הפרש מהיספניולה פוגש את האצטקים: האנוסים האצטקים והספרדים על פי דב ליפשיץ

ד"ר אלי אשד מהרהר על הספר "הפרש מהיספניולה" שאותו קרא במקלט בעת ההתקפות מאיראן ולבנון, רומן היסטורי שמתאר מפגש בין נוצרי ספרדי, יהודים אנוסים, ואצטקים.

קטע מהספר "הפרש מהיספניולה":

….הוא סייע לצ'נטיקו לרדת מן הסוס, היא נעמדה מולו ולפתע שלחה בו מבט ממוקד. הוא הביט בעיניה בחזרה, והן נראו לו פתאום כעיני נביאה זקנה הרואה למרחקים. היא שלחה בו מבט נוסף נוקב, הרימה את כף ידו הימנית בחנה אותה במשך כמה שניות  ואמרה בקול זר, "פדריקו, מקומך לא כאן, אלא מעבר למים הגדולים. מהר אל הוריך, אל אביך ואמך, הם זקוקים לך. מקומך לא בין הכובשים, מקומך בארץ אחרת. מקומך בעם אחר, עם זר. יהיה מי שיורה לך את הדרך, אתה לא תמות. אתה תחיה, אתה תחיה, אתה תחיה".

פדריקו שמר על שתיקה, אך לבו נזעק.

מי כאן אמור לחיות ולא למות אם לא היא? תמה בלבו.

משהו בו זע, הוא השתדל לשמור על קור רוח, כפי ששמר עד עתה, אך קולו הפסקני רעד לפתע, "ומי יראה לי את הדרך?".

"אבא ואימא שלך", חתמה, והוסיפה כשהיא מביטה עמוק אל תוך עיניו, "הם בסכנה! כשתגיע למקום בו הם נמצאים, אתה תעזור להם ותחיה, אתה תחיה, אתה תחיה".

דיבורה החוזר ומבטה הנוקב באישוני עיניו עורר בו חוסר נחת והוא הסיט את מבטו.

לפתע שם לב כי גופה רועד.

היא החלה לפרכס במשך כמה שניות, קצף יוצא מפיה, עיניה רעדו, עד שצנחה לקרקע מעולפת. גופה שרוע על רגביה. פדריקו היה המום, הוא חש אל סוסו, שלף ציקלון מים ובמהירות שפך מעט נוזלים על פניה. תוך שניות ספורות היא התעוררה וקמה, כאילו ישנה כמה שעות. היא ניערה את בגדיה מן האבק ועיניה הכהות היו עייפות.

פדריקו נתן בה מבט שני, הוציא מחיקו נייר קלף צהוב, ואמר, "אין לי כל מושג מה אמרת כרגע, אבל זוהי תעודת מסע אותה אנחנו מעניקים לאנשי שלומנו, היא חתומה בידי, מי שיראה את המסמך הזה לא ייגע בך לרעה. המשיכי במסעך, התרחקי מן העיר, ילדייך זקוקים לך".

היא פנתה והלכה משם, דמותה התרחקה, לפתע היה נדמה שהיא הופכת לעיט גדול פורס כנף הממריא בין שמיים וארץ. הוא שפשף את עיניו, אולי בוהק השמש סינוור אותי, חשב.

אנוסים, אצטקים וזהות אבודה: דב ליפשיץ וחקר הזהות היהודית בין שני עולמות

דב ליפשיץ כבר הוכיח את כוחו כסופר רומן היסטורי עם ספרו "הנער מסגונטו", שבו הוא חוזר אל ימי טרום הגירוש הספרדי, ומציג את גורלו של נער יהודי שנאלץ להיאבק בזהותו בעולם שמולו עומדת סכנה תמידית. בספרו החדש, הפרש מהיספניולה (הוצאה פרטית, 2026), ליפשיץ מרחיב את הבמה ההיסטורית אל מעבר לחופי ספרד – לעולם החדש שהתגלה על ידי קולומבוס, ולמקסיקו של כיבוש האצטקים – תוך שהוא ממשיך לבחון את שאלות הזהות היהודית והאנוסית במרכז הסיפור.

הרקע ההיסטורי: גירוש, אנוסים ועולם חדש

גירוש ספרד בשנת 1492, בצו המלכים הקתוליים Isabella I of Castile ו-Ferdinand II of Aragon, היה אירוע מכונן עבור יהודי ספרד. עשרות אלפי יהודים עזבו את מולדתם, וחלקם נאלץ להמיר את דתו בכפייה ולהפוך ל"נוצרים חדשים" – האנוסים. חייהם של האנוסים היו חיים של זהות כפולה, בהם שמירה בסתר על מנהגים יהודיים והימנעות מפגיעה בחוץ.

