבָר מֵחוּגְךָ, בְּלִי דַּעַת דָּחֲפוּ אוֹתְךָ אֶל חֵיק הַפִּרְסוּם וְהַשְּׂרָרָה,

וּבִלְבַד שֶׁתִּשָּׁאֵר מִחוּץ לְכָתְלֵי מוֹסָדָם, הַרְחֵק מִן הָאוּנִיבֶרְסִיטָה. מִשְׁתָּאֶה

הִקְשַׁבְתִּי לְמִלּוֹתֶיךָ בָּעֶרֶב שֶׁבּוֹ נָשָׂאתָ דְּבָרִים, מְשֻׁכְנָע בָּאֶפְשָׁרוּת

לְהֵהָפֵךְ לֵאלֹהִים הוֹדוֹת לְתַרְגּוּמְךָ, בָּז לְהוֹצָאוֹת סְפָרִים קִיקְיוֹנִיּוֹת

שֶׁפִּרְסְמוּ לְשִׁיטָתְךָ תַּרְגּוּמִים סְפָרַדִּיִּים אֵזוֹטֵרִיִּים לַיְצִירָה הַיְהוּדִית,

תַּרְגּוּמִים מֵאַנְגְלִית אוֹ מִגֶּרְמָנִית, תּוֹהֶה בַּיָּהֳרָה שֶׁהִיא לֶחֶם חֻקְּךָ

מִי בִּכְלָל יִקְנֶה טִנֹּפֶת כָּזֹאת. וּבְכֵן, הִקְשַׁבְתִּי לְךָ בִּפְלִיאָה – כַּיּוֹם,

בְּעִדָּן הַנְּיוּ אֶיְג', הַהַקְשָׁבָה כְּבָר אֶפְשָׁרִית בִּזְכוּת נִסֵּי הַוִּימֵאוֹ וְהַיּוּטְיוּבּ –

וְכָךְ שַׁבְתִּי לִרְאוֹת וְלִשְׁמֹעַ אוֹתְךָ כִּכְלוֹת יוֹתֵר מִשְּׁנֵי עֲשׂוֹרִים. אַךְ

אִם דְּבַר מָה בֶּאֱמֶת הָמַם אוֹתִי בְּתֹם זְמַן רַב כָּל כָּךְ, הֲרֵי לֹא הָיוּ אֵלֶּה

פָּנֶיךָ שֶׁבִּמְרוּצַת הַשָּׁנִים הִתְכַּעֲרוּ כְּמוֹ פָּנַי, וְגַם לֹא חִנְּךָ שֶׁהָיָה כְּלֹא הָיָה,

אֶלָּא הַחִידָה עַל מָה וְלָמָּה נִכְסַפְתָּ לִהְיוֹת אֱלֹהִים, אַתָּה שֶׁגַּם עַתָּה נִכָּר בְּךָ,

נִכָּר אַף בְּיֶתֶר שֵׂאת, שֶׁמֵּעוֹלָם אֲפִלּוּ לֹא נִסִּיתָ לִלְמֹד לִהְיוֹת בֶּנָאדָם.

Image result for ‫מסדרון כתב עת‬‎

הגיליון השני כולל ריאיון מעניין ביותר עם הסופר מאיר עוזיאל על רומן תנ"כי אקטואלי שחיבר על תקופת השופטים, וגם ריאיון עם אמן מיצגים חשוב, בני אפרת, שפותח לנו שער אל האמנות הוויזואלית בישראל ומחוצה לה.

כמו כן, מפרסם גיליון זה תרגומי שירים של משוררת פולניה ידועה, קריסטינה לנקובסקה.

Image result for ‫המסדרון מספר 3‬‎

הגיליון השלישי, שבכריכתו תמונה של דליה רביקוביץ', ציור של המשורר רוני סומק, כולל ריאיון מעניין ביותר של בן חיים עם הסופר והמשורר מתי שמואלוף, שחי בברלין ומנסה ליצור  משם אופקים חדשים לזהות הישראלית, המתבטאים בשירו החדש והמרשים "עתידנות במילה".

