דמדומי שינה

בַּלַיְלָה שָׁמַעְתִּי צַרְצַר.

שִׁירָתוֹ פִּזְרָה עֲייפוּת עַל עֵינַי.

הקוֹלוֹת שֶׁהִשְׁמִיעַ,

הִרְחִיקוּ מִמֶנִי אֶת הַחַיִּים סָבִיב.

הָאִם עֵינַי יִיפָּקְחוּ בָּבֹּקֶר,

אוֹ שֶׁהַצַּרְצָר מַסְפִּיד אוֹתִי?

הָאִם צָרצָר מְסֻגָּל לְזָהוֹת סוֹף

וּלְהַשְׁמִיעַ בִּכְנָפָיו שִיר אֶבֶל?

לֹא מָצָאתִי תְּשׁוּבָה.

לְאַט לְאַט הַשִׁירָה רַחַקָה לְיַעַד אַחֵר

הַצִרְצוּרִים נֶאֱטְמוּ,

הַהִתְלַבְּטוּת הוּרְדָה לְמַעֲמַקֵי הַשֵׁינָה.

מכתב

כְּבָר יוֹמַיִים אֲנִי מְקָוָּה

שֶׁמִכְתָב יִגְלוֹש אֱלַי מִן הָאֲוִיר

יְכַוֵּן אוֹתִי.

הוּא לֹא יָגִיעָ.

אֲנִי מֻכְרָחָה לְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ.

בָּדֶרֶךְ אֲנִי צוֹבֶרֶת חֲשָׁשׁוֹת

וַעֲסוּקָה בָּהֶם:

צִבְעָם וְצוּרָתָם מִשְׁתָנִים,

וַאֲנִי שׁוֹכַחַת מָה חִפַּשְׂתִּי.

אֶפְשָׁר אֲפִילוּ פֶּתֶק,

מַשֶּׁהוּ שֶׁיוֹנָה יְכוֹלָה לִסְחוֹב בְּרַגְלָה.

אֶקְרָא בּוֹ וְאֵדַע

עַל מָה כְּדָאי לִסְמוֹךְ

הָאִם מָה שֶׁאֲנִי רוֹאָה אֲמִּתִּי

17 תגובות

    • כל כך אהבתי. את העדינות, את הפשטות, את האמירה הנוקבת, את החיפוש., את הזכות,אותך.
      אביבה משיח

  1. ענת יקרה –
    לקרוא את שירתך – עונג צרוף.
    אני אוהבת את מילותייך הקצרות, הקולעות, המביעות.
    שבת שלום לך :-))

  2. שירים רגישים.תהיות ותעיות וחיפוש פתרונות..הלילה שלפני הלילה הסופי והפתק הגואל הן תשובות-לא תשובות להרבה שאלות גדולות.

  3. מאוד אהבתי – גם בגלל הפשטות וגם – ודווקא- בגלל הצרימות הא-מוסיקליות, לכאורה, והקול החרוך לעיתים. יופי
    נ.ב. פעם ראשונה בחיי שאנ י כותב תגובה ברשת…

  4. ההכרה משנה את הזיכרון ללא הרף לכן את יכולה לשכוח תוך כדי היפעמות הרציה מהו מכתב שאם עדיין לא הגיע את גם לא יודעת מה כתוב בו.
    בעיניי השירה שלך היא “שירה חושבת”,
    תוך כדי היווצרותה היא שואלת שאלות על עצמה ועל הגות בכלל. זה מרתק אותי מאוד בכתיבה שלך.

  5. איזה יופי. איך מסבירים לנו על נפש האדם על ידי המחשבות שיש לו למשמע קול הצרצר

  6. בכתיבה של ענת קוריאל נפש זכה משתקפת.
    יש כוח בשירה הזו הלוכדת ממעמקים רגעים מוכרים.

  7. הָאִם עֵינַי יִיפָּקְחוּ בָּבֹּקֶר,

    אוֹ שֶׁהַצַּרְצָר מַסְפִּיד אוֹתִי?

    את שרה באמצע הלילה,
    את ערה

    את מקיצה את כולנו.

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן