בימים אלו יצא לאקרנים הסרט התיעודי “שפר בדרך להוליווד“, שזכה בפרס בפסטיבל ירושלים 2022, ובפרס אופיר לסרט הדוקומנטארי הטוב של השנה.

סרט זה הוא אכן יוצא דופן ומעניין ביותר בדרך שבה הוא מציג מנהיג נאצי לשעבר, שבמשך שנים הפך למשהו כמו “הנאצי הטוב” בעיני רבים במערב, שלא ידעו את הפרטים האמיתיים על הקריירה שלו כשר החימוש הנאצי. נשאלת השאלה: האם הגיע לשפאר, שהיה רחוק מאוד מלהיות “הנאצי הטוב”, לזכות בפרסום החיובי שקיבל לאחר המלחמה?

המערכת

המקדימון ל”שפאר בדרך להוליווד”

אלברט שפאר (1905-1981) היה אדריכל שהפך לפעיל במפלגה הנאצית, עלה במהירות בדרגות, הגיע לדרגת שר החימוש של היטלר, וכנראה גם היה ידידו הקרוב ביותר, קרוב אף יותר ממספר שניים של המפלגה גרינג, מהתועמלן גבלס, ומראש האס אס הימלר. נראה שהיטלר הרגיש נוח מאוד בשיחותיו עם שפאר, שהיה חביב עליו במיוחד כאדריכל. נוח יותר מאשר עם כל אדם אחר.

שפאר תרם רבות להארכת המלחמה על ידי שיפור שיטות היצור של הגרמנים, אולי שנה או אפילו יותר, והיה האחראי לעובדי הכפיה שגרמניה שיעבדה, ובכך היה האחראי הישיר למותם של מליונים.

לאחר המלחמה היה שפאר היחיד מהפושעים הנאציים שנשפטו שהודה לכאורה בפה מלא שגרמניה ביצעה פשעים נוראיים.

הוא רק טען בנוסף שבגלל עיסוקיו הרבים הוא לא היה מודע לפשעים נגד היהודים, אם כי הודה שהיה צריך להיות מודע לכך. אבל לטענתו הוא לא היה.

על ידי כך, אבל גם, וכנראה בעיקר, מסיבות נוספות, הציל את עצמו מחבל התליה. היום ידוע שהוא הציל את עצמו גם משום שסיפק לבעלות הברית מידע חשוב על תוכנית הטילים של גרמניה הנאצית, שהוא זה שהפעיל אותה כשר הממונה. ראשי תוכנית הטילים, כמו ורנר פון בראון, ערקו, כנראה בהוראתו של שפאר, אל האמריקנים, ולא אל הסובייטים כפי שיכלו לעשות, והפכו לדמויות חשובות בתוכנית החלל של ארה”ב.

במישפטי נינרברג שפאר נשפט ל-20 שנה בכלא שפנדאו, עונש שאותו ריצה במלואו.

בכלא, לטענתו שאותה פירט ביומן שפירסם לאחר שחרורו מהכלא, היה מסוכסך עם הפושעים הנאצים האחרים, שזעמו עליו על שהודה בפשעי הנאצים. אם אמנם כך היה כבר לא כל כך ברור. כפי שהתברר שפאר שיקר לגבי דברים רבים מאוד שעליהם כתב, כולל דברים שכתב מהכלא ועל הכלא. בכל מקרה הוא ניצל את עשרים השנה בכלא לקריאת אלפי ספרים, למד כמה שפות, וביצע פרויקט הליכה מסביב לעולם בכלא.

לאחר ששוחרר נוצר סביבו מיתוס של “נאצי טוב” שלוקח על עצמו אחריות על רצח היהודים, אם כי טען שלא ידע על כך בזמן אמיתי וכמובן שיקר.

הוא טען למשל שלא האזין לנאום המפורסם של הימלר, שבו סיפר לבכירי המפלגה הנאצית על השמדת היהודים. שפאר טען תחילה שלא נכח במהלך הנאום, ולאחר מכן, כשהתברר ששמו מופיע ברשימת הנוכחים, טען שיצא באמצע הנאום הממש לא ארוך לפני שהימלר הגיע לקטע הרלבנטי על השמדת היהודים. הפרוטוקול מראה שהימלר פונה בהתייחסות ישירה לשפאר ממש במהלך הנאום, לאחר שהגיע לאמצעו.

אחד מהספרים שחשפו את השקרים המרובים של שפאר בספרים רבי המכר שכתב על חייו ברייך השלישי Alber Speer:the end of a myth של Matthias Schmidt תרגום לאנגלית על ידי Joachim Neugroschel

מצד שני, ויש צד שני, שפאר היה הבכיר הנאצי היחיד שהודה בפה מלא שבוצע גנוסייד כנגד היהודים, וכי היה זה מעשה מתועב. הוא סייע לאירגונים יהודיים ברחבי העולם בעדויות על כך, במאבק כנגד מכחישי שואה, ואף בתרומות.

