מתורכיה באיבה : החלק הראשון-האימפריה העותומאנית החדשה ?

מנהיג תורכיה ארדואן על רקע תמונתו של מייסד תורכיה המודרנית אתתורק.

הופיע ב"דיוקן -מקור ראשון "גליון 774 8.6.2012 תחת השם "ארץ גדולה עם שפם" .

רוח רעה חודרת לרפובליקה התורכית,בעבר ידידה נאמנה של ישראל,  רוח של איסלאם קיצוני ותוקפני המלבה מוקדי הצתה של שנאה דתית ומדינית וגזענית. איסלאם זה דרך כלי התקשורת הנאמנים לו מלבה בין השאר שנאה גזענית בתורכיה כלפי היהודים וכלפי "השבתאים " אנשי כת ה"דונמה " בתורכיה שאותם הוא מאשים  האשמות גזעניות בכל קונספירציה אפשרית כנגד תורכיה. לאורך כל הדורות.

איסלאם זה חולם על ימי האימפריה העותומאנית שחוסלה לדעתו בידי היהדות הבינלאומית ובידי השבתאים ושואף להחזיר את ימי גדולתה.

רבים תמהים :האם נשיא תורכיה  רג'יב טייפ ארדואן   מנסה להקים מעין  אימפריה  איסלאמית עותומאנית חדשה?

עם שכנה מטורפת אחת שמפתחת פצצה גרעינית, שכן שני שטובח באזרחיו, וקבוצה גדולה של בנים-אובדים שרוצים לחזור הביתה, תורכיה מתחילה לחלום על שיבה לימי הזוהר המפוקפקים של הממלכה העות'מאנית.

מאידך הממשלה יוצרת במכוון עויינות כלפי ישראל. סדרת סרטי "עמק הזאבים "שמציגים מזימה ציונית בינלאומית ,זוכים להצלחה מסחררת בתורכיה.במדינה שבה חושבים שכל סלב  וכל אדם בולט הוא יהודי סמוי וחורש מזימות.זה לא צריך להפתיע. המכשול היחיד בפני התוכנית הזו, כך משוכנעים רבים באנקרה, הוא יהודי בשם שבתאי צבי.

האימפריה העותומאנית החדשה?-החלק הראשון

דוד בן גוריון עם יצחק בן צבי ובאיסטנבול לבושים כתורקים.

"תורכיה היא האומה הגדולה ביותר, העצמאית ביותר והמתקדמת ביותר במזרח הקרוב. היוצר של תורכיה החדשה, מוסטפה כמאל, ידע להפוך את החורבן הפוליטי שבא על הקיסרות העות'מאנית במלחמת העולם האחרונה למקור של התחדשות והתנערות. על חורבות הקיסרות הרקובה, המשועבדת והכבולה, הקים קהילייה לאומית תורכית בת חורין ועצמאית, מתקדמת ומלאת און נעורים. (…) מגדות הים התיכון עד גבול הודו אין אף מדינה אחת שתשווה לתורכיה בערכה המדיני. גם בהתפתחותו הכלכלית של המזרח הקרוב עתידה תורכיה לתפוס עמדה גדולה. העם היהודי החוזר לארצו ומתקשר מחדש בקשרי שכנות, כלכלה ותרבות עם עמי המזרח הקרוב, חייב להכיר את האומות שבתוכן ובקרבן הוא בונה את חייו ועתידו, ובין כוחות אלה תופסת תורכיה מקום ראשון"

(מתוך ההקדמה של דוד בן-גוריון לספר 'תורכיה: מבנה ארצה, תולדותיה, משטרה המדיני, החברתי והכלכלי', מאת שאול הראלי, הוצאת ראובן מס, 1941)

בעשור השני של המאה הקודמת זכתה האימפריה העות'מאנית, שמרכזה בתורכיה, לכינוי "האיש החולה של אירופה". זה לא הפריע לדוד בן-גוריון, אז איש צעיר בארץ ישראל הנתונה לשלטונם של העות'מאנים, לבקש לכרוך את גורלו בגורלה של אותה אימפריה. יחד עם ידידו יצחק בן-צבי הוא יצא ללמוד באיסטנבול, ואף שקל ברצינות לשרת בצבא התורכי. ייתכן, אם ההיסטוריה הייתה מתנהלת באופן שונה, שהוא היה הופך לפקיד בכיר בממשל העות'מאני. אלא שמלחמת העולם הראשונה טרפה את כל הקלפים, ובן-גוריון גורש מתחומיה של האימפריה.

אם באימפריה העות'מאנית בן-גוריון ביקש להשתלב, בתורכיה שקמה על חורבותיה הוא ראה מודל למדינת ישראל העתידית שאליה שאף, מדינה מודרנית, מתקדמת וחילונית. תורכיה החדשה הייתה מדינה שפניה לאירופה ולמערב ולא למזרח המוסלמי – שזכה מהאב-המייסד אתאתורכ ליחס של בוז. היא נתפסה בעיני ישראל הצעירה כיחידה במזרח התיכון שעמה אפשר לקיים בריתות כנגד מדינות האזור המפגרות והרודניות.

תורכיה מצדה הכירה בישראל כבר ב-1948, ושנה לאחר מכן כוננו בין שתי המדינות יחסים בדרג של משלחות ודיפלומטים (אך לא בדרג של שגרירים). ניהאת ארים, ממלא מקום ראש הממשלה התורכי, אף העלה ב-1949 רעיון מרחיק לכת: איחודן של תורכיה, יוון וישראל לקואליציה כלכלית וצבאית שתעמוד יחד נגד תוקפנות סובייטית או ערבית באגן המזרחי של הים התיכון. באנקרה היו רבים שהביעו סיפוק מקיומה של מדינה יציבה וחזקה מדרום, והעריכו שהיא עשויה לגרום לסורים חמומי המוח לחשוב פעמיים בטרם ייצאו להרפתקאות צבאיות. פאליח ריפקי אטאי – סופר, עיתונאי וחבר פרלמנט – הגדיר את ישראל כמייצגת היחידה של התרבות המערבית במזרח התיכון, משקל נגד מול השאיפות האימפריאליסטיות המצריות-סוריות.

אלא שבשנים האחרונות השתנתה המגמה בתורכיה, ודומה שחלומו של בן-גוריון על אותה מדינה מזרח-תיכונית חילונית ומתקדמת, עומד להתחלף בחלום ביעותים. המפלגה השלטת היום בתורכיה, 'מפלגת הצדק והפיתוח' של הנשיא ראג'פ טייפ ארדואן, היא אסלאמית באידיאולוגיה ובאוריינטציה שלה. אמנם בעבר נראה היה שהיא משקפת אסלאם מתון, דמוקרטי וליברלי, אך בחלוף השנים האסלאם הזה רק הלך והקצין. ואם לא די בכך כדי להרחיק את תורכיה מישראל, הרי שהאסלאם שצמח בתורכיה משכנע את עצמו כי הסכנה הגדולה ביותר לארצו טמונה ביהודים-שבתאים מוסווים, שחדרו לעומק מוסדות השלטון ומנהלים כיום את המדינה, במטרה להפוך אותה לטרף קל בעבור הציונים. וכשזו האמונה שהולכת ונעשית פופולרית ברחובות אנקרה, אין פלא שסרטים אנטישמיים זוכים במדינה להצלחה מסחרית אדירה, ושלא קשה למצוא מתנדבים למשט אנטי-ישראלי אל חופי עזה.

השיר ששלח את ארדואן לכלא

למרות ההתחלה המבטיחה, היחסים הרשמיים בין תורכיה וישראל היו לאורך השנים לא יותר מאשר קרירים. ב-1980, בעקבות אישור חוק ירושלים שקיבע את מעמדה של העיר כבירת ישראל, סגרה תורכיה את הקונסוליה שלה בירושלים וצמצמה את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל לדרג של מזכיר שני, שלב אחד מעל ניתוק מוחלט. רק בינואר 1992, בעקבות מלחמת המפרץ הראשונה, שודרגו היחסים לרמת שגרירים.

