סרט שיצר את העתיד? תשעים שנה לסרט "הדברים שיבואו" בפברואר 1936

במלאת תשעים שנה להקרנת הבכורה בפברואר 1936 של הסרט הבריטי המפורסם ,"הדברים שיבואו" Things to Come, על פי ספר ותסריט של הסופר והעתידן ה.ג. ולס, אלי אשד סוקר את הסרט המפורסם שלא ממש נס ליחו.

צפו במקדימון הסרט "הדברים שיבואו" מ-1936

ב-1933, סופר המדע הבדיוני, ההיסטוריון, והעתידן, ה.ג. ולס כתב ספר היסטוריה עתידני בשם The Shape of Things to Come ("פני דברים לעתיד לבוא"), ותיאר את תולדות העולם עד וכולל המאה ה-21. זה בעקבות מחשבות שהיו לו עוד משנות העשרים כמה היה רוצה להגיע אל המאה ה-21 ולקרוא את ספרי ההיסטוריה שיכתבו אז על זמנו.

בהקדמה מסביר וולס שהספר התבסס על חלומותיו של דיפלומט בריטי רם דרג על ספר היסטוריה שעתיד להתפרסם בשנת 2106, ורשימותיו של אותו דיפלומט ממה שזכר ממנו.

הספר מחולק לחמישה "ספרים". הראשון מתאר את ההיסטוריה ממלחמת העולם הראשונה ועד שנת 1933. העתיד המיידי. וולס חזה כישלון של רוזוולט והיטלר, המנהיגים בזמן שכתב את הספר, לשקם את הכלכלה העולמית, דבר שיביא למשבר מתמשך בן שלושים שנה – ולמלחמת עולם שנייה.

בסוף 1933 או בראשית 1934, כישלונו של נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט ליישם את ה"ניו דיל" ולהחיות את הכלכלה האמריקאית, וכישלונו של אדולף היטלר לשקם את הכלכלה הגרמנית באמצעות התחמשות, גורמים להמשך המשבר הכלכלי העולמי במשך שלושים שנה, במקביל למלחמת עולם שנייה — מלחמה המתנהלת בין מדינות שכבר מצויות על סף התמוטטות כלכלית, שהמלחמה מאיצה אותה עוד יותר. המלחמה הופכת את אירופה לשממה ומביאה עמה מגפה קטלנית.

מלחמת העולם השנייה של וולס פורצת בינואר 1940 בהתלקחות כלל-אירופית שמקורה בעימות אלים בין גרמנים לפולנים בדנציג – תיאור הדומה מאוד לפרוץ המלחמה האמיתית. עם זאת, מלחמתו המדומיינת של וולס מתפתחת בכיוון שונה לגמרי – פולין מתגלה כבעלת כוח צבאי שווה לזה של גרמניה, והמלחמה נמשכת עשר שנים ללא הכרעה. מדינות נוספות נגררות בסופו של דבר ללחימה, אך צרפת וברית המועצות משתתפות רק בשוליים. בריטניה נותרת נייטרלית, וארצות הברית נלחמת ביפן – ללא תוצאות מכריעות לשום צד. הסיפוח של אוסטריה לגרמניה מתרחש במהלך המלחמה ולא לפניה, וצ’כוסלובקיה אינה נכבשת. נשיא צ'כוסלובקיה, אדוארד בנש, שורד, ומוביל בשנת 1950 את “הפסקת פעולות האיבה” הסופית.

גם תחזיתו של וולס לגבי ספרד התגלתה כשגויה – בספרו נותרה ספרד מחוץ לסערת האלימות שסוחפת את אירופה, בעוד שבמציאות פרצה שנתיים בלבד לאחר פרסום הספר מלחמת האזרחים הספרדית. הוא טעה גם לגבי בנש שבהחלט לא שרד כנשיא צ'כוסלובקיה שנכבשה בידי גרמניה.

וולס חזה נכונה שהמלחמה הבאה תכלול הפצצות כבדות הדדיות של ערי הבירה, ותיאורו את השמדתה של שדרת אונטר דן לינדן בברלין התגלה כנבואי למדי. אך הוא טעה בהנחתו כי הלחימה היבשתית "תיתקע" מהר, כפי שקרה במלחמת העולם הראשונה, וכי הטנקים (שוולס היה בין הראשונים לחזות אותם בסיפור ,ששימש כמקור השראה ליצירת הטנקים במציאות בזמן מלחמת העולם הראשונה. ) לא יועילו כלל.

בהערה אוסיף כי לעומת זאת, זה בדיוק מה שהתרחש ומתרחש במלחמת רוסיה אוקראינה, שמתנהלת מזה כמה שנים בעת כתיבת שורות אלו בראשית שנת 2026.

