נמל תל אביב 21/2/20  

לפני ימי הקורונה, מה שנראה כמו לפני יובלות, ביום שישי 21/2/20, השתתפתי בהופעה/מסיבה מיוחדת מאד. מעין מסע עמוק לתוך מוזיקה המשכרת את החושים ומעוררת את הדמיון, מוזיקה שלוקחת אותך למסע מרתק של הגוף הרוקד, הנע בחלל עד כדי התמסרות, חוויה ייחודית של עצמך נוכח ברגע הזה, דרך הקצב, הצלילים והתנועה. הערב המיוחד הזה נקרא “לשחרר את הדרקון”, והוא התרחש בפעם השמינית ברידינג 3, חלל הופעות מעולה בנמל תל אביב, בהפקת “זולו פרודקשיינס” יחד עם “מחתרת האנשים המאושרים”.

אחת המפיקות, נועה זולו, שהיא אמנית דידג’רידו מעולה, בחרה לתאר את האירוע הזה, שהונחה על ידי ניסים אמון, במילים הבאות:

“מסע של טראנס ומדיטציה – לשחרר את הדרקון. מפגש שחוצה דורות ותרבויות, מביא איתו מסורת מלאת שורשים, עטופה בכלים חיים ואלקטרוניקה. הטקסיות וההתכוננות מחזירה אותי למסע בין השבטים שעשיתי באפריקה, איך כל ערב בשקיעה, עם הדלקת המדורה, הם מתכוננים לטקס, ומנהרת הזמן הופכת לזמן הווה ותוך כדי הריקוד – יוצאת אל מעבר לזמן.”

המפיקים בחרו לפרסם את הארוע בצורה הבאה:

“במילה אחת – ד.ר.ק.ו.ן.
בשתי מילים – עפים באוויר.
הפעם בכמה חודשים הזאת שאנחנו מעירים ומשחררים את האבק שהצטבר, נותנים לעצמנו לצאת מעצמנו ולנחות על זרי האקסטזה.
תופי הטראנס והדידג’רידו מעירים וקוראים לכל הדרקונים לבוא, למכונפים מהצפון, ליורקי האש מהמזרח, לדרקוני המים ודרקוני האדמה”.

האירוע התחיל כמסיבה לכל דבר עם די ג’י מיטל ברזילאי בסט פתיחה מהפנט. המוזיקה שלה הייתה מעולה, והכניסה ברכות את המשתתפים לאווירה תוך כדי מינגלינג.

לאחר החלק הזה עלה לבמה זן מאסטר ניסים אמון, כדי להנחות את הקהל לתוך מה שהוגדר כ”מסע של טראנס ומדיטציה”. ההנחיה שלו הייתה בסיסית ביותר ובלי להכביר מילים “לתת למוזיקה לעבור לנו בגוף, להשתחרר מהביישנות ורק לרקוד”, אבל כנראה שאוטוריטה כמו ניסים אמון מאפשרת בכמה מילים פשוטות, לקהל הזה של אנשים, להתמסר למסע המוזיקלי הנפלא, וזה עשה את העבודה. הקהל, שלהערכתי מורכב היה מרבים מתלמידיו, פשוט נכנס לטראנס הזה ורקד כמה שעות רצוף. הייתה שם מוזיקה נהדרת, הופעות של הרכבים משובחים ביותר: להקת סוואנה ונועה זולו על הדידג’רידו, בטרייבל-טראנס אקוסטי, אליהם הצטרף באופן חד פעמי הנגן המופלא אמין אלייב ממשפחת אלייב המפורסמת, אשר ניגן ושר. ניסים אמון תופף כל משך המופע, יחד עם מתופף הסט המעולה ערן אסיאס, ונגן תופי הטייקו ניתאי צלניקר – שרקד את המוזיקה שלו תוך כדי נגינה. המופע היה סוחף, מרתק, ווירטואוזי. לאחר שלהקת סוואנה ירדה מהבמה, לקול מחיאות כפיים סוערות, דיג’יי דרוויש הצטרף לחלק השני של הטראנס-מדיטציה יחד עם נועה זולו, ניסים, והאמן האורח. לסיום הערב דיג’יי דרוויש ודיג’יי מיטל ברזילאי המשיכו להרקיד את כל מי שעוד נותר לו כוח.

הערב כולו היה מופע מוזיקה סוחף, שלא אפשר לאיש להישאר אדיש, ופשוט זזנו ללא הפסקה, והתנועה הזאת הובילה אל טראנס אמיתי של התמזגות במוזיקה בכל החושים.

לי בתור רקדנית מובנת ההיסחפות הזו במוזיקה, בעיקר כשהמוזיקה ברמה הזו. מה שהיה מיוחד במוזיקה המשובחת היא יכולתה המופלאה לסחוף איתה את ההמונים אל מסע אמיתי, שמעצם הריקוד הפך למסע של שחרור.

לי זה מובן וטבעי שריקוד היא דרך נפלאה לשחרור, וכאן חוו את זה כל שאר המשתתפים, שחלקם מן הסתם לא מורגלים במחול כדרך חיים, ובזה טמון הקסם של הערב הזה.

המפגש אפשר לי הצצה קטנה לטבע האנושי, שזקוק לסוג של מדיטציה ושחרור. הקיום היומיומי בעולם העכשווי, הדיגיטלי, המייצר רעשי רקע כל הזמן, ומספק אינסוף אינפורמציה תמידית בכל ערוץ אפשרי, עד כדי גודש המוביל לעיתים לשטחיות, דורש שחרור שכזה. הנה, בכמה מילים בסיסיות ביותר, כשניתן לך ה”היתר” להתחבר לעצמך ואל גופך בהנחיה פשוטה, זה קורה, אם רק משחררים את הביישנות, וזה היה מעניין ורוחני כשלעצמו.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

16 − חמש =