50 שנה לספר המדע הבדיוני הנביאי שכתב ג’והן ברונר, ‘לעמוד על זנזיבר’
‘לעמוד על זנזיבר’ תרגום דורית פרנס, תל אביב אודיסיאה, 2002. 552 עמודים
תקציר הכריכה האחורית של הספר:
“היסטוריה – אבא הגל הוא טוען שכל מה שאנחנו לומדים מההיסטוריה הוא שאנחנו לא לומדים כלום מההיסטוריה. אני מכיר אנשים שלא יכולים ללמוד אפילו ממה שקרה היום בבוקר. להגל כנראה היה מבט כוללני יותר. – מילון המגניבריין מאת צ’אד סי מרליגאן הספר שכבר ב1968 – ניבא את תקופתנו, החל בבעיית התפוצצות האוכלוסין בעולם, דרך תאגידי ענק אמריקאיים שהונם עולה על זה של מדינות שלמות, המשך בריפוי גנטי, וכלה בטשטוש הגבולות בין אומנות לבין מסחר, הצליח גם לנבא שלא נלמד ממנו כלום – כפי שאכן קרה. בעולמו של ג’ון ברונר, שלמנאסר, מחשב העל של תאגיד הענק ג’נרל טכניקס. אינו מוכן לקבל את קיומה של בניניה, משום שתושביה אינם מתנהגים באלימות. בשאר העולם, האלימות גוברת, תופעת המוקרים נפוצה והולכת, יש הגבלת ילודה, וחוקי שיפור הגזע מאומצים על ידי יותר ויותר מדינות. בעולם זה מנסים לנווט את חייהם דונלד הוגאן, נורמן ניבלוק האוס והסוציולוג צ’אד סי מוליגאן. זהו עולם קודר, ויחד עם זה איבר נכנע לחלוטין לפסימיות ואינו שוכח את אהבת האדם. ג’ון ברונר אינו מספק פתרונות, אך הוא מעלה שאלות נוקבות, שחשיבותן היום אף גדולה מאשר מזמן כתיבת הספר, ובזה גדולתו.”
ספרו הראשון של ג’ון ברונר פורסם ב1951. במהלך שנות החמישים והשישים הוא כתב עשרות ספרי מדע בדיוני, שהגיעו לשיאם עם הספר לעמוד על זנזיבר שהפך לקלאסיקה מייד עם צאתו לאור. הספר זכה בפרס הוגו, בפרס הבריטי למדע בדיוני, ובפרס אפולו הצרפתי. מגניבריינות – ביצעתם מגניבירה כשפתחתם את הספר הזה. המשיכו כך. זוהי תקוותינו היחידה.
מילון המגניבריין מאת צ’אד סי מוליגאן” –
חמישים שנה מלאו לאחד מספרי המדע הבדיוני הנבואיים ביותר שנכתבו אי פעם, ‘לעמוד על זנזיבר’. הוא נכתב בידי ג’והן ברונר, פורסם בספטמבר 1968 (אבל נכתב כבר בראשית 1967), וחזה את העתיד של… ובכן, של היום, שנת 2018. אם כי בספר מובא תאריך של שנת 2010 אבל ברונר חשב כל הזמן על “העתיד בעוד חמישים שנה מהיום” כשכתב את ספרו.
מספר ספרי המדע הבדיוני שאכן מנסים לתאר את העתיד הקרוב זה של עוד כמה עשורים בלבד 40–50 שנה בערך ולא של עוד מאות או אלפי שנים או בעולם שעבר שינוי מוחלט לאחר חורבן או מלחמה גרעינית, הוא בכלל מועט מאוד והיום מועט יותר מאי פעם. כי זוהי משימה קשה ביותר עד כמעט בלתי אפשרית. לתאר את העתיד הקרוב.
ניקח לדוגמה למשל את ספרי “המוסד” של אסימוב שאמורים לתאר את העתיד בעוד עשרות (ואולי מאות?) אלפי שנים בקיסרות גלקטית אבל האנשים שם מתנהגים ומדברים בדיוק כמו האמריקנים של שנות הארבעים והחמישים של המאה העשרים לספירה. עדיין קוראים את הקומיקסים בעיתונים עדיין הולכים לבית ספר עם מורה קפדנית שבודקת חיבורים.