עוד ריאיונות מעניינים הם של נילי דגן עם המשורר יוסי גמזו, שקיבל לאחרונה את פרס אריק איינשטיין לאמנים ותיקים לרגל תרומתו לזמר העברי  עם הכותר "המוזה היא ליידי שאסור לסרב לה", המספק פרטים מרתקים על חייו ויצירתו וגם מאמר של היסטוריונית הספרות העברית  פרופסור נורית גוברין. גוברין חושפת אותנו לאחת הסופרות העבריות הראשונות, נחמה פוחצ'בסקי, ולבול שפורסם לאחרונה עם תמונתה מטעם השירות הבולאי.

בגיליון בולטים שירו של עדי וולפסון "מי אני" ושירה הפוליטי המרשים של ענת זגורסקי -שפרינגמן, "פריס צרפת", הערה סטירית קודרת על האיסלאמיזציה שעוברת צרפת ואירופה.

פריס צרפת / ענת זגורסקי שפרניגמן

(פורסם בגיליון 3' של המסדרון)

מַשֶּׁהוּ רָקוּב בְּמַמְלֶכֶת הָאָפְנָה,

בַּחֲשַׁאי נִרְקַם כִּסּוּי כָּבֵד לְהַסְוָאָה.

הוֹ, בְּרִיגִ'יט בַּרְדּוֹ וּשְׁלֹשֶׁת רִבְעֵי הַמִּכְנָס שֶׁלָּהּ,

אִיב סָאן לוֹרָאן וְקוֹקוֹ שָׁאנֵל, לָאנְקוֹם

לוֹרֵיאָל וְרוּבִּינְשְׁטֵין הֶלֶנָה!

לֹא עוֹד בִּיקִינִי, חוּטִינִי, בְּלִיקִינִי, לֹא עוֹד מִינִימִינִי.

אֵיפֹה אַתֶּן הַנָּשִׁים שֶׁהִתְמַסַּרְתֶּן בַּעֲבוּר זוּג גַּרְבִּיּוֹנֵי נַיְלוֹן,

וְאַתֶּן שֶׁצְּבַעְתֶּן קַו שָׁחֹר מֵאֲחוֹרֵי רֶגֶל עֲרֻמָּה בִּמְקוֹם?

רַק עֵינֵי מוֹנָה לִיזָה עוֹד עוֹקְבוֹת

בְּתַדְהֵמָה אַחֲרֵי הַשִּׁנּוּיִים בַּחֲלַל

הַלּוּבְר מִתּוֹךְ בּוּרְקָה.

בגיליון מופיע גם הסיפור "ילדת כפרות" של זגורסקי-שפרינגמן, המראה שיש לה כישרון בין תחומי – הן בשירה והן בפרוזה.

Image result for ‫מסדרון כתב עת‬‎

הגיליון הרביעי כולל תמונת שער מדהימה של המשורר נתן יונתן שציירה יעל שחר שריד, וכולל מאמר מקיף ומרתק על נתן יונתן, משורר ופזמונאי שדומה שנשכח מעט ושלא בצדק כפי שמראה הרשימה.

הגיליון כולל גם מאמר מצוין של ד"ר רות דורות, שמנסה להבהיר את השאלה הנצחית שכנראה לעולם לא תיפתר: "מהי אמנות טובה". זאת, דרך ניתוחי יצירות של האמן ההולנדי מהמאה ה-17 ורמיר. זהו מאמר קצר ולכאורה בסיסי, שנותן למעשה את אחת התשובות הטובות ביותר שנתקלתי בהן לשאלה מה עושה ציור לטוב.

יש גם מאמר מעניין בשם "שירה מלווה היסטוריה" מאת פרופסור נורית גוברין על האחים התאומים, המשוררים הרצל ובלפור חקק. במאמר היא מנתחת את ספריהם והוא כאמור מעניין, אבל אני חושב שהוא שגוי במבנה ובקונספציה שלו. איני חושב שהפרופסור גוברין עושה שירות טוב לשניהם כאשר היא בודקת את ספרי שניהם כמקשה אחת, ולו רק לצורכי השוואה. בסופו של יום כל אחד מהאחים חקק הוא אינדיבידואל העומד בפני עצמו, ויש לבדוק אותו כדמות עצמאית לאו דווקא בהשוואה לאחיו (שהוא אמנם תאום זהה), בדיוק כפי שאני מניח שהפרופסור גוברין לא הייתה רוצה שספריה שלה יושוו לספרי המחקר של אחותה חגית הלפרין רק משום ששתיהן הן אחיות העוסקות בחקר הספרות, או שספריה יושוו לאלה של אביה מבקר הספרות, רק משום שהם אב ובת. עדיף היה שהפרופסור גוברין תתמקד רק באחד מהם, או שתעסוק בכל אחד מהם במאמר נפרד.

