אלי אשד סוקר את ספרו של הסופר העברי הגדול חיים הזז על חיי ישוע הנוצרי, “בן המקום”, שיצא לאור לראשונה רק ב-2021, כ-72 שנים לאחר שהתחיל להתפרסם לראשונה ונקטע, ומנסה לשער לאן כיוון הזז ללכת בסיפור לפני שנקטע.

המערכת

סקירה על הספר “בן המקום” מאת חיים הזז הוצאת בלימה, ירושלים תשפ”א, 2020

כריכת ספרו של חיים הזז ״בן המקום״
הכיתוב על הכריכה האחורית של ״בן המקום״

רק לאחרונה יצאה לאור הגירסה המלאה של ספרו של חיים הזז על ישוע הנוצרי “בן המקום” (הוצאת בלימה תשפ”א 2021), וזאת 72 שנים לאחר שפורסם הפרק האחרון מהספר שפורסם בהמשכים בעיתונות העברית…ונקטע באמצעו.

זהו ספר שיכול היה להיות יצירת המופת בשפה העברית על דמותו של ישו.

חיים הזז עסק כבר בימי קדם בספרו “חתן דמים”, יצירת מופת על משה ואשתו ציפורה, בספר “ימלא”, ובספר נוסף שעוסק בבני הנביאים, שיצא לאור בעתיד הקרוב במהדורה מוארת.

הספר נכתב בפרקים בשנים 1947-1948 ופורסם בהמשכים בעיתונות היומית. למרבית הצער הספר לא הושלם מעולם, למרות שהזז המשיך לחיות עוד 25 שנים לאחר נקטע פרסומו, ולמה זאת שאלה מעניינת מאוד.

מה תיכנן הזז לעשות בו?

כיצד תיכנן הזז למשל להציג את אירוע משפטו של ישו בפני הסנהדרין?

ובפני הנציב הרומאי פונטיוס פילאטוס?

כיצד חשב להתמודד עם תיאור הצליבה של ישו?

איך העלה על דעתו להציג את סיפור קימתו לתחייה של ישו?

לימים הסביר ב”ראיון השבוע” עם רפאל בשן, מעריב 14.9.1966:

“ההבדל היסודי [בינו ובין סופרים יהודים קודמים שניסו לכתוב על ישו כמו א.א קבק] הוא קודם כל בכך שרוב הרומנים שנכתבו עד עכשיו על ישו, נכתבו מתוך אי ידיעת המקורות. אני משתדל לחדור מלפני ולפנים המקורות, לגלות את קמטי הקמטים של ההווי, האטמוספירה, וסגנון החיים של הימים ההם. זה מסייע לישו שלי להיות שונה מכל סוגי ישו שהיו עד כה. [משועשע קמעה] ישו שלי הוא די סימפטי”

בראיון נוסף עם בשן כעבור כמה שנים (“מיום שירושלים חוברה יחדיו –אני מתהלך ברחובותיה אחרת”, מעריב 26 בספטמבר 1969) אמר “בזמנו התחלתי לכתוב רומן על ישו, אבל משהו גרם לי להפסיקו באמצע, ואני עוד עתיד לחזור אליו”.

אבל הוא מעולם לא השלים את הסיפור, ונראה שאף לא התקדם הרבה, או בכלל, מעבר למה שיצר בשנות ה-40, למרות שחשב על כך.

מדוע  בעצם נקטע הסיפור באמצע הכתיבה? סיבה ידועה אחת היא נפילתו של בנו היחיד של הזז, זוזיק, בקרב. אירוע שממנו הסופר לא באמת התאושש.

אולם לדעתי הייתה סיבה נוספת שמנעה מהסופר לחזור לספרו, למרות שתיכנן לעשות זאת עד ערוב ימיו, ואלו היו ההתקפות שחטף הספר מחוגים דתיים, וגם חילוניים, שכל אחד מהם התנגד לפרקים שפורסמו מסיבותיו שלו.

הזז קיבל מכתבים נזעמים כתוצאה מפרסום פרקי הספר מהרב ד”ר אהרון קמינקא (דווקא אדם לא חשוך בכלל, משורר ומתרגם בזכות עצמו), ומהרב של רמת גן דאז הרב שלמה לנדרס. הם זעמו על הפרסום שהוא עשה ל”אותו האיש”, ועל הצורה החיובית שהציג אותו, ועוד בתקופה קשה כזאת.

ב-2 במרס 1948 פירסם עיתון “הצופה” מאמר של אברהם כהנה “אידיאליזיציה של הנצרות בצורה חדשה”, ובו התקפה על הסופר על ש”החליט בחוסר טעם להקטיר קטורת לנצרות ולמחוללה”.

החוגים הדתיים התנגדו לצורה החיובית שבה הציג הזז את הדמות של ישוע בספרו, ועוד לאחר השואה. אולם היו גם אנשי שמאל מחוגי השומר הצעיר ומפ”ם שהתנגדו לספר מסיבותיהם שלהם. שאמנם היו שונות בתכלית מאלו של החוגים הדתיים אבל חזקות בה במידה.