משם והלאה, במהלך שנות ה-90, השתפרו מאוד קשרי שתי המדינות, ובראשית המאה ה-21 נכרתה ברית של ממש בין ישראל ותורכיה, שמצאו שיש להן אינטרסים משותפים בתחומים שונים. בכך הוגשם חלומו הישן של דוד בן-גוריון. השותפות האסטרטגית בין ישראל ותורכיה הפכה למרכיב חשוב בפוליטיקה של המזרח התיכון, ונראה היה שהיא תימשך לאורך שנים.

במסגרת השותפות הזו סייעה ישראל לאנקרה במשימות הסברה שונות בארה"ב, ואף העניקה לה תמיכה כנגד אשמת הג'נוסייד שבוצע בארמנים במלחמת העולם הראשונה. תורכיה מצדה רכשה מישראל נשק ומערכות אלקטרוניות מתקדמות, ושיתפה עמה פעולה בתרגילים צבאיים אוויריים וימיים, בכינוסי מודיעין ובפעילויות לסיכול הטרור. ביקורים הדדיים של משלחות צבאיות רמות-דרג ומפגשים אסטרטגיים בין קצינים בכירים לשם תיאום עמדות ביחס לאיומים אזוריים, הפכו לדבר שבשגרה.

גם בראשית המאה ה-21, כאשר לשלטון בתורכיה עלתה מפלגתו של ארדואן ששמה דגש על חיזוק הזהות האסלאמית, נדמה היה שהקשרים האסטרטגיים עם ישראל יישמרו. האסלאם שייצגה המפלגה נראה מתון ודמוקרטי, בוודאי בהשוואה לגרסה האיראנית או הסעודית. ארדואן ואנשיו נמנעו מהתבטאויות אנטישמיות גלויות, והמשיכו את היחסים עם ישראל במישור הצבאי, הפוליטי, הכלכלי והתרבותי. לתקופה מסוימת אף נראה היה שהקשר מתהדק, ומנהיגים תורכים, בהם ארדואן עצמו, הגיעו לבקר בישראל.

Time's Erdoğan cover. AA Photo

ארדואן, שנולד ברובע מצוקה ולמד בבית ספר דתי, נחשב בעיני הבוחרים למייצג אותנטי של התורכי הפשוט. שנים אחדות לפני עלייתו לשלטון הוא הספיק להישלח לכלא על ידי הצבא, לאחר שבנאום שלו מ-1997 שילב שיר האומר "המסגדים הם בסיסינו/ כיפות המסגדים הן קסדותינו/ צריחי המסגדים הם כידונינו/ והמאמינים הם חיילינו".

ב-2003 ניצחה מפלגתו של ארדואן בבחירות, ומאז שלטונה בתורכיה יציב ובלתי מעורער. אחד ממאפייניו הוא כפיית מרותה של הממשלה על הצבא, שמאז ומתמיד עמד על המשמר מפני השתלטות אסלאמית על המדינה, והגן על המהפכה של אתאתורכ. הצבא, שידוע כגורם פרו-ישראלי, עובר טיהור ועשרות קצינים ובהם בכירים ביותר נעצרים, נחקרים ועומדים לדין בחשד (המבוסס אמנם) של תכנון מהפכה כנגד המשטר.

ההתעצמות האסלאמית בתורכיה מאז עלייתו של ארדואן לשלטון, ולעומתה היחלשות החילוניות, קיבלה תיאור מוחשי ביותר בספר 'שלג' של חתן פרס נובל לספרות, הסופר התורכי אורהאן פאמוק (הופיע בעברית בהוצאת כינרת-זמורה-ביתן, 2012). פאמוק מגולל בו את סיפורו של משורר תורכי החוזר לעירו שבמזרח המדינה ומגלה שהאסלאם הקיצוני הולך ומשתלט עליה בשיטתיות, כפי שהוא מתכוון להשתלט על תורכיה כולה. ספר זה שופך אור על העימות האכזרי המתחולל כיום במדינה בין החילונים והאסלאמים, מאבק שאת השלכותיו העתידיות קשה לשער.

להתחזקות כוחו של האסלאם בתורכיה יש ביטויים רבים. מספרם של בתי הספר הדתיים במדינה נמצא בעלייה חדה. יותר ויותר נשים תורכיות לובשות רעלות – נושא שלאורך השנים עורר סכסוכים עזים בין אסלאמים וחילונים. כ-1,500 מסגדים חדשים מוקמים מדי שנה, יותר ממספרם של המוסדות הרפואיים. במצעיהן של כל המפלגות יש סעיפים מרכזיים בענייני דת, ולא רק בשוליים כפי שהיה בעבר. גידול ניכר חל גם במספרם של הגופים הדתיים בתורכיה, במספר הפרסומים שהם מוציאים לאור, ובמספר החברים המשתייכים אליהם. הללו, חשוב לציין, כבר אינם מגיעים רק מהשכבות הנמוכות, כי אם ממרכז החברה.

למסדרי הדרווישים הדתיים כמו 'הנקשיבנדי', 'הבקטאשים' ואחרים – מסדרים בני מאות בשנים, רובם סוניים ומיעוטם שיעיים – יש כיום קשר הדוק למערכת הפוליטית בתורכיה. כמה מבכירי המסדרים הללו תופסים עמדות חשובות במוסדות המדינה, ומאיצים את האסלאמיזציה הכללית שלה. עם זאת, נראה שאין בין המסדרים שיתוף פעולה או משהו שמתקרב לאחדות דעים. חלקם אף תומכים בהפרדת הדת מהמדינה, ואינם מצדדים בהכרח בכינון שלטון אסלאמי אדוק. שלטון כזה עלול אף להיות מסוכן בעבורם, שכן הדרווישים נראים כסוג של כופרים בעיני המוסלמים האורתודוכסים.

הניאו -עותמאניזם

סרט המבטא את השאיפות האימפריאליות של תורכיה החדשה.

לאורך העשור האחרון הלך וגבר ביטחונם העצמי של מנהיגי 'מפלגת הצדק והפיתוח', והצהרותיהם הדתיות הלכו והקצינו, מה ששיפר את מעמדה ותדמיתה של תורכיה בעולם הערבי. בסקר דעת קהל שהתקיים בכמה מדינות מוסלמיות לאחר המשט לעזה, נמצא כי ארדואן הוא המנהיג המוסלמי האהוד ביותר, עם תמיכה של כעשרים אחוזים מכלל הנשאלים. סקר שנערך בקרב הפלשתינים ביהודה, שומרון ועזה העלה ש-43 אחוז מהם רואים את תורכיה כמדינה התומכת ביותר במאבקם נגד ישראל. חולצות ופוסטרים עם דמותו של ארדואן נמכרים בהמוניהם בערי יו"ש ובעולם הערבי, ומעידים על הפופולריות הגדולה של מי שעורך העיתון 'אל-קודס אלערבי' כינה "יותר ערבי מהערבים". מאידך גיסא, הפופולריות הגבוהה של ארדואן גם גרמה לתיעוב בלתי-מוסתר כלפיו מצד מנהיגים ערביים. הללו רואים בו מסיג גבול שמבקש להשליט מחדש את ההגמוניה התורכית על העולם הערבי, וחששותיהם אינם חסרי בסיס.

