ד"ר עמיר תומר כותב באתר שלו על שלושת גלגוליו בסדר כרונולוגי: מהנדס תוכנה בתעשיית המחשבים; פרופסור למדעי המחשב בטכניון ובמכללה האקדמית כנרת; ומאז גיל הפנסיה הרשמי במאי 2020 – יוצר, המתמסר לכתיבת שירה ופרוזה, ולהלחנת שירים.
את ההתמסרות לאמנות עמיר תומר מלווה, כדרכו, בלמידה עמוקה – הוא למד לתואר שני בכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. וכבר יש הישגים: ספר שירים מעצב אהבות; ספר סיפורים הוואלס האחרון בציריך. שניהם בהוצאת אסיף.
לכריכת הספר, שיצא לאור בשנת 2021, הצהובה עם רישום הזמן האוזל, משמעות עכשווית מצמררת. אגרש את המחשבה הזאת, ואתמקד בשירי הספר.
לכל אורך הספר מעצב אהבות מורגשות תנופת היצירה ושמחת ההוצאה לאור של השירים, שנכתבו במרוצת השנים. השירים ניחנים במוזיקליות, ואחדים אף מציגים דימויים של מוזיקה. כך זה בשיר זמן שאול:
וכן בשיר צלצול שלישי:
ואכן, לעמיר תומר השכלה בתחום המוזיקה: הוא ניגן בכינור, שר במקהלות, ועתה לומד הלחנה.
שירים רבים כתובים במבנה קלאסי של חרוז ומשקל. מבין החרוזים המצטלצלים בסיומות צמדי טורים ישנם רעננים ומשמחים. השפה העברית הנהדרת מאפשרת והמשורר קשוב לה, מוצא, ומגיש לנו: סְעָרָה/זָרָה, מְלָכִים/פְּתָחִים (ע' 62); מְעַט/מַבָּט, הִתְנַוֵּן/הָבֵן, קְפוּאָה/רְפוּאָה, לְלֹא חַת/מִמְּנוּחַת (ע' 73); בַּמְּגֵרָה/עַד מְהֵרָה, רָגוּעַ/לְגַעְגּוְּעַ, סוֹף/לַעֲזֹב (עמ' 51).
המשורר אומנם מכריז בביטחון על היותו "מעצב אהבות" בשיר באותו שם:
אך גם הוא, כמו משוררים רבים, כותב על אהבות קשות וכואבות, המלהיבות את הדמיון ומציתות את היצירה. לדוגמא, בשיר לעת ערב:
ובשיר קפה הפוך:
כתיבה על אהבה בת קיימא, בחיק המשפחה, היא הישג גדול. השיר עֶרֶב נוֹסָף, הכתוב במשקל ובחרוז מוקפדים, שומר על חיוניות לכל אורכו, משרה אווירת נחת-רוח, ושובה את לב הקורא.
יש לשים לב לשזירה בין החוץ והפנים בביטויים רבי יופי: תִּקְרַת הָרְחוֹב; חֲשֵׁכָה וּפָנַס מִתְמַזְּגִים כְּקָפֶה עִם חָלָב; לְאוֹרָם שֶׁל יָרֵחַ דָּהוּי וּמְנוֹרַת הַפְּרוֹזְדּוֹר. לשורה היפהפייה, המאנישה את הספסלים "סַפְסָלִים חַסְרֵי-בַּיִת אוֹסְפִים קַבְּצָנִים לְמִשְׁמֶרֶת". ולהמחשות מקוריות של מעבר הזמן – "וְהַיּוֹם מְכַלֶּה אֶת עַצְמוֹ כְּתַפּוּחַ נִרְקַב", "לְנַעֵר וּלְקַפֵּל אֶת הַיּוֹם כְּמַפָּה מְשֻׁמֶּשֶׁת" – שבהחלט אינן "קְלִישָׁאָה יְדוּעָה עַל הַזְּמַן הָעוֹבֵר".
עמיר תומר מיטיב לכתוב על הטבע, על החי-צומח-דומם, בהתבוננות קשובה, בראיית פרטים ובהרחבת מבט. כך זה בשיר ממעוף הציפור:
ובשיר מירוק לכתום:
המשורר גם יוצר מיזוג עדין בין השניים – בין האהבה ובין הטבע:
בשיר מות המרגנית הוא ממזג את האהבה, הטבע, והמוות, ועושה זאת לא במתכונת הדוקה של משקל וחרוז, אלא באמצעות מנגינה פנימית מפעימה, המובילה את שובל הרגש מהשורות הרחבות של רעיונות עתירי מילים אל התלישה, אל הגמגום הכל-כולו חיובי "כֵּן, אוֹהֶבֶת…כֵּן…", שתם.
בשיר "טווה החלומות" המשורר הוגה את צירוף המילים טווה החלומות, שר לעצמו, מקשיב, מתעמק, שומע את מתנות השפה העברית: טוֹבֵעַ חֲלוֹמוֹת; טוֹבֵי הַחֲלוֹמוֹת; תּוֹבֵעַ חֲלוֹמוֹת. מרחיב את האוצרות האלה לבתים רבי תוכן, ומעניק לנו שיר-חלום:
עמיר תומר יציג את יצירתו הענפה ב-28.7.2024 בסלון הספרותי בדיזנגוף סנטר.