ספרים אחרים לעומת זאת (נניח ‘אש על פני תהום’ של ורנור וינג’י או ‘היפריון’ של דן סימונס) מתארים עתיד רחוק שונה לחלוטין מכל מה שאנו מכירים שלא יכול להיות לו כל קשר אלינו ואינו נראה כהתפתחות אורגנית של ההווה שלנו.
אבל יש ספר מדע בדיוני אחד שהצליח בבחיזוי העתיד ה”קרוב” יותר מכולם. זהו ‘לעמוד על זנזיבר’ מאת הסופר הבריטי ג’והן ברונר. וכעת כשאנו חיים ב”הווה” שהוא לכאורה מתאר אני חוזר אליו.
זהו הספר היחיד של ברונר שתורגם לעברית (אם כי תורגמו ארבעה סיפורים קצרים שלו וראו רשימה שלהם בסיום).
העלילה היא בעצם כמה עלילות שאיך הוא קשורות ביניים בחוטים לא ברורים באמת. אחת מהן עוקבת אחרי שני אנשים שמנסים לתקן מחשב ענק של חברת ענק בשם ‘שלמנאסר’ שהשתבש וכמו יוצא מכלל שליטה. עלילה אחרת עוסקת בניסיון לסייע למדינה אפריקנית “בניניה” (בדיונית אבל שבבירור מבוססת על ארצות אפריקניות אמיתיות). עלילה שלישית עוסקת בניסיון להציל מדען שנחטף בידי כוחות מדינה אסיאתית סופר טכנולוגית, בדיונית גם היא, בשם ‘יאטאקאנג’ שמזכירה מאוד את סינגפור העיר מדינה הסופר טכנולוגית (שעליה אולי ברונר דווקא לא חשב באופן ספציפי, סינגפור רק קיבלה עצמאות ב-1965 בזמן שברונר החל לחשוב על ספרו זה).
הספר מביא סיפורים מקושרים של נורמן האוז מנהל שחור בחברת ענק שנוסע למדינה אפריקנית בניניה על מנת להרחיב את התפשטות הקפיטליזם בתוכה ולמעשה להביא להשתלטות חברת הענק עליה.
סיפור שני ההוא של של שותפו לחדר של האוז דונל הוגאן מדען לבן שתפקידו להשתלט על תגלית אאוגנית מדהימה של ארץ אסיאתית יאטאקאנג שתוכל להפוך תינוקות לגאונים צפויים מראש.
אין לאמר שהעלילות משתלבות היטב או שהן נפתרות בצורה משביעת רצון או ברורה. והאמת היא שהן לא באמת חשובות. מה שחשוב הוא העולם שברונר מתאר של העשור השני של המאה ה-21.
עד לכתיבת ספר זה ג’ון ברונר התפרסם כסופר בריטי עם ניצוצות של כישרון אבל בסופו של דבר בינוני למדי הודות לסיפורי הרפתקאות חלליים, סבירים בהחלט מסוגם, אבל לא משהו השאיר יותר מדי רושם בזיכרון. ספרים אלו בהחלט לא עסקו בניתוח של העתיד לבוא האפשרי.
את ‘לעמוד על זנזיבר’ שתיאר עולם הסובל מעודף אוכלוסין ומדיניות אוגנית הוא העז לכתוב רק כאשר חשב שהמו”לים שלו יאפשרו לו ספר שאפתני יותר ממה שכתב עד אז.
הרעיון לספר כזה צץ לו כאשר ביקר בארה”ב של אמצע שנות השישים בסיור של חודש מחוף לחוף. התמונות של ארה”ב השקועה בהתפתחויות דרמטיות של שנות ה שישים מהומות הגזע וזכויות האזרח והתפשטות תופעת ההיפים והמאבק במלחמת ויטנאם מילאו את מוחו במחשבות .
איך כל זה, שאל את עצמו, ייראה ויהיה בעוד חמישים שנה?
ובמוחו עלה הסיפור על חברה הנמצאת במהומות בלתי פוסקות כתוצאה מהתפוצצות האוכלוסייה על עולם שבו ממשלות כופות אאוגניקה (שיפור גנטי) על האוכלוסייה.
ליצור קלאסיקה של מדע בדיוני המתארת את העתיד הקרוב “מאוד” לא הייתה דבר פשוט. הוא חשב על הספר במשך שנתיים שלוש וליקט עבורו גזרי עיתונים ממגזינים כמו הניו סיינטיסט על נושאים מגוונים כמו לחצי אוכלוסייה, אלימות אורבנית גנטיקה, וסמים חדשים.
אבל הוא דחה זאת שוב ושוב. עד שהסוכן שלו הישיג חוזה טוב באמת עם הוצאת ספרים בריטית שאיפשר לו לראשונה “ספר טוב כמו שהוא ידע שהוא יכול”.
עם כל שפע המידע שהיה בידיו הוא שאל את עצמו איך יציג את הסיפור העתידני מסוג חדש שתיכנן? איך להציג עולם משכנע באמת של העתיד הקרוב בעוד חמישים שנה?
ואז צץ במוחו רעיון: למה להמציא טכניקה ספרותית חדשה לתיאור העתיד הקרוב, משימה קשה ביותר במקרה הטוב – כשטכניקה ליצירת עולם עתידני מפורט כבר קייימת אם כי לא דווקא בספרות המדע הבדיוני אלא בספרות הזרם המרכזי. שם סופרים רבים כמו המינגווי כבר תיארו עולמות שעברו שינויים בידי חידושים טכנולוגיים שונים.
בספר הזה שהיה רומן המדע הבדיוני הארוך ביותר שנכתב עד אז ברונר לקח את הטכניקות הספרותיות של סופר אמריקני ידוע ג’ון דוס פאסוס (שבעברית יצא לאור ספר אחד בלבד שלו ‘מנהטן טרנספר’) שנהג להביא “קלידיוסקופ” של קטעי עיתונות וספרים ופרסומות כדי לתת רושם חי על המציאות החברתית העירונית שתיאר.
בספר משתמש ברונר בגזרי עיתונות בדויים, בהודעות טלוויזיה, וב”דוגמאות” אחרות שנלקחו מהחדשות והתקשורת הבידורית של העתיד בעוד חמישים שנה כדי להציג תמונה אמינה של המקום והחברה שתיאר ולכך הוסיף משולבים ברעיונות של עתידן התקשורת מרשל מקלואן והרעיונות שלו על ההשפעות הצפויות של המידע והדיבה על המאה העשרים. והכול השתלב לו היטב.
ברונר מביא בספר קטעים מספרים ומעיתונים כביכול כ’קלידוסקופ של רעינונות ואידיאולוגיות עתידניות. ש לראות בספר לא כל כך כסיפור אלא כסוג של עיתון של העתיד שבו אין זה משנה אם אינך מבין כלום בהתחלה בסופו של דבר תבין.
הספר יוצא מנקודת ההנחה שאוכלוסיית העולם תמשיך להתרחב ושתמלא כל מטר על קרקע העולם ותציף אותו בזיהום בלתי נשלט. בספר ברונר תיאר בצורה דרמטית את הבעיות שהוא האמין שהמין האנושי מתמודד עימם כיום ובעתיד הקרוב ובראש ובראשונה כתוצאה מפיצוץ האוכלוסין העולמי.
הכתיבה של הספר הארוך ביותר מסוגו עד אז לקחה לו חמישה חודשים בין אוקטובר 1966 ופברואר 1967 (עד אז הוא היה רגיל להשלים ספרים בתוך שבוע שבועיים של עבודה), ובסופו של דבר הוא אפילו לא הציץ מחדש בכל אותם ערימות של גזרי עיתונים שהכין במיוחד לזה. הזיכרון שלו כבר הספיק לו. שהרי התת מודע שלו כבר עבד על הספר במשך שנתיים מאז 1965 לפני שהחל לכתוב מילה אחת ממנו.