נראה שבטווח הארון שואפת תורכיה להפוך למעצמה אזורית מובילה, בדומה לשאיפותיה של איראן. ארדואן רוצה להפוך את ארצו לחלק אינטגרלי מהעולם המוסלמי – ולא מהעולם האירופי כפי שרצה אתאתורכ. אולי הוא אף חולם במסתרים לחדש את ימי האימפריה העות'מאנית, שמנהיגה היה בגדר חליף המוסלמים. לשאיפות הללו יש קרקע פורייה לצמוח בהן: כיום ניכרת בחוגים נרחבים בתורכיה תחושת נוסטלגיה לתקופה העות'מאנית. כך למשל המנהיג הדתי פהוללה גולן – שיש המגדירים אותו כמוסלמי מתון ויש הרואים בו קיצוני דו-פרצופי – מדבר בגעגועים על האסלאם של אותה אימפריה, שהיה סובלני כלפי עשרות המיעוטים שחיו תחת שלטונו במשך כ-600 שנים. זאת בניגוד למגמה של אתאתורכ, שניסה לצמצם את חשיבות התקופה העות'מאנית בהשוואה להיסטוריה הקדומה של העמים התורכיים, שכללו לדעתו את השומרים והחתים (בדומה למדיניותו של בן-גוריון, ששם דגש על חשיבות העבר התנ"כי לעומת העבר הגלותי).

גם מפלגתו של ארדואן, הנמצאת כיום במרכז המפה הפוליטית, קוראת להחזרת תורכיה לאסלאם שלפני אתאתורכ ולהתערות במרחב האירו-אסיאתי, שהוא בראייתה המרחב הטבעי עבור המדינה. על פי תפיסה זאת, שזכתה לכינוי ניאו-עות'מאניזם, יש לראות באירופה הנוצרית אויב כפי שהייתה בימי האימפריה העות'מאנית, ואילו מדינות המזרח התיכון האסלאמי הן בעלות ברית פוטנציאליות.

בחודש מרץ האחרון עלתה למסכים בתורכיה יצירה קולנועית שמבטאת את התפיסה הניאו-עות'מאנית. 'כיבוש 1453', שהופק בתקציב של 17 מיליון דולר – הסרט התורכי היקר ביותר בכל הזמנים – מתאר את כיבוש קונסטינופול בידי העות'מאנים לפני כ-550 שנה. על פי הדיווחים, 3.4 מיליון תורכים נהרו לצפות בו בשבועות הראשונים להקרנתו. ראש הממשלה ארדואן ראה את הסרט כבר בהקרנה מוקדמת, ושיבח אותו ואת יוצריו. ככל הנראה עיתוי ההפקה אינו מקרי כלל, ויש בו רמז ברור מצד תורכיה בדבר כוונתה לחזור לערכים של האימפריה העות'מאנית, אף שבפומבי הממשלה מכחישה זאת.

במקביל לניאו-עות'מאניזם, הולכת ומתפשטת בתורכיה תעמולת שטנה אסלאמית קיצונית כנגד ישראל וכנגד כל אלה שמוגדרים כ"יהודים". מדובר בפרסומים אנטישמיים בעליל, שמזכירים מאוד את התעמולה הנאצית. הספרים מז'אנר זה, שלא מעטים מהם הפכו לרבי-מכר, מתחלקים לשני סוגים: הראשון הוא ספרות אנטישמית 'קלאסית' בתרגום לשפה התורכית, כגון 'הפרוטוקולים של זקני ציון', 'מיין קאמפף' של אדולף היטלר או 'היהודי העולמי' של הנרי פורד. בסוג השני כלולים ספרים מתוצרת מקומית, בעלי הקשרים פנים-תורכיים מובהקים. מחבריהם תוקפים בחריפות את הממשל האסלאמי הנוכחי, ומתארים את ארדואן ואת מפלגתו ככלי שרת בידי היהודים, שזוממים להשתלט על תורכיה ועל העולם. ספרים אלו נכתבים בעיקר על ידי גורמים אסלאמיים רדיקליים, שבראייתם המשטר הנוכחי אינו הולך בתלם. בנוסף, מתפרסמים מעת לעת בעיתונות התורכית מאמרים המשלבים הסתה אנטי-ישראלית יחד עם מוטיבים אנטישמיים. הממשל התורכי אינו מבצע כל פעילות אפקטיבית למניעת הפצתם של הפרסומים הללו, אף שחלקם, כאמור, מכוונים גם נגדו.

איברים עיראקיים בתל-אביב

סוכן חשאי תורכי בישראל  הסרט התורכי השנוי במחלוקת "עמק הזאבים -פלסטין".

התעמולה האנטי-ישראלית האפקטיבית ביותר בתורכיה הייתה הסרט שובר הקופות 'עמק הזאבים', שדווקא לא הגיע מבית היוצר של האסלאם הקיצוני. בשל אופיו האנטישמי והאנטי-אמריקני הורד הסרט מהאקרנים בארה"ב, וספג ביקורת קשה בגרמניה, כאשר הוצג שם בפני הקהילה התורכית.

הסרט מבוסס על סדרת ריגול מצליחה שרצה בטלוויזיה התורכית במשך שלוש שנים. מדובר במעין תשובה תורכית ל'24' האמריקנית עם הסוכן ג'ק באואר. ב'עמק הזאבים'  ( הזאבים הם מונח עתיק לאומה התורכית המזהה את עצמה עם בעל חיים זה במיתוסים קדומים וגם בסדרת קומיקס מודרנית ידועה בשם טארקאן )הגיבור הוא סוכן ביון תורכי בשם עלי קנדראן , המתברג בפרקים הראשונים אל שורות הפשע המאורגן בתורכיה ופועל כנגדו מבפנים. בעונות הבאות נשלח קנדראן ליעדים שונים כמו מעוזי המורדים הכורדים, ובהמשכון הקולנועי שהופק לסדרה יצא הסוכן לעיראק הנתונה תחת עול הכובש האמריקני האכזר. כאן כבר נשזרו מוטיבים אנטישמיים ברורים – למשל רופא יהודי שמוציא איברים מקורבנות עיראקים ושולח אותם להשתלה בחולים יהודים בתל-אביב ובניו-יורק; או אנשי מוסד ונציגי ישראל בתורכיה העוסקים בחטיפת תינוקות.

בעקבות יציאת הסרט למסכים זימן סגן שר החוץ דני איילון את שגריר תורכיה בישראל לפגישת נזיפה, שזכורה היטב בגלל הושבת השגריר על כיסא נמוך. התורכים, שלא סלחו על מה שראו כפגיעה בכבודם, החזירו את שגרירם לאנקרה.

לכותב שורות אלו קשה להבין את התנהגותה של ישראל בנושא אחרי הכל לא היה המדובר בסרט שהופק בידי הממשלה הטורקית  או גורם רשמי אחר ואז אכן הייתה סיבה לזעם ישראלי ,  אלא בידי חברה פרטית.  הוא היה רק חלק מסדרה שלא הייתה  דווקא אנטי ישראלית באופיה אלא תקפה באותה המידה גם את ארה"ב ואת הכורדים ואלמנטים  פנימיים בתורכיה ואת כל מי שרק אפשר כפי שמקובל בסרטי מתח והרפתקאות שמקצינים במכוון את האוייב בסרט .  ( במקביל מדויק אגב ל-24 האמריקנית שגם היא ידועה מאוד באופי הלא פוליטיקלי קורקטי שהיא מתייחסת למיעוטים שונים כמו מוסלמים בארה"ב ומי שנחשבים כאוייבי ארה"ב אבל גם כנגד גורמים פנימיים בארה"ב  )  .המסרים בו היו קיצוניים ואף אנטישמיים אכן   אולם כך הוא תמיד בסרטי מתח ופעולה.  בעבור זה לא היה שווה להיכנס לסכסוך עם תורכיה מדינה המתגאה בחופש הדיבור שבה  בדרישה שתפעיל צנזורה .