עוד כמה פרקים של הסיפור התפרסמו ולאחר מכן הוא נפסק, והזז לא חזר אליו יותר.

איך מוצג ישוע בספר?

כאן כדאי לציין שחבל שהזז העדיף לקרוא לו בשם היהודי המוכר ולא בשם המקורי האמיתי “ישוע”.

הוא מוצג כצעיר יהודי מתלבט הנודד מן הגליל אל ירושלים. לאחר שהוא חוזה בצליבה של שני יהודים קנאים הוא נתקף זעזוע וזעם עמוק, ועוזב אל המדבר, שם הוא פוגש בשודד שמאיים על חייו, ושוב גורם לו לזעזוע עמוק, המערער את תפיסת עולמו. בהמשך הוא מגיע אל הירדן, פוגש שם את יוחנן המטביל המדבר על המשיח לעתיד לבוא, וגם זה גורם לישו טלטלה עזה. הוא מבין שיוחנן מתכוון אליו..

משם הוא הולך שוב למדבר ומותקף בידי יצרו הרע, שמנסה לפתותו לזנוח את עצמו (למה זה לא ברור), אך ישו עומד בניסיון. הוא נופל לתנומה, שעימה בא חזון אפוקליפטי, שהוא בין החלקים המעניינים ביותר בספר, ובו הוא רואה את העתיד לבוא. הוא רואה את הסבל שיגרמו דורות העתיד ליהודים במאבק דמים בין דת עתידנית ובין צאצאי היהודים של זמנו, אם כי אין זה ברור כלל שהוא מבין שהמדובר בדת שהוא עצמו יצור (כנראה שכלל לא), ולבסוף הוא חוזה בשואה (שהתרחשה רק כמה שנים קודם לכתיבה).

לימים, בצוואתו, הורה חיים הזז לאישתו לחתוך מהספר קטע חשוב בפתיחה, שבו ישוע חוזה את העתיד לבוא עד השואה. בחזיונו הוא רואה את השתלטותה של דת עתידנית, שפולחנה מבוסס על אדם צלוב, על העולם כולו, ורואה רדיפות שונות שהיא רודפת את היהודים.

הקטע הזה, שקיבל את השם “אלו הם”, פורסם ב”שנתון דבר” תש”ז, ומובא באחרית הדבר לספר. אנחנו מביאים אותו כאן בעקבות הפרסום בהוצאת “בלימה”.

מתוך “בן המקום” ע’ 127. הוצאת “בלימה”.

שאר הספר הוא דרמטי פחות. הוא עוסק בהתנסויותיו הראשונות של ישו כמטיף נודד המשתמש במשלים, ומעורר את זעמם של חכמי היהודים שלא מקובל עליהם מטיף נודד עצמאי כזה. מסופר כיצד פגש את תלמידיו שמעון ואנדרי. כאן חבל שהזז הדקדקני כל כך בחר בשם רוסי של האיש שאכן לא ידוע שמו העברי או הארמי. עדיף היה שהיה בוחר בשם הקדום ביותר הנמצא, היווני, אנדריאס.

לעניין זה יש חשיבות כי הזז מקפיד מאוד על העובדות ההיסטוריות ככל שהן ידועות, ומרבה להשתמש במשפטים בארמית, שפת הדיבור אז, ואם כך אנכרוניזם כזה (כמו השם שנבחר לגיבור הספר) הוא מטריד ומראה על חוסר שימת לב דקדקנית. מן הראוי היה שהעורך המודרני בהוצאת “בלימה” היה מתקן זאת.

הזז מספר על הניסים הראשונים שעשה ישו, לא מסביר בדיוק אם המדובר בדברים טבעיים או ניסים ממש, ומשאיר את ההסבר לקוראים. הוא מספר על הנאומים הראשונים של ישו במקומות כמו כפר נחום, ומגיע עד למפגש עם הזונה היפה מרים המגדלית.

כאן נעצר הספר. הזז לא המשיך מכאן, וחבל, כי ללא ספק הייתה יכולה להיווצר כאן יצירה גדולה. אולי היצירה היהודית הגדולה ביותר על ישוע הנוצרי.

אבל זה לא קרה, ומה שיש לנו זאת רק הפתיחה לספר. חסרים אירועי השיא הדרמטיים בחייו של ישוע, כולל כמובן הצליבה. מענין לחשוב איך היה הזז מסביר את מה שקרה לאחריה, את תחייתו לכאורה או שלא לכאורה של ישוע?

חיים הזז. ארכיון בית הזז

איך תיכנן הזז לסיים את הספר? אין דרך לדעת ומן הסתם היו לו מחשבות שונות בנושא לאורך השנים.