בשלב מסויים הוא הגיע לשלב שמילא 120 אלף מילה מספר המילים בחוזה. והתברר לו שהוא אמר רק חצי ממה שהיה לו לאמר. המו”ל הסכים להרחיב וברונר המשיך לעבוד על ספר המד”ב הנרחב ביותר עד אז.מאתיים וארבעים אלף מילה סך הכל.
אלא שלאחר שהושלם הספר בפברואר 1967 הוא נידחה בידי המו”ל שהזמין אותו ביחד עם ספר נוסף שהזמין מברונר. עבור ברונר שעבד על שני הספרים במשך שנה כשהוא מסתמך על חסכונותיו בלבד הדבר היה שקול לחורבן כלכלי. הוא נאלץ לחזור לרומנים ישנים שכתב ולהרחיב ואתם ולפרסם אותם מחדש כדי לשרוד.
אבל ברונר הצליח לבסוף למכור אותו להוצאה האמריקנית דאבלדאי שפרסמה אותו ב-1968. עם כי קיבל סכום קטן ביותר עבורו. הספר גרם לו נזק כלכלי שהוא כתב אותו כשהוא מתקיים מחסכונותיו ולא כתב ספרים נוספים שהיו מביאים לו יותר פרנסה תוך כדי וככל שהספר זכה לשבחים ולביקורת מעולות ולפרסים ברונר נאלץ לכתוב במהירות ספרי הרפתקאות חשובים הרבה פחות לשלם עימם את החשבונות.
אלא שהביקורות היו מעולות. היו מבקרים שראו בספר זה את יצירת המופת של ז’אנר המדע הבדיוני עד כו כספר המדע הבדיוני החשוב ביותר שנכתב מאז שנוצר הז’אנר ב-1926. הוא הוגדר כספר מבריק ומסוכן. מבריק כי הוא המציא דרך חדשה לכתוב מדע בדיוני ומסוכן משום שהוא עשה את זה כשזה נראה קל מאוד.
‘לעמוד על זנזיבר’ הוכר מייד כקלסיקה. אבל היו שטענו שהוא ארוך מדי ומבלבל. בדרך כלל קישרו אותו עם תנועת “הגל החדש” שהייתה אז דומיננטית במדע הבדיוני הבריטי. לאמיתו של דבר לא היה קשר בין הדברים ,והמדובר היה אף בדברים מנוגדים .”הגל החדש” היצגי סיפורים כמו סוריאליסטיים .ברונר לעומת זאת היציג סיפור פרטני המתרחש בעתיד אפשרי בהחלט ריאליסטי ביותר ומשכנע מאין כמוהו שהקורא החש אותו בכל רגע של הקריאה באמצעים ספרותיים שונים ומגוונים למעשה היה זה מדע בדיוני “קשה שבקשים”.
לא פלא שסופרי “הגל החדש” שברונר משום מה זוהה עימם ולחלוטין שלא בצדק טענו שברונר הוא “אמריקני מדי” הם חשבו שהאיש כלל אינו קשור אליהם למרות שהיה מוכר בשמאל הבריטי כפעיל בתנועה נגד החימוש הגרעיני . והם צדקו כמובן.
‘לעמוד על זנזיבר’ הוכר מייד כיצירה חשובה ביותר. הוא זכה בפרס ההוגו לספר המדע הבדיוני הטוב של השנה. הספר זכה בפרס הפנטסיה הבריטית האנגלית הוא גם זכה בפרס צרפתי לספר המדע הבדיוני הטוב של השנה שתורגם לצרפתית ףפרס אפולו.
“לעמוד על זנזיבר ” נחשב עד היום ליצירה חשובה ביותר של מדע בדיוני ואחד הספרים הבודדים שצליחו לחזות משהו מהעתיד הקרוב שאכן התממש.
