שִׁבְעָה

לִכְבוֹדִי הִתְרַטֵּב הַכְּבִישׁ

לִקְרָאתִי הִתְחָרֵט הַלַּיְלָה

כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לָמוּת בִּי אָבִי

בָּעֶרֶב חַמִּין שֶׁל שַׁבָּת.

כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לַאֲסָפַנִי

בָּאוֹטוֹ שֶׁלְּךָ הַלָּבָן

לְהַתִּיקֵנִי מִגַּג חַדְרִי

בְּלִי מַארְשׁ חֲתֻנָּה, בְּלִי קִינָה.

כְּדֵי שֶׁיּוּכַל הָעֶרֶב

לִגְאֹל אֶת בְּשָׂרִי הָרָטֹב

מֵהַשַּׁחַת הַלָּבָן הַזֶּה,

הָעוֹטֵף אוֹתִי, הָאוֹכֵף

הַחוֹנֵק כְּמוֹ מִשְׁפָּחָה.

מְצִיאָה

בְּיוֹם רְבִיעִי נִבְרְאָה הַלְּבָנָה וְחָסְרָה.

הַמַּשְׁחִיִתים נָתְנוּ רְשׁוּת לְכָל הָרוּחוֹת וְהַשֵּׁדִים

לְהִתְפַשֵּׁט

עַל יְדֵי קִדּוּשׁ לְבָנָה

עִקַּמְתְּ בִּי סְפֵקוֹת, בְּיוֹם רְבִיעִי.

מִתְהַפֵּך סָפַנְתִּי אַל בֵּיתֵךְ

תַּאֲווַת נִיאוּף כַּבְדָה בְּאֵבָרַי.

אֲנִי לְבַדִּי קָרָאתִי אֶת רָזַי

אֲנִי לְבַדִּי בִּטַּלְתִּי מֵעָלַי

אֶת כֹּל הַקִּטְרוּגִים

אֲנִי לְבַדִּי בָאתִי,

וְאַתְּ בְּקְלִיפָּתֵךְ.

שׁוּרָה

הָיִיתָ בְּחַיַּי שׁוּרָה תּוֹעָה

שׁוּרָה שֶׁאֵין לָהּ אֹרֶךְ וְאֵין לָהּ אֹרַח

שׁוּרָה שֶׁאֵין לָהּ אֹרַח וְאֵין לָהּ עֵרֶךְ

שׁוּרָה שֶׁאַף עַל פִּי כֵן לֹא יָכֹלְתִּי לעָזְבָה

אֲפִלּוּ שֶׁחֵרְבָה הִיא אֶת הַשִּׁיר

אֲפִלּוּ שֶׁעִכְּבָה שִׁירִים אֲחֵרִים

אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא נָתְנָה לִי לִישֹׁן בַּלַּיְלָה.

בִּמְיֻחָד כְּשֶׁלֹּא נָתְנָה לִי לִישֹׁן בַּלַּיְלָה,

שֶׁדַּוְקָא אָז, בִּשְׁעַת חֲלוֹם אֲשֶׁר סֵרְבָה לָבוֹא

הָיְתָה אוֹתָהּ שׁוּרָה סוֹרֶרֶת שׂוֹרֶרֶת בֵּין שִירָי

כֵּן דַּוְקָא אָז, בְּחֹשֶׁךְ עַז

סֵרְבָה שְׁעַת הַחֲלוֹם לָבוֹא

נועה אינגבר, ילידת 1984.  כותבת שירה וקוראת תגר.  

10 תגובות

  1. אני ממליץ לכל המגיבים והמגיבות שבמקום רק להתפעל נסו להסביר מה מצא חן בעינכן ( או שלא ) בשיר.
    אז לתגובתכן יהיה ערך. .

  2. העין לא יכולה שלא להתרטב או לפחות להתחלח לנוכח השיר הראשון, המחזיר אהבות קודמות ומשחרר חבלים קמאיים.
    ביום רביעי הוא חזר להקיש על דלתך והשיר אינו נותן מנוח, במיוחד עד שהתאוששתי מהראשון…
    השורה כל כך מוכרת לי, תיאורי סיוטים בהקיץ וחלומות מתוקים המסרבים להגיע, אהבתי את מוטיב ה”אפילו” שנותן מקצב מהפנט.
    מה אוסיף ומה אומר לך, נועה, לאחר כל הדברים שכבר נכתבו לפני בידי אנשים יקרים?

    השפה שלך לא מיושנת!
    זו העברית היפה, המיסטית, המיוחדת, השורשית והאירוטית שבה צריכה השירה העברית להכתב!
    המשיכי לקרוא תיגר כל עוד הדופק הולם ברקותיך, כי דור הכותבים שלנו זקוק לך מאין כמוהו.

    מזל טוב על הפרסום, ברור לי שהגל הגדול שלך בדרך.

  3. השיר הראשון גרם לי לדמוע, עטף אותי בסמיכות של אבל ומשפחתיות שהפתיעו אותי.
    מצוינת.

  4. לאלי אשד, אני לא חושבת שמוכרחים להסביר שירה, שירה פועלת קצת כמו מוסיקה, אנחנו לא מנסים להבין למה אסף של צלילים במבנה מסויים גורם לנו להרגיש כך או אחרת אבל אנחנו מרגישים ותאמין לי לפחות שאני מרגישה ואפילו מזדהה. זה לא אומר שאין לנסות להבין זה עשוי להגביר את הריגוש וההנאה אבל אבל לדידי זה לא מוכרח.

  5. תודה למגיבים.
    לאלי אשד – מעניינת אותי חוות דעתך, היות ורק הבעת דעה על כיצד מביעים דעה ובעצם לא הבעת בכך כל התייחסות לשיריי. אפשר גם לכתוב לי במייל.
    תודה,
    נעה אינגבר.

  6. לא תמיד יש לי דיעה כלשהיא על שיר.בכל אופן בשירים האלו מצאה חן בעיני האווירה הקבלית המיסטית בשיר “מציאה”.וזה למה משום שאני אוהב שמשתמשים באלמנטים מיסטים כאלו בשירה.
    לגבי שירים שאיני מחבב כלל אני מעדיף לא להביע דיעה.

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן