עופרה מצוב-כהן סוקרת את ספרה החדש של חוקרת הספרות פרופסור נורית גוברין, שבו היא מתארת לראשונה לא את חיי נחקר כלשהו אלא את חייה שלה בימי ילדותה ונערותה.

המערכת

כריכת ״ילדת מנדט״ של נורית גוברין
כריכת ״ילדת מנדט״ של נורית גוברין

ספרה החדש של חוקרת הספרות פרופסור נורית גוברין, יַלְדַּת מַנְדָּט זִכְרוֹנוֹת מִדּוֹר לְדוֹר (הוצאת חדרים, 2024, 270 עמודים), הוא ספר המגולל את חייה של גוברין כילדה בתקופת המנדט הבריטי ולאחריה. בספר בוחנת נורית בעין סובייקטיבית, וגם בכלים של חוקרת ספרות ושל מספרת גיבורה המודעת לעצמה, את חייה וחיי משפחתה וסביבתה בתקופת ילדותה, נעוריה, ובחרותה. ביד בטוחה ובזהירות כחוקרת (אם אינה בטוחה בפרט זה או אחר היא מציינת זאת) גוברין מובילה את הקורא במנהרת זמן קסומה לתקופה סוערת בחיי המדינה, תוך שהיא מתארת שני מעגלי חיים, זה הציבורי וזה האישי-המשפחתי שלה.

גוברין מתייחסת לכל תקופה בחייה ובחיי המדינה. הוא מתארת מנהגים, כלים ייחודיים לתקופה, ובילויים של בני הנוער ושל צעירים, שגולת הכותרת שלהם היו טיולים ברחבי הארץ. מדריכי הטיולים נעזרו במפות שבילים שהיו יקרות מציאות, ולא תמיד הובילו את המטיילים היישר לאתרים שאליהם ביקשו להגיע. הטיולים האלה התקיימו בתנאי מזג אוויר קשים, בחום הארץ ישראלי, לעיתים בשטחים שבאדמתם נטמנו כדורים חיים ואולי גם מוקשים. על אף כל המגבלות האלו והקשיים הטיולים היו חלק משלב דידקטי מכונן בחייה של גוברין ובחיי בני דורה (עמ' 128-1125).

על אף ההתרכזות בהווי התרבותי שבמקום ילדותה של נורית, תל אביב, היא מקפידה לתאר מקומות נוספים מחוץ לעיר שבילתה בהם בילדותה, כמו למשל בית הדודים במושב בית עובד, ירושלים שבה טיילה בסמטאות וחשה מורא מהסמטאות הצרות ומתושביהם הערבים, וכן מקומות באזור השרון. נורית מציינת בצנעה ובקצרה כי לאחר נישואיה לשלמה ראתה עולם במסגרת מעמדה כחוקרת בכירה באוניברסיטה, והיא מנסחת בהומור את נסיעותיהם אלו כ"מרקו ופולה" (עמ' 203-201).

הקריאה בספר הופכת לחווייתית, ומעלה תמונות וניחוחות גם בקרב צעירים שגדלו בארץ אחרי קום המדינה. גם לבני הדור הצעיר, דור "הטיקטוק", היא תהיה חווייתית, ואולי אף משונה, מוזרה עד בלתי אפשרית. אני מניחה שהספר יעורר סקרנות ושיח עם בני הדור הוותיק במשפחה. כך למשל החוויות שבהן מתארת נורית כלי בישול ואפייה, וכן מתכונים כמו בישול על פתיליות (עמ' 141), אפיית עוגות ביתיות  ב"סיר פלא" (עמ' 142), וטחינת בשר ודגים במטחנת הבשר הידנית (עמ' 143). גםמחוויות חברתיות המתארות את הווי בית הספר ייתכן ויעוררו פליאה ויעלו חיוך, כמו הפנייה למורה בשם המקצוע "המורה", ולא בשמו (עמ' 91), ומתן עונשים לתלמיד סורר (שם). לצד זה, מתוארות חוויות שעשויות לעורר אמפטיה בקרב בני הדור הצעיר, מאחר שהן נוגעות לטבע האדם ולדפוסי התנהגות, כמו חרמות חברתיים (עמ' 92), וגם מאחר שרבים מן הכללים הפדגוגיים לא השתנו עד היום במערכת החינוך.

כחוקרת ספרות נורית גוברין מכירה היטב את סוגי הז'אנר המאפיינים תיעוד של עולם אישי מן העבר: ביוגרפיות; אוטוביוגרפיות; ספר זיכרונות. את החוויות עצמן מבקשת נורית עצמה לספר, ובאופן בלתי אמצעי. היא גם לא נעזרת באחד מן הז'אנרים הנזכרים, אלא מתארת את זיכרונותיה על פי נושאים שונים, החל מהמעגל המשפחתי המונה את אוריאה ציביה וישראל כהן, וכמובן, עשר שנים אחרי הולדתה של נורית באה לעולם גם אחותה האהובה חגית, שגם היא כמו נורית חוקרת ספרות חשובה, פרופסור חגית הלפרין. המעגלים אחרים של הזיכרונות מתייחסים למנהגים, לתיאור מרחבי הילדות של נורית. גוברין מתארת את הווי בית הספר התיכון ב"תיכון חדש" (עמ' 210), ואת הבילויים בשעות הפנאי. קריאה הייתה אחד הבילויים המועדפים, והיכרותה של גוברין עוד מילדות עם מוסדות תרבות, הודות לעיסוקיו של אביה, כמו בית ביאליק, תרמו לאהבת הספר שלה (עמ' 208).

בהמשך גוברין מתייחסת גם לתקופת התבגרותה. היא מספרת על בני הזוג הראשונים שהיו לה, "חבר" בלשון אותה תקופה, הלימודים בבית הספר תיכון חדש, וגם חברויות בתנועה, שהיו מושפעות מהכיוון האידיאולוגי של אותה תנועה, האם תנועה דוגלת בעקרונות מפ"ם או תנועה המתנהלת על פי עקרונות מפא"י (עמ' 210).

נורית מספרת גם על צוות המורים, על המנהלת "המיתולוגית האגדית", כלשונה, טוני הלה, שלימדה את כיתתה של נורית בכיתה י"ב את מקצוע תולדות האמנות, והייתה לה השפעה רבה על אהבתה של נורית לאמנות (213). גוברין מתייחסת גם לפרטים אישיים שהיא ידעה על הדמויות, והיא מספרת, למשל, על המנהלת טוני שלא היו לה ילדים משלה, ובעצם תלמידיה היו כילדיה היא הכירה כל תלמיד ותלמיד בשמו, ונהגה לשוחח עם תלמידים, לקרוא להם לסדר, להדריך אותם, ולעודד אותם. נזכרים מורים נוספים שהייתה להם השפעה מעצבת על אישיותה של גוברין, חלקם גם ליוו אותה בדרכה המקצועית. כך היא מספרת על בחינות הבגרות שנערכו בעל פה, ועל מספר רב מאוד של יצירות, ארבעים במספר, שעמדו לבחינת הבגרות, ולכולן היה צריך להתכונן, מה שכמובן גרם ללחץ רב ולמתח (עמ' 215).

לתקופות העבר יש בעיני גוברין חשיבות רבה מאוד, מכוננת, ובעלת זיקה ישירה לחיי אדם בהווה ולחייו בעתיד, וגם לחיי צאצאיו. הדפים האחרונים שבספר מרגשים, ומלמדים על הפן האישי המלווה את הספר כולו. בדפים אלו תמונות של משפחת גוברין לדורותיה, החל מנישואיה של נורית לשלמה גוברין זכרונו לברכה, שלושת ילדיה -שלושה הבנים עמרי, ערי, וענר – ושל כלותיה, נכדיה, וניניה.

הצילומים המשפחתיים משקפים את אישיותה של נורית כחוקרת ללא משוא פנים, החותרת למחקר בספרות העברית מתוך אהבת הספרות. גם בני המשפחה הם תולדה של אהבה גדולה של נורית, שלצד עיסוקיה הרבים במחקר מקדישה מזמנה לחיים בחיק המשפחה שבנתה.

נורית מצטנעת, ואף מתנצלת, על כי בתקופה מורכבת וקשה של מלחמה, תקופה שבה בניה ונכדיה מגויסים, היא עוסקת בזיכרונותיה ובזיכרונותיו של דור שלם. אבל זה בדיוק העניין, זה קשור בזה. דור המנדט יודע להעריך את הדור הקודם, את ניהול חיי השיגרה בסיטואציות של הקמת מדינה, המדינה שבדרך, החווה קונפליקטים אידיאולוגיים, קליטה של קהילות ממזרח וממערב. נורית, הצברית, מתארת את הדברים, קולטת אותם, ומעריכה את יופיים.

האם נכון לכתוב בעת קשה בעת מלחמה, שואלת נורית, ואני כקוראת מבקשת להשיב לפרופסור אמריטוס נורית גוברין – ספרך, ספר הזיכרונות לכאורה, יוצא לאור בעת הזו, בעת מלחמה, בעת של שסע, בעת של ויכוחים ופילוג בעם, ולכן הוא ספר חשוב! זהו טקסט שלכאורה נדמה שיש לדחוק אותו למדף ההיסטוריה, הרי הדברים שקרו מוכרים לקהל הקוראים, אבל הפן הסובייקטיבי המתווסף לטקסט, זיכרונותיה של "ילדת מנדט", הוא זרקור חדש, בבחינת מורה דרך, לא רק למשפחת גוברין אלא לכולנו, לכל מי שחי במדינת ישראל ומאמין בקיומה של מדינת ישראל.

נורית גוברין, אולי לא ציינתי ברשימה עד כה, היא ילידת הארץ, צברית. היא לדעתי הדמות הצברית שנראה כי רבים היו רוצים ללמוד ממנה, לסמנה כדמות מעוררת השראה.

בדומה לספרי העיון של גוברין גם הספר ילדת מנדט כולל מסמכים בנושאים שונים, ותמונות רבות מן המעגל המשפחתי של גוברין ומן המעגל החברתי בתחנות השונות שבחייה. יש בכך כדי לעורר עניין בקרב הקורא ולהמחיש את המסופר, ומעבר לכך, ללמד על המספרת המהימנה. לפנינו מספרת שאינה בודה חוויות מלבה, וכחוקרת היא שואפת לדיוק מירבי גם בשרטוט החוויות הסובייקטיביות שלה.

זהו ספר מעניין וחשוב, שהייתי ממליצה לשלב נושאים ממנו בנושאי הלימוד השונים במערכת החינוך בארץ.

קראו גם

היו זמנים: משה גרנות על "ילדת מנדט"

נורית גוברין ביקום תרבות

משה גרנות על כרך ח' בסדרה של נורית גוברין "ספרות עברית במעגליה"

צפו בפרופסור נורית גוברין מדברת על ספרה "ילדת מנדט":

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

אחד × 1 =