האינקוויזיציה פעלה במרץ כדי לחשוף אנוסים שנסחפו חזרה ליהדות, ולעיתים הסתיימו חקירות אלו בעינויים ואף בהוצאה להורג. בתקופה זו, העולם החדש שהתגלגל בעקבות מסעות קולומבוס והקונקיסטאדורים הפך למקום מבטחים פוטנציאלי — גם אם במקביל האיומים הספרדיים חצו את האוקיינוס.

כיבוש האימפריה האצטקית על ידי Hernán Cortés בשנת 1521 הוא רק דוגמה אחת למהפכה שהתרחשה באמריקה. האינטרקציה בין הכובשים לבין עמים ילידים, לצד נוכחותם של אנוסים שהגיעו לשם, יוצרת רקע היסטורי עשיר שבו ליפשיץ שוזר את עלילת ספרו.

גיבור הספר הוא חייל ספרדי המשתתף במסעות הכיבוש של מקסיקו. במהלך שירותו הוא מגיע אל טנוכטיטלאן ומגלה את תרבות האצטקים, שמציגה בפניו עולם זר ומרתק.

הגלוי הדרמטי ביותר עבורו הוא גילוי מוצאו כאנוס יהודי, שמוצאו במשפחה שנאלצה להמיר דתה. כעת עליו לבחור: להמשיך לחיות כנוצרי בעולם הספרדי המסוכן, או לחזור לזהותו היהודית, תוך סיכון ממשי לחייו.

לכאורה, התשובה ברורה לקורא מודרני. אולם עבור אנשים במאה ה־16, זו הייתה החלטה מסוכנת ביותר. רבים מהאנוסים העדיפו להמשיך לחיות בזהות כפולה, והסוד נשמר פעמים רבות לאורך דורות.

מפגש עם העולם האצטקי

החלק המעניין ביותר בספר הוא תיאור מפגשו של הגיבור עם בני התרבות האצטקית. העולם החדש משמש כאן כמראה המשקפת את שאלות הזהות הפנימיות שלו, ולא רק כזירה הרפתקנית.

בעברית, דוגמאות למפגשים כאלה בספרות יפה הן ספרו המפורסם של ריידר הגארד, "בת מונטסומה", ספר פופולארי שתורגם לעברית לפחות ארבעה פעמים, שבו צעיר אנגלי פוגש את האצטקים ומתאהב בנסיכה שלהם.

ויש גם את "בת האצטקים" של סלבדור דה מדריגה (תורגם בידי עמנואל אולסבנגר, הוצאת מסדה, 1965), על בן אנוסים הפוגש את בני התרבות האצטקית בעת כיבוש מקסיקו ומתאהב בנסיכה אצטקית.

ליפשיץ בוחר בדרך אחרת: הוא משתמש במפגש זה כדי להעמיק את חקירת הזהות היהודית, ולא כדי ליצור סיפור אהבה רומנטי המשלב בין שתי תרבויות שונות מאוד.

"הפרש מהיספניולה" עוסק בחייל ספרדי במקסיקו, מכובשי האצטקים, שהוא בעצם בן משפחת אנוסים מספרד, ונאלץ להתמודד עם גורלו כיהודי ולהימלט עם משפחתו ממקסיקו וספרד לצפון אפריקה.

כשאני קורא את הספר אי אפשר שלא להתרשם מיחסו הסימפטי של ליפשיץ לאצטקים ולתרבותם. אבל לדעתי אין סיבה מיוחדת להיות סימפטי.

הספרדים היו אכזריים ומרושעים, נכון, דיכאו את הילידים, טבחו בהם, והדביקו אותם במחלות.

אבל מצד שני האצטקים הוציאו להורג את נתיניהם בהמוניהם בהקרבות קרבנות המונית של גברים נשים וילדים, מתוך אמונה שבזה הם מצילים את כדור הארץ מחרון האלים.

אם חלילה האצטקים היו יותר מפותחים, והם אלו שהיו מגיעים לאירופה עם כלי נשק יותר מתוחכמים, אז מצבם של האירופים לא היה יותר טוב מזה של האמרינדים כשהגיעו הספרדים.

אני הייתי שמח אם הייתה מתגלה סימפטיה בספר לעמים האמרינדים האחרים, שאותם הקריבו האצטקים בהמוניהם והספרדים רצחו אותם בהמוניהם.

