חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה

על הסרט “הדרך לאילת”

כרזת הסרט ״הדרך לאילת״

כרזת הסרט ״הדרך לאילת״

צפו במקדימון הסרט “הדרך לאילת”

זהו סרטו של יונה רוזנקיאר, משנת 2022, שזכה בשלושה פרסים בפסטיבל הקולנוע ירושלים, וביניהם פרס הסרט הטוב ביותר, שבימים אלה עלה בבתי הקולנוע בארץ.

גם סרט הביכורים של יונה רוזנקיאר “הצלילה” זכה בפרסים בפסטיבל הקולנוע ירושלים של שנת 2018  כולל פרס הסרט הטוב ביותר.

יואל רוזנקיאר, אחיו הצעיר של הבמאי, הוא השחקן הראשי בסרט, ומגלם את דמותו של בן, שבא לבקר את הוריו בקיבוץ בצפון הארץ.

האב אלברט הוא תימהוני, שיכור, שאינו זוכה ליחס של כבוד מחברי הקיבוץ. מתוך משובה רגעית ובשל הפגיעה בכבודו, האב מתערב עם בן קיבוץ צעיר, שיגיע תוך שבוע לאילת, רכוב על טרקטור איטי וישן, ויוצא לדרך, למרות בעיות בריאות כרוניות מחמירות. בן המדוכא והאדיש לאביו מצטרף בחוסר רצון למסע, אשר במהלכו חלה התקרבות בין השניים, עד כדי גילויי אהבה נוגעים ללב. הטרקטור, שנוסע באזורי ספר, מפגיש את השניים עם אוכלוסיות-שוליים של ישראל. המסע אף עובר בהתנחלות בשטחים, כי האב רוצה לבקר את בנו מחוץ לנישואין, שהפך לחרדי ולומד בישיבה.

במהלך המסע בריאותו הגופנית של האב מתדרדרת, אך בריאותו הנפשית של הבן משתפרת. הוא יוצא מדכדוך, הופך להיות פעיל ואף נמרץ ביחסים עם האב, פותר את הבעיות שהיו לו עם אשתו – מבטל את נסיעתם המתוכננת לפולין, ואף מחליט על פרידה ממנה. השניים מגיעים לאילת, ובכך האב זוכה בהתערבות וביחס של כבוד מצידו של אותו קיבוצניק יהיר, איתו התערב. בסוף המסע המוצלח הזה האב חלש מאוד וזקוק לאשפוז, ואף לטיפולי דיאליזה בשל כשל כלייתי, אך הוא אינו רוצה להיות סיעודי, מרותק למכשירים מאריכי חיים. יש לאב עניין אישי באילת: ליד חופה טבועה אוניית מלחמה מימי שירותו הצבאי של האב. השניים צוללים אליה, אך האב מערים על בנו – הוא אינו רוצה לחזור אל פני הים. לאחר חילופי מילות אהבה, הבן נאלץ להשאיר את האב ישוב על גבי גרוטאת האונייה, ועולה בגפו אל המשך חייו, שקיבלו תפנית חיובית בעקבות המסע.

הדרך לאילת“, שהתחיל בקיבוץ בהתאבדותו בתלייה של חברו של האב, נחתם מעגלית בהתאבדותו של האב עצמו בטביעה. הסרט מתכתב עם סרטו הארוך הקודם של יונה רוזנקיאר “הצלילה”: שניהם נטועים באדמת קיבוץ; בשניהם דומיננטית דמות האב; שניהם מטפלים בטראומות המלחמה, בגבר ישראלי פוסט-טראומטי; בשניהם הגיבורים מצולמים מתחת לפני המים. את שני הסרטים צילם עודד אשכנזי, שזכה פעמיים בפרס הצילום בפסטיבלי הקולנוע ירושלים ב-2018 וב-2022.

יואל רוזנקיאר בונה דמות מורכבת, המתפתחת מתוך התמודדות עם קשיי הדרך ובעימותים עם האב העקשן, הגורר פוסט-טראומה לאורך עשרות שנים מאז השתתפותו במלחמה. הבן מגלה את אהבתו אל האב, ונפרד ממנו באווירה של פיוס והשלמה.

זה המקום לציין לשבח את משחקו של שמואל וילוז’ני בתפקיד האב, עליו זכה בפרס השחקן בפסטיבל הקולנוע ירושלים 2022 ובפרס אופיר לשחקן משנה.

המבקרים מציינים ברשימותיהם, ש”בדרך לאילת” מתכתב עם סרטי מסע אמריקאיים, כגון “נברסקה” בבימויו של אלכסנדר פיין, ו- “סיפור פשוט” בבימוי דיוויד לינץ’. אני רואה דמיון לסרט הישראלי משנת 2020 “הנה אנחנו” בבימויו של ניר ברגמן, אשר גם בו אב ובנו עורכים מסע לדרום הארץ לפני פרידה.

מתוך הסרט ״הדרך לאילת״
מתוך הסרט ״הדרך לאילת״

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שש עשרה + שתיים =