הוא כתב ספר רב מכר על חייו ברייך השלישי בשם “בתוככי הרייך השלישי “ועל מערכת היחסים שלו עם היטלר ובכירי המשטר האחרים, שאף תורגם  לעברית.

הספר מלא וגדוש בשקרים ובבדיות כמיטב דמיונו הפורה (והוא באמת היה פורה), אבל יש צורך להיות מומחה בהיסטוריה של הנאצים, ולהכיר היטב את הדוקומנטציה הנאצית כדי לזהות איפה הם.

כריכת ספרו באנגלית של שפאר Inside the Third Reich

שפאר הסתייע בעריכה, ואולי גם בכתיבה, של הספר ביואכים פסט, עיתונאי גרמני מפורסם, שכתב ביוגרפיה מפורסמת של היטלר שתורגמה גם לעברית, והפכה לסרט תיעודי ידוע מאוד. יואכים פסט לימים כתב ביוגרפיה של שפאר, שגם היא תורגמה לעברית, ושם, בהערת שוליים מפתיעה, הוא מציין שהיה זה הוא שערך את ספרו רב המכר של שפאר, דבר שאינו מוזכר כלל בגוף הטקסט. הוא גם מקפיד לציין, כנראה משום שהחשד הזה הועלה, שהוא לא הכניס שום דבר משלו לספר של שפאר. יש מי שחושדים שפסט לא מדייק בטענתו זאת. הוא גם פירסם לימים ספר שפירט שיחות שונות שלו עם שפאר.

הביוגרפיה של שפאר מאת פסט בתרגום לעברית ״אלברט שפאר ביוגרפיה״

שפאר מצידו המשיך ופירסם יומן מבית הכלא שפנדאו שבו תיאר את חוויותיו ומחשבותיו בכלא.

חסר מאפיין alt לתמונה הזו; שם הקובץ הוא sperr-book-spadau.jpg
כריכת הספר Spandau the secret diaries שכתב Albert Speer

וכתב גם ספר שלישי, The slave state :Heinrich Himmler’s masterplan for SS supremacy שבו תיאר את ניסיונותיו של הימלר להשתלט על משרדים אחרים ברייך, כמו משרדו שלו.

זהו ספר מלא וגדוש במסמכים בירוקרטיים ששפאר מצא בארכיונים הנאציים, ולכאורה מחזק את התזה שלו שהוא היה “הנאצי הטוב”, ורק הימלך היה רוצח ההמונים האמיתי.

שפאר הוא אחד המנהיגים הנאציים הבודדים שזכרונותיהם תורגמו לעברית, ביחד עם אדמירל דניץ שהיה מנהיג הרייך לאחר התאבדות היטלר.

כריכת תרגום ספרו של שפאר לעברית ״בתוככי הרייך השלישי זכרונות מאת אלברט שפאר״

ספרו של שפאר זכה להצלחה כזאת שהוליווד שקלה במלוא הרצינות לעשות ממנו סרט עלילתי, בבימויו של לא אחר מאשר סטנלי קובריק. הסרט לא נעשה לבסוף, אך נשמרו הקלטות והסרטות של הדיונים עליו עם התסריטאי אנדרו בירקין, באורך של לא פחות מ-40 שעות. קטעים חשובים מההקלטות מוקרנים בסרט התיעודי, לאחר שהבמאית ונסה לאפא עברה על כל 40 השעות שהוקלטו.

הסרט התיעודי מראה את דיוניו של שפאר עם תסריטאי הסרט, במקביל לקטעים ממשפטי נירנברג, וחושף את שקריו המרובים.

הרעיון היה לעשות גירסה דרמטית שתציג את חייו של שפאר במפלגה ואת מאבקיו המרובים עם בכירים נאציים אחרים כמו הימלר, לפני השיא הדרמטי שמתאר את נסיון ההתנקשות של שפאר בהיטלר – ככל הנראה בדיה של שפאר – ואת מאמציו של שפאר לבלום את תוכניתו של היטלר להפוך את גרמניה לאדמה חרוכה לפני ולאחר הכניעה, שלא ברור אם התרחשו כפי ששפאר תיאר.

בסופו של דבר הסרט לא נעשה. נראה שבהוליווד המפיקים, רובם או כולם יהודים מן הסתם, הבינו שאי אפשר ליצור סרט מגירסת שפאר שלא יציג אותו באור חיובי, כשבבירור הוא משקר כל הזמן.

אחד הבמאים שלו הוצע לעשות את הסרט היה סטנלי קובריק היהודי, שהיה נשוי לבמאית ממוצא גרמני שבמשפחתה היה אחד הבמאים הנאציים הידועים ביותר. יש להניח שקובריק חקר את הנושא היטב היטב לפני שהחליט שהוא אינו רוצה לעשות את הסרט הזה. לא ניתן שלא לתמוה איך היה יוצא הסרט אם קובריק היה עושה אותו לבסוף. אם לשפוט על פי סרטים אחרים שלו קובריק היה שם דגש רב על ויזואליה של הנאציזם: הבניינים הנאציים, המדים הנאצים, הטקסים הנאצים, שאותם עיצב שאפר ובנה. כלומר הדגש לא היה על שפאר האיש אלא על המפלגה שהיטלר במרכזה. אבל למרבית הצער במציאות הזאת לפחות הסרט הזה לא נעשה. אולי במציאות מקבילה כלשהיא..

