גיורא לשם על קינגסלי אמיס:

קינגסלי אמיס (1995-1922), משורר ומספר אנגלי. רכש את השכלתו האקדמית באוניברסיטת אוקספורד. לאחר שירותו בחיל האתתים המלכותי הבריטי השלים את חוק לימודיו, ולימד ספרות אנגלית באוקספורד, סוונסי, וקמברידג’. ידידו במשך שנים רבות היה המשורר פיליפ לארקין.

מספריו: אסופת השירים (1979), אסופת הסיפורים הקצרים (1980), מכתביו של קינגסלי אמיס (2002).

נוסיף על מה שכתב גיורא שכמה מספריו של אמיס תורגמו לעברית: “ג’ים בר המזל”; “סטנלי והנשים”; וגם ספר, שאותו פירסם בשם הבדוי “רוברט מרקהם” עוד במקור, בשם “קולונל סאן” (1968) שעסק בסוכן החשאי “ג’יימס בונד”, והיה הספר הראשון (ובהחלט לא האחרון) שנכתב על הסוכן בונד בידי סופר שלא היה איאן פלמינג שנפטר; אמיס אף כתב ספר מיוחד, שתורגם גם הוא, על ג’יימס בונד, שבו ליקט פרטים על הסוכן החשאי מספריו של פלמינג והסביר מיהו ומהו.

השיר שלהלן תורגם בידי גיורא לשם, ממייסדי “יקום תרבות” ועורך השירה הראשון שלו שנפטר ב-14 במרץ 2011.

את התרגום הזה, שלא פורסם מעולם, אבל הנושא שלו על מדינות במלחמה הוא לצערנו רלבנטי מאוד, אנו מפרסמים לזכרו.

המערכת

קינגסלי אמיס. ויקיפדיה

המלחמה האחרונה

הַמְּדִינָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁמֵּתָה הָיְתָה בָּעֶרֶב כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.

הִיא אָכְלָה אֲרוּחָה מְזִינָה אַךְ פְּשׁוּטָה, שׂוֹחֲחָה עַל כּוֹסִית

עִם חֲבֵרִים אֲחָדִים, וְהָלְכָה לַמִּטָּה קְצָת אַחֲרֵי עֶשֶׂר;

בַּבֹּקֶר מָצְאוּ אוֹתָהּ חֲבוּלָה וּבְלֹא רוּחַ־חַיִּים.

הִיא הָיְתָה בַּת הַמַּזָּל.

הָאֲחֵרוֹת שָׁמְעוּ עַל כָּךְ בַּאֲרוּחַת הַבֹּקֶר וְכָבְשׁוּ

אֶת עֵינֵיהֶן בַּצַּלָּחוֹת. מִי הָאָשֵׁם? אִישׁ לֹא יָדַע,

אךְ לְעֵת צָהֳרַיִם עוֹד שָׁלשׁ לְעוֹלָם לֹא תֹּאכַלְנָה.

הַשְּׁאָר בִּקְּשׁוּ גִּלּוּי שֶׁל כֵּנוּת, דּוֹרְכוֹת בְּשֶׁקֶט אֶת נִשְׁקָן,

מַצְהִירוֹת: “כָּךְ זֶה לֹא יָכוֹל לְהִמָּשֵׁךְ.”

הֵן צָדְקוּ. רַק הַחֲזָקָה בְּיוֹתֵר הוֹפִיעָה לְתֵה מִנְחָה:

הַוָּתִיקוֹת עַל אֲחוּזוֹתֵיהֶן הַגְּדוֹלוֹת לֹא שָׂרְדוּ

בָּאַלִּימוּת הַמְחֻסְפֶּסֶת, מֻכַּת הָעִוְעִים, אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם.

רוֹצֵחַ אֶחָד אוֹ רַבִּים? הַאִם הָיְתָה זֹאת כְּנוּפִיָּה, אוֹ כֻּלָּם נֶגֶד כֻּלָּם?

מִישֶׁהוּ הָיָה חַיָּב לָדַעַת.

אֲבָל כָּל אַחַת מֵהֵן יָשְׁבָה שָׁם וְהִבִּיטָה בְּזוּלָתָהּ, עַד

שֶׁיָּרַד הַלַּיְלָה וְהֵן הָיוּ קִצְרוֹת־רוּחַ לִגְמֹר עִנְיָן.

אַחַר־כָּךְ כָּבוּ הָאוֹרוֹת. אֲחָדוֹת הָיוּ עֲשׂוּיוֹת לְהִשָּׁאֵר בַּחַיִּים, אֲפִלּו אָז;

חַפּוֹת מִפֶּשַׁע, הֵן סָבְרוּ (בַּתְּחִלָּה) כִּי עֲדַיִן יֵשׁ חֲשִׁיבות

לְמַה שֶּׁעָשִׂיתָ אוֹ לֹא עָשִׂיתָ.

הֵן טָעוּ. הָאַחַת נָהֲגָה בִמְשָׁרְתֶיהָ בְּסַלְחָנוּת רַבָּה מִדַּי;

הַשְּׁנִיָּה נִהֲלָה בֵּית־בּשֶׁת צָף וְכִמְעַט שֶׁלֹּא יָצְאָה מִמֶּנּוּ;

לַשְּׁלִישִׁית הָיָה מוּזֵאוֹן, לָרְבִיעִית תּוֹתָח מַרְשִׁים;

שְׁמָהּ שֶׁל הַחֲמִשִּׁית כִּמְעַט שֶׁלֹּא נוֹדָע, אַךְ כִּכְלוֹת הַכֹּל

מַה זֶּה שִׁנָּה? לֹא כְלוּם.

רוֹצֵחַ, פָּצִיפִיסְט, נוֹסֵעַ צְלָב, צִינִיקַן, עָרֵל, יְהוּדִי

שׁוֹטְטוּ נֶאֱנָקִים אָנֶה וְאָנָה, יוֹרִים בָּאֲפֵלָה.

בְּיוֹם הַמָּחֳרַת, כְּדֵי לְהַשְׁלִיט סֵדֶר כְּהֶרְגֵּלוֹ, הַשֶּׁמֶשׁ נִכְנְסָה,

הֵם וְתַחְמוֹשְׁתָּם כְּבָר אָזְלוּ כָּלִיל,

וּמָצְאָה אֶת עַצְמָהּ לְבַדָּה.

נְכֵאַת רוּחַ, הִיא בָּדְקָה אוֹתָם כְּדֵי לְהַבְדִּיל, אִם זֶה אֶפְשָׁרִי,

בֵּין הָרוֹצְחִים וְהַקָּרְבָּנוֹת, אַךְ הַפָּנִים כֻּלָּן

עָטוּ עַל עַצְמָן אֶת אַלְמוֹנִיּוּתוֹ הַתְּפֵלָה שֶׁל הַכְּאֵב;

וּבְקָרוֹב כֻּלָּם יִדְּמוּ זֶה לָזֶה בְּרֵיחָם, חָשְׁבָה, וְחָשָׁה בְּחיִלָה

וְנִכְנְסָה בַּצָּהֳרַיִם לַמִּטָּה.

הפוסט הקודםמול שער השמים: סיפור מההיסטוריה של אוקראינה מאת אשר ברש
הפוסט הבאהמלחמה באוקראינה: כמה הערות על מלחמה שכולם מפסידים בה
גיורא לשם ז"ל היה אחד המייסדים של יקום תרבות. פטירתו היתה מכה קשה לעמותה ולחבריה, ואבדנו עדיין מורגש. ראו הערך שלו בויקיפדיה: https://he.wikipedia.org/wiki/גיורא_לשם גיורא כתב: שירה שואפת להקפיא לעד את הרגע ולהעניק לו משמעות כשהיא ממירה אותו במעין חומריות ─ השׂפה. אפשר שזו התכלית: ללכוד דימוי מפעים באמצעות העלאת זכרו של רגע אנושי במעופו אל העתיד─ עתיד שמעבר לשורה האחרונה, מעבר למִתאר האחרון, אחרי הצליל האחרון. נפתולי ה"מחשבה" וה"יצירה" נאחזים בחומרים כמיַצגי ישות וממירים אותם למֶסֶר שאין להפריד בין תוכנו לצורתו. כך מתרקמות במוחנו צורות כאילו היו איבר מן החי. התהליך הזה הוא אחד מאופני ההתגלות של יחסי קיום ביקום. ומה רוצה שירה להגיד לחברה? מה רוצה החברה לשמוע בשירה? זה ה"נעלם" שיקום תרבות ינסה לפענח בדו-שיח בין כותבי שירה, מבקריה וציבור הגולשים. זמינות הרשת לכותבים ולקוראים עשויה לסייע לדו-שיח פורה ומפרה שלא היה דוגמתו בעולם הגוטנברגי. זו תקוותנו בהמראה הזאת ברשת אל מרומי השירה העברית והמתורגמת, ואנחנו מקווים שתהיה להנאת הקוראים.
סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ("בבל", 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ("מודן", 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.

תגובה אחת

  1. אחרי מלחמה
    מסתובבים משתפי הפעולה והבוגדים
    המוסרים ונועצי הסכין בגב
    כאילו כלום
    פה ושם איזה קאפו חוטף
    אך כולם מבינים
    גם המוקרבים
    זה מקרוב
    מי שהרפה מהאמוק
    לרגע
    משת”פ
    החי השורד חלק מעוזריהם
    אני לא מדבר איתם
    אני מחרים את כולם
    אני בכלל

    וכשאני מדבר
    כי צריך לשחרר אויר
    ומיתרי הקול נקלעו לסיטואציה
    אני מקלל
    מנאץ
    מארה
    זה מה שנותר
    שאפשר

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

2 × אחד =