באוהלו של הולופרנס: שיר על יהודית גיבורת החנוכה

קיבלתי את התגובה הזאת :

לעורך ספורי התנכיים שלום,

בגליון האחרון של יקום תרבות שמתי לב לפריוקט הספור התנכי ומצאתי בו את השיר של ליאת בן ישי על יהודית החשמונאית . אני גר בוונקובר,קנדה ,ומשתייך לחוג הספר מקומי ,שאני מנחה זה מספר שנים ובמקרה לפני שבועיים מצאתי את השיר הזה מ-Guilermo Valencia ושלחתי אותו לחברי החוג, החוג הוא באנגלית , (כולם בני הקהילה היהודית לצערי לא מדברים עברית) על אותו הנושא והתפלאתי על מקריות ושואל האם ליאת היתה מכירה את השיר המצורף כאן ,אשמח אם משהו יוכל לתרגם אותו או להוסיף אותו במאגר ספורי התנייך.
בכבוד רב
דן כהן


Most of us are familiar with the song of Dvorah and the killing of Sisrah by Yael but a similar event , known in the Christian cannon as the book of Judith which for some reasons was not included in the Jewish cannon.

The book of Judith is similar to the book of Esther in that also describes how a woman saved her people from impending massacre by her cunning and daring.

Guillermo Valencia  (1873-1943)was a Colombian poet, translator and politician

The beheading

Judith and Holofernes

White and round were the breasts that subtly stirred
And shone in rhythm with the Hebrew’s tread,
Waking the murmurous harmonies of the red
Of rubies and the cincture’s starlight gird.
Her lip’s two jacinths made of every word
A vase of lurking essence harvested;
Her flesh a treasury with honey fed;
Her cheeks by tear or pallor yet unblurred.

Stretched on his sandal couch the Assyrian
Lay prone, the while the uncertain shadows ran
Lugubrious patterns from the torch’s glow;
And she, as in his sloth read this he slumbered there,
Lone and inscrutable, the sword laid bare,
Made ready in the darkness for her blow.

As the sleek tigress crouches in the vine,
So Israel’ s daughter for the deed prepared;
Then, the sheer blade in silent fury bared,
She clave the head from the great form supine.
In floods, as from some broken jar of wine,
The sudden stream broke around her, as she dared,
A murderess amid the crimson snared,
To raise on high her haggard countersigned.

In the blank eyes, the bloodless cheek, the beard
Entangled in the blackened moist that clung
In baleful knots of shadow where the white
Steel bit the ripened pomegranate at it seared,
The trunkless head amid to know the darkness hung,
A rose unhallowed in the bowers of night.

לא שאלתי את המחברת אולם לדעתי הדמיון נובע רק בגלל הנושא המשותף.