התחזיות
בספר ‘לעמוד על זנזיבר’ יש מספר עצום של תחזיות. חלקן לא התממש כלל אבל חלק מהם ומספר גדול עד להדהים התממש לפחות בצורה קרובה למה שמתואר בספר.
אחת התחזיות הידועות ביותר שהוא מציג היא למעשה מצג שווא.הוא מתאר בספר נשיא בשם זדקיאל פ. אובומי והשוו את זה לנשיא ארה”ב בשנת 2010 אובמה. אלא שאובומי אינו נשיא ארה”ב אלא נשיא של מדינה אפריקנית בדיונית בשם ‘בניניה’ מה שמערער מאוד את העוצמה של ה”תחזית”.
לאמיתו של דבר ברונר לא חזה כלל נשיא שחור לארה”ב או אף אפשרות של נשיאה. או מועמדת לנשיאות כמו הילארי קלינטון.
אבל לעומת זאת, מישהו כמו דונלד טראמפ והמניפולציות של התקשורת שליווו אותו לא היה מפתיע אותו כלל והוא היה משתלב היטב ב’לעמוד על זנזיבר’.
ברונר חזה שבשנת 2010 מספר תושבי כדור הארץ יגיע לשבע מליארד. במציאות מספר תושבי הכדור הארץ הגיע לכך ב2011. ב-2018 המספר הוא 7.6 מיליארד איש.
הוא העריך שכדור הארץ יסבול מפיצוץ אוכלוסין בלתי נשלט. אבל הוא לא חזה את מה שקורה במציאות שהילודה הולכת ופוחתת לאחר שהמספר הזה הושג ושאוכלוסיית העולם מזדקנת וההערכה היא שבשלב מסויים המספר יתחיל לרדת ובגדול.
‘לעמוד על זנזיבר’ בספרדית
בעתיד של ‘לעמוד על זנזיבר’ ברית המועצות שוב איננה קיימת כמעצמת על אם כי רוסיה בהחלט קיימת. אבל את מקומה הולכת ותוספת סין המתועשת והטכנולוגית כמעצמת על חדשה מתועשת וטכנולוגית ומאיימת סיום. אלא שהמאבק בינה ובין ארה”ב אינו מתנהל בשדה הקרב אלא באמצעים כלכליים וטכנולוגיים בדומה למלחמת הסחר בין האמריקנים והסינים כיום.
הוקם איחוד אירופי שהוא בדרך כלל ביקורתי כלפי המדיניות שלארה”ב אבל בריטניה נשארת מחוצה לו וממשיכה לתמוך בארה”ב.
באסיה יש מדינה אסייתית זערורית בשם ‘יאטאקאנג” שחלק גדול מאוכלוסייתה הוא סיני שהיא עיר מדינה סופר טכנולוגית. ויש לה חלק חשוב ביותר בעלילה ובפוליטיקה של העולם בעשור השני של המאה ה־21.
כיום בשנת 2018 ברור לקוראים שברונר התכוון ב”‘יאטאקאנג” לסינגפור אבל לא בטוח שזה היה ברור לברונר עצמו. סינגפור רק קיבלה עצמאות בזמן שהחל לכתוב את ספרו והייתה מדינונת ענייה ולכאורה חסרת עתיד עד שמנהיגה מרחיק הראות לי קואן יו “בן גוריון של סינגפור” הפך את סינגפור למעצמה הכלכלית והטכנולוגית שהיא היום. כל זה התרחש בכל אופן לאחר שברונר פרסם את ספרו.
לחברות ענק יש כלכלות ענק שאיתן הם שולטות במדינות שלמות של העולם השלישי ואפילו מעבר לכך.
למחשב בגודל של ספר יש יותר כוח מהמחשבים הענקיים של שנות השישים. אם כי המחשב שבספר שחוזה תהליכים עתידים הוא מחשב בגודל ענק .
הדתות הגדולות סובלות מסכסוכים פנימיים בנושאים חברתיים כמו הפלות כפי שאכן היה אבל היה גם בזמנו של ברונר. מצד שני הוא לא העלה על דעתו שסכסוך כזה יווצר כתוצאה מנושא של התעללויות מיניות בקטינים בכנסיות כפי שמתרחש היום בכנסיה הקתולית.
