אחרי נגיעה מקרית
חַשְׁמַל זָרַם
– יָכוֹל לִקְרוֹת גַּם
בִּפְגִישָׁה עִם מַעֲקֶה.
אֲפִלּוּ כָּל שְׁתֵּי אֲבָנִים
יוֹצְרוֹת נִיצוֹץ.
חֶלְקִיקֵי הַהִסְטוֹרְיָה
לֹא הִסְתַּדְּרוּ
לְטוֹבַת הַמַּגָּע הַזֶּה
בְּקָרוֹב נִשְׁכַּח
אֵיךְ נָצַצְנוּ לְרֶגַע
מָה עָצוּב, אִם כֵּן
בְּרֵיקָנוּתָהּ הַזְּמַנִּית שֶׁל הָאֶצְבַּע.
מָה עָצוּב
שֶׁסְּבִיב אֶצְבַּע צְרוּבָה
הָעוֹר מְחַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ
הטמעה
זְרוֹעוֹת הַתְּמָנוּן שֶׁלִּי
נִפְרָשׂוֹת:
דְּבָרִים שֶׁנָּתַתִּי וְשָׁכַחְתִּי.
סְפָרִים שֶׁדִּבַּרְתִּי עֲלֵיהָם בַּתָכְנִית
שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי שֶׁמִּשֶּׁהוּ מַאֲזִין לָהּ
וְעַכְשָׁו מוּנָחִים בְּמַדָּפִים זָרִים
בְּמִפְגָּשׁ אַקְרָאִי מִתְבָּרֵר שֶׁאֲנִי הֵנַחְתִּי אוֹתָם שָׁם.
קָפֶה שֶׁנִקְנָה לִכְבוֹדִי
וְקָפֶה שֶׁנִּפְתַּח בִּגְלָלִי
כָּאן בְּקוֹשִׁי שֹוֹתִים קָפֶה, וּזְרוֹעוֹת הַנֶּצַח שֶׁלִּי נִמְתָּחוֹת.
בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּכְנָס אוֹרֵחַ
אוֹמְרִים – אָז הִיא הָיְתָה כָּאן קֹדֶם, לְמַזָּלְךָ.
דִּיסְק שֶׁמִּשֶּׁהוּ קָנָה
כְּשֶׁחָשַׁב שֶׁאוּלַי נִתְאַהֵב פַּעַם
וְאַף אֶחָד כְּבָר לֹא שׁוֹמֵעַ
צֶדֶף שֶׁהִשְׁאַרְתִּי שֶׁאוּלַי יִהְיֶה
מְרַגֵּל חָשׂוּף
יֻצְמַד לָאֹזֶן וִיסַפֵּר
מָה חָשַׁבְתִּי.
קְלַיְדוֹסְקוֹפּ שִׁקּוּף-מַרְאָה
הִתְנַפֵּץ וְהִתְפַּזֵּר
בִּלְתִּי נִתָּן לְאִחוּי
אֵלּוּ רְסִיסִים מִמֶּנִּי
אֲנִי זוֹכֶרֶת שֶׁפָּעַמְתִּי בָּהֶם.
הָרֶגַע, אִם כֵּן, הוּא רֶגַע שֶׁל הִתְפַּעֲמוּת.
אֲבָל עַכְשָׁו הֵם חַסְרֵי נְשָׁמָה
וּנְטוּלֵי חַיִּים
עֲזוּבִים כְּמוֹ זְנַב לְטָאָה
שֶׁנָּשַׁר מִן הַגּוּף
שרה
אַחֲרֵי שֶׁפָּגַשְׁתִּי אֶת שָׂרָה
הִתְחַלְתִּי לְסַדֵּר אֶת הַשֵּׂעָר מֵאֲחוֹרֵי הָאָזְנַיִם, כְּמוֹ שָׂרָה
וּבִקַּשְׁתִּי קָפֶה עִם תּוֹסֶפֶת קֶצֶף כְּמוֹ שָׂרָה
וְהָיִיתִי שָׂרָה מְאֹד.
וְחָשַׁבְתִּי שֶׁאוּלַי בְּעֶצֶם
אֲחַפֵּשׂ לִי עֲבוֹדָה חֲדָשָׁה כְּמוֹ שֵׁל שָׂרָה
אַגִּיעַ בְּכָל בֹּקֶר עִם תִּיק קָטָן מֻזְהָב
וְאֶהְיֶה עֵרָנִית וִיעִילָה
וְיָפָה מְאֹד.
כַּמָּה זְמַן בִּזְבַּזְתִּי
וּמֵעַכְשָׁו, בֶּאֱמֶת
לוֹקֵחַ כַּמָּה יָמִים
לַשֵּׂעָר לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ
אֲנִי מִתְעַצֶּלֶת לְדַקְלֵם לַמֶּלְצַר
תּוֹסֶפֶת קֶצֶף
וְשָׂרָה נְמֵסָּה לִי בַּקָּפֵה
וְכָל הַדְּבָרִים הוֹלְכִים אֶל דְּבָרָם.
אלוהי הַמַּעֲנוֹת
מָצָאתִי חֵפֶץ שֶׁאָבַד –
הַיּוֹם אֲנִי חֲבֵרָה שֶׁל אֱלֹהִים.
אֱלֹהִים, אֲנִי אוֹמֶרֶת,
אֱלֹהֵי הַמַּעֲנוֹת
זוֹ לֹא שְׁאֵלָה שֶׁל קִיּוּם-אִי-קִיּוּם
גַּם צְמָחִים בַּמִּרְפֶּסֶת
זְקוּקִים לְמִקּוּם מְדֻיָּק תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ.
גילית חומסקי היא ילידת בני ברק, 1978, ומתגוררת בגבעת שמואל. חומסקי היא בעלת תואר שני במחשבה מדינית מאוניברסיטת בר-אילן. היא פירסמה שלושה ספרי פרוזה שהאחרון בהם, “גחליליות”, ראה אור לפני שבוע בהוצאת “ידיעות ספרים”, וכן שלושה ספרי שירה שהאחרון בהם, “ניקולאס יוז חוקר בקוטב הצפוני”, ראה אור ב-2010 בהוצאת “עכשיו”.
השיר “חית געגוע” ביקום תרבות.
שלושה שירים ביקום תרבות.
הסיפור “רשימת תפוצה” ביקום תרבות.
האתר של חומסקי “רושמת”.
חומסקי בלקסיקון הספרות העברית.