לאחר שנים, כשהתברר עד כמה שפאר שיקר בטענותיו סרט כזה נעשה, לכאורה לפחות, לבלתי אפשרי.

כעת ונסה לאפא, במאית סרטים דוקומנטריים מנוסה, החליטה לעשות סרט על שפאר, כשהתגלה לה קיומן של ההקלטות משיחותיו עם התסריטאי על פני חודשים.

זהו סרט דוקומנטארי שני שהיא יצרה על מנהיג נאצי, לאחר שיצרה סרט ידוע קודם על הימלר, “אדם הגון” (2014), שהתבסס על מכתבים שלו לבני משפחתו, שנמצאו עשרות שנים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה.

פוסטר סרטה של ונסה לאפא ״אדם הגון״ על היינריך הימלר

צפו במקדימון הסרט “אדם הגון”

בראיון עם במאית הסרט ונסה לאפא היא אומרת שבהשוואה בין שני המנהיגים הנאציים היא מוצאת בסופו של יום את הימלר כפחות נורא משפאר (!) למרות ששפאר עושה רושם חיצוני ואישי טוב יותר מכל בחינה אפשרית, וזה ברור מאוד גם מהסרטים שיצרה על שניהם. לעמדתה דווקא בגלל זה הוא הנורא שבין השניים.

אמנם שפאר נשאר עד היום שנוא על הימין הקיצוני הניאו נאצי בגרמניה בגלל התקפותיו על המשטר הנאצי שבו היה חבר. אבל כיום אנו יודעים שספריו מלאים וגדושים בבדיות, שהסרט עוזר להפריך בתיאור המפורט של העדות של שפאר בנירנברג, ובשיחותיו עם התסריטאי ההוליוודי, שבהן אפשר לראות מידי פעם איפה צצים שקריו.

נראה לי שאכן במידה רבה שפאר היה אף גרוע מיריבו הימלר, שכן הימלר האמין באמת ובתמים שהוא עושה את העולם למקום טוב יותר עם השמדת היהודים, והוא ניסה לעשות זאת ללא סדיזם “מיותר”, ועל אף שההשמדה פגעה מאוד במאמץ המלחמה הגרמני.

לשפאר כל זה לא היה איכפת. הרג היהודים, שאותם לא שנא בניגוד להימלר, היה עבורו לא יותר מאמצעי לצבור עוד כוח. הוא העדיף להעביד אותם בפרך עד שימותו, בניגוד להימלר שפשוט חיסל אותם. היה זה שפאר ולא הימלר שהיה אחראי לרצח מאות אלפים ואף מליונים, יהודים ולא יהודים, לאחר שהעביד אותם בעבודות הכפיה, ובעינויים מסוג שלהם הימלר לא היה אחראי.

אפשר לקבוע שהיו אנשים שנתלו לאחר משפטי נינרברג שאולי לא הגיע להם להיות מוצאים להורג, כמו המוציא לאור האנטישמי והתועמלן הנאצי שטרייכר, שפירסם קריקטורות וסיפורים אנטישמיים אבל לא היה אחראי ישירות לרציחתם של אנשים, ואחרים שבהחלט הגיע להם להיתלות ושלא נתלו, כמו שפאר, שדמם של אלפים ומליונים בהחלט היה על ידיו. אבל שפאר “שלקח על עצמו את האחריות” נראה ונשמע טוב יותר מהאנטישמי האובססיבי שטרייכר, שהמשיך להשמיע את הקשקושים האנטישמיים שלו גם במשפטי נירנברג..

ועם זאת, אפשר לשאול: ואם היה מוצא שפאר להורג, כפי שללא ספק הגיע לו, האם זה היה יוצר מציאות טובה יותר?

לאחר המלחמה, וגם עם שקריו המרובים, שפאר עדיין שמר על גירסה מסויימת של אמת שסייעה לפזר את הערפל סביב השואה. אם נתעלם משקריו של שפאר לגבי עצמו, הרי שהוא סייע סיוע גדול להיסטוריונים כדי להבין את האירועים והאווירה אצל בכירי הנאציזם. משום כך, בדיעבד, לדעתי טוב שלא נתלה.

כרזת הסרט “שפאר בדרך להוליוודו”

ביבליוגרפיה

בתוככי הרייך השלישי/אלברט שפר, תרגמה עדנה קורנפלד, הוצאת בוסתן, 1979.

צפו בראיון באנגלית עם הבמאית ונסה לאפא על הסרט

השאר תגובה

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

eighteen − six =