הנקרונומיקון של ה.פ.לאבקראפט – הטקסטים וההיסטוריה – תרגם רן דניאל

הקדמה:

סופר האימה האמריקני ה.פ.לאבקראפט יצר בסיפוריו, כסוג של בדיחה פרטית שתובן רק לחבריו ועוד כמה יודעי ח”ן, ספר בידיוני לחלוטין בשם “הנקרונומיקון”, שנוצר לכאורה בימי הביניים המוקדמים בידי הערבי עבדול אל האזארד. זהו לכאורה ספר שדן בתרבויות קדומות קדם אנושיות, במימדים אחרים, בעולמות אחרים, ובתושביהם המפלצתיים, המהווים איום קבוע על כדור הארץ, מאחר שהם שלטו בו בעבר הרחוק,צושואפים לחזור אליו.

מספר זה נהג לאבקראפט “לצטט” בסיפורי האימה שלו, על מנת לספק למתואר בהם אמינות.

על מנת להוסיף ל”אמינות” של הבדיחה, לאבקראפט טרח וכתב ב-1927 מאמר בסיגנון ביבליופילי על ההיסטוריה של הספר הקדום והמסוכן. לאבקראפט איפשר לכמה ידידים לקרוא את המאמר, ועל מנת שיהנו גם הם מהבדיחה, אבל בעיקרון הוא נועד לו עצמו על מנת שידייק בפרטי הספר בכל פעם שיזכיר אותו באחד מסיפוריו.

המאמר, שבמקור נועד רק לעיניו של לאבקראפט וכמה חברים, פורסם לאחר מותו ב-1937 כחוברת בתפוצה מוגבלת.

לימים, כתוצאה מההצלחה העולמית הנמשכת של סיפוריו של לאבקראפט לאחר מותו, הספר הבדיוני נהפך לידוע כל כך שאנשים חיפשו עותקים שלו בחנויות ספרים עתיקים. בסופו של דבר הדרישה היתה כל כך גדולה שבעשורים האחרונים קמו כמה וכמה סופרים, ויצרו את הגירסאות שלהם של הנקרונומיקון, כולל גירסה ישראלית אחת בעברית.

כעת הספר המומצא קיים במליוני עותקים בדפוס, וניתן למצאו גם אונליין, ואפשר להשיג כמה וכמה גירסאות שלו ב”אמזון”. כתוצאה מכך יש היום אלפי אנשים שמאמינים שהספר הבדיוני אכן קיים, ובעצם הם צודקים. כיום ה”נקרונומיקון” אכן קיים, ובגירסאות שונות ומרובות.

כאן אנו מביאים ציטוטים ופרגמנטים מתוך הנקרונומיקון, כפי שהופיעו בסיפורים שונים של לאבקראפט, ולאחר מכן את ההיסטוריה שלו, כפי שכתב אותה לאבקראפט בתרגומו של רן דניאל.

הערה: ברשימה זאת אנחנו מתעלמים לחלוטין מ”האפוקריפה” של הנקרונומיקון, דהיינו טקסטים של הנקרונומיקון שנכתבו בידיים אחרות חוץ מאלו של לאבקראפט, וכאלו יש מרובים כולל כאמור טקסט ישראלי בשם “נקרונומיקון – כיתאב אל אזיף / ספר האלים הקדמונים“ שנכתב בידי כותב אנונימי והוצא לאור בידי קובי קמין ב-2015.

אלי אשד

הנקרונומיקון – הפרגמנטים שנשתמרו.

מאת הווארד פיליפס לאבקראפט

תרגום: רן דניאל

פנגלוי מגלוו’נף קתולהו ר’לייא ווגה’נגל פ’תגן

In his house at R’lyeh, dead Cthulhu waits dreaming.

בביתו בר’לייא קתולהו המת ממתין וחולם.

(מתוך “קריאתו של קתולהו”)

לא מת הוא זה אשר לנצח נם

ובעידן לועז ימות המוות גם

“That is not dead which can eternal lie,

And with strange aeons, even death may die.”

(מתוך “קריאתו של קתולהו” וגם “העיר ללא שם”)

העמוקות שבמערות לא נועדו לחדירתן של עיניים רואות; כי פלאיהן מוזרים ואיומים. ארורה האדמה בה מחשבות מתות ניעורות שוב לחיים בגופים משונים, ורעה היא הנפש שאין ראש המחזיק בה. אכן בחכמה אמר אבן-שאקאבאק, כי שמח הוא הקבר בו לא נח מכשף, ושמחה בלילה העיר שכל מכשפיה אפר. כי מימות עולם גונבה שמועה כי נשמתו של הנמכר-לשטן אינה נחפזת לנוס מן החומר המבעית, אלא מזינה ומורה בינה לתולעת המכרסמת; עד אשר מתוך הרקב פורחים חיי זוועה, ואוכלי הנבלות האפלוליים של האדמה נוקטים עורמה להכעיסם, ותופחים עד פלצות לענותם. חורים גדולים נחפרים בחשאי במקום בו די בנקבוביות האדמה, ודברים אשר ראוי להם לזחול לומדים ללכת.

