אנדה עמיר פינקרפלד מפורסמת היום בראש ובראשונה הודות לשירי הילדים שלה, שהם נכס צאן ברזל של השירה העברית, ועליהם זכתה לפרס ישראל בשנת 1978.
אבל היא כתבה יצירות מעניינות וחשובות רבות למבוגרים, שאינן זכורות כמו יצירותיה לילדים.
לרגל תאריך פטירתה ב 27/3 (שנת 1981) שיחול השבוע, הנה אחת מהן, יצירה מעניינת מאוד שכתבה על דמות תנ"כית ידועה – אבישג השונמית , הנערה האחרונה בחייו של המלך דוד בן ישי, שבאה ל"חמם אותו" בימיו האחרונים.
לראשונה בספרות העולמית מובאת נקודת המבט של אבישג עצמה על הפרשה.
בשיר הזה יש מסר ברור וקודר על מה באמת חשבה האישה הצעירה על המלך הזקן והחולה שנדרש ממנה להיות איתו.
עוד סופרים וסופרות עסקו בדמות של אבישג אחרי אנדה.למשל אברהם בורג ברומן הת"כי "אבישג" (2011).
עטיפת הרומן התנכי על אבישג של אברהם בורג.
וחוה עציוני-הלוי הוציאה בשנת 2014 את הספר "והמלך לא ידעה" על אבישג השונמית.
עטיפת הרומן התנכי של חוה עציוני -הלוי על אבישג השונמית.
אבל כמדומה שגם הם לא היגיעו לעוצמת הדרמה המתוארת בפואמה של אנדה.
הפואמה מובאת באדיבות האמנית זהר ופסי,נכדתה של אנדה, ותודתנו לה.
פורסם לראשונה ב"מאזניים" גליון כ"ח תרצ"א.1931
הופיע גם ב: "יובל שירים",הוצאת "דבר", תרצ"ב ,1932
"גדיש:שירים ",הוצאת דביר 1949
גדיש ועמר : שירים תל-אביב : דביר, תשכ"א, 1961
"לפני משורת השיר" בעריכת יצחק עקביהו, תשל"ו,1976.
א וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וַיְכַסֻּהוּ, בַּבְּגָדִים, וְלֹא יִחַם, לוֹ. ב וַיֹּאמְרוּ לוֹ עֲבָדָיו, יְבַקְשׁוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ נַעֲרָה בְתוּלָה, וְעָמְדָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וּתְהִי-לוֹ סֹכֶנֶת; וְשָׁכְבָה בְחֵיקֶךָ, וְחַם לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ. ג וַיְבַקְשׁוּ נַעֲרָה יָפָה, בְּכֹל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל; וַיִּמְצְאוּ, אֶת-אֲבִישַׁג הַשּׁוּנַמִּית, וַיָּבִאוּ אֹתָהּ, לַמֶּלֶךְ. ד וְהַנַּעֲרָה, יָפָה עַד-מְאֹד; וַתְּהִי לַמֶּלֶךְ סֹכֶנֶת וַתְּשָׁרְתֵהוּ, וְהַמֶּלֶךְ לֹא יְדָעָהּ.
ספר מלכים א' פרק א'
וכך הופיע השיר בספר שירים של אנדה:
קיראו גם
אלי אשד – דוד ושלמה במקראית מדוברת – "אבישג" מאת אברהם בורג
עוד יצירות על דוד בן ישי ב"יקום תרבות"
תגובה על הפואמה.
יש כאן בעצם שתי גישות שונות של הנערה כלפי המלך.
בשיר הראשון והחזק יותר היחס למלך הוא שלילי. הסיפור מוצג לחלוטין מנקודת מבטה של אבישג כאישה צעירה שנכפה עליה להיות עם ישיש כושל שאינו מסוגל להחזיק זיקפה וזועקת "אל נא תעור!".
הוא בעצם מנסה ולא מצליח לבצע בנערה מעשה אונס.
בחלק השני של השיר "כינור דוד" שנראה כלא קשור היחס חיובי יותר לאחר שהנערה שמעה את המלך מנגן בכינור.
לדעתי אלו שני שירים נפרדים לגמרי. ובהתחלה חשבתי לוותר לגמרי על פרסם "כינור דוד" שלא קשור באמת לחלק הראשון ונחות ממנו.אבל החלטתי לפרסם אותו בכל זאת כי הם מופיעים ביחד בכל גירסאות השיר. אלא שהשיר השני שהוא ממש בבירור "תוספת מאזנת " רק פוגם בעוצמת החלק הראשון.
לדעתי יכול להיות שמערכת "מאזניים " ואולי המשורר ביאליק ביקשו במיוחד מאנדה לכתוב אותו כתוספת לפואמה על מנת שדוד הזקן לא יוצג בשיר באופן שלילי לחלוטין. והתוספת פוגמת.