ברונר חזה התעצמות של הנטייה שאנשים רגילים יתחילו להשתולל ולבצע מעשי הרג עם כלי נשק בבתי ספר במקומות עבודה ובסופרמרקטים.
הוא מתאר את הגדול בטרור הבינלאומי כסכנה מספר אחת על ארה”ב והעולם בעוד חמישים שנה .הטרוריסטים אפילו תוקפים בניינים וערים בתוך ארה”ב.
המערב הצליח להשתחרר מהתלות שלו בנפט.
דטרויט לשעבר בירת המכוניות בארה”ב היא עיר בתהליכי ניוון ושקיעה כמעט עיר רפאים.
אפריקה ממשיכה לפגר אחרי המערב.
ישראל היא מרכז המתיחות במזרח התיכון (ובזה הוא טעה) והיא מואשמת בידי גורמים שונים שהיא מדינה גזענית של אפרטהייד (וזה כנראה שיקף את דיעותיו השמאלניות של ברונר עצמו ) כפי שאכן קרה עם תנועת ה-BDS הקוראת לישראל מדינת אפרטהייד וקוראת להחרים אותה.
לעמוד על זנזיבר’ במהדורה אחרת בספרדית
יש רשתות מדיה גלובליות הודות לווינים. יש גידול במספר נישואי הומוקסקסואליים ובנישואין לטווח קצר ומצד שני צמצום בניכר בשימוש בסיגריות ובטבק. אבל אין איסור על שימוש במריחואנה.
‘לעמוד על זנזיבר’ בגרמנית
יש גידול בשימוש בתרופות המחזקות את החשק המיני ואלו זוכות לפרסום באמצעי המדיה השונים. השחורים הם כעת שווים בכל התחומים אבל האיבה הגזענית עדיין קיימת בחברה ועלולה להתפרץ בכל רגע.
מצד שני, ניו יורק מוקפת במעין כיפת כיסוי כתוצאה מהשינויים האקלימיים פוארטו ריקו וחלק מהפיליפינים הם חלק מארה”ב וחוקי אאוגניקה מועברים ב-48 מדינות מה שלא קרה.
אבל האמת היא שהעניין באאוגניקה הולך וגובר והשינויים האקלימיים בהחלט מתעצמים וייתכן שבדור הבא כל זה אכן יקרה.
לעמוד על זנזיבר’ בפולנית
בספר יש את התיאור המפורט והמורכב ביותר של עולם עתידני במדע הבדיוני ,והוא היה באופן יחסית אופטימי. ברונר טען שלימים מצא שכמה מהתחזיות שלו על אלימות עירונית היו אופטימיות מייד וכי יש עליה דרמטית באחוזי הפשע בערים האמריקניות
אבל היום חמישים שנה אחרי מתברר שהוא צדק יותר משחשב. כיום האלימות העירונית בערי ארה”ב ובראשן ניו יורק דווקא בירידה. למה? זאת שאלה גדולה שעדיין לא מצאו לה פתרון משביע רצון.
‘לעמוד על זנזיבר’ באיטלקית
הנושא העיקרי בספר הוא רצונם של הדמויות השונות לשפר את המין האנושי כולו. אנו רואים את זה בעולם כלו עם תנ ועות כמוה אל קאעידה שרוצה להקים חליפות איסלאמית עולמית.ומצד שני של ג’רמי קורבין הבריטי ששואף להקים משטר סוציאליסטי רדיקלי בבריטניה
בספר יש כל מיני בעיות בכך שאינו מספר סיפור קוהרנטי באמת עם התחלה וסיוף אין התחלה או בעצם יש הרבה התחלות ואין סיום ברור. אבל אנו באים לקרוא אותו לא בשביל הסיפור אלא בשביל תיאור החברה החי שמזכיר כל כך ושונה כל כך מהחברה שלנו ב-2018.
‘לעמוד על זנזיבר’ במהדורה נוספת בגרמנית
היום ברונר נחשב לאחד מספרי המדע הבדיוני המרכזיים של שנות השישים.
