סחופי הרוחות
לֹא נֶחָמָה, אֱמֶת פְּשׁוּטָה:
גַּם מִמֶּנִּי נִמְלְטוּ סְחוּפֵי רוּחוֹת.
לְמָשָׁל מִטְפַּחַת.
רִחֲפָה לְכַמָּה רְגָעִים
חַסְרַת מִשְׁקָל
רוֹכֶבֶת עַל הָרוּחַ
וְאָז נָחֲתָה חַסְרַת חַיִּים לַאֲדָמָה
עַכְשָׁיו הִיא מֻנַּחַת דּוֹמֶמֶת.
כָּל הַמִּטְפָּחוֹת נוֹלְדוּ לָעוּף.
בְּכָל הַמִּטְפָּחוֹת רָקוּם הַצֹּרֶך
לְהִתְקַפֵּל לְפִסָּה קְטַנָּה, רַבַּת שְׁכָבוֹת
וּלְהֵאָסֵף בְּרַכּוּת
אֶל דַּש חֻלְצָה.
לֹא נֶחָמָה, אֱמֶת פְּשׁוּטָה:
וְיֵש בַּהֶם זִרְעֵי סַבְיוֹן
שֶׁבְּהַגִּיעַ עוֹנָתָם
נִקְלְטוּ הֵיטֵב בַּאֲדָמָה הַלַּחָה
וְנִבְרְאוּ.
עַכְשָׁיו הֵם מַרְכִּינִים רֹאשׁ בְּחִיּוּך
לְמַגַּע הָרוּחַ.
כלמקום
גַּם הַמָּקוֹם הַזֶּה יִהְיֶה מַזְכֶּרֶת
דְּבַר מַה שֶׁפּוֹעֵם יַפְסִיק לִפְעוֹם.
הַמַּדְרִיך יֹאמַר
כָּך וְכָך הֵם הֶאֱמִינוּ
כָּך נָהֲגוּ לַעֲשׁוֹת
הַמְּקוֹמִיִּים
מַה הֵבִיא אֶת אָבְדָּנָם?
מִלְחָמָה, מַהְפֵּכָה, הַמְצָאָה חֲדָשָה
מְמַדִּים שֶׁגָּדְלוּ
אֲבָרִים שֶׁפָּקְעוּ מִשַּׁרְווּל הַיַּלְדוּת.
וּמִמֵּילָא כָּל הַהִסְטוֹרְיוֹת
צְרוּרוֹת יַחַד וּמִסְתַּיְּמוֹת
בְּדִיּוּק בְּאוֹתָה הַנְּקוּדָה.
הָאִיש יְפַהֵק.
הַיַּלְדָּה תִּבְטֹשׁ בְּרַגְלֶיהָ, תִמְשׁוֹך בַּשַּׁרְווּל
תְּמַצְמֵץ נִצְחִית
מוּל הַשֶּׁמֶש.
כלבי השלג
בַּקַּיִץ הִצִּיגוּ
סֶרֶט עַל כַּלְבֵי שֶׁלֶג.
בְּאוֹתָה שָׁנָה
הַיְּלָדִים טָמְנוּ אֲפִיקוֹמָנִים
כִּבּוּ נֵרוֹת עֻגָּה
הִטִּיחוּ עַצְמָם
עַל רִצְפַּת מִטְבָּח
וְרָצוּ כַּלְבֵי שֶׁלֶג.
גּוּרֵי כַּלְבֵי הַשֶּׁלֶג
גָּדְלוּ לְמַמַּדֵי הַחֲדָרִים
הִשִּׁירוּ עַל הַשְּׁטִיחִים פִּסּוֹת שֶׁלֶג
וְאָהֲבוּ אֶת הַיְּלָדִים
וּבַחֹרֶף הַבָּא
כְּבָר הִסְתּוֹבְבוּ בָּרְחוֹבוֹת
שְׁמוּטֵי זָנָב
וְכֻלָּם הֵבִינוּ שֶׁלֹּא הָיְתָה בְּרֵירָה
שֶׁזֹּאת מִלְּכַתְחִילָה הָיְתָה טָעוּת
וְנִזְקְקוּ לְלִטּוּף מְאֹד
יְלָדִים, אַל תִּטְּעוּ בְּכַלְבֵי הַשֶּׁלֶג
הָנִיחוּ לַשֶּׁלֶג אֶת אֲשֶׁר לַשֶּׁלֶג
אַתֶּם לֹא בֶּאֱמֶת רוֹצִים כַּלְבֵי שֶׁלֶג
אַתֶּם פָּשׁוּט חוֹשְׁבִים שֶׁזֶּה יָפֶה.
ניקוד: איתן קלינסקי
גילית חומסקי, ילידת 1978, היא סופרת ומשוררת, בעלת תואר שני במחשבה מדינית מאוניברסיטת בר-אילן. חומסקי פרסמה עד כה שני ספרי פרוזה – "אהבות של אתמול" (2007) ו"במדבר מלון אורחים" (2008) בהוצאת "ידיעות ספרים" – וכן שלושה ספרי שירה. הראשון, "הבוקר של כריסטופר" (2002), ראה אור בהוצאת "גוונים" והשניים האחרונים, "צל התאנה" (2006) ו"ניקולאס יוז חוקר בקוטב הצפוני" (2010) ראו אור בהוצאת "עכשיו".
לאתר של גילית חומסקי, "רושמת": http://www.roshemet.co.il/he/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99
יופי של שירים גילית
אחפש אותם בחנויות
תודה ליקום תרבות
אלה מהשירים הכי יפים של גילית לדעתי. הם מלאי אמירה ומשמעות ובכל זאת פתוחים לפרשנות, לא מתנקזים למסר חד-משמעי, ובשבילי הצירוף הזה תמיד היה מהדברים שהשירה במיוחד מוכשרת לעשות. אני מרגיש שהם מלמדים אותי להתמודד עם משהו, בלי להגיד בדיוק עם מה. אבל ה"מה" לא חשוב. נדמה לי שאצל כל קורא בכל רגע בחייו האתגרים הם אחרים, ובכל זאת שירה כמו של גילית אומרת משהו. יותר מאשר למפות המתארות חלקת אדמה אחת, אלה שירים הדומים למצפנים.
אני מסכימה