ההיסטוריה המודרנית של יחסי יהודים-ליטאים היא קודרת ביותר. הליטאים נטלו חלק בהשמדת היהודים בידי הנאצים בזמן השואה. מאז נשארו רק מעט יהודים בליטא, שבעבר הייתה מרכז יהודי חשוב ביותר.
עם זאת נראה שבשנים האחרונות המצב של העויינות מתחיל להשתנות, ויש יותר ויותר עניין בקרב חוגים שונים של נציגי התרבות והספרות הליטאית ביהודים ובהיסטוריה שלהם בליטא.
השינוי התבטא בין השאר בחגיגות אירועי שלוש מאות השנה להולדתו של הגאון מוילנה שצויינו בליטא בשנת 2020, שהוכרזה בידי הממשלה הליטאית גם כשנת ההיסטוריה של יהודי ליטא. כפי הנראה היו עוד הרבה יותר אירועים אילמלא מגיפת הקורונה.
בימים אלו פורסם בליטא קובץ שירה של משוררים ליטאיים על נושאים יהודיים “מירושלים של הצפון: מבחר שירה ליטאית עכשווית” בעריכת אינדרה ולינטינייטה. כל השירים בקובץ, שכולם עוסקים ביהודים ובתרבות יהודית, מופיעים בשלוש שפות, בליטאית, באנגלית, ובעברית בתרגום המשוררת סיוון בסקין.
ב”יקום תרבות” נביא כמה ממיטב השירים.
מינדאוגאס קווייטקאוסקאס הוא שר התרבות של ליטא משנת 2018, ומה שעוד יותר מעניין, הוא פרופסור למדעי היהדות (הוא איננו יהודי), מתרגם מיידיש, חוקר ספרות יהודית וליטאית, ועורך. בפרט, תרגם את שירתו של אברהם סוצקבר (סוצקעווער) לליטאית, והוא גם מומחה לשירת צ’לב מילוש.
מינדאוגאס נולד ב-1976, בוגר אוניברסיטת וילנה, ומרצה בה מאז 2005. בוגר החוג ל-Jewish studies באוקספורד. פרסם גם שני קובצי שירה משלו, ספרי עיון, קבצים שהוא ערך, ותרגומים.
אנחנו מביאים את שירו המרשים “ראש השנה” בשלוש שפות, המקור הליטאי, בעברית, ובתרגום לאנגלית של רימאס אוז’גיריס.
המערכת
ראש השנה
מינדאוגאס קווייטקאוסקאס
תרגום – סיוון בסקין
אותן שנים יכלו להיות לפירות האורחושך שלנו
עם אלף גרעינים. תבואי, אמרתי, ואכופף לך
ענף של עץ, כדי שיקל לקטוף.
–
אבל את רק נגסת, כאילו טעמת עם העוקץ,
ולא עם השפתיים והשיניים. באופן כמעט לא נראה.
ושום דבר לא קרה.
–
על פי המקובלים, כך חוה טעמה את פרי עץ הדעת.
נגסה קלות בקליפה, רק כדי להריח – וכלום,
רק עורה שלה הריח מתפוחים.
–
אז לחש הנחש: אלוהים אכל מן העץ הזה,
כדי לברוא את העולם. נגסי לך, ותבראי עוד אחד.
רק אז היא לעסה באמת.
–
ואם, עדיין מלאה בדבש ניגר, לא בדם קרוש,
היא נבהלה, בין הריח הקל לפיסת הפרי,
בין חמדה לתלישה, בין המצב לגורל?
–
אולי נותרה שקופה, ורק בסוף מושלם של הקיץ
שוב נקלעה לגן – להתפעל מדוע בגשם כוכבי הלכת
נמהל באפילה העץ השופע.
–
אותן שנים היו אסורות לנו, אבל הן מבשילות בכל זאת.
אני נוגע בפירותיהן הנושרים ביום האחרון לפני שיפלו
בבוץ הסתיו ליד כנסיות נטושות.
–
החורבות שבהן נישקתי אותך
כבר על סף התמוטטות. לשוב אליהן עכשיו –
סיכון חיי אדם.
–
Mindaugas Kvietkauskas
Roš Hašana
Tie metai galėjo būt mūsų šviesotamsos vaisius
su tūkstančiu sėklų. Ateik, sakiau, palenksiu tau
medžio šaką, kad būtų lengviau nuskinti.
–
Bet tu vos prakandai, tarsi ragautum geluonimi,
ne lūpomis ir dantimis. Beveik nežymu.
Ir nieko neatsitiko.
–
Anot kabalistų, taip pažinimo vaisiaus ragavo Ieva.
Prakando žievelę tik tiek, kad užuostų kvapą – ir nieko,
tik obuoliais pakvipo jos pačios oda.
–
Tada žaltys pašnabždėjo: Dievas valgė nuo šito medžio,
kad sukurtų pasaulį. Atsikąsk, ir sukursi naują.
Tik tuomet ji išties atsikando.
–
O jei, vis dar skysto medaus, ne krešančio kraujo, pilna,
ji būtų pabūgusi tarp lengvo kvapo ir kąsnio,
glamonės ir raškymo, būsenos ir likimo?
–
Galbūt liktų permatoma, tik baigiantis tobulai vasarai
vėl atklydus į sodą nustebtų, kodėl planetų lietum
į tamsą byra pertekęs medis.
–
Uždrausti mums buvo tie metai, bet jie vis tiek noko.
Liečiu jų nusvirusį vaisių paskutinę dieną prieš nukrentant
į rudenio maurus prie apleistos bažnyčios.
–
Griuvėsiai, kuriuose tave bučiavau,
jau avarinės būklės. Sugrįžti į juos dabar –
pavojinga gyvybei.