כאמור, לעברית תורגם רק ספרו זה ועוד ארבעה סיפורי מדע בדיוני קצרים שלו (שכמה מהם יתפרסמו בקרוב ב’יקום תרבות’).
בעברית יצא לאור ספר אחד שנראה מקביל די במדוייק ספרו של ניר ברעם ‘צל עולם’ שנותן תמונות מהעולם מתי שהוא בעשור השני של המאה ה-21 בשנת 2019?) ונורמה של ברעם באופן כללי יוצרת עולם מורכב מגוון ומבולבל שבו הכל מנסים להציל את העולם ואגב כך להעשיר את עצמם .למרבית הצער איש אינו מצליח במשימה הזאת כמו בספרו של ברונר.
אבל ברעם טוען שכלל לא הכיר את ספרו של ברונר.אבל הדמיון בתוכנית הכללית של שני הספרים הוא מפליא ומראה אולי שברעם חשב בצורה דומה קצת לזאת של ברונר. ובהחלט ניתן לראות ב”צל עולם” כספר מ”האסכולה” של ג’ון ברונר.
ברונר המשיך את התחזיות שלו בספריו הבאים באחד מהם משנת 1969 The Jagged Orbit ( המסלול המשונן )המתרחש בשנת 2014 ומתאר את ארה”ב כנשלטת בידי אלימות בין גזעית והתפשטות הנשק החם לידי מיליציות שונות הוא חזה את האינטרנט ואת המחשב האישי.
שימו לב לתמונת העטיפה של הספר משנת 1969 שבה אנו רואים אדם עובד על מכשיר דמוי אינטרנט.
בספר הבא הידוע שלו ‘הרוכב על גל ההלם’ The Shockwave Rider מ-1975 (שלא תורגם) שנכתב בהשראת הספר העתידני המפורסם של אלוין טופלר “הלם העתיד”, שתורגם, הוא מזהיר מפני האיבוד של חופש הפרט כתוצאה המתפשטות של טכנולוגיית המידע וגם מההשפעות הפסיכולוגיות ששינויים שהטכנולוגיים המהירים יביאו.
הוא חזה בספר זה בדייקנות רבים מהמאפיינים של חברת האינטרנט המודרנית של שנות ה-90 – כמו וירוסים במחשב, האקרים ועוד, בסיפור על אדם מבריק המסוגל “להתחבר” לרשת המידע, ליצור לעצמו זהויות בדויות וכו’.
בספר זה, שהתבסס במידה רבה על התחזיות החברתיות של העתידן אלוין טופלר בספר “הלם העתיד” (1970), חזה ברונר בין השאר תרבות שכתוצאה מעומס המידע בה סובלים אנשיה מפרנויה ומ”פחד מידע”, תחזית המתגשמת לנגד עינינו.
עד כדי כך היו החיזויים של ברונר בספר זה מדויקים, עד שמי שיקרא ספר זה בעשור השני של המאה ה-21 מבלי שידע את שנת ההוצאה המקורית – לא יעלה על דעתו כלל שהמדובר ברומן שנכתב בזמנו כמדע בדיוני. הוא יהיה סבור שמדובר ברומן ריאליסטי מודרני רגיל. וכך בין השאר, במקרה שערוריית פשע מחשב, הועלה ספר כמקור לרעיון העבירה.
בין השאר הוא המציא שם את המונח “תולעת מחשב” כדי לתאר תוכנה אשר משחזרת את עצמה ברשת מחשבים, וחזה את הופעתם של וירוסי מחשב. הרעיון הבסיסי אמנם נלקח מהסופר גרגורי בנפורד שהמציא אותו ( וראו על כך בראיון עם של בנפורד עם אלי אשד כאן )אבל ברונר היה זה שפרסם אותו בציבור הרחב. הכינוי “תולעת” לווירוס מחשב מסוכן במיוחד לקוח משם… וזוהי אולי “תעודת הכבוד” הגדולה ביותר ליכולת החיזוי של סופר מדע בדיוני זה (ויותר נכון של נבואה המגשימה את עצמה).