אבל, אולי יש רמז לכיוון אפשרי אחד שהוא חשב עליו בסיפור הקצר “אותו האיש”, הכינוי היהודי לישוע מנצרת, שכתב בשנותיו האחרונות (נדפס ב”דבר” מוסף “משא”  10/12/1971 עמ’ 1-3, אותו מוסף בו פורסמו שנים קודם לכן פרקי הסיפור על ישו, ופורסם שוב בספר “אבן השעות”, עם עובד 1973).

הסיפור מספר על צייר איטלקי מהמאה ה-13 בשם בופאלמאקו שמוצא אדם כדוגמן לציור ישו הנוצרי בציור שהוזמן בידי האפיפיור. לאחר מכן הוא מחפש דוגמן לדמות יהודה איש קריות הבוגד המנוול, מחפש ומוצא מישהו שנראה מתאים, ואז בסיום הסיפור מגלה שזהו אותו דוגמן ששימש לדמות ישו. דהיינו: ישו המשיח ויהודה איש קריות הבוגד חד הם.

האם זאת הדרך שבה תיכנן הזז לסיים את הספר “בן המקום” – בגילוי לקוראים ששתי הדמויות הנפרדות של ישו ויהודה איש קריות הבוגד חד הם? יכול להיות.

אפשר לשער שהזז תכנן לסיים את הסיפור בהקשר ברור לחזיונו של ישו מההתחלה, כשהוא מבין שהוא ואותו הצלוב מחזיונו חד הם, והוא מנסה להשמיד את עצמו בדמותו או בעזרתו של יהודה איש קריות, אבל בכך רק גורם להגשמת החיזיון.

כנראה לעולם לא נדע מה תיכנן הזז לעשות עם הסיפור.

לדעתי ההתנגדויות שבוטאו ליצירה בעת פירסומה היו מכריעות לגבי היסוסיו של הזז להמשיך את הסיפור. זאת למרות שהוא לא היסס כלל לעסוק בנושא המשיחיות היהודית במחזהו ב”קץ הימים”, שבו עסק בשבתאות, ושכנראה לא נתקל בהתנגדות מיוחדת. יש להניח שהוא הרגיש שאחרי השואה אולי באמת אינו יכול לכתוב יותר על ישוע הנוצרי, אם כי חשב כך בשנות ה-40, ולמרות מאמציו לא הצליח להכריח את עצמו לכתוב, וחבל מאוד שכך.

ראו גם:

בעקבות “חתן דמים” של חיים הזז

החלק הראשון 

החלק השני 

החלק השלישי 

אלי אשד משוחח על חיים הזז

הסופר חיים הזז. ארכיון בית הזז

2 תגובות

  1. : Gil Weissble מבית הזז עונה על הביקורת המוטחת ברשימה שלמעלה :

    השם “אנדרי” אינו רק הצורה הרוסית של השם “אנדריאס” אלא שם המובא במסכת כתובות (פ”ט דל”ג) ובמסכת מגילה (פ”ד דע”ה) בתלמוד הירושלמי, והוא גם שמו של אחד מתלמידי ישו הנוצרי. גם “ישו” ולא “ישוע” הוא השם המצויין בכל המקורות העבריים, ובכלל זה במסכת סנהדרין שבתלמוד הבבלי. דווקא השימוש ב”ישוע”, שנובע מרצון להתרחק מהגנאי שדבק בשם המקורי, “ישו”, הוא אנכרוניזם שיש בו ריח של מיסיונריות, וזו הסיבה שגם הזז נרתע ממנו והעדיף לדבוק במקורות העבריים, שלא עברו את מסננת התרגום. ויפה מאוד שעמדת על הדברים, שראוי לדייק בהם.

  2. סיימתי לקרוא שוב את “הבשורה על פי יהודה” ספרו האחרון של עמוס עוז העוסק גם בישו הנוצרי ביהודה איש קריות בבוגדים ובבגידה ומשמעויותיה.
    הופתעתי לגלות שהמשורר יונתן רטוש מופיע בתפקיד קטן בספר תחת השם “חירם נחושתן ” וקל מאוד לזהות אותו בנאום הקטן שהוא נותן על בעל חוב שהוא מסרב להחזיר לו את החוב בקטע יוצא מהכלל. אולי העיבוד הבדיוני הטוב ביותר אי פעם של דמותו של רטוש.
    ככל שאני חושב על כך אני משתכנע שהדמות של גרשון ואלד האיש המבוגר בספר שהוא מומחה לכל דבר עלי אדמות כולל ישוע הנוצרי ויהודה איש קריות הוא וריאציה של הסופר חיים הזז,שלאחרונה הופיע ספר שכתב ולא סיים על ישוע הנוצרי “בן המקום ” כפי שראה אותו עוז.עוז כמובן ידע על ספר זה ואולי משום כך הכניס דמוי הזז כאיש שמסביר לגיבור מיהו ומהו ישוע הנוצרי.
    והאלמנה עתליה אברבנאל שחיה עם וואלד באותו הבית ? היא אולי מבוססת על אישתו של הזז אביבה הזז שגם היא הייתה אלמנת מלחמה.

השאר תגובה

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

ארבע-עשרה + 12 =