לרגל חג הפסחא הנוצרי לציון תחייתו של ישוע הנוצרי, בערך בשנת 33 לספירה הנוצרית פלוס או מינוס, סיימתי לקרוא, במקלט בין אזעקה לאזעקה, את ספרו החדש של ישי שריד חנוך הרופא מכורזים (הוצאת עם עובד, 2026), שאחת מדמויות המשנה שבו היא אותו ישוע הנוצרי.
ישי שריד ידוע כמחבר רומן עתידני דיסטופי מצמרר ביותר, השלישי,(עם עובד, 2015) ספר שזכה בפרס ברנשטיין על חורבן בית המקדש השלישי בעתיד הלא כל כך רחוק, לאחר מלחמה קשה בין ממלכה יהודית והערבים, שמסתיימת בחורבן המממלכה.
לאחר שפירסם כמה רומנים נוספים, העוסקים בימינו אלו הרומן הנוכחי של שריד צועד בדיוק לכיוןן ההפוך, לעבר הרחוק שבו התקיים בית המקדש השני, וליתר דיוק למאה הראשונה לאחר הספירה.
סיפור שאחת הדמויות בו היא ישוע הנוצרי הוא דבר די נדיר לסופר ישראלי צעיר, ודורש תעוזה, אבל הנה ישי שריד מנסה..
יש לי בעיה עם העטיפה, שהיא די עלובה. אפשר היה לשים משהו יותר אילוסטרטיבי, נניח מישהו הולך על המים, או חבורה של צלובים. אני לא הייתי בוחר את העטיפה הזאת לספר. לדעתי היא בהחלט לא מושכת קונים פוטנציאלים.
אני מתמצא ביצירות הספרות שהתחברו על ישוע ושליחיו בעברית, וגם בשפות אחרות, כמובן יש אלפים כאלו, אולי יותר. בשפה העברית יש כ-20-30,. ישנם גכמה רומנים כמו "במשעול הצר " של קבק, ""בן המקום "של חיים הזז" ,יהודה איש קריות" של יגאל מוסינזון ,"השניים " של דב קמחי, ועוד כמה סיפורים בודדים ורובם בכלל שירים. ראו על כך ברשימתי אותו האיש אותו המשיח – ישוע הנוצרי בספרות העברית.
ספרו זה של ישי שריד הוא יוצא דופן בכל שפה. אם כי לא אגיד שהוא לחלוטין יחיד במינו, כי איני מכיר את כל אלפי היצירות בכל השפות. אבל, ממה שפורסם בעברית, שבה אני מכיר את הרוב ואולי את כל מה שפורסם על ישוע ותלמידיו בספרות היפה, הוא בוודאי יחיד במינו.
זאת כי לראשונה, עד כמה שידוע לי, מישהו מתאר את ישוע הנוצרי כשום דבר יותר מדמות משנה – חשובה, בולטת, אבל לא יותר חשובה מאחרות – בסיפור של מישהו אחר, כאן חנוך מכפר כורזים.
לא מנקודת המבט של תלמיד מעריץ יותר או פחות, או שונא – יהודה איש קריות, פטרוס, או יוחנן. או איזה רומאי שעובר בסביבה, פילאטוס או חייל רומאי צולב, או בר אבא, האיש שהורד מהצלב כדי שיוחלף בישוע, כמו בספר ידוע מאוד שזכה בפרס נובל של הסופר השוודי לגרקויסט. אפילו לא מנקודת המבט של מישהו שישוע עובר בחייו והופך מעריץ כמו בספר והסרט "בן חור".
וזה חידוש מדהים.
ישוע אכן משאיר רושם על הדמויות, אבל לא יותר מדי, לא יותר מדמויות אחרות בסיפור. הוא בא, מעמיד פנים של עושה ניסים, קורה לו מה שקורה לו (נצלב). אחר כך יש שמועות שראו אותו קם לתחייה. הגיבור שומע, מניד בראשו, וחוזר לטפל בענייני היום החשובים יותר. לקראת הסוף מגיעים תלמידים, שליחים של ישוע, בחיפוש אחרי בנו של ישוע, והסיפור נמשך ומסתיים בלי קשר אליהם.
מי שקורא את הספר בלי לדעת היסטוריה ודת לא יעלה על דעתו שהישוע הזה הביא ליצירת דת עולמית שתתקיים אלפי שנים.
אני מוצא את זה כחידוש מעניין מאוד של שריד.
עיקר הסיפור עוסק, כאמור, בחייהם של חנוך ושל בני משפחתו. הוא מעניין במידה, כתיאור חייו של אדם רגיל במאה הראשונה לספירה.
ישי שריד בבירור למד על התקופה וחקר אותה במידה, אם כי המחקר לא בולט במיוחד בסיפור.
הגיבור הוא לא אדם שיצר דת חדשה, והביא לשינוי ההיסטוריה, אלא עוד אחד אחד מני רבים שקרו לו ולבני משפחתו דברים כאלו ואחרים. כמו רובנו, הוא חי, מת, ונשכח. אדם כמוני וכמוכם וכמו הרוב המוחלט של המין האנושי.
ככזה הוא פחות מעניין מישוע הנוצרי, אבל דווקא משום כך מתעניין בו מחבר הספר.
ודווקא משום כך שווה מאוד לקרוא את הספר.
מצטרף להמלצה.
לדעתי זה ספר מרתק עם עלילה מותחת וקולחת. הדמויות מעניינות ויש הרבה אמירות על גבול החתרנות ביחס לפנטיות דתית מול חיים עם דת ליברלית.
ההתייחסות לישו היא אכן משנית ובשל כך מפתיעה כי אתה כל הזמן מצפה שהוא ייהפוך לדמות מכריעה בסיפור אולם כפי שאלי כתב זה לא קורה וזה גם לטעמי משב רוח מעניין.
נקודה נוספת מעניינת מאד לטעמי היא התאור של הפרוצדורות הרפואיות בתקופה, וניכר שהמחבר עשה מחקר לא קטן עליהן.
שורה תחתונה ממליץ בחום