היחידים שיצאו מרוויחים מהפרשה היו הגורמים האנטי ישראלים הקיצוניים בתורכיה שלא הם עמדו מאחורי "עמק הזאבים ".לכותב שורות אלו קשה להבין את התנהגותה של ישראל בנושא אחרי הכל לא היה המדובר בסרט שהופק בידי הממשלה הטורקית או גורם רשמי אחר ואז אכן הייתה סיבה לזעם ישראלי , אלא בידי חברה פרטית. הוא היה רק חלק מסדרה שלא הייתה דווקא אנטי ישראלית באופיה אלא תקפה באותה המידה גם את ארה"ב ואת הכורדים ואלמנטים פנימיים בתורכיה ואת כל מי שרק אפשר כפי שמקובל בסרטי מתח והרפתקאות שמקצינים במכוון את האוייב בסרט . ( במקביל מדויק אגב ל-24 האמריקנית שגם היא ידועה מאוד באופי הלא פוליטיקלי קורקטי שהיא מתייחסת למיעוטים שונים כמו מוסלמים בארה"ב ומי שנחשבים כאוייבי ארה"ב אבל גם כנגד גורמים פנימיים בארה"ב ) .המסרים בו היו קיצוניים ואף אנטישמיים אכן אולם כך הוא תמיד בסרטי מתח ופעולה. בעבור זה לא היה שווה להיכנס לסכסוך עם תורכיה מדינה המתגאה בחופש הדיבור שבה בדרישה שתפעיל צנזורה.

היחידים שיצאו מרוויחים מהפרשה היו הגורמים האנטי ישראלים הקיצוניים בתורכיה שלא הם עמדו מאחורי "עמק הזאבים ".

ההידרדרות הבאה ביחסי ישראל-תורכיה הגיעה בעקבות משט ה'מרמרה', שנשלחה על ידי ארגון אסלאמי קיצוני תורכי לשבור את הסגר על עזה. חיילי שייטת 13 שניסו להשתלט על האונייה נתקלו בהתנגדות אלימה עד כדי סיכון חיים, והעימותים שפרצו על הסיפון הסתיימו במותם של כמה מהפעילים הפרו-פלשתינים ובפציעתם של כמה חיילים. המשבר בין ישראל ותורכיה הלך והעמיק בעקבות המקרה, כשברור היה שללא התמיכה והגיבוי מארדואן, לא היו הספינות יוצאות לדרכן.

מפיקי 'עמק הזאבים' ניצלו את הפרשה ויצרו ב-2011 את 'עמק הזאבים –פלשתין, סרט אנטי-ישראלי חריף ואחד היקרים ביותר שנוצרו אי פעם בתורכיה, בהשתתפות 400 שחקנים ואנשי צוות שונים. בפרק הזה יוצא הגיבור לחסל את מנהיגי הצבא הישראלי האחראים להרג של אנשים כפותים וחפים מפשע על סיפון המרמרה. האחראי העיקרי לקטל נוסעי האונייה, הגנרל משה בן-אליעזר חבוש הרטייה (באסוציאציה ברורה למשה דיין), מוצא את מותו בסיום הסרט מידי הנוקמים התורכיים. בסרט שולבו קטעים אותנטיים מההשתלטות על האונייה, וכן דמויות של משתתפים במשט ובהם שייח' ראאד סלאח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית בישראל.

לאחרונה הכריזה תורכיה על כוונתה לנהל משפט כנגד הישראלים שנטלו חלק במתקפה על המשט ועל כל האחראים כולל הרמטכ"ל הישראלי דאז. ונראה שהם נחושים ברצונם לפחות כל זמן שמימשלו של ארדואן ימשיך לשלוט בתורכיה.

במדינה שבה חושבים שכל סלב הוא יהודי סמוי וחורש מזימות זה לא צריך להפתיע. ישנם לא מעט טורקים ומהם בעלי השפעה ומהם כנראה בסביבתו המידית של ארדואן שמאמינים שהמכשול האמיתי היחיד להפיכתה של טורקיה למעצמה עולמית הם תומכיו של יהודי בשם שבתאי צבי.

ועל כך ראו בחלק ב' של המאמר. קללת שבתאי צבי

נספח :רשימת ספרים על תורכיה המודרנית :

ההיסטוריה של תורכיה

הראלי, שאול    תרכיה :   מבנה ארצה, תולדותיה, משטרה המדיני, החברתי והכלכלי הקדמה מאת ד. בן גוריון  /    ירושלים :   ר. מס,   1941.

לואיס, ברנרד, 1916-    צמיחתה של תורכיה המודרנית /   תרגמו לעברית – משה זינגר ורבקה גוטליב   ירושלים :   הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס,   [1991], תשנ"א.

שמואלביץ, אריה    תורכיה במאה העשרים :   בין מודרניזציה למסורת /    תל-אביב :   משרד הביטחון,   1997

ציפר, דניאל, 1948-    הדגל הציוני מעל הבוספורוס :   ה"מכבי" בקושטא בין ציונות לעות'מניות (1923-1895) /    ירושלים :   עמותת יוצאי התנועה הציונית בתורכיה תשס"א 2001 .

,

צורשר, אריק יאן    תורכיה :   היסטוריה מודרנית /  מן המהדורה השנייה מאנגלית: עדי גינצבורג-הירש    תל-אביב :   אוניברסיטת תל-אביב,   2005.

מיכאל וינטר ומירי שפר   ( עורכים )  תורכיה :   העבר העות'מאני וההווה הרפובליקני : קובץ מאמרים לכבוד פרופ' שמואלביץ ז"ל /    תל-אביב :   מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה, אוניברסיטת תל-אביב,   תשס"ז [2007].

אורון, יאיר    ג'נוסייד :   רצח העם הארמני השכחה והכחשה /    רעננה :   האוניברסיטה הפתוחה,   תשס"ז 2007.

ציפר דניאל כחומה בצורה מצפון :   חלקה של תורכיה הכמאליסטית בעיצוב המזרח-התיכון בין שתי  מלחמות

העולם : (1920-1950) /    תל-אביב :   ד. ציפר,   2010.

הפוליטיקה של תורכיה

תורכיה במזרח התיכון אלון ליאל

ליאל, אלון    תורכיה במזרח התיכון :   נפט, אסלאם ופוליטיקה /    תל-אביב :   אוניברסיטת תל-אביב. מרכז משה דין ללמודי המזרח התיכון ואפריקה, הקבוץ המאוחד,   1994.

תורכיה וישראל במזרח תיכון משתנה יום   עיון בהשתתפות: אריה שמואלביץ, יעקב, מ. לנדאו, עמיקם נחמני, דוד גרנית, אפרים ענבר, גיל פייגלר.  רמת גן :    אוניברסיטת בר-אילן. מרכז בגין סאדאת למחקרים אסטרטגיים   ,   1996

יעקב לנדאו ( עורך ) תורכיה במאה העשרים /  המזרח החדש : רבעון החברה המזרחית הישראלית ; כר' לט    ירושלים :   האוניברסיטה העברית, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס,   [תשנ"ח 1998].

ליאל, אלון    תורכיה :   צבא, אסלאם ופוליטיקה, 2000-1970 /    תל-אביב :   הקיבוץ המאוחד,   1999.

‫  מיארה, הדר    תורכיה-ישראל: שונאים, סיפור אהבה?   עבר, הווה ושאלת העתיד/    [תל-אביב] : בראש השער: אוניברסיטת תל-אביב, הפקולטה למדעי החברה ע"ש גרשון ה. גורדון, התוכנית ללימודי ביטחון עבודת גמר טקסט אלקטרוני    [חמו"ל],   2003

בנג'ו, עפרה  וגנג'ר אוזג'אן.   העולם הערבי ויחסי תורכיה-ישראל :   כלים שלובים? /    תל-אביב :   מרכז משה דיין, אוניברסיטת תל-אביב,   2004.

ענבר, אפרים    השותפים האסטרטגיים החדשים של ישראל :   טורקיה והודו /    רמת גן :   אוניברסיטת בר-אילן, מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים,   2008.

ליאל, אלון    דמו-אסלאם :   דמוקרטיה אסלאמית בתורכיה /    תל אביב :   הקיבוץ המאוחד,   תשס"ח 2008.

לינדנשטראוס, גליה    גישור והידברות :   פרדיגמה חדשה במדיניות החוץ והביטחון  והשלכותיה על ישראל /    תל אביב :   המכון למחקרי ביטחון לאומי  של טורקיה   2010.

עוד על התרבות התורכית

:זאב זאב-עלית טרקן ההוני בקומיקס התורכי

האפוקליפסה השיעית :על שכנתה של תורקיה ,איראן

דגל תורקיה

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך פוליטיקה, תרבות עם התגים , , , . קישור קבוע.

12 תגובות על מתורכיה באיבה : החלק הראשון-האימפריה העותומאנית החדשה ?

  1. פינגבאק: מתורכיה באיבה « המולטי יקום של אלי אשד

  2. מאת אלי אשד:‏

    דיווחים מהרשת הסעודית "אל ערביה ":
    בידיה ישנם מסמכים שמראים לכאורה כי סוריה הוציאה להורג טייסים טורקיים שמטוסם הופל בשטחה לכאורה בהוראת רוסיה.
    וראו
    http://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%92%D7%96%D7%99%D7%9F-%D7%91%D7%9E%D7%94/242943926128
    בהנחה שהמדובר באמת ולא בזיוף של אחד מאוייביו המרובים של אסד ,מה תעשה כעת תורכיה ?האם תתקוף את סוריה בתגובה?
    דבר אחד סביר שיקרה :כאן יש סיבה מתאימה עבור סדרה נוספת של הרפתקאות של הסוכן התורכי גיבור "עמק הזאבים " האולטרה נשיונליסטית שמתארת את הרפתקאותיו כנגד אוייבי תורכיה שונים ובהם ישראל . סדרה או סרט שיתארו את הרפתקאותיו בסוריה וברוסיה בחיפוש אחרי רוצחי הטייסים התורכיים.
    מפיקים תורכיים לתשומת ליבכם.

  3. מאת אלי אשד:‏

    טורקיה מסתבכת
    מאמר מאת מרדכי קידר

    המאמר התפרסם במגזין "מראה" 215 וכן בעיתון "מקור ראשון"

    במשולש הטורקי-כורדי-מצרי האינטרסים מביסים את העקרונות, אויבו של אויבי אינו בהכרח ידידי, האהוב של אתמול הוא השנוא של היום, הסיסמאות נבובות והאזהרות אינן מגובּות במעשים, מעצמות אזוריות מאיימות זו על זו, הכלכלה של אתמול אינה הכלכלה של היום, והתחזית לעתיד מנוגדת לתוכניות העבר. כל המערך האזורי שתיכננו רג'פ טאיפ אדואן ואחמט דבוטוגלו מתמוטט על ראשיהם של הטורקים שכבר אינם מריעים לארדואן כאילו היה סגנו הכול יכול של היושב במרומים. במצוקתו הוא מחפש חברים חדשים, אבל להוותו מתברר כי הם קבצנים, עניים מרודים.

    הביצה הסורית עומדת להטביע בדם, אש ודמעות את משטר אסד, אבל היא עלולה למשוך אל תוך מערבולותיה גם את טורקיה. אין ספק כי משטר אסד ייפול, והשאלה היא מי יהיה שם כדי לתפוס ככל שיוכל את מה שיישאר מסוריה, מי ייצא בפחות נזקים ממלחמת הכול בכול במדינה כושלת זו, ומי מהמר היום על סוס שמחר ינצח או ימות.

    המרוויחים הגדולים

    בעקבות מלחמת העולם הראשונה, כאשר חילקו המעצמות את המזרח התיכון למדינות תחת השפעה אירופית, הכורדים נשכחו, נזנחו ונבגדו. הם חולקו בין ארבע מדינות: עיראק, סוריה, טורקיה ואיראן. אף אחד לא התייחס ברצינות לשאיפותיהם הלאומיות של הכורדים, וכולם חשבו שהם יוותרו עליהן. הדיכוי שסבלו בכל ארבע המדינות הללו, כמו גם לשונם ותרבותם הייחודיים, שימרו אותם כיחידה אתנית חיה ופעילה, בעלת שאיפות לאחדות ולעצמאות, שהתבטאו במאבק דמים שניהלו לאורך השנים למען חירותם. אך הפַּלְגָנוּת והשבטיוּת של הכורדים לא סייעו להם להגשים את מטרותיהם המשותפות.

    "האביב הכורדי" החל לפני 22 שנה, כאשר הוטל על סדאם חוסיין איסור להטיס את חיל האוויר שלו מעל החבל הכורדי של עיראק. השמים הנקיים מאוייב איפשרו לכורדים לפתח מנגנונים חברתיים ופוליטיים, שיצרו את כורדיסטן העיראקית העצמאית על כל סממני הריבונות: דגל, מפלגות, אמצעי תקשורת, בחירות, פרלמנט, ממשלה, מערכת כלכלית ומעל כולם ה"פֶּש מֶרְגַה" – צבא המגן ללא חת על הישגי הכורדים – עצמאות שכורדיסטן העיראקית נהנית ממנה כבר שנים לא מעטות בחסות ארה"ב, על אפה וחמתה של טורקיה. כורדיסטן העיראקית הפכה לבסיס התארגנות, אימון וחימוש של "מפלגת הפועלים הכורדית" PKK –המנהלת מלחמה עקובה מדם נגד השלטון הטורקי.

    העצמאות בפועל שכורדיסטן העיראקית הצליחה לבסס, בעיקר מאז הפלת סדאם ב-2003, עודדה את הכורדים של טורקיה והמריצה אותם להיאבק למען עצמאות מעול הטורקים. ההידרדרות בתפקוד השלטון בסוריה מאז מרץ 2011 הביאה את רעיון העצמאות גם אל הכורדים של סוריה, שמרביתם מתגוררים במחוז חַסַכַּה בצפון מזרח המדינה הצמוד לכורדיסטן העיראקית והכורדית.

    בחודשים האחרונים עוברים כורדים רבים מסוריה לעיראק על מנת להתאמן ולהתארגן כיחידות לוחמות במחנות הצבא הכורדי (פש מרגה), והם חוזרים לסוריה כדי להגן בה על משפחותיהם. כאשר גם הכורדים הסוריים יגשימו את חלום החירות, יהיה על ארדואן להתמודד עם שלוש חזיתות כורדיות: עיראקית, סורית ומקומית. הוא אומנם רוצה שאסד יסתלק, אבל כלל לא מוצא חן בעיניו מה שכבר קורה בשטח: התפרקותה של סוריה וצמיחת כורדיסטן נוספת, סורית.

    טורקיה מסייעת לערבים הסוריים המורדים באסד, ולכן אסד, כנקמה, מסייע לכורדים בטורקיה, ה"פ.ק.ק." המורדים בארדואן. בתמורה, משתתפים לוחמי המחתרת הכורדית הזו עם צבא סוריה בלחימה הקשה על חַלֶבּ. ברית זו בין אסד וה"פ.ק.ק." היא לצנינים לא רק בעיני ארדואן, אלא גם בעיני הכורדים של סוריה, המעוניינים בהסתלקותו של אסד.

    האמת יוצאת לאור

    מאז שהגיעה "מפלגת הצדק והפיתוח" האיסלאמית לשלטון בטורקיה לפני עשר שנים, היא הפנתה את מדיניות החוץ של המדינה מזרחה: הקשרים עם סוריה, עיראק ואיראן פרחו, וישראל שילמה את המחיר. מדיניות "אפס סכסוכים" שהגה שר החוץ, דבוטוגלו, אמורה היתה להציב את טורקיה בעמדת "המבוגר האחראי", המתווך והמפשר האזורי, זה היכול לתגמל את הסרים למשמעתו בהסכמים כלכליים מפתים. טורקיה ביטלה את הצורך בוויזה לאזרחי סוריה, וארדואן ואסד הצטלמו חבוקים ומחויכים. הכלכלה הטורקית פרחה והציבה פיתוח שנתי מדהים של 8 אחוזים. הכול נראה טוב, עד שלהי 2010.

