גואנגדונג להקת המחול המודרני מסין – בין הגוף לנפש – מאת תמי לוריא

במסגרת פסטיבל ,”מחולוהט” המתקיים כל קיץ בסוזן דלל, הופיעה להקת גואנגדונג שני ערבים ברציפות.