ישנה גם ביקורת של יאיר בן חיים על ספרה של המשוררת חגית בת -אליעזר "בעזרת חברים", שבו הוא שם דגש על האופי הוויזואלי המיוחד של הספר, "המבטא את התיאום שבין תפאורת השירים לבין עלילתם המורכבת".

ברור מהביקורת שהספר של בת-אליעזר עונה על האידאולוגיה הספרותית של בן יאיר – הצורך ליצור מפגש הדוק יותר בין אמנות ויזואלית לבין אמנות מילולית.

לפניכם ראיון שערכתי עם יאיר בן -חיים, עורך "המסדרון"

במה אתה עוסק במקצועך "האזרחי"?

בן חיים: נכון לימים אלה כל מרצי מושקע בקידום ההוצאה לאור שלנו, "חדרים-הוצאה לאור", המתמחה בהוצאת ספרי שירה ופרוזה, ביוגרפיה ועוד. מזה שנים אני מתעסק בעריכת שירה, ואני מיישם זאת הלכה למעשה בעבודתי עם משוררים, שספרם יוצא לאור במסגרת ההוצאה שלנו. בין לבין אני מפיק ועורך את כתב-העת "המסדרון", כתב-עת לשירה ופרוזה, תרבות ואמנות, שנוצר מתוך אהבה רבה לתחום הספרות והתרבות. הגיליון מכיל מדורים קבועים, סקירות ספרים, ראיונות עם סופרים ומשוררים, חשיפת אמנים בראשית דרכם בתחומים שונים, כגון, ציור פיסול וצילום, תרגום שירה ופרוזה. אני אוהב את עיסוקי ומקווה שאמשיך להתפרנס ממנו בכבוד בשנים הבאות.

איזה סופרים ומשוררים היו ועדיין חביבים עליך במיוחד? מדוע דווקא הם?

בן חיים: "חביבים" זאת המעטה בעיניי… מאז שאני זוכר את עצמי כנער, הייתי מחובר לשירה. בכספי דמי הכיס שקיבלתי הייתי קונה ספרי שירה, וזה החל מגיל 14. באותה תקופה לא כתבתי עדיין. בדלפק הזמן האישי שלי יש עדיפות לשירה. משגיליתי את אהבתי לשירה היה בי רעב גדול לקרוא עוד ועוד, ולא אחת מצאתי את עצמי עומד בחנות הספרים זמן רב רק כדי לקרוא ולהכיר עוד משוררים. המשוררים שאליהם  נחשפתי היו רבים, יונתן רטוש, נתן אלתרמן – נתן יונתן היה משורר הבית שלי, חייתי ונשמתי את מילותיו, ורבים משיריו אף הלחנתי. סנונית ראשונה מאותם שירים מולחנים בוצעה בהשמעת בכורה באירוע השקת כתב-העת "המסדרון" שנערך לאחרונה, היה זה השיר "במקום פרידה". בהיותי בן 15, הוגש השיר לרשות השידור לוועדת "פסטיבל הזמר והפזמון" בידיעתו וחתימתו של המשורר נתן יונתן שאהב את הלחן. השיר לא התקבל לפסטיבל ונגנז. משוררים נוספים שהיו אצלי על המדף הם דוד רוקח, דליה רביקוביץ', יהודה עמיחי, אלכסנדר פן, לאה גולדברג, רחל, זלדה, דוד אבידן, משה טבנקין, יונה וולך, ועוד רבים אחרים. בין הסופרים, נחשפתי לרבים. אציין שלושה שכתיבתם הייתה עבורי מודל, ואני מודה שהטעם האישי שלי קצת חריג ממה שאפשר לצפות ממני כעורך כתב-עת לשירה וספרות. אני מתכוון לאפרים קישון, חנוך לוין, ודוד גרוסמן. מדוע דווקא הם? הכתיבה שלהם מחלחלת לתוכי, מחדדת תובנות, מגלה לי את האפשרות ליצור עולם ומלואו שכולו שלי, ובעיקר לאחוז בשובל הדמיון המפותח והמחודד שתמיד ליווה אותי.