    סוגיית הגרעין האיראני ושרשרת האסונות שהביאו עמי המזרח התיכון על עצמם, זו המכונה "האביב הערבי", הציבו את טורקיה בפני מצב עגום למדי: איראן מסתבכת עם המערב, סובלת מסנקציות, וטורקיה אינה מצליחה לפשר ולגשר. הצעות של ארדואן לאחסן בטורקיה אורניום מועשר של איראן נשארות תלויות באוויר. ההידרדרות בסוריה מגבירה את המתחים בתוך טורקיה בין כורדים וטורקים ובין מוסלמים ועלווים, ומעיקה על הכלכלה הטורקית עם כ-100 אלף פליטים סוריים.

    קריאות חוזרות ונשנות של ההנהגה הטורקית להחיל על סוריה משטר של איסור טיסות מעל הערים נשארות תלויות באוויר, ואף אחד אינו מתייחס אליהן ברצינות. איראן מאיימת על טורקיה שאם תתערב בסוריה, תתקוף אותה איראן, למרות שחברות טורקיות מסייעות לאיראן לעקוף את הסנקציות הבינלאומיות המוטלות עליה. רוסיה מגבה את איראן, וארה"ב אינה מתנדבת לגבות את טורקיה הנשלטת בידי מפלגה איסלאמיסטית, למרות שזו הסכימה להציב בתחומה של טורקיה מערכת מכ"ם האמורה להגן על אירופה מטילים בליסטיים איראניים. ההסתבכות עם ישראל וסירובה של זו להתנצל על הריגת תשעה אזרחים טורקיים על ה"מאווי מרמרה" מציגה את ההנהגה הטורקית כחלשה.

    הכלכלה הטורקית נסוגה, השקעות זרות מתמעטות, האינפלציה גבוהה, אירופה הנתונה במשבר רוכשת פחות מוצרים המיוצרים בטורקיה והשוק הערבי נעלם. איראן מספקת נפט וגז לטורקיה, אך המתיחות ביניהן מסכנת את היחסים הכלכליים ביניהן. הצמא לאנרגיה דוחף את מנהיגי טורקיה ללחוץ על ישראל וקפריסין "לקחת את טורקיה בחשבון" בנוגע לחלוקת הגז בקרקעית הים התיכון. אירופה אינה תומכת בדרישה טורקית זו, ועל יחסי טורקיה עם נאט"ו מעיבים צללים: טורקיה עדיין לא שכחה ולא סלחה לאירופה על סירובה לקבלה לאיחוד האירופי, למרות שסירוב זה פטר את טורקיה בדיעבד מלסייע ליוון להיחלץ מקשייה הכלכליים. טורקיה אינה מסייעת לנאט"ו באפגאניסטן, כמו שלא סייעה למערב לפלוש לעיראק ב-2003.

    המשבר בסוריה חושף את האמת על השלטון בטורקיה, בכך שהציב את עצמו בקדמת החזית הסונית, האנטי-שיעית ואנטי-איראנית. טבח מוסלמים ביד עלווים מוציא את ארדואן מכליו, ומדי שבוע הוא מפיק הכרזות קיצוניות נגד אסד ומשטרו. אלא שעד היום לא תורגמו הדיבורים לפעולה צבאית ישירה. מעשיו הסתכמו בתמיכה בארגוני האופוזיציה הסורית, אספקת נשק, ציוד וכסף לצבא הסורי החופשי, הקמת בסיסי אימונים למתנגדי אסד ואספקת מידע מודיעיני להם על תנועות צבא-אסד ותוכניותיו המבצעיות נגדם.

    טורקיה נשאבת אל תוך הוואקום השלטוני המתגבר בסוריה, כשמצד אחד היא פועלת להפלת שלטון אסד והעלווים, אך מצד שני אינה מעוניינת שסוריה תתפרק. ארדואן, כמו בנימין נתניהו, חושש גם מזליגת נשק השמדה המונית לידיים בלתי אחראיות, ונוכחותם של חיזבאללה ומשמרות המהפכה של איראן בסוריה מדאיגה מאוד בהקשר זה. הפרלמנט הטורקי נתן אור ירוק לממשלה לפתוח במלחמה נגד משטר אסד, וארדואן מדבר עליה כעל עניין העלול להתגשם בכל רגע. הפלת המטוס הטורקי ביוני השנה, השמועות על חיסול שני הטייסים בדם קר, תקריות הגבול בין שתי המדינות שבהן נהרגים אזרחים ואנשי צבא משני הצדדים, עלולים בקלות להתדרדר לעימות רחב ועתיר נפגעים, שכן במקרה כזה, יילחם אסד על פי הקו המנחה של "תמות נפשי עם פלישתים."

    אלא שיש לארדואן סיבה נוספת להימנע מעימות כולל עם סוריה, והוא הצבא. שיעור ניכר מחיילי טורקיה הם כורדים, ואלו עלולים לסרב להילחם או אף להביא נזקים לציוד לחימה ולפעילות הצבא הטורקי, אם יחושו שהאינטרס הכורדי בסכנה. החיילים הכורדיים לא ישתתפו נגד אחיהם שבסוריה במלחמה שמטרתה בין השאר למנוע מהם מדינה. באופן כללי לא ברור עד כמה הצבא הטורקי חדור מוטיבציה לצאת למלחמת ברירה על אדמת סוריה.

    האופוזיציה בטורקיה מאשימה את ארדואן בדרדור היחסים עם סוריה על מנת לצאת למלחמה נגדה ולנצח אותה, ואז ללכת לבחירות ב-2014 כדי לזכות בנשיאות טורקיה. זו מאשימה את ארדואן גם בכוונה להכניס שינוי בחוקה שיהפוך את המשטר לנשיאותי, כזה שיעניק לנשיא את מרב הסמכויות הביצועיות, כמו בארה"ב ובצרפת. מלחמה נגד הצבא הסורי המותש תביא בהכרח ניצחון לארדואן – בשדה הקרב ובקלפי. הוא כמובן מכחיש שבכוונתו להכניס את טורקיה למלחמה נגד סוריה רק על מנת לקדם את שמו ומעמדו.

    טורקיה כמודל לחיקוי למצרים

    בתוך כל המהומה האזורית שאליה הכניס ארדואן את טורקיה, הוא מחפש חברים, שאיתם הוא יוכל להתייעץ ובהם יוכל להסתייע. מצרים של "האחים המוסלמים" היא בחירה טבעית. חילות הים של טורקיה ומצרים מקיימים בימים אלה תמרון משותף. התמרון, הנקרא "ים הידידות" (בחר אל-צדאקה), מתקיים במצרים. חיל הים הטורקי משתתף עם שתי פריגטות, ספינת התקפה מהירה, מכלית, שתי נחתות, שני מסוקים, פלוגת רגלים ימית וצוות קומנדו ימי. זוהי הפעם השנייה שחילות הים של שתי המדינות מתרגלים יחדיו. המטרה המוצהרת של האירוע היא לפתח את שיתוף הפעולה ואת יכולת הפעולה המשותפת של שני הציים.

    ב-6 באוקטובר השנה נאם נשיא מצרים מוחמד מורסי בפני קהל של עשרות אלפי אנשי צבא, לרגל מלאת 39 שנים לניצחון במלחמת אוקטובר ולרגל מלאת 100 ימים לכניסתו לתפקיד. הוא מודע היטב לבעיותיה הכלכליות של מצרים, הכופות עליה להיות תלויה בחסדי אחרים ולקיים מדיניות שאינה עולה בקנה אחד עם האידיאולוגיה של "האחים המוסלמים". לשם הגברת העצמאות, הוא ביקש מטורקיה סיוע כלכלי בסך מיליארד דולר, וקיבל.