בעתיד המתואר בידי וולס, הצוללות משמשות כבסיס לשיגור "טורפדות אוויר", טילים בליסטיים המשוגרים מצוללות ונושאים נשק להשמדה המונית. בכך מתאפשר למדינות לאיים בהרס של יעדים במרחק חצי עולם מהן. חיזוי זה לא התגשם במלחמת העולם השנייה, אלא רק בעשורים מאוחרים יותר.

אצל וולס מלחמת העולם השנייה מסתיימת ללא מנצחים, אלא במצב של תשישות מוחלטת, קריסה, והתפוררות של כל המדינות המעורבות, ואף של הנייטרליות, כולן מוכות על ידי המשבר הכלכלי המעמיק. כמעט כל הממשלות קורסות, ובשנים 1956–1957 משתוללת מגפה קטלנית, ההורגת חלק גדול מן האנושות.

הציוויליזציה כמעט ונכחדת, והאנושות שוקעת לתנאים המזכירים את ימי הביניים, עד שקבוצה של טייסים וטכנאים – שרידי חילות האוויר של מדינות שונות – מקימה רשת שדות תעופה מתפקדים. סביב גרעין זה נבנית מחדש הציוויליזציה הטכנולוגית, והם משתלטים לבסוף על העולם ומקימים "דיקטטורה נאורה של האוויר", המשכינה שלום עולמי באמצעות ביטול מדינות הלאום, הטמעת השפה האנגלית, עידוד המדע, והוצאת הדת מחוץ לחוק.

השלטון מקדם חינוך מדעי, מבטל מעמדות, ומחליף את שירות החובה הצבאי בעבודת כפיים חינוכית לצעירים. לאחר כמאה שנה השלטון מתפרק בשלום, והאנושות מגיעה לשלב סופי של קיום אוטופי המאוכלס בפולימאתים – בני אדם שווים ביכולתם לגאונים הגדולים בהיסטוריה. בהמשך מתפתחת חברה עולמית הרמונית שבה בני האדם עצמם משתנים והופכים לגזע חדש של בעלי כישרונות-על, היוצרים אוטופיה יציבה.

כאמור וולס חזה נכונה את הפצצת הערים ואת פיתוח נשק ההשמדה ההמונית, אך טעה לגבי דינמיקת מלחמות הקרקע, וחשוב מכך טעה (לפחות נכון לעכשיו) בעיקר לגבי התפרקות מדינות הלאום.

כלומר, וולס מתאר חזון פסימי-אופטימי של קריסה עולמית טוטלית, שממנה תצמח ציוויליזציה מדעית אוניברסלית – עולם ללא מדינות, ללא דת, ללא מלחמות, שבו האנושות עצמה מתעלה למדרגה חדשה של תבונה.

הסרט

הספר אפילו הוסרט ב-1936 לסרט עתידני ידוע מאוד בשם "הדברים לעתיד לבוא" Things to Come (1936), סרט שאותו הפיק במאי יהודי הונגרי ידוע, אלכסנדר קורדה, וביים במאי מנוסה מאוד בשם קמרון מנזיס, וכולל מסע לירח.

אבל היצירה היא באמת יצירתו של וולס שהכל התבסס על חזונו, גם אם בשינויים נדרשים לצרכי תקציב וכו'.

ממש במקביל לסרט זה נוצרה סדרת סרטי פלאש גורדון האמריקנית, שתיארה מסע לכוכב אחר, דווקא לוחמני מאוד, והסרט הרוסי האילם המסע הקוסמי שתיאר מסעות לכוכבי לכת אחרים.

ניתן לטעון שכל אחד מהסרטים הציע חזון שונה מאוד של המסע לחלל בעתיד.

העלילה אמנם נכתבה בחלקה בידי וולס, ופורסמה בספר מיוחד של תסריט הסרט, אבל כנראה שונתה מאוד בידי התסריטאים, והיא שונה מאוד מזאת של הספר.

הסרט נפתח בשנת 1940. איש העסקים ג'ון קבל (John Cabal), תושב העיר הבדיונית "אבריטאון" שבדרום אנגליה, מתקשה ליהנות מחג המולד, כאשר החדשות מדווחות על סכנת מלחמה קרבה. אורחו, הארדינג, משתתף בדאגתו, בעוד חבר נוסף – האופטימיסט הבלתי נלאה פיפה פסוורת’י – מאמין שהמלחמה לא תפרוץ, ואם תפרוץ, הרי שתאיץ את ההתקדמות הטכנולוגית. באותו לילה מותקפת העיר במתקפה אווירית, שמובילה לגיוס כללי ולפרוץ מלחמה עולמית עם אויב לא-מוזכר. קבל מצטרף לחיל האוויר המלכותי ונלחם באומץ.