איך הגעת לתחום היצירה הספרותית? ממה שסיפרת וכתבת זה היה דרך פורומים ברשת.

בן חיים: ספרותית – החל בשנת 2001 כאשר התחברתי לראשונה לאינטרנט. מהר מאד נחשפתי לפעילויות השונות הקשורות לכתיבה, בכללם פורמים שונים שהתנהלו בקשיחות וכוחניות רבה, ורק מעט מן הכותבים שרדו את אותה התנהלות. לאחר כשנתיים של פעילות אקטיבית בפורומים שונים, החלטתי לפתוח קהילה משל עצמי, לא אהבתי בלשון המעטה את הכוחניות שבה נתקלתי. בראשית 2003 הקמתי את אתר 'חדרים-כתיבה יוצרת', שפעל במתכונת סגורה. התחלתי לנהל בו סדנת כותבים. הפורום היווה במה לדיונים ולפרויקטים שיזמתי, והפעילות בו נמשכה שנים רבות. במהלכן, יזמתי לראשונה את אב-הטיפוס של כתב-עת "המסדרון" המקוון שפורסם לאורך שנים בעקביות אחת לחודש. מעת לעת, הוצאתי אותו גם כמהדורה מודפסת. שנים לאחר מכן, כשהפייסבוק נכנס לתמונה וטרף את הקלפים, שיניתי את ייעוד האתר והפכתי אותו מאתר קהילתי לאתר תוכן, 'חדרים-פרוזה ושירה עברית חופשית', אתר המסקר אירועי תרבות ואמנות כשהמוטו הוא להנציח ולתעד את אותם אירועים בווידאו.

בשנת 2008 ערכתי את אנתולוגיית "שיר בכותרת" שכללה יצירות של 18  יוצרים מהאתר, כלומר חוג יוצרים שהכיר זה את זה ושפעל על בסיס יומי. לעתים אף ערכנו מפגשים חברתיים. המקום שימש חממה ליוצרים, וברבות הימים אחדים מהם מימשו את יצירתם הלכה למעשה וזכו להוציא לאור את ספריהם. אחת מהן היא המשוררת יודית שחר.

מה גרם לך להחליט שאתה רוצה לא רק לכתוב ספרות, אלא גם לערוך  כתב-עת  לספרות?

בן חיים: פעילותי לאורך שנים בניהול והפעלת אתר "חדרים" במסגרתו היו היוזמות הראשונות שארגנתי, וזה גם מה שהניע אותי לייסד ולערוך את כתב-העת "המסדרון". אני מאלה שמניחים את האגו בצד, יודע לפרגן, ולא עסוק וטרוד רק בעצמי וביצירתי. מעולם לא חשתי נזקק לקדם את יצירתי בכל מחיר, כמעט להפך, יש בי דחף בלתי מוסבר לגלות יוצרים ואמנים ולנתב אותם באופן מקצועי להיכל השירה והעשייה האמנותית. לא אחת, כשאני מגלה את אותם היהלומים, אני רוצה לצרוח שהייתה לי הזכות לגלותם, והיו לי כמה וכמה כאלה שאף אמרתי להם זאת. שידעו לשלב את עצמם בביטחון בקהילת היוצרים. חשוב לי לחזקם, כי לא אחת לרבים מהם יש חששות שמא כתיבתם ויצירתם אינה טובה דיה.

מה היא האידאולוגיה שלך בעריכת כתב העת "המסדרון"?

