הרב דוב לנדו, מנהיג הקהילה החרדית ליטאית, פתח את פיו והוציא פנינים שונות, שבהן ייחל לשלטון ערבי על היהודים ודברי איבה תהומיים לדתיים הלאומיים.
כך, למשל, הוא הסביר בשיחה לאנשי ארגון "לב שומע", המעניק תמיכה חינוכית לבני נוער חרדים (תמלול השיחה פורסם באתר החרדי "כיכר השבת"), כי "הדתיים לאומיים נהרגים כי רבותיהם מלמדים אותם תורה מעוותת".
הרב לנדו טוען שמצבם של החרדים בעולם מקביל, שבו הערבים שולטים, היה טוב יותר ממה שהוא תחת שלטון הציונים.
תוכלו לצפות בדבריו כאן:
לאחר מכן קרא הרב, במכתב ל"יתד נאמן", הביטאון הרשמי של הקהילה הליטאית, לנתק מוחלט בין הציונים והחרדים. הוא קורא לחרדים לפרוש מהמוסדות הלאומיים בטענה כי "השתתפותם היא חילול השם".
יש לי ויכוח עם השקפתו של הרב לנדו, אבל זוהי השקפה פנים חרדית מקובלת בחדרי החדרים, ויש לה סיבות. רק שבדרך כלל, בעשרות השנים האחרונות, מנהיגי הקהילה הליטאית מיעטו מאוד לבטא אותה בפומבי.
יש להניח שגם זאת לא הייתה ממש יוזמתו. יש להניח שעסקניו, כמו גפני, ששמעו מה אומרים הדתיים הלאומיים, הזועמים כיום על השתמטות החרדים מהשירות הצבאי בעת שילדיהם נהרגים, ביקשו מהרב שייענה "כמו שצריך" עבור "הבייס" החרדי, לדתיים הלאומיים וכמובן לחילונים הכופרים.
אז הרב לנדו עונה כעת את תשובת המחץ החרדית. אלא שהיא לא ממש משכנעת.
היה עליו להתייחס לעובדה שהקהילה החרדית גדלה והתעצמה תחת הציונים כפי שלא הייתה גדלה ומתעצמת לעולם בעולם המקביל שלו תחת הערבים.
בעניין הזה הוא לא עוסק, והס מלהזכיר, כי אין לו תשובה אמיתית.
מובן שלא עולה על דעתו כלל הנימוס האלמנטרי להוקיר תודה לציבור החילוני, שהשקיע כל כך הרבה כספים בציבור החרדי, ובעת משבר של המלחמה לא קיבל כלום בתמורה.
החרדים יכלו לפחות לסייע בבתי חולים, בשיפוץ ישובים, אבל – כלום.
הם הקפידו על התבדלות מוחלטת מהחילוניים והדתיים הלאומיים שנפגעו, בטענה שבתפילותיהם הם מביאים לניצחון במלחמה. משל הם עוסקים בכישוף. ומבחינתם זה מספיק בהחלט.
בכל זאת, לאורך השנים החרדים האשכנזיים והמזרחיים, וקבוצות אחרות כמו המשיחיים, כן שיתפו פעולה עם הציונים והשמאלנים. הסיבה אולי העיקרית היא משום שהקבוצה היחידה בקרב הקבוצות היהודיות השונות שדואגת לכלל הקבוצות ולא רק לעצמה היא, ותמיד הייתה, הקבוצה הציונית הליברלית שמאלנית.
נכון, בזמן השואה למשל, הציונים לא הצליחו לעזור רבות, אבל הם היו היחידים שבכלל ניסו. השאר כמובן דאגו רק לקבוצה שלהם.
כך היה, ונראה שכך יהיה תמיד. אולי חוץ מהחב"דניקים, אבל גם הם עוזרים רק לבודדים שאינם מהקבוצה שלהם, וזה בעיקר למטרות פירסומת ומיסיונריות – למעשה חב"ד פועלים כמו המיסיונרים הנוצרים.
שאר הקבוצות היהודיות, כפי שאנו רואים היטב בעניין שחרור השבויים והחטופים מידי החמאס, דואגים ודאגו תמיד רק לאנשי הקבוצה שלהם.
משום כך היה להם תמיד אינטרס להיעזר באנשי הציונות, המרכז והשמאל, שהם ידעו שיעזרו גם להם.
כך יהיה גם בעתיד. כל קבוצה יהודית כזאת רואה באחרים "לא יהודים אמיתיים", אלא "ערב רב", "עמלק", "אדום". לכן לא יעלו כלל על דעתם לנסות לסייע להם, ויסבירו זאת בגלוי בכך ש"עניי עירך קודמים", או שאפילו יתקפו את הציונים על כך שכביכול לא עזרו להם בשואה.
משום כך, מאחר שרק הציונים של המרכז והשמאל מעלים על דעתם שיש לסייע לכל הקבוצות היהודיות ולא רק לזאת שלהם, משום כך יש אינטרס לקבוצות האחרות, שבהחלט לא חושבות כך, להסתייע בהם.
דעתי היא שמן הראוי שהחרדים כן ינסו להתקרב לאנשי המרכז והשמאל הציוני, כפי שעשו כמה מאבותיהם, ולו רק מתוך ההנחה שהם יוכלו להסתייע בהם – אבל, בתמורה, הם גם יצטרכו לסייע להם. כי, בניגוד לדעתו של לנדו, הנתק המוחלט יזיק להם מאוד.