ומה אתם יודעים? זה נראה שהוא די צדק.
הוא המשיך לכתוב ספרים טובים ובראשם (1983) The Crucible of Time, ספר שמתאר את מאמציו של גזע חייזרי לאורך זמן ארוך מאוד לבנות כלי טייס חלליים שיאפשרו להם לברוח ממערכת השמש שלהם שעומדת לחוות אירוע השמדה בידי ענן בין כוכבי הרסני . ספר זה הוא ספר מעולה מסוגו וגם אופטימי מאוד לגבי המאמצים ארוכי הטווח של גזע להתחמק מאסון שנראה כבלתי נמנע.
למרבית הצער בשנותיו האחרונות ברונר היה אדם מתוסכל וכבוי שחש שהוא נרדף בידי המוציאים לאור שאותם האשים בקנוניה נגדו וספריו אינם זוכים להצלחה הראויה להם. הוא מת מהתקף לב בכנס מדע בדיוני.
אבל בהחלט אפשר לאמר שכמה מספריו חזה ותיאר את הווה שבו אנו חיים היום בעשור השני של המאה ה-21 משל חי בו בעצמו כבר לפני חמישים שנה.
סיפורים נוספים של ג’ון ברונר בעברית:
יהודה (1967) בתוך חזיונות מסוכנים, בעריכת הארלן אליסון תרגום: אורי שגיא. הוצאת אופוס.2004
ידיד (1974) בתוך מודל ראשון תרגום: עודד פלד הוצאת הקיבוץ המאוחד. 1981
טעם התבשיל (1977) תרגום: אריה בובר פנטסיה 2000 גיליון 14 1980-1981
פורסם ב”יקום תרבות ” באוקטובר 2018
האיש המת (1992) תרגום: רמי שלהבת המימד העשירי גליון 15 (2002)
ביקורות על “לעמוד על זנזיבר”
ראו גם:
ג’ון ברונר באנציקלופדיה למדע בדיוני
חמישה ספרים מעולים במיוחד של ברונר
וראו גם
לכבוד יום הארכת החיים השנתי ה-1 באוקטובר לפניכם סיפור של הסופר הבריטי ג’ון ברונר המתאר שיטה מיוחדת במינה להשגת הארכת חיים: בישולים טעימים במיוחד על פי תורת האלכימיה…
הסיפור שלפניכם, שללא ספק מראה על עניין רב של המחבר בנושאי בישול, פורסם לראשונה ב’מגזין לפנטסיה ומדע בדיוני’ באוגוסט 1977 תחת השם ”
The Taste of the Dish and the Savor of the Day (1977)
הסיפור פורסם בעברית ב’פנטסיה 2000′, גיליון 14 באפריל 1980. למרבה הצער, זה הסיפור היחיד של ברונר שפורסם בכתב עת זה. אנו מפרסמים אותו במלאת 40 שנה לצאת הגיליון הראשון של ‘פנטסיה 2000’ באדיבות המוציאים לאור.
“טעם התבשיל”
https://www.yekum.org/2018/10/%D7%98%D7%A2%D7%9D-%D7%94%D7%AA%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%9C-%E2%80%93-%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%9B%D7%AA-%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%90%D7%AA-%D7%92/
“
צריך לציין את התרגום המחפיר של הספר ‘עומד על זנזיבר’. מצער כי קשה לקרוא אותו כך, אולי יותר מאשר את המקור האנגלי.
נחשב על כן לאחד מראשוני הסייברפאנק, שאת הסיגנון שלו חיקו מאז (לצד ‘אקסטרו’ של בסטר, שקצת קרוב אליו, מ-75′; גם חזה כמה דברים). ניל סטיבנסון מושפע ממנו.
ברין אגב חזה גם לעתיד הקרוב בספרו EARTH, שגם טרם תורגם (ומצער שכך; לוטם היה צריך לדרוש; במקום זה הוא מעדיף לתרגם דברים שכבר יצאו).