(מתוך “הפסטיבל”)

ואין לחשוב כי האדם הוא העתיק או האחרון שבין אדוני הארץ, או שהרוב הגדול של החיים והחומר שוכן לבדד. העתיקים היו, העתיקים הווים, העתיקים יהיו. לא בחללים שאנו מכירים אלא ביניהם, הם צועדים שלווים וראשוניים, חסרי מימד, ולעינינו בלתי-נראים.

יוג-סותות יודע את השער. יוג-סותות הוא השער. יוג-סותות הוא המפתח ושומר השער. עבר, הווה, עתיד, כולם אחד ביוג-סותות. הוא יודע היכן הבקיעו העתיקים דרך בימות-עולם, והיכן יבקיעו דרך שוב. הוא יודע היכן דרכו על שדות הארץ, והיכן ידרכו עליהם שוב, ומדוע לא יוכל אדם לראותם בדרכם. לפי ריחם יידעו בני-אדם לעיתים את קרבתם, אך את דמותם לא יידע איש, אלא בתווי-פניהם של אלה אשר יולדו להם מבנות-האדם; ובין אלה יש סוגים רבים, ודמותם נעה מצורתו האמיתית ביותר של האדם עד לאותה צורה ללא מראה או תוכן שהיא הם. הם צועדים בלתי-נראים וריחם רע במקומות של בדידות שם נאמרו המילים והטקסים הושלמו ביללות בעונתם. הרוח מפטפטת בקולותיהם, והאדמה ממלמלת את תודעתם.

הם מכופפים את היער ומוחצים את העיר, אך לא יוכלו היער והעיר לראות את היד המכה. קאדאת’ בישימון הקר יודעת אותם, איזה הוא האדם שיידע את קאדאת’?

מדבר הקרח של הדרום והאיים הטבועים באוקיינוס אוצרים אבנים שבהן חקוק חותמם, אך מי ראה את העיר הקפואה במעמקים או את המגדל החתום, העטור זה עידן ועידנים אצות ודגי-שבלול?

קתולהו הגדול הוא בן-דודם, אך אין הוא יכול לראותם אלא במעומעם. 

אייה! שוב-ניגוראט! כצחנה תדעום. ידם אוחזת בגרונכם, אך לא תיראום; ומעונם על מפתנכם המוגן.

יוג סותות הוא המפתח לשער בו נפגשות הספירות. האדם מושל במקום בו משלו פעם; ובקרוב עתידים הם למשול במקום בו מושל האדם עכשיו. אחרי הקיץ בא החורף, ואחרי החורף הקיץ. הם מחכים סבלניים ורבי-און, כי כאן ימלכו שוב.

(מתוך “הזוועה בדאנוויץ'”)

ובעוד שיש כאלה, אשר ביקשו להציץ מבעד לרעלה, ולקבל אותו כמורה דרך, היו מיטיבים לעשות לו נמנעו משיג ושיח איתו; כי הנה נכתב בספר של טות’, מה נורא מחירה של הצצה אחת. ואלה העוברים לא יוכלו לחזור, כי באינסופים שמעבר לעולמנו יש צורות אופל התופשות וקושרות. הדבר המשתרך לו בלילה, הרוע הקורא תיגר על הסימן העתיק, העדר אשר הופקד משמר על השער הסודי שיש בכל קבר, ואלה הניזונים מזה אשר צומח מתוך דרי הקבר – כל האופלים הללו פחותים מן האחד, הוא השומר על השער. הוא אשר ינחה את הפזיז מעבר לעולם זה ומעבר לכל טורפיו חסרי-השם שאין לקרוא בשמם. כי הוא הינו עומר-את-טוויל, זה העתיק ביותר, אשר הסופר מכנהו מאריך הימים.

(מתוך “דרך שערי מפתח הכסף”)

תולדות הנקרונומיקון / ה.פ. לאבקראפט. תרגום: רן דניאל

הכותר המקורי אל-אזיף, שהיא המילה שמשמשת את הערבים לציון הצליל הלילי (הנוצר ע”י חרקים) אשר אמור להיות יללת שדים.

הספר הידוע לשמצה חובר ע”י עבדול אלהזרד, משורר מטורף מצנעא שבתימן, אשר עפ”י המסופר פעל בתקופת הח’ליפים לבית אומיה, סביב שנת 700 לסה”נ. הוא ביקר בחורבות בבל ובסודות התת-קרקעיים של ממפיס, ובילה עשר שנים לבדו במדבר הדרומי הגדול של ארץ ערב – הרובע אל ח’אלי או “החלל הריק” של הקדמונים – והדהנה או מדבר “הארגמן” של הערבים המודרניים, שרבים הסבורים כי הוא מאוכלס ומוגן ע”י רוחות רעות ומפלצות מוות. אודות מדבר זה מסופרות נפלאות רבות ומעשים שלא-ייאמנו ע”י אלה המעמידים פנים שחדרו לשם.

בשנותיו האחרונות חי אלהזרד בדמשק, שם נכתב הנקרונומיקון (אל אזיף), ועל מותו הסופי או היעלמותו מסופרים דברים נוראים רבים וסותרים. לדברי אבן חאליקן (ביוגרף מהמאה ה-12), נתפס אלהזרד ע”י מפלצת בלתי-נראית לאור היום, ונטרף בצורה מזוויעה אל מול פניהם של עדים רבים, קפואים מאימה.

על טירופו מסופרים דברים רבים. הוא טען כי ראה את אירם האגדית, המכונה גם עיר העמודים, וכי מצא מתחת לחורבותיה של עיר מדבר חסרת-שם מסוימת רשומות וסודות מזעזעים של גזע העתיק מן האנושות. הוא היה מוסלמי פושר ותו-לא, וסגד לישויות לא-ידועות אותן כינה יוג-סותות וקתולהו.

בשנת 950 לסה”נ, לאחר שזכה לתפוצה נרחבת למדי, אם כי חשאית, בין הפילוסופים של אותה תקופה, תורגם אל אזיף בחשאי ליוונית ע”י תיאודורוס פילטס מקונסטנטינופול תחת השם נקרונומיקון.

במשך מאה שנה הניע הספר חוקרים מסויימים לניסיונות נוראים, עד שנאסר ונשרף ע”י הפטריארך מיכאל.

לאחר-מכן אנו שומעים על הספר באופן חמקמק בלבד, אך אולאוס וורמיאוס (1228) תרגם את הספר ללטינית מאוחר יותר בימי הביניים, והטקסט הלטיני הודפס פעמיים – פעם אחת במאה החמש-עשרה בדפוס גותי ישן (כמעט בוודאות בגרמניה), ופעם נוספת במאה השבע-עשרה (כנראה בספרד), כאשר שתי המהדורות חסרות סימנים מזהים, וניתן לשער את מקומן וזמנן רק על פי ראיות טיפוגרפיות פנימיות. היצירה, בלטינית וגם ביוונית, הוחרמה ע”י האפיפיור גרגוריוס התשיעי בשנת 1232, זמן קצר לאחר פרסום התרגום הלטיני, שהוא שמשך תשומת לב ליצירה.

המקור הערבי אבד כבר בזמנו של אולאוס וורמיאוס, כפי שמעידה ההקדמה שלו, ואיש לא ראה את הגרסה היוונית – אשר נדפסה באיטליה בין 1500 ל-1550 – מאז השריפה בביתו של אדם מסויים בעיר סיילם במאסצ׳וסטס ב-1692.

תרגום אנגלי שיצר ד”ר ג’ון די, הרופא של המלכה אליזבת הראשונה, מעולם לא יצא בדפוס, והוא קיים רק בפרגמנטים ששוחזרו לפי כחב-היד המקורי.

מבין הטקסטים הלטיניים הקיימים כיום, אחד (מן המאה ה-15) נמצא במוזיאון הבריטי תחת מנעול ובריח. עותק נוסף (מן המאה ה-17) נמצא בביבליוטק נאסיונל בפאריז.

מהדורה מן המאה השבע-עשרה מצויה בספריית וידנר בהרווארד, וגם בספריית אוניברסיטת מיסקטוניק בארקהם. כך גם בספריית אוניברסיטת בואנוס איירס.

יש עותקים נוספים רבים שקיומם נשמר בסוד, ולפי שמועות עקשניות, עותק בן המאה החמש-עשרה הוא חלק מן האוסף של מיליונר אמריקני ידוע.

שמועה מעורפלת אף יותר גורסת כי עותק ביוונית מן המאה השש-עשרה נשתמר במשפחת פיקמן בעיר סיילם; אך אם אכן כך היה, הרי שעותק זה אבד יחד עם האמן ר.א. פיקמן, אשר נעלם מוקדם בשנת 1926.

בהווה הספר מוחרם, ונאסר בנוקשות ע”י הרשויות ברוב המדינות, וגם על ידי כל ענפי הדת המאורגנת. זאת מאחר שקריאה בספר מובילה לתוצאות נוראות.

יש אומרים כי מתוך שמועות על ספר זה (אשר מוכר למעטים בלבד בציבור הרחב) שאב הסופר והאמן האמריקני רוברט צ’יימברס את הרעיון לספרו המוקדם והמצמרר “המלך בצהוב“.

כרונולוגיה

אל אזיף נכתב בערך בשנת 730 לסה”נ בדמשק ע”י עבדול אלהזרד.

הטקסט הערבי אבד כיום.

תורגם ליוונית 950 לסה”נ ע”י תיאודורוס פילטס.

נשרף ע”י הפטריארך מיכאל 1050 (הטקסט היווני).

אוליאוס וורמיוס מתרגם מהיוונית ללטינית 1228.

1232 החרמת המהדורה הלטינית והיוונית ע”י האפיפיור גרגוריוס התשיעי.

…14 מהדורה בדפוס גותי קדום (גרמניה).

…15 טקסט יווני נדפס באיטליה.

…16 הטקסט הלטיני נדפס מחדש בספרד.

קראו גם :

ההיסטוריה של הנקרונומיקון באנגלית

ה.פ.לאבקראפט והנקרונומיקון

“בחצרו של הדרקון” מתוך “המלך בצהוב” מאת רוברט צ’מברס

.