המלחמה נמשכת לתוך שנות ה-60, זמן כה ממושך עד שבני האדם שוכחים מדוע החלה בכלל. האנושות שוקעת לעידן אפל חדש: כל ערי העולם חרבות; הכלכלה קורסת עקב אינפלציה דוהרת; והטכנולוגיה כמעט נעלמת – למעט שרידי חיל האוויר. מגפה המכונה "מחלת הנודדים" מתפשטת בעקבות הפצצות אוויריות, וגורמת לקורבנותיה לשוטט חסרי מטרה במצב דמוי-זומבי. המגפה מכלה מחצית מהאנושות ומחסלת את שאריות הממשלות.

עד 1970 הופך מצביא מקומי בשם רודולף, המכונה "הבוס", לשליט של שרידי "אבריטאון", והוא פותח במלחמה חדשה, נגד "אנשי ההרים" של עמק הפלוס, כדי להשתלט על פחם ופצלי שמן מהם ניתן להפיק דלק למטוסיו הישנים, שנותרו מהמלחמה.

ב־1 במאי אותה שנה נוחת ב"אבריטאון" מטוס חדיש ומלוטש, מראה שלא נראה שם מזה שנים. מתוכו יוצא ג’ון קבל, כעת אדם מבוגר, ומכריז כי קבוצת המהנדסים והטכנאים האחרונים בעולם התאחדו בארגון בשם "כנפיים על פני העולם", Wings Over the World. מבסיסם בבצרה שבעיראק, הם אסרו כל מלחמה, ומקדמים שיקום של הציוויליזציה ברחבי המזרח הקרוב והים התיכון. קבל מציע ל"בוס" להצטרף אליהם, אך זה דוחה את ההצעה על הסף, לוכד את קבל, ומאלץ אותו לתקן את המטוסים הישנים.

המכונאי גורדון, בעזרת קבל, מצליח ליצור קשר עם "כנפיים על פני העולם". במהרה מופיעים מעל אבריטאון מטוסי ענק בצורת כנף מעופפת, המרווים את העיר ב"גז השלום" – חומר שמרדים את האוכלוסייה לזמן קצר. כשהתושבים מתעוררים, הם מגלים שהעיר נשלטת כעת בידי הארגון, ושה"בוס" מת כתוצאה מתגובה אלרגית חריפה לגז. קבל מבטיח כי "כנפיים על פני העולם" יביאו עידן חדש של שלום וקידמה.

בהנהגתו, הארגון משקם את הציוויליזציה במהירות ומוביל אותה לשיאים חדשים. עד שנת 2036, האנושות חיה בערים תת-קרקעיות, ובהן "אבריטאון החדשה", בחברה יציבה המוקדשת לשלום ולקדמה מדעית. אך לא הכול מושלם. הפסל תאוטוקופולוס מסית את הציבור לדרוש "מנוחה" מקצב ההתקדמות, במיוחד לקראת השיגור ההיסטורי של המסע המאויש הראשון סביב הירח. כאשר ההמון מאיים להרוס את תותח-החלל שעתיד לשגר את החללית, נאלץ אוזוולד קבל – נכדו של ג'ון קבל ומנהיג העולם הנוכחי – להקדים את השיגור.

קתרין, בתו של אוזוולד, והמדען מוריס פסוורת’י (צאצאו של החבר האופטימי מהעבר) הם הנוסעים. לאחר השיגור מתדיין קבל עם אביו של פסוורת’י על משמעות הקדמה האנושית. כשזה מביע פחד שהאנושות לעולם לא תדע מנוחה, משיב קבל: "היקום כולו – או כלום. במה נבחר?".

חזון העתיד של ה.ג’. ולס בקולנוע

הסרט Things to Come נחשב לפרויקט הקולנועי האישי והשאפתני ביותר של ה.ג’. ולס. בניגוד למקובל בתקופתו, ולס החזיק בשליטה יוצאת דופן עבור תסריטאי הוא השתתף בליהוק, פיקח על עבודת הצוות על הסט, היה מעורב בעיצוב התלבושות, ואפילו אישר אישית את המלחין ארתור בליס.

בפוסטרים נכתב בבירור H. G. Wells’ Things to Come, ורק מתחת – "הפקה של אלכסנדר קורדה".

עם זאת, ולס לא שלט בעריכה הסופית, ולכן סצינות רבות שצולמו הושמטו מהגרסה שהוקרנה.

