איתי הלפרין מחזיק בפסל שגילה. צילום: אריק הלפרין
מאת אלי אשד
לפני כמה ימים התפרסמה ידיעה על הילד איתי הלפרין מפרדסיה, שגילה באקראי בעת טיול משפחתי בבית שמש, פסלון פריון קדום מהמאה השמינית לפני הספירה. הילד הוכתר כ”אינדיאנה ג’ונס הצעיר” − על שמו של הארכאולוג הקולנועי המפורסם שאותו גילם האריסון פורד ושעל הרפתקאותיו כילד ארכיאולוג וחוקר הייתה סדרת טלוויזיה מקסימה − וכיתתו קיבלה כפרס להשתתף בחפירה ארכאולוגית.
ממש במקביל קיבלתי את ספרו החדש של דב זיגלמן, “בעקבות האוצר התורכי”, שאותו אייר גיורא רוטמן. ספר לנוער בהוצאה עצמית, שיצא לאור במספר מוגבל של עותקים.
זהו ספר מז’אנר שפעם היה נפוץ ופופולארי מאוד, אבל היום אולי הרבה פחות. ז’אנר שבו ילדים הרפתקנים המתעניינים בהיסטוריה יוצאים לחפש עתיקות ואוצרות קדומים. הם יוצאים למסעות הרפתקאות בסביבתם הקרובה, והלא כל כך קרובה, בעקבות תעלומה היסטורית שהם מקבלים עליה רמזים לאורך הדרך, עד שהם חושפים את מלוא האמת ומגלים אוצר מסוג כלשהו. האוצר החשוב מכול הוא ידע היסטורי על הפרשה שהתרחשה בזמן המנדט הבריטי או בזמן האימפריה העותומאנית או בימי השלטון הצלבני או הרומאי או החשמונאי, או אפילו מימי בית ראשון ולפניו!
אני עדיין זוכר את סיפורה של צביה גרנות על אודות הילדים שגילו את מנורת המקדש במצדה, וכמובן את סיפורי חבורת נאטי של ברוך נאדל, שבהם יצאו שלושת ילדי החבורה למקומות אקזוטיים ברחבי הארץ ומחוצה לה, כמו פטרה המסוכנת שבירדן, בעקבות תעלומות היסטוריות,
ימימה טשרנוביץ אבידר חיברה ספרים ידועים בז’אנר וגם כמה אחרים, אבל כאמור הז’אנר הזה כמעט נעלם, לפחות בספרות הילדים המיועדת לילדים חילוניים. לעומת זאת, בספרות הילדים המיועדת לילדים דתיים וחרדים, סיפורים כאלה הם עדין פופולאריים ונפוצים.
נקודות שיא של הקומיקס העברי
כאמור, כתב דב זיגלמן ספר חדש מהסוג הזה, ששמו מזכיר − ואולי לא במקרה − את שמו של ספר הילדים הוותיק והאהוב “אוצר הפחה התורכי”, מאת יהואש ביבר. סיפור על חיפוש של שומר בתקופת המנדט אחרי אוצר מהתקופה העותומאנית.
דב זיגלמן ומאייר הספר גיורא רוטמן היו בשנות השבעים הכותבים והמאיירים הבולטים והפופולאריים ביותר של שבועון הילדים “הארץ שלנו”. הסיפורים שיצרו יחד הם עדיין נקודות שיא של הקומיקס העברי בתקופה זאת וגם לאחריה.
סיפורים כמו “יוסקה מאיור” על ימי מלחמת העצמאות ו”אביר הכותל המערבי” שתיאר את ימי הצלבנים, היו שילוב מדהים לזמנו של מידע היסטורי ושל אקשן בלתי-פוסק.
מאז נעלמו סיפורים מעין אלה מעולם הקומיקס לחילוניים (וכאמור, לא מהקומיקס לדתיים). דב זיגלמן הוא היום גרפיקאי בוגר SCHOOL OF VISUAL ARTS בניו-יורק (אין לו קשר עם דב זיגלמן שחיבר את הספר “העץ שרצה להיות אחר”). במשך תקופה הוא העלה אתר ברשת שפרסם מחדש את סיפורי הקומיקס הקלאסיים של גיורא רוטמן ושלו אך למרבה הצער אתר זה ירד מהרשת.
והנה זיגלמן שב כעת עם ספר הרפתקאות זה, שבמרכזו חבורה של שישה נערים ונערות, ילדי דור האינטרנט, שעם זאת מוצאת זמן לנטוש את המחשבים, ויוצאת בעקבות פתק מתקופת המנדט כדי למצוא אוצר מטבעות זהב מסוף תקופת הטורקים בארץ ישראל, בסביבות 1908.
בספר מופיעות המפות שבהן משתמשת החבורה לביצוע המשימה. אני מצאתי את הספר כמרתק. הספר מעוצב בסגנון של ספרי ספריית “דן חסכן” של הוצאת “עם עובד”, שבה פורסמו כמה וכמה מאותם ספרים קלאסיים, שמן הסתם שימשו כמודל לזיגלמן בספרו זה, ובהם “אוצר הפחה התורכי” של יהואש ביבר .
האם ספר זה ימצא חן בעיני נער בגילו של גיבור הספר? על פניו יתקשה הספר להתמודד בתחרות עם סדרות טלוויזיה כמו “החממה”, המלאות ועמוסות בחידושים טכנולוגיים וברומנטיקה של גיל הנעורים, אך לזכותו עומדת העובדה שיש בו תחושת הרפתקאות וריאליזם − האירועים המתוארים בספר באמת יכולים להתרחש, ואוצר כזה באמת יכול להתגלות בידי חבורת ילדים נחושה − אפילו בדרך שהספר מתאר.