    מורסי הציג את הישגיו מאז שעלה לשלטון בסוף יוני כנשיא הראשון של מצרים שנבחר בבחירות חופשיות, אך הוא הדגיש גם את האתגרים שבפניהם עומדת מצרים.

    מבקריו, לעומת זאת, טוענים כי מורסי אינו מושלם, וכי זכייה בבחירות אינה ערובה לתפקוד נכון. הם מאשימים אותו במינוי מקורבים על פי נאמנותם ל"אחים המוסלמים", ולא על פי כישוריהם. האירוע של 6 באוקטובר, שכלל מצעד צבאי כחלק מטקס לציון יום השנה למלחמת 1973 של מצרים עם ישראל, היה הפגנת כוח של "האחים המוסלמים" מול מתנגדיהם, בתוך מצרים ומחוץ לה.

    מורסי אמר שהוא השיג 70 אחוזים ממטרותיו. מצרים ביקשה מקרן המטבע הבינלאומית הלוואה של כמעט 5 מיליארד דולר לחיזוק הכלכלה. פקידים אמרו כי קרן המטבע הבינלאומית דורשת שמצרים תארגן מחדש את מערכת הסובסידיות כאחד התנאים להלוואה. משמעות הדרישה הזו היא העלאת מחירים, העלולה ליצור מתחים בין הממשל ובין העם. מורסי מעדיף לקבל הלוואות ולא לגבות מן העם מחיר גבוה עבור מוצרי מזון בסיסיים. הוא מאשים את משטרו של חוסני מובארק בשחיתות ובגזילת מיליארדים השייכים לעם. אבל יש גבול עד כמה יוכל מורסי להאשים את מובארק, שכן מורסי נבחר להתמודד עם הבעיות, לא להתבכיין בגללן.

    עבור מורסי, טורקיה היא מודל של הצלחה: ממשלה איסלאמית, חברה מסורתית, כלכלה מפותחת, צבא גדול וחזק, מעמד בינלאומי איתן, וידידות עם מזרח ומערב. יש בין מורסי לארדואן חילוקי דעות בקשר לסוריה, שכן מורסי טוען כל הזמן שאסור למדינות זרות להתערב בסוריה, ואילו ארדואן קורא להתערבות בינלאומית בה. עם זאת, שניהם רואים עין בעין ובחומרה רבה את המתרחש בסוריה, ושניהם כואבים את הזוועות המתרחשות בסוריה לעיני המצלמות.

    שניהם מוסלמים סונים העומדים בראש מדינות סוניות, וחוששים מהתפקיד שאיראן השיעית ממלאת בסוריה בפרט ובמזרח התיכון בכלל. הם חוששים מתוכנית הגרעין האיראנית, מחתרנותה של איראן ומיכולתה לערער משטרים מבפנים ולהשתלט על המדינות, דוגמת מה שעשתה ללבנון ולעיראק.

    שניהם שולטים על מעברי מים בינלאומיים – תעלת סואץ במצרים והבוספורוס והדרדנלים בטורקיה – ושניהם יכולים להפריע לתנועה הימית של הקואליציה השיעית ותומכיה, איראן ורוסיה, בדרכן לים התיכון במטרה לסייע למשטר הסורי. זו כנראה הסיבה לעובדה שהתמרון הטורקי-מצרי הוא ימי ולא יבשתי.

    לא ברור אם הקשר המתהדק בין מצרים לטורקיה ישנה את מאזני הכוח באזור, אבל בהחלט יש לקחת אותו בחשבון כשמדובר, למשל, במצור הימי שהטילה ישראל על רצועת עזה. מה תעשה ישראל אם וכאשר יחליטו מורסי וארדואן לגזור קופון של אהדה על חשבון ישראל באמצעות משלוח "סיוע הומניטרי" לעזה בספינות חילות-הים של שתי המדינות? מה יעשו אז ברית נאט"ו וארה"ב?

  4. פינגבאק: הקונפדרציה כנגד האימפריה | המולטי יקום של אלי אשד

  5. מאת אלי אשד:‏

    תורכיה נראית בדרך להפיכה. היא פתחה במאבק כנגד הכורדים בעיראק ובסוריה וסובלת ממגוון מעשי טירור המתבצעים בתחומה.
    כל זה נראה כמתוכנן.בבחירות האחרונות המפלגה של ארדואן לא היצליחה להשיג לעצמה את הרוב הדרוש לתת בידיו סמכויות מוחלטות.ייתכן מאוד שהוא החליט להשיג אותן בדרך אחרת ולשם כך עליו ליצור משבר מתמשך.
    נראה לי שברגע זה באוגוסט 2015 ארדואן יושב בארמון הנשיאות וזומם הכרזת "מצב חרום " במדינה שמטרתו העברה לידיו של "סמכויות חרום " בלתי מוגבלות,ולמעשה יהפכו אותו לשולטן.
    על מנת להשיג זאת עליו להיות בטוח בנאמנותן של מספיק יחידות צבא.ומן הסתם זה מה שהוא שוקד עליו ברגע זה.
    אני נותן נקודת זמן :להערכתי בסביבות פברואר-מרס 2016 אנחנו נדע עם המזימה הארדואנית הצליחה ,או שלא.

  6. מאת אלי אשד:‏

    בבחירות נובמבר 2015 לכאורה זכתה מפלגתו של הנשיא ארדואן שבבירור מהווה איום על הדמוקרטיה שם.החדשות הטובות היחידות מתורכיה ,נראה שארדואן לא יצליח למנות את עצמו לשולטן או לנשיא בעל כוחות על.
    אם כי כמובן הוא ינסה. הוא מן הסתם מנסה לשכנע כעת את הצבא לתמוך בו בכך.
    האיש שהרס את הדמוקרטיה בתורכיה עלול למצוא את עצמו כעת מול מלחמת אזרחים כנגד אנשים שמשוכנעים שהוא זייף את תוצאות הבחירות.וכנראה הם לא טועים.
    הכל מראה שהיו שם זיופים מסיביים ביותר בספירת הקולות.בוודאי ובוודאי באיזורים הכורדיים..ארדואן עומד לנהל מלחמה בעמו על מנת להיהפך לשולטן.
    התחזית :ארדואן עומד לגמור רע.

  7. מאת חיים מזר:‏

    קיימת אפשרות שבאיזה שהוא רגע לצבא ימאס והוא יבצע הפיכה. יכול להיות גם מצב בו הכורדים יחברו לאחיהם בעירק ובסוריה ויקימו מדינה עצמאית. אם להתבטא הצורה עדינה תורכיה תהיה במצב רע מאוד.

  8. מאת אלי אשד:‏

    אז ארדואן ניצח בבחירות בגדול.מן הסתם הודות לזיופים מסיביים .עכשיו במשך השנים הבאות הוא ינסה להפוך את עצמו לשולטן ולהקים אימפריה עותמאנית חדשה.איך זה הולך להשפיע על בולגריה שכנתה הלא חביבה והלא אהובה של תורכיה שנשלטה על ידיה במשך מאות בשנים ?
    לא טוב. כמוסלמי קיצוני הוא זוכר ויזכור שתורכיה שלטה על בולגריה במשך מאות שנים.וכל שטח שהיה ברשות האיסלאם כידוע לדעת ארגואן ועמיתיו צריך לחזור לבעלות האיסלאם. אם אני בולגרי הייתי מתחיל לדאוג גם מהכיוון התורכי,ולא רק מה כיוון הרוסי ( שמסוכן גם הוא מסיבות אחרות ).
    תחזית :תורכיה הארדואנית תתחיל ללטוש עיניים לבולגריה בשנים הבאות גם כדי לנקום את מה שקרה לתורכים בבולגריה שגורשו בתקופה הקומוניסטית וגם כאמצעי להקטין מעל השלאטון של ארדואן את הלחץ הפנימי.

