כריכת ״קלרה והשמש״ של קאזואו אישיגורו
כריכת ״קלרה והשמש״ של קאזואו אישיגורו

קאזואו אישיגורו הוא סופר בריטי ממוצא יפני, חתן פרס נובל לספרות. ספרו, “קלרה והשמש“, תורגם לאחרונה לעברית, ויצא לאור במסגרת סדרת הספרים של “הספרייה החדשה”, בעריכת מנחם פרי.

שתי גיבורות לרומן. האחת, קלרה, ח”מ – חברה מלאכותית, שפועלת על אנרגיה סולארית, ומכאן הצורך ה”טבעי” שלה להתחבר כל העת לשמש. זו דמות מורכבת, ונראה שעל מנת ליצור אותה, הסופר שילב בין איכויות של בובת ראווה, אישה, סמארטפון, חיית מחמד, רובוט, אנדרואיד, ובינה מלאכותית.

הגיבורה השנייה היא ג’וסי. ילדה שנכנסת לגיל ההתבגרות. היא עברה “שיפור”, כלומר עריכה גנטית, שמרחיבה את היכולות הקוגניטיביות שלה, ושאמורה להבטיח את עתידה הכלכלי והאקדמי. שיפור זה פגע בבריאותה ובשיאו של הרומן, היא נאבקת על חייה.

מכאן יוצא ששתי הגיבורות הראשיות, קלרה וג’וסי, נמצאות במצבי ביניים שבין האנושי למכני: יד חיצונית מתערבת יצרה בח”מ את האנושי, היא מסוגלת להתבונן בדברים, להסיק מסקנות לוגיות, לקבל החלטות ואף להיות מצפונית ואמפטית; ובצד של הילדה, המצוינות השכלית נקנית במחיר של התערבות גנטית מלאכותית.

 נוסף על כך, נוכל לומר ששתיהן פגומות. מערכת הקליטה הסולארית של ח”מ, כמו כל פריטי הדגם שלה (B2), חלשה במיוחד, ונחשבת למוצלחת פחות מהדגם החדש, B3. הילדה, גם היא פגומה – היא נמצאת במצב של עייפות, חולי, ובדידות קיומית. יכול להיות שהמצע המשותף הזה הוא הסיבה לכך שמהרגע הראשון של פגישתן בחנות, נרקם ביניהן קשר של שותפות גורלית. הן מבינות שעליהן לחבור זו לזו. הילדה מיד אומרת שהיא רוצה את קלרה, ומבטיחה שתחזור לקנות אותה. קלרה מצידה לא רוצה אף ילדה אחרת, ומאמינה שג’וסי תקיים את הבטחתה, מה שאכן קורה.

הרומן מעמיד במרכזו את הקשר שנוצר בין שתי גיבורות מרתקות ויוצאות דופן, ובין האנשים בסביבתן הקרובה. עם זאת, מערכת היחסים המעניינת ביותר בעיני, היא זו הנרקמת בין קלרה לשמש. הסופר במקרה הזה, מדייק מאוד בבחירת השם לספרו.

מתרגמת הספר, דבי אילון, החליטה לתרגם את המילה “שמש” בצורת הזכר שלה. המילה, “שמש”, היא זו”נ, זכר ונקבה, אך בדרך כלל, אנו משתמשים בצורה הנקבית שלה. לוקח לקורא קצת זמן להתרגל לזה, אך זו החלטה חשובה מאוד. היא יוצרת אבחנה מגדרית בין הח”מ לשמש, בין הנקבה לזכר שמזין אותה. היא מדגישה את יחסי התלות והגומלין שמתקיימים בינה לבינו.

בשרטוט מערכת היחסים המיוחדת הזו בין המלאכותי ביותר או המכני ביותר – הח”מ – לבין האובייקט שאנו תופסים כטבעי ביותר, השמש שעולה מדי יום בשמיים, הסופר מצליח לפרוץ את גבולות הזמן והמרחב של הרומן. למה כוונתי? הח”מ נמצאת במרכז של תיאור חברה ותרבות עתידנית, שבה קיים מצב אנושי של משולבי שיפורים גנטיים, וחברות מלאכותיות. אלו הם למעשה היסודות המובהקים של המדע הבדיוני והפנטסיה שאישיגורו החליט לשלב בספרות היפה והפואטית שלו, ספרות שמציעה לקורא אין ספור סצנות נוגעות ללב. אך, בו בעת, הזמן העתידני של הרומן חוזר אחורה, מתגלגל לזמן ולמרחב עתיק בהרבה, מיתי, וקדמוני. לעת שבה הייתה קיימת הערצה לאיתני הטבע, ולא למדע ולטכנולוגיה.

