שלומית עוזיאל סוקרת רומן מדע בדיוני חדש של מיכל סחף, שהוא גם הרבה דברים נוספים, על אשת היי-טק שמפתחת טכנולוגיה טלפטית חדשה ומגלה שזאת רק ההתחלה של הר של צרות.
המערכת
מהנדסת מבריקה ומופנמת החיה בשלישייה פוליאמורית, ריאיון עבודה שנקבע בחלום ומתקיים במציאות, טכנולוגיה טלפתית – אלה רק כמה מההפתעות שמציע לנו ספרה החדש של מיכל סחף "מרחב ביניים", שראה אור בהוצאת שתיים ב-2026.
הספר הטרי הוא יצירת ספרות ספקולטיבית, ובפרט – מדע בדיוני, אך הוא גם יותר מזה. בראשית הספר אנו פוגשים את הגיבורה, אור, בנקודה של חוסר סיפוק והתלבטות בכמה מישורים בחייה: כאשת מקצוע מעולה שמחפשת אתגר; כאישה שנדרש ממנה להחליט אם היא רוצה להפוך לאֵם; כאינטרוורטית שמתוסכלת מהקושי שלה להתקרב רגשית לאנשים אחרים.
בנקודה הזאת מופנית אליה הצעה בלתי רגילה ממקור בלתי רגיל – לקחת חלק בפיתוח טכנולוגיה טלפתית. ההצעה הזאת פועלת כאירוע מחולל, ומכאן ואילך הספר מנגן באופן מתואם וכובש לב בכמה מישורים: כספר מדע בדיוני, שבו אנו פוגשים טכנולוגיה חדשה ומבינים כיצד היא פועלת, מנין הגיעה, מה יהיו ההשלכות שלה; כספר מתח שעלילתו עוברת דרך לוקיישנים בכמה יבשות (וימים), ומפגישה אותנו עם כמה תעלומות וטיפוסים די נאלחים; וכרומן שהגיבורה שלו נאלצת להתעמת עם אביה התובעני והמתנצח ועם הפרטנרים שלה ב"שילוש הלא־קדוש", כפי שהיא, בת זוגה, ובן זוגה מכנים את השלישייה הפוליאמורית שלהם.
מערכת היחסים הלא קונוונציונלית הזאת היא בחירה רומנטית ומשפחתית מפתיעה לגיבורה הביישנית והעצורה הזאת, ובכל זאת ברור לנו מדוע היא נמצאת בה, ומעניין ומרגש לעקוב אחר היחסים בין השלושה.
בספרים רבים מז'אנר המדע הבדיוני, הדמויות וחיי הרגש והנפש שלהן משורטטים בקווים כלליים מאוד. בלשונו החכמה של עורך הספרות יגאל שוורץ, בספרים מסוימים הדמויות הן "רק קולב לתלות עליו את העלילה" – ואין בכך רע בהכרח, כמה מגאוני המדע הבדיוני משתמשים בדמויות בעיקר כאמצעי המשרת את העלילה, הרעיונות או האווירה.
כך, דמויותיו של אייזק אסימוב הן ביסודן "טיפוסים", ואף סטריאוטיפים, המתוארים בקווים כלליים בהתאם למה שנחוץ להצגת הרעיונות והמהלך העלילתי: הגאון מרחיק הראות; הרווקה הבודדה; הסוחר הפיקח.
גם רוברט היינלין, הפונה אל הרגש לא פחות מאשר אל השכל, צייר את דמויותיו במשיחות מכחול רחבות.
דמויותיו של ויליאם גיבסון הן איקוניות, מסוגננות, וסכמטיות: האקרים; שכירי חרב; אנשים בשולי החברה. דמויות המסייעות לו לשרטט סביבן עולם טכנולוגי מנוכר, מסוכן, ומפורק.
בספרות העכשווית, יצירותיו של טד צ'יאנג (כגון "סיפור חייך") הן בעיניי במידה רבה מסות או שעשועי מחשבה מבריקים במסווה של סיפורת, ולא הדמויות ולא העלילה הן המרכיב הבולט בהן. כך חשתי גם ביחס לאמבסיטאון המקורי והרענן של צ'יינה מייוויל.
אך לא כאן. "מרחב ביניים" הוא רומן שדמויות ומערכות יחסים מקבלות בו את מרכז הבמה. הדמויות בספר הן אנשים, ולהם אופי וסיפורים מעניינים ונוגעים ללב משלהם – מהגיבורה הביישנית, דרך אביה המאתגר, ועד המנכ"ל המחפש את מקומו ביחס לשותפתו המוצלחת, המשקיעה הכרישה בסטארט־אפ, ועוד כמה דמויות מפתיעות.
הגיבורה של סחף הולכת בעקבות הטכנולוגיה הטלפתית – מנין היא באה, מה הסכנות הכרוכות בה, איך היא קשורה לטכניקות של מדיטציה ולתפיסות של רוחניות בודהיסטית – ובד בבד היא בודקת עם עצמה אם היא מוכנה להביא ילד לעולם, אילו פשרות היא מוכנה לעשות כדי לשמור על אהבת חייה ואיך זה קשור לחתולים, מה קורה כשהיא מערבבת עבודה ומשפחה, וסוגיות אחרות המעסיקות את כולנו, גם מי שאינם נתקלים בחפצים מרחפים או עוברים למימדים אחרים.
נחמדה גם הבחירה להפוך את פיתוח הטלפתיה לפרויקט טכנולוגי ויזמי, עם השקעות, אינטריגות ניהוליות, ובחירות שיווקיות הקובעות איך תיראה התקשורת הטלפתית, מה נוכל לעשות, ומה לא נדע לעולם שהפסדנו.
מבחינה זו, של עלילה שבמרכזה חברת הייטק ישראלית המפתחת מוצר פסיכולוגי־נפשי, "מרחב ביניים" הזכיר לי את "משאבי אנוש" המשובח של שחר קמיניץ. הספר היפה הזה מזמין אותנו למסע צובט לב ומעורר מחשבות, שבו הגיבורה מובילה אותנו עד לסוג של ארץ מובטחת, אך מבינה שדווקא היא עצמה לא תוכל להיכנס אליה.
ראו גם:
לסטארט־אפ המתואר בספר יש אתר אמיתי ומשעשע עם הסברים על הטכנולוגיה, סרטוני יח"צ ותמונות של אנשי הצוות המוכרים לנו מהספר:
https://www.mindreadz.com/