בן חיים: לפני כשנתיים, כשייסדתי את כתב העת, נעזרתי רבות בגיסי דוד פז, העורך המיתולוגי של עיתון הפופ והבידור הראשון בישראל "להיטון". שנים רבות לאחר מכן ייסד, הקים וערך עבור רשת עיתוני "ידיעות אחרונות" שבועונים רבים, ביניהם "פנאי פלוס" ו"ראש אחד". תמיד הייתי ליד ההתרחשות הזאת של יצירת עיתונים, ולמעשה דוד היה בשבילי מורה ויועץ לבניית הקונספט של כתב העת. בניתי לי מודל, וחילקתי אותו לפי נושאים: שירה, פרוזה, תרבות ואמנות. ידעתי מראש שזאת תהיה במה מעורבת של כותבים ואמנים מוכרים, לצד כאלה שזאת להם ראשית דרכם. בכל גיליון אני משתדל לכלול מגוון השקפות ורעיונות. הקפדתי על תבנית קבועה של מדורים, כשאחד מהם הוא המדור "אמן אורח", שבמסגרתו זוכה האמן לראיון אישי ועבודותיו משולבות בעמודי הגיליון. הבחירות שלי הן לא בהכרח  הדברים הבוערים המצויים כיום באור הזרקורים. אני מפרסם את העכשווי המושתת על טעמי האישי, בדגש על שילוב של מוכר וחדש במינון משתנה. אני מקווה שבגיליונות הבאים אגדיל את נפח החשיפה  לפרוזה, מחול, צילום, משחק ועוד פלחים נוספים באמנות.

על איזה יוצרים אתה חושב שמן הראוי לשים דגש?

בן חיים: דבר ראשון חשוב לי שהדגש והפוקוס יהיה על יוצרים שיצירתם ראויה, שיש בה  ייחודיות, משהו שלא פגשתי קודם. אני רוצה להיפגש עם הנשמה שלהם, להרגיש את הַקִישְׁקֶס שלהם מבעבעים. אני משתדל לתת כיסוי הוגן  וראוי. אני מקווה שאני לא חוטא למציאות הקיימת במרחב היצירתי העכשווי, אך השנים למדוני שלפעמים גם טועים, ולא בהכרח הכול מושלם. אני נשען על הידיעה שתמיד ניתן לתקן עיוותים, ואין יום שאיני לומד דבר או שניים.

בכתב העת "המסדרון" אתה עוסק לא רק בספרות, אלא גם באמנות וויזואלית. מדוע?

בן חיים: תמיד התעניינתי באופן אישי בסוגים שונים של אמנויות, ציור, פסול וכיוצא באלה. לדעתי לוויזואליה יש תפקיד חשוב במרחב הקיומי שלנו כבני אנוש, ולא רק בתחום האמנותי. הדבר מתבטא גם בסיטואציות בחיים שלנו, למשל, בעיצוב דקורטיבי של חלל הבית, שילוב של פריטים אחד לצד האחר, בהתאם למקום שבו הם מצויים. מובן שמדובר בסגנונות שונים ובטעם אישי. לא אחת, אני מוצא את עצמי בוחן פרופורציות של יצירות בהתאם למיקומן, למיצובן כפריט בחללים משתנים. אני איש של דקויות, ולצורניות של יצירות אמנות יש משמעות רבה בעיניי. האסתטיקה שבאמנות היא מרכיב חשוב, ואמן מוכשר, שמודע לכך, מצליח לייצר את הגירוי הנכון לקהל היעד שלו. לפעמים  גודל וצורה קובעים כמה יחס תקבל אותה יצירה. בציור למשל, כאשר הצייר קובע את גודל בד הציור חשובה בעיני הקומפוזיציה, סוד הצמצום, מרקם ושילוב הצבעים בהתאם לאובייקט שיצר.

דרך אגב, אני מאמין שגם בכתיבה, יש לוויזואליה מרכיב חשוב בהעברת המסר לקורא. בכתיבת השירה שלי אני מקפיד על  כך,  וממחיש את האמירה החיה בתוך השיר.

"בשיא", שיר שהופיע בגיליון מספר 4 של "המסדרון" ממחיש את גישתו של בן -חיים לנושא הוויזואלי.

איך אתה רואה את פני הספרות הישראלית -עברית היום? מה אתה חושב שמן הראוי לעשות כדי לשפרה?

בן חיים: זאת שאלה מעולה, אך בהתחשב בכך שהחשיפה האישית שלי היא יחסית קצרה, מכירים אותי בסך הכל שלוש שנים, אני לא במקום שאני יכול לנקוט עמדה או דעה ולקטלג את פני הספרות הישראלית-עברית כיום או לדורותיה. עיקר פעילותי לאורך שנים עסקה בשירה. רק לפני כשלוש שנים הוצאתי את ספר השירה הראשון שלי, "דורשירה", ולאחר כשנתיים יצא לאור ספר שיריי השני, "להשתגע באמצע היום", שאו-טו-טו אוזלת המהדורה השנייה שלו. אין לי מושג מי קונה את הספר, אבל הספר נמכר. אני כן יכול לציין שאני רואה ברשת החברתית את המרכיב העדכני למיצוב פני הספרות כיום. ההתרחשות האינטראקטיבית מניעה לפעולה, ובכך למעשה מתאפשרת הנגישות של סופרים ומשוררים לקהלם. כיום יש לנו מראה ענקית המשקפת בתוכה הכול מכול, וקיימת האופציה לבחור. פעם יוצר שרצה לפרסם את יצירותיו נאלץ לחזר לפתחם של עורכי מדורי הספרות. כיום ישנם עשרות משוררים וסופרים טובים שצמחו ונחשפו ברשת.

אני בעד בחירה חופשית. כל אחד וטעמו. מבחר הסופרים המכובד, הפעיל בישראל, מזכה אותנו, אוהבי הספרות, במבחר ראוי  של יצירות, ובכל פעם נגלים יוצרים חדשים ומפתיעים. אני בטוח שפני הספרות הישראלית במקום טוב, ואין צורך לנקוט בפעולה כדי לשפרה.

התקופה שבה אנו חיים מוכיחה כי לאורך השנים הייתה העיתונות מוטה, כשהדגש בחשיפות היה על סנסציות ודרמות, לעשות כותרות לשם הכותרות ולעורר שיח שילבה את היצרים.  כיום, הכוח שהיה מנת חלקם של עורכי מדורי הספרות, הפך להיות נגיש לכולם והפך לנחלת הכלל, ובכך למעשה יש שוויון, ומי שטוב מצליח.

עד כאן בן-חיים. .נסיים עם שיר שכתב  שמבטא גם הוא את עמדתו :

"

דּוֹרֵשִׁירָה / יאיר בן־חיים

(פורסם בגיליון מס' 1 של המסדרון)

אֲנִי דּוֹרֵשִׁירָה

דּוֹרֵשׁ, לֹא מְבַקֵּשׁ

דּוֹרֵשׁ וְזוֹעֵק.

דּוֹרֵשִׁירָה אֲנִי

מַשְׁמָע חֵלֶק בִּי חַישָׁר וּבְכָל זֹאת מְאֻיָּם.

אֲנִי אוֹמֵר שִׁירָה.

אוֹמֵר, לֹא מְדַבֵּר.

אוֹמֵר וְשׁוֹתֵק.

אוֹמֵר שִׁירָה אֲנִי.

מַשְׁמָע חֵלֶק בִּי מֵת וּבְכָל זֹאת אֲנִי קַיָּם.

בְּרֹב הַמִּקְרִים אֲנִי מוֹצֵא אֶת דַּעְתִּי

שְׁכוּבָה בְּבִּיקִינִי

בְּחוֹף גּוֹרְדוֹן תֵּל אָבִיב

שָׁם הִיא חוֹמֶקֶת מִמֶּנִּי בְּנָקֵל

מְחַפֶּשֶׂת לָהּ עַיִן בּוֹחֶנֶת

מְיַחֶלֶת לְמַבָּטִים זָרִים.

וְאַתָּה, מָה אַתָּה אוֹמֵר?

אַתָּה אוֹמֵר: שִׁירִים זֶה לְבָנוֹת

אַתָּה מְשַׁעֵר שֶׁ

נָתָן זַךְ כּוֹתֵב דָּגוּל, אַלְתֶּרְמָן

מַיָּקוֹבְסְקִי וְעוֹד שְׁנַיִם-שְׁלֹשָׁה גְּבָרִים

מְחֻבָּרִים יָפֶה לַצַּד הַנָּשִׁי שֶׁלָּהֶם.

וַאֲנִי עוֹנֶה נֶחֱרָצוֹת:

אֵין לִי וְלֹא יִהְיֶה לִי לְעוֹלָם

צַד נָשִׁי, לְמָעֵט הַשָּׁדַיִם שֶׁצָּמְחוּ לִי בִּרְבוֹת הַחַיִּים.

ראו גם:

אתר כתב העת "המסדרון"

דף הפייסבוק של יאיר בן -חיים

יאיר בן -חיים מתראיין בתוכנית הרדיו של מוטי גרנר

ערב השקה של "המסדרון "

פרופסור הילל ברזל נושא דברים בערב ההשקה

פרופסור נורית גוברין בערב ההשקה

המשורר רוני סומק בערב ההשקה

המשוררת חגית בת אליעזר נושאת דברים בערב ההשקה

אמיר אור נושא דברים בערב השקת "המסדרון "

Image result for ‫מסדרון כתב עת‬‎

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך סופרים, ראיון, תרבות עם התגים , , , . קישור קבוע.

12 תגובות על "כשאני מגלה את היהלומים, אני רוצה לצרוח שהייתה לי הזכות לגלותם" – ריאיון עם יאיר בן-חיים, עורך כתב העת "המסדרון"

  1. מאת וילהלמינה:‏

    שלום לשניכם,
    אני מכירה את יאיר האדם (א "מענטש") . אני מכירה אותו ככותב וביחוד אני מכירה אותו כאיש חזון. פתאום קם אדם ומחליט שהוא מו"ל והוא עושה זאת. לא שהוא הראשון בנישה הספרותית אבל הוא בהחלט הראשון, הייחודי והיחידאי בדרך ובאופן שהוא עושה זאת. לא פשוט ליצור אינטימיות ספרותית והוא באישיותו , על כוחותיה הבינאישיים והאמונה ברוח האנושית, מצליח להרים פרויקט ש"לתפארת מדינת ישראל" קטן עליו.
    וילהלמינה

    • וילהלמינה יקרה, מי כמוך יודע, עשייתך ותרומתך בעולם הספרותי מהווה את הדבר האמיתי. את העשייה.
      תודה על מילותייך.

      יאיר בן־חיים

    • מאת אסתר דגן קניאל:‏

      נהנתי לקרא את הראיון עם יאיר בן חיים.
      יאיר ערך את שלושת ספרי השירים שלי – "אותיות מוארות", "שירים בצבע אדום", "כמו קליפה"
      הרגשת
      זי בביתכיתי להכיר אדם "משוגע" בובן החיובי של המילה. חרוץ, אמין, מסור, מקצועי. בתהליך העבודה גיליתי את יאיר האדם והחבר ההגון . בכל סיום עבודה על ספר הרגשתי שיצאתי מסדנת כתיבה.
      רכשתי כלים והתקדמתי. היפה והמיוחד ביאיר שלמרות שהוא עורך וכותה ומעדיף לסתתר מאחורי המילים והמצלמה ולהדליק את הפרוג'קטור על יוצרים אחרים. זוהי תכונה שקשה למצוא אותה במחוזותנו בדרך כלל אנשים מסמנים את יעדם וכשמגיעים למקום מקדמים את סחורתם.
      אני בהחלט יכולה להגיד שיאיר לקח אותי יד ביד עד להוצאה לאור.
      תודה על הכתבה הרחבה חייבת להודות הרגשתי בבית מאחלת למסדרון המשך הצלחה ולהמשיך ליטול בה חלק . כבוד גדול!!!

      .