להלן ראיון שערכתי עם דב זיגלמן.
אלי: באיזו מהדורה הוצאת את הספר?
דב זיגלמן: “מדובר במהדורה ניסיונית ומאוד מצומצמת (אבל יקרה). הדפסתי בדפוס דיגיטלי רק מאה עותקים, מה שמייקר מאד את מחיר היחידה (עלויות היצור הן כ-40 ש”ח ליחידה). כשלושים ספרים העברתי למשווקים דרך חברים. נשארו לי כשבעים ספרים, אבל זה לא משתלם לשווק אותם ישירות, כי אני לא בנוי לגבייה באמצעות כרטיסי אשראי − ומשלוח בדואר רשום היום עולה כמעט כמו הספר. כרגע הספר עוד לא משווק לחנויות. אני עדיין מחפש משווק שיהיה הוגן, ישר ויראה גם את הצד של המחבר, אבל טרם מצאתי כזה. אני גם מחפש מו”ל גדול שיתעניין בהדפסה נוספת של הספר”.
מי שמעוניין ליצור עימי קשר לגבי הספר מוזמן ליצור עימי קשר באי מייל.
המייל של דב זיגלמן:
אלי: איך הגעת לכתיבת הספר? האם יש מאחוריו מציאות היסטורית?
דב זיגלמן: “הגעתי לכתיבת הספר כשנודע לי לפני כמה שנים, שבצריף של דודה של אמי היה סליק של ההגנה. אגב, עד לפני כשנה הצריף הזה (שמופיע בתצלום) עוד עמד. לצערי, בחג חנוכה שעבר עשיתי לבני משפחתי סיור באזור וגיליתי שהצריף כבר לא שם. הסיפור על האוצר הוא פרי הדמיון, אבל הרקע ההיסטורי שלו אמיתי. השכונה שבה הוא מתרחש היא שכונת ילדותה של אמי – שכונת תפר בין תל אביב ליפו. סיפורי הרקע מתבססים על מה ששמעתי מהוריי (אבי גדל בשכונת פלורנטין הסמוכה). לדוגמה: הסיפור על שלויימ’ה שברח מהאנגלים בזמן העוצר − אמיתי. זה היה אחיה הצעיר של אמי (שלחם ב’הגנה’, התנדב לנוטרות, השתתף בקרבות על יפו, התנדב לצנחנים והיה מבוגרי הקורס הראשון ללוחמה
זעירה של צה”ל).
אלי: למה בחרת להתרכז בסיפור כזה על רקע היסטורי?
דב זיגלמן: “בגדול – אני חי תחת הרושם שמרבית הישראלים אינם מכירים את ההיסטוריה של המדינה. זו הסיבה שגיורא ואני בחרנו להתרכז בסיפורים על רקע היסטורי. כך נולד ‘יוסקה מאיור’ וכך נולדו ‘אבירי הכותל’. הוכחות נוספות לעובדה עצובה זאת, קיבלתי במהלך שירות המילואים שלי − כשנפגשתי עם חיילים צעירים. זו הסיבה שאני מנסה להעלות את המודעות להיסטוריה שלנו בעזרת סיפורים לבני נוער”.
אלי: האם אתה חושב לכתוב עוד ספרים מהסוג הזה?
דב זיגלמן: “אם אמצא מו”ל שיאמין בז’אנר כזה של סיפורים, ובעיצוב גראפי מורכב (הכולל מפות, איורים, תצלומים, ותצלומי אילוסטרציה – כדי להעצים את החוויה), הרי שכתיבת סיפור המשך על אותה החבורה – נמצאת כבר בשלבי סיום”.
הספר מומלץ לבני כל הגילאים שיכולים ליהנות לא רק מההרפתקאות אלא גם מהסיפור ההיסטורי המועבר בספר.
נספח : סיפורי הקומיקס של דב זיגלמן ב”הארץ שלנו”
1971 – ‘דבר לילדים’ – ‘אוצר במצולות’. צייר: יוסי שוורץ
1972 – ‘הארץ שלנו’ – ‘יוסקה מאיור’ / חלק I צייר: גיורא רוטמן
1973 – ‘הארץ שלנו’ – ‘יוסקה מאיור’ / חלק II צייר: גיורא רוטמן
1974 – ‘הארץ שלנו’ – ‘אבירי הכותל’ צייר: גיורא רוטמן.סיפור על ימי הצלבנים
1974 – ‘הארץ שלנו’ – ‘מלכודת במצולה’ צייר: גיורא רוטמן.סיפור על פלישה תת ימית ממאדים
1975 – ‘הארץ שלנו’ – ‘אוצר טמון בקרח’ צייר: גיורא רוטמן
ראו עוד על סיפורי הקומיקס של זילברמן ורוטמן:
יותר חסמבאי מהחסמבאים עצמם: הקומיקס של גיורא רוטמן
אודי קין כותב בתגובה בפייסבוק :
בילדותי נהניתי מספר מאותה סוגה שהגיע מפולין. השד מכתה ז’ של קורנל מקושינסקי. כיום מסתבר שמדובר על הכתה השביעית בתיכון, התרגום אז נקט “כתה ז'” הספר נכתב כשנתיים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה ודן באוצר שהוטמן על ידי חייל מצבא נפוליון כמאה ועשרים שנה לפני שיצא הספר.
אולי זיגלמן יסכים להוציא את הספר בהוצאה דיגיטלית? יש כיום מפיצים לספרות דיגיטלית בעברית, כמו למשל מנדלי מוכר ספרים, ואחרים שיכולים גם לעזור ביצירת הגרסה הדיגיטלית כמו בית אוצר ועוד.