מיכאל אלצופין סוקר ספר נדיר, ספרה של מיכל ברנע אסטרוג, שהוא ספר דיסטופיה אופטימי.
המערכת
ספרה החדש של מיכל ברנע אסטרוג, אדם אחד נוסף (הוצאת תשע נשמות, ינואר 2025), הינו הספר הדיסטופי האופטימי ביותר שקראתי.
לרומן הקצר שלושה חלקים: בראשון, "הקובייה", הפרוטגוניסטית נמצאת לתקופה בבידוד מוחלט בתור שירות לקהילה; בחלק השני, "הבית", היא יוצאת למסע מחוץ לגבולות העיר המנוכרת בה היא חיה; בחלק השלישי, "המעגל", היא מוצאת קהילה המשתקמת אחרי החורבן שפקד את העולם.
למרות אלמנטים מובהקים וקלאסיים של ספרות ספקולטיבית, הגישה של ברנע אסטרוג הינה מקורית וייחודית.
בעוד שסופרי מדע בדיוני קאנוניים רבים בחרו להשקיע בפירוט נרחב, לא פעם ארוך מדי, של ההתפתחויות הטכנולוגיות שהם דמיינו, ב"אדם אחד נוסף" מתמקדת ברנע אסטרוג בפירוט עולמה הפנימי של הדמות הראשית, לצד הסבר מוגבל ונוח לקריאה של הרקע הסביבתי והחברתי.
הבדל נוסף, הנגזר מהקודם, מתבטא בנקודת מבט אישית לעומת כוללנית. יהיה זה לא מדויק לומר שבספר אין רוחב יריעה. הרומן מתאר תקופה בת כמאה שנה, ועוסק בהשפעות על כל כדור הארץ. אך היבט זה משמש כרקע. הכתיבה בספר הינה אינטרוספקטיבית, בגוף ראשון, ובעלת אלמנטים פסיכולוגיים רבים. כך, למשל, הדוברת מזכירה לא פעם בכתיבה את המערכת הפאראסימפתטית שלה בצורה רבת חן. אינני מכיר דוגמאות רבות לסופרת שהיא גם חוקרת פסיכואנליזה, המעשירה את כתיבתה בתובנות מתחום המקצוע שלה בצורה קצובה ומדודה. ועם זאת, הדוברת בספר היא קודם כל דמות ספרותית, ורק אחרי כן דמות שנבראה בידי פסיכולוגית.
כתיבתה הפרוזאית של ברנע אסטרוג ראויה לכל שבח. הספר מעוטר בשימושים מרהיבים בשפה העברית, אשר אינה מוכרת כשפה שנוח לכתוב בה אלמנטים דמיוניים.
מספר תמות ביצירה תורמות גם הן, כל אחת בתחומה, לגישות מיוחדות המובאות ביצירה.
המסע, אליו יוצאת הדוברת בחלק השני של הספר, מהווה השלמה ניגודית נהדרת, בהיעדר מילה אחרת, לחלק הראשון, בו היא נצורה עם מחשבותיה בקובייה אורווליאנית-קפקאית. הניגוד הזה הוא הראשון שמוסיף נוסח אוטופי לסיפור, ומהווה מפנה מכתיבה אקזיסטנציאליסטית לסיפור מסע.
אחת הבחירות הספרותיות האיכותיות בספר היא בכך שבסוף אין כל התאהבות. אין כל הצלה רוחנית בידי כוחה הקסום של האהבה. הדוברת ממשיכה את מסעה, הרחק מהניכור הטכנולוגי ואל עתיד של הגשמה אישית, בדיוק כמו שהתחילה – לבד, עם תיק על הגב.
מרכיב נוסף התורם לאיכות הרומן הינו שיבוץ קטעי "עדויות" בספר. הדוברת מוצאת אוגדן עדויות מתקופת האסונות שקדמה לזמן ההתרחשות, ומשתפת בהם את הקוראים. מפגש נוסף עם עדויות אלה הינו בהגיעה של הדוברת לארכיון המוקדש לשמירתן. קטעים אלה מוסיפים דוברים לטקסט ומעשירים אותו.
אחטא אם אומר שמניתי את כל חלקי העלילה והכתיבה. בספר מתוארים מפגשים עם הזולת, במיוחד בפרק האמצעי שעניינו המסע, בהם קיימים תיאורים מרתקים של מגע בין האדם המודרני, אשר חושיו החברתיים התנוונו, לבין גרסתו הקודמת, החפה מדיגיטליזציה של האישיות. דמות משנית ביצירה הינה מעין מלאכית ערטילאית שפונה אל נפש הדוברת בעת משבר, ומספקת הכוונה רוחנית. יש אף הבזק לאחור, קצר אך משמעותי, העוסק באביה של הגיבורה.
כל אלה תורמים לספר הגדול מסכום חלקיו. אם טרם נטבע המושג "סינרגיה ספרותית" אני מתיימר להכריז על בואו לעולם.
"אדם אחד נוסף" הוא ספר המדבר לכל קורא שרוצה להתעמק במסע רוחני עשיר ורב פניות של דמות מעוררת הזדהות ועניין. הכתיבה נוגעת בצורה רכה בנושאים מודרניים קשים כגון ניכור, בדידות, אבדן קהילה, וערגה לעבר שהיה ואיננו. כל זאת לצד ניתוח קפדני של הכיוונים הטכנולוגיים והבין-אישיים אליהם דוהרת חברה המתרסקת אל צוקי האינטליגנציה המלאכותית.