ידועה למשל התרבות של בני האינקה בהרי האנדים שבפרו, שבין המאות ה-16-12 סגדה לשמש ותלתה את מוצאה באל השמש, אינטי. כמובן שניתן לחזור גם לתרבויות של יוון ושל רומא, שבהן האלים הם כוחות הטבע עצמם המשחקים בגורלותיהם של בני האדם. במיתולוגיה היוונית אל השמש הוא הליוס, ישות מואנשת אשר רוכבת בשמיים מדי יום במרכבה הרתומה לארבעה סוסים, שדבר לא נסתר מעיניה. בלילה הוא נח, ונסוג אל השוליים המזרחיים של העולם. בדומה לכך, גם קלרה מאנישה את השמש ומבקשת לשוחח עימו באופן אישי, כאשר באחריתו של יום הוא נמצא במקום מנוחתו, באסם של מר מקביין.

תבליט האל הליוס. ויקיפדיה.
תבליט הליוס, אל השמש, מתוך מקדשה של אתונה בטרויה (מוזיאון ברלין). ויקיפדיה.

אל השמש בתרבות הלטינית, שנסמכה על היוונית, נקרא סול. יש לציין שגרסאות שונות של אל השמש היו קיימות בכל תרבויות העולם ללא יוצא מן הכלל. כמובן בזו של מצרים, וגם במרחב הארץ ישראלי שלנו הן הופיעו. השמש בעולם העתיק היה גורם מאחד, מסתורי, ואוניברסלי, ואילו הכפר הגלובלי של היום, המציא לעצמו מיתוסים מזן חדש לגמרי.

הסופר מגשר על הפער הזה באמצעות אמונתה של בובת אנדרואיד מיוחדת, קלרה, בכדור האש הגדול התלוי באוויר, שאליו היא נושאת תפילה. מערכת היחסים ביניהם מאירה את דמותה בצורה מופלאה. אנו מגלים דרכה כי דווקא הדמות המכנית היא היחידה מבין הנפשות הפועלות ברומן שמתגלה כבעלת תפיסה מטאפיזית. היא אכן מאמינה בכל ליבה, שהשמש הוא האל הטוב, ולכן יכול להשפיע ולשנות לטובה את הגורל. השמש עוזר לה לתהות על פשרו של העולם, לנסות להבין את משמעותו באופן פעיל. 

אל השמש, בדומה לאלים אחרים בעת העתיקה, תובע קורבנות. קלרה, על אף שאינה האם הביולוגית של ג’וסי, מוכנה להקריב את הקורבן הגדול למענו. היא מוכנה לוותר על שלמותה ועל בריאותה שלה, על מנת להתמיר זאת בקניית הבריאות של הנערה. היא אף טוענת בפניו כי “הייתי מוכנה לתת עוד, לתת הכל, אם המשמעות של זה היתה שתיתן לג’וסי עזרה מיוחדת” (עמוד 259). 

השמש מצידו אינו פסיבי. הוא נוכח ונוקט עמדה. הוא מחליט מתי להתפרץ באופן לא צפוי אל תוך זירת ההתרחשות, ולהציע לג’וסי, ובעצם לכל הדמויות הפועלות ברומן, שרוחשות כל העת סביבה – האם הביולוגית, עוזרת הבית, האבא (הבעל לשעבר), והחבר – גאולה. קלרה היא הדמות האידיאולוגית שהולכת עד הסוף. היא רוצה לבצע את השליחות שלה, להציל את ג’וסי וגם את משפחתה. היא עושה זאת בתבונה, במסירות בלתי מתפשרת, ובצניעות הליכות. האיכויות המוסריות שלה מעוררות השתאות, וגם את השאלות הפילוסופיות המתבקשות: מיהו ה”אנושי”? ומה בעצם הופך אותנו ל”אנושיים”?

אשאיר את השאלות הללו פתוחות, ואזמין אתכם להתגנב כמו קרן שמש לתוך אחד הספרים היפים והבלתי נשכחים שתוכלו לקרוא.

תגובה אחת

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

5 × אחד =