האם יש להקים מוסדות ואירגונים שילמדו אנשים איך אפשר להתמודד כשווים ויותר מזה עם בינה מלאכותית? ד"ר אלי אשד מציע רעיון בנושא.
המערכת
הנה נתון, ראו למשל כאן: המשך הלימודים של עשרות או מאות אלפי החרדים בישיבות בעשרות השנים הבאות יביא לקריסה כלכלית של ישראל. בכל האנשים האלו יש צורך במעגל העבודה בישראל.
והנה נתון נוסף, ראו למשל כאן: מדברים על כך שבעשורים הבאים רוב המקצועות יוחלפו בידי בינה מלאכותית וכך המונים יפלטו ממעגל העבודה.
שתי הטענות הן סותרות לכאורה – הרי אם הבינה המלאכותית תתפוס את מקום רוב העוסקים במקצועות השונים, אז לא באמת יהיה צורך גם בתלמידי ישיבות בשוק העבודה. לכאורה כולם יוכלו להמשיך ללמוד, בזמן שהבינה המלאכותית מפעילה את כל שוק העבודה.
אינני מתיימר לענות על השאלות הרבות ששתי הטענות הסותרות האלו מעלות. אינני מומחה לשוק העבודה בעתיד, לגבי יכולותיה של הבינה המלאכותית, וכולי.
אבל יש לי רעיון גולמי משלי להוסיף לדיון בעניין.
אי אז, לפני 220 שנה, הגתה משפחתי, משפחת הגאון מווילנה, בעזרתו של הרב חיים מוולוז'ין, את רעיון הישיבה – שעד אז לא היה קיים.
בהוראת, ועל פי רעיונות הגאון מוילנה, אבי סב סבה של סבתי ובנו אברהם (סב סבה של סבתי), ובסיוע מימון של בני משפחתי וסתם יהודים פשוטים, הקים הרב חיים את ישיבת וולוז'ין.
מטרתה של ישיבת וולוז'ין הייתה ליצור רבנים מסוג חדש, שיוכלו להתמודד עם הרבנים החסידיים, עם המשכילים, ועם מורים נוצרים מכל סוג וזרם. הישיבה הצליחה במטרתה, והיא המודל של כל הישיבות החרדיות היום.
היום נראה לי כי הגיע הזמן ליצור ישיבה משודרגת, למטרה חדשה לחלוטין שלא עלתה על דעתם של הגר"א ואברהם לפני 220 שנה, אבל היא חיונית כיום – כזאת שתיצור אנשים שיוכלו להתמודד עם הבינה המלאכותית.
אני חושב שזה לא רצוי, גם אם זה אפשרי, שהבינה המלאכותית תשתלט על כל שוק העבודה, ותנהל את חיינו לחלוטין, ואני פונה לספרות המדע הבדיוני כדי לשאוב רעיונות איך אפשר להתמודד עם מצבים כאלו.
אילון מאסק, למשל, מדבר על כך כבר שנים, ומציע לעשות זאת על ידי שתלים שישדרגו מאוד את היכולות האנושיות.
אני חושב על יצירות בדיוניות כמו סדרת "המוסד" של אסימוב, שמתארת את אנשי "המוסד האחר", שלומדים כיצד להפעיל את כוחותיהם הרוחניים, גם על מנת להתמודד עם בינה מלאכותית, הלא הם הרובוטים של אסימוב.
או סדרת "חולית" של פרנק הרברט, שבה מתוארים מסדרי ה"מנטאטים", "בנות גשרית", ו"הגילדה", שמטרתם לפתח את הכישורים האנושיים, כך שיהיו הרבה יותר משווי ערך לאלו של כל בינה מלאכותית (שבעתיד שאותו מתאר הרברט הושמדה במלחמה שנקראת בסדרה "הג'יהאד הבטלריאני").
אני חושב שאפשר לעשות זאת על ידי מוסדות חינוך דמויי ישיבות, שבהן ילמדו ויפתחו שיטות חשיבה שונות של דתות ותרבויות שונות – היהדות החרדית, הבודהיזם ההודי והטיבטי, הטאואיזם הסיני – וכמובן שיטות חדשות לחלוטין, שעימן אפשר יהיה לפתח את החשיבה האנושית בכמה וכמה דרגות כלפי מעלה, ללא בינה מלאכותית.
לאור ההתפתחות המואצת של הבינה המלאכותית צריך להתחיל לפתח מוסדות כאלו עוד מאתמול, ולדעתי ישיבות חרדיות, שבהן לומדים היום תלמוד, אבל שיעברו שינוי דרסטי בנושאיהן יכולות להיות מודל למקומות כאלו.
אישית אני מפקפק בטענות המופלגות על יכולות מערכות המומחה שנקראות כיום ״בינה מלאכותית״ וזוכר שהיו טענות כאלו גם בעבר, שכל פעם הוכחו כמוגזמות. אבל הרעיון שכדאי לבדוק איזה מלאכות יוכלו להעשות על ידי ״המכונות״ ואילו רצוי שישארו אצל בני אדם בהחלט מקובל. כמובן שאני בעד פיתוח היכולות האנושיות מעבר למה שקיים כיום, ואם אפשר לפתח ״מנטאטים״ – למה לא. אבל האם אנחנו יודעים מה צריך ללמוד כדי להתמודד עם עולם שיש בו בינה מלאכותית, ואיך לפתח את האנושות? כלומר, חסר הצעד הראשון של להבין מה בעצם צריך ללמוד, במה בני אדם צריכים להתרכז, כדי שיהיה להם יתרון על ״המכונות״. אם נדע את זה, אם הלימוד יהיה במתכונת של ״ישיבה״ או סתם בית ספר כמו היום, אני חושב שזה פחות חשוב.