הצרה היא שנראה שרוב העמים האינדיאנים באיזור מקסיקו-מרכז אמריקה, רובם ככולם הקריבו קרבנות אדם- בדיוק כמו האצטקים.

אז לי לפחות קשה להרגיש סימפטיה מיוחדת אליהם, למרות מאמציו של הסופר שבהחלט ראויים לציון.

אני הרבה יותר סימפטי לעמים האינדיאניים של צפון אמריקה, שלא הקריבו קרבנות אדם, וחיו כחלק מהטבע.

בסיום הספר, הגיבור אינו נשאר באמריקה. לאחר גילוי מוצאו, הוא עוזב את העולם הנוצרי שבו גדל ואת המושבות הקולוניאליות, ויוצא לעיר מונסטיר (ביטולה) שבבלקן — מרכז חשוב של קהילות מגורשי ספרד תחת האימפריה העות'מאנית.

המקום הזה מסמל את הישועה הפוטנציאלית של האנוסים: קהילה יהודית משגשגת שבה ניתן לחיות בזהות היהודית בביטחון יחסי, לראשונה מזה דורות רבים.

חיבור בין שלושה עולמות

הרומן של ליפשיץ מצליח לחבר שלושה עולמות היסטוריים גדולים: גורל יהודי ספרד; כיבוש אמריקה והמפגש עם עמים ילידים; והקמת קהילות יהודיות חדשות במזרח אירופה.

שילוב זה נדיר בספרות העברית ומעניק לקורא גם חוויה דרמטית וגם ידע היסטורי עשיר.

עם זאת, הבחירה לסיים את הסיפור בחזרה לקהילה יהודית אירופית משאירה תחושת "מה היה קורה אם…": עולם חדש; מסעות באמריקה; זהות כפולה בין נוצרים ואנוסים. כל אלו היו יכולים להעמיק עוד יותר את הדרמה האנושית והספרותית.

למרות זאת, ליפשיץ מצליח להפוך את הדילמה היהודית-אנוסית למרכזית בצורה מרתקת, ומראה עד כמה הזהות, ההיסטוריה, והבחירה האישית קשורים זה בזה. הוא מזכיר לנו שההיסטוריה היא לא רק סדרת אירועים, אלא גם סיפור של חיים, זהות, ומאבק על עצמי – סיפורים שנדחקו פעמים רבות אל השוליים של ההיסטוריה הרשמית, אך שראויים לספר ולזכור.

בסופו של דבר, הרומן הוא לא רק חקירה של תקופה מסוימת, אלא גם קריאה לחשוב על הזהות שלנו, על המסורת שמגיעה מאבותינו, ועל המורכבות של חיי אדם במציאות משתנה וקשה. ליפשיץ לא רק מספר סיפור – הוא מזמין את הקורא להשתתף בחקירה של אחד המאבקים האנושיים העתיקים והכואבים ביותר: להישאר נאמן לעצמך, גם כשהעולם כולו מנסה לשנות אותך.

נראה כי ספריו של ליפשיץ יוצרים בהדרגה מעין סדרה היסטורית על גורל יהודי ספרד לפני הגירוש ואחריו.

אם אכן כך, אפשר לדמיין ספר שלישי שישלים מעין טרילוגיה: רומן שיעסוק באנוסים בעולם החדש – במקסיקו, בפרו, או בקריביים – ובמפגש הייחודי בין מורשת יהודית סמויה לבין תרבויות אמריקה הילידיות.

זהו נושא היסטורי עשיר שכמעט ואינו זוכה לעיבוד ספרותי בעברית.

ואולי גם אפשר לחשוב על ספר רביעי שימשיך את הסדרה לדורות הבאים של משפחת אנוסים בספרד או בפורטוגל, או סיפור על יהודים מאירופה או מצפון אפריקה שפוגשים אנוסים ביבשת אמריקה או באירופה.

אם ליפשיץ יבחר להמשיך בכיוון הזה, ייתכן שהוא ייצור אחת הסדרות המעניינות ביותר בספרות ההיסטורית העברית על תקופת גירוש ספרד והשלכותיה בעולם כולו.

קיראו גם:

היה היה פעם בספרד של ימי האינקוויזיציה: ראיון על "הנער מסגונטו" עם דב ליפשיץ

לכתוב ויהי מה: פרק מספרו של אילן שיינפלד "הנזיר היהודי" על אנוסים במרכז באמריקה.