ולס רצה שהמוזיקה תוקלט לפני הצילומים – והסרט ייבנה סביבה. הרעיון נחשב נועז מדי, ולכן המוזיקה של ארתור בליס הוקלטה לאחר הצילומים, כנהוג. למרות זאת ולס נתן לבליס הנחיות מדויקות, והסרט נערך כך שיתאים למבנה המוזיקלי. הסוויטה הקונצרטנטית של הסרט הפכה ליצירה פופולרית עצמאית, עם הקלטות רבות עד המאה ה-21.

לפני תחילת העבודה הופץ מזכר לכל אנשי העיצוב והתלבושות, שבו ולס דרש להתרחק לחלוטין מהאסתטיקה של מטרופוליס של פריץ לאנג. סרט שאותו תיעב וכתב עליו ביקורת קשה ועויינת, וכנראה ראה בו פלגיאט של יצירות מוקדמות שלו. ולס דרש: בלי רובוטים; בלי גורדי שחקים מופרכים; בלי פנטזיה אקספרסיוניסטית.

מבחינתו, מטרופוליס ייצג את ההפך הגמור מהחזון הרציונלי והאפשרי שהוא ביקש להציג.

הסרט נחשב גם לאחד מהחלוצים בשימוש באמנות מופשטת בקולנוע. לאחר תחילת הצילומים הוזמן האמן והקולנוען האוונגרדי מוהולי-נאג’י ליצור אפקטים לשיקום העיר Everytown – מופע אור מופשט. אלא שבסופו של דבר רק כ-90 שניות נכנסו לסרט, ושאר החומר נחשב אבוד, עד שב-1975 התגלו ארבע סצינות נוספות.

הגרסה ראשונית של הסרט ארכה כ-130 דקות, הגרסה המוכרת במשך שנים היתה באורך 93 דקות, וגרסה משוחזרת ארוכה יותר היא של 97 דקות.

מהדורות מודרניות (Criterion, Network) כוללות שחזור דיגיטלי, קטעים חסרים בצילומי סטילס, חומרים של מוהולי-נאג’י כתוספות, ועדיין חסרות דקות רבות מהגירסה המקורית.

קבלת הסרט והשפעתו

הסרט נבחר לסרט הבריטי התשיעי בטיבו של 1936, והכניס כ-350,000 ליש”ט.

הוא נחשב יקר מאוד, אך איכותי.

ה"טיימס" כתב עליו: חזון מרשים ועיצוב יוצא דופן.

גרהם גרין כתב: שליש ראשון מזהיר, דיאלוגים מאוחרים מאכזבים.

מבקרי מדע בדיוני מאוחרים רואים בו אבן דרך, ואף אב קדמון של 2001: אודיסיאה בחלל, כפי שראה אותו הסופר, שכתב גם את תסריט הסרט של קובריק, ארתור סי. קלארק, שהתרשם ממנו מאוד.

יש אף עדויות סותרות לכך שהסרט השפיע גם על היטלר וגם על צ’מברלין – כל אחד בדרכו.

מייקל קורדה מדווח שכאשר אדולף היטלר צפה ב-Things to Come, הוא הורה להרמן גרינג להשתמש בסרט כהשראה ללופטוואפה.

לעומת זאת, הסרט חיזק את נטייתו של נוויל צ’מברלין לחתירה לשלום. יצירתו של ולס אף הואשמה לעיתים כמי שסיפקה השראה למדיניות הפיוס שהובילה להסכם מינכן.

ניתן לתמוה מה חשבו על הסרט סטאלין ומוסוליני, שמן הסתם כל אחד מהם צפה בסרט.

לימים, בעת מלחמת העולם השנייה האמיתית, ג'ורג אורוול, מחבר 1984, הביט אחורה על הסרט וכתב, באזהרה, כי: "רוב מה שוולס דמיין ועבד בשבילו קיים פיזית בגרמניה הנאצית. הסדר, התכנון, עידוד המדינה למדע, הפלדה, הבטון, המטוסים – כל אלה קיימים, אך כולם משרתים רעיונות המתאימים לתקופת האבן".

מענין לציין שגם בספר וגם בסרט חזה ולס את מלחמת העולם השנייה, אבל בהחלט לא חזה את מה שבא בעקבותיה. התחזית קצרת הטווח שלו הייתה נכונה בחלקה, אבל לא התחזית ארוכת הטווח.

קיראו גם:

קיראו את טקסט ההיסטוריה העתידנית של וולס מ-1933 בפרוייקט גוטנברג

צפו בסרט שנעשה ב-1936 על פי ההיסטוריה העתידנית של ולס

מה היה הסופר והעתידן וולס חושב על ספרי ההיסטוריה בשנת 2025

אתר הסרט "הדברים שיבואו"

מאמר על הסרט