  9. מאת אלי אשד:‏

    Erdogan Dreaming to 'Revive New Ottoman Caliphate'… in Europe © Sputnik/ Ruslan Krivobok
    POLITICS
    19:21 14.05.2016Get short URL
    http://sputniknews.com/politics/20160514/1039620393/erdogan-turkey-europe.html#ixzz48eH877U3
    Angela Merkel cannot transform Turkish President Erdogan from an 'Oriental despot' into a respectable member of the European family, Deena Stryker writes, warning that Europe may fall into the neo-Ottoman trap.

    All German Chancellor Angela Merkel got for enlisting Turkish President Erdogan's help in coping with the European refugee crisis is a dramatic drop in poll numbers, renowned international expert, author and journalist Deena Stryker writes in her article for New Eastern Outlook entitled "Was a United Europe a Mirage?".

    "That glazed look that regularly comes upon the face of Recip Tayep Erdogan should have warned her that he has a severe case of Ottomanossis," Stryker remarks.

    A general view of a session of the Bundestag, the German lower house of parliament, in Berlin, Germany
    © REUTERS/ FABRIZIO BENSCH
    'Unbelievable': German Lawmaker Shocks Parliament by Reciting Poem Mocking Erdogan (VIDEO)
    She notes that Erdogan had not hesitated to remove Ahmet Davutoglu, a capable foreign minister who advocated a pragmatic well-balanced policy toward the European refugee issue.
    Furthermore, having sacked Davutoglu the Turkish president claimed that he is not ready to meet all the EU's demands, covering in particular a loosening of Ankara's controversial anti-terror law, in exchange for implementing visa-free travel for the Turks.

    "Make no mistake, Erdogan will not blink if the West resorts to pressure tactics. He will never agree to certain key 'preconditions' of the EU deal that Davutoglu negotiated whereby Turkey is required to change its anti-terror legislation in line with the European acquis and the jurisprudence of the European Court of Human Rights," Ambassador M. K. Bhadrakumar wrote in his article for the Indian Punchline blog, commenting on the matter.

    Indeed, over the past several months Erdogan has expressed disdain to all European norms and values.

    "During the past several months, he [Erdogan] has defied Western norms of behavior toward journalists, killing and jailing them right and left, accusing them of supporting Turkey's Kurdish minority," Stryker points out.

    Turkish President Recep Tayyip Erdogan delivers a speech during a ceremony on the occasion of 171st anniversary of foundation of the Turkish National Police at the Presidential Complex in Ankara, on April 7, 2016.
    TURKISH PRESIDENTIAL PRESS OFFICE
    Turkish Gov't Unable to Revise Anti-Terror Laws Amid Erdogan's Power Grab
    "History is a powerful motivator, and when the Turkish President, who until recently had been begging to be admitted into the European Union, flouts its basic rules of behavior, it's clear that he sees himself completing the Ottoman domination of Europe," she stresses.
    Journalist and geopolitical analyst Martin Berger echoes Stryker, asking whether there is "any backbone left in the EU" in the face of Erdogan's sheer blackmail in his analysis for New Eastern Outlook.

    He cites President of the European Council Donald Tusk who published an opinion article in late April 2016 urging the EU nations to adopt new migration policies.

    "No one else is going to protect our borders for us. We cannot hand over the keys to our territory, to our security, to any third country. This applies to Turkey as well as to north African countries. Our helplessness would tempt others to blackmail Europe," Tusk stressed in his Op-Ed published in seven European newspapers including the Guardian.

    "Too often I have heard from our neighbors that Europe should give in, otherwise it will be flooded by migrants," the President of the European Council remarked in obvious reference to repeated threats voiced by Ankara.

    A banner showing Turkish President Tayyip Erdogan and Prime Minister Ahmet Davutoglu (L) together during an election rally in the central Anatolian city of Konya, Turkey, October 30, 2015.
    © REUTERS/ UMIT BEKTAS
    Away From EU: Erdogan Has His Hands Untied After Davutoglu's Resignation
    "Recent experience with Turkey shows that Europe must set clear limits to its concessions. We can negotiate money but never our values. We cannot impose our standards on the rest of the world. Equally, others cannot impose their standards on us. Our freedoms, including freedom of expression, will not be part of political bargaining with any partner. The Turkish president must heed this message," Tusk emphasized.
    Stryker notes that while the world is busy with countering the Daesh threat, Ankara is quietly realizing its own geostrategic goals in Europe. The EU should avoid falling into the neo-Ottoman threat.

    "Europe is experiencing a combination soft/hard takeover: by the refugees on one hand, and a neighboring ruler [Erdogan] nurtured by the US, but no longer ready to play the role of subordinate either to Europe or NATO. While ISIS [Daesh] — even with not so covert Turkish help — can eventually be brought to heel, Erdogan's plan is already partly realized, thanks to Europeans themselves," the renowned journalist underscores.

    Read more: http://sputniknews.com/politics/20160514/1039620393/erdogan-turkey-europe.html#ixzz48efNHXNS

  10. מאת אלי אשד:‏

    ז מה קורה עם תורכיה והכורדים בסוריה באפריל 2017 ?
    נכון להיום לא הרבה ,שזה הרבה מאוד.
    ארדואן הרודן התורכי וחברי ממשלתו הצהירו שוב ושוב שהם יכבשו את העיר מנביג' שעליה השתלטו הכורדים לאחר שכבשו את העיר אל באב מידי דאע"ש ( בקושי לאחר מאבק של כמה חודשים ארוכים ורק לאחר שהיגיעו להסכם עם דאע"ש שעזב את העיר עם כלי נשקו ).
    הצבא התורכי שפעל דרך מורדים סורים וגם בעצמו התגלה בעלוב ביותר במאבק הזה.
    ארדואן בכל אופן עשה את מה שהוא יודע לעשות ואיים על הכורדים בלי סוף.
    בתגובה היגיעו כוחות אמריקנים ורוסים למנביג' .האיומים נעלמו
    למשקיפים היה ברור שאם הצבא התורכי יתקוף את הכורדים במנביג', על סמך תפקודו הכושל באל באב כנגד יריב חלש יחסית דאע"ש ,הוא במקרה הטוב הולך לחטוף בגדול ובמקרה הרע יושמד בחלקו ..
    בוודאי אם התורכים יתקפו לא רק את הכורדים אלא גם את הרוסים ואת האמריקאים המסייעים להם.
    את זה כנראה הבינו היטב מפקדי הצבא התורכי שמן הסתם היו להם שיחות ארוכות עם ארדואן בנושא. ,
    .ארדואן הודיע אז שהמבצע של צבאו בסוריה "הסתיים בניצחון גדול ". ורמז שכרגע מנביג' היא לא על הכוונת.
    ארדואן ממשיך לאיים אבל האיומים שלו יש להם פחות ופחות משמעות ממש מיום ליום. וככול שיאיים יותר מבלי לפעול( בצורה יעילה בשטח הבוז והזלזול כלפיו באיזור שלו עומדים לגדול עוד ועוד.
    לפניו יש ברירה אכזרית :או שיתקוף בסוריה במלחמה שכלל ל אברור שצבאו מסוגל לנצח בה או שלא יעשה דבר וימשיך לאיים ויביא בבכך לכרסום מתמשך במעמדו בארצו ובעולם.

  11. פינגבאק: המלחמה הכורדית -תורכית מתקרבת בצעדי ענק | המולטי יקום של אלי אשד

  12. פינגבאק: המלחמה הכורדית -תורכית:תחזית | המולטי יקום של אלי אשד

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*