  2. מאת ברכה רוזנפלד:‏

    יאיר בן חיים ניחן בכל התכונות שאפשר לצפות מעורך טוב. הוא פתוח למתרחש בסביבה התרבותית, הוא נדיב בהענקת במה נאותה ומכבדת, יש לו טעם אישי אופייני ומעודן וקו רעיוני מנחה שהוא משתדל להיות נאמן לו. ומעבר לכל, זה הדבר ששמתי לב מלכתחילה, זאת באמת הוויזואליות שהוא מדגיש בראיון שנערך עמו. כתה העת "המסדרון" ערוך בצורה ויזואלית חדשנית ומקורית, ששובה את העין ואת הלב ומעניקה לקורא מוצר אסתטי ומוקפד לעילא, על אף היותו בעצם, מוצר של תוכן. אפשר להתווכח עם יאיר, אולי, על הקו המערכתי המנחה, או החוט הרעיוני המקשר בין כל היצירות שבכל גיליון וגיליון, אך אין זה גורע מן החשיבות הרבה שבקיום כתה עת היפה והמעניין הזה. שאפו ליאיר. אני מאחלת לו שימשיך כך ומתפללת שלא ייפגע כלכלית בהוצאת לאור של עיתון יקר ומוקפד שכזה, שגם חזותו יוקרתית ומזמינה. הכלכלה המודרנית היא האויב הגדול של כל כתבי העת הספרותיים, שבאופן טבעי ביותר תפוצתם אינה גדולה.

  3. מאת בלפור חקק:‏

    אלי , ההבחנה שלך על כתיבה משותפת אודות יצירתנו יש בה אמת. אך נראה לי שבמאמר המיוחד הזה, כיוון שפרופ' נורית גוברין דנה גם בשאלת ההתקבלות הספרותית, היא דנה בנו כתופעה, לכן יש כאן גם מבט סוציולוגי היסטורי ולא רק ספרותי. נראה לי שבמקרה המיוחד הזה, ייתכן שיש טעם בכתיבה על יצירתנו במבט כולל. ואוסיף שבמאמר של גוברין יש מבט כולל על יצירתנו אך גם התייחסות למאפיינים הייחודיים של כל משורר תאום, תוך הפניית תשומת הלב של חוקרי ספרות להמשיך קו זה של חקר הכתיבה הייחודית של כל אחד. זה יכול להיות אגב מעוניין להיענות לאתגר של מאמרך ולכתוב מאמר שימצא את המשותף בין שתי חוקרות ספרות גדולות, שהן אחיות: נורית גוברין וחגית הלפרין…

  4. מאת גאולה חמילבסקי:‏

    המעבר שלך מכתיבה ברשת לכתיבה עיתונאית מלמדת על אישיות שלא נרתעת מקשיים, שכן כפי שנורית גוברין אמרה שהרבה כתבי עת יוצאים לאור, אך האור שלהם דועך במהרה. אני מאחלת לך שהאור במסדרון שלך ימשיך לדלוק, גם לדלג על מכשולים.
    המבט שלך לא רק על תוכן השיר והסגנון, אלא גם על צורתו כמו היה ציור נותן ממד נוסף לתפישת השיר.
    אהבתי את השיר "שיא" בו הצורה השלימה את המשמעות.

    מאחלת לך עבודה ברוכה בהמשך.

  5. מאת אורה עשהאל:‏

    מאמרו של אלי אשד, אודות כתב העת "המסדרון" ומפעלו של יאיר בן-חיים, מקיף מעמיק ומעניין.
    המאמר המופיע ב"יקום תרבות", מציג בפנינו את ארבעת כתבי העת, של "המסדרון" שיצאו עד כה לאור, ובצדם התייחסות לאתר 'חדרים' ולהיקף פעילותו של המו"ל יאיר בן חיים, תוך התמקדות בתופעה של אדם אחד שהוא מפיק ועורך כתב עת, אתר, והנו מו"ל ומשורר.
    בהופעת מאמר זה, של העורך הראשי ב"יקום תרבות", אני רואה הישג חשוב של שיח ברשת. אנו חיים בתקופה שבה המדיה הדיגיטליים יוצרים אפשרויות חדשות, ומי שמודעים לאפשרויות אלו מחוללים פלאים – ככמפגש וראיון זה בין הכותב לבין החומרים והמרואיין שלו יאיר בן-חיים, המפתיע כל פעם מחדש.

  6. תודה גאולה,
    תחום הכתיבה העיתונאית אינו חדש עבורי, כתבתי וערכתי עיתונים שונים, טרום עידן האינטרנט.
    כולי תקווה שנצעד כולנו בתוך "המסדרון" שנים רבות, אעשה כמיטב יכולתי ליישם זאת.
    יאיר בן־חיים

  7. מאת נסיון:‏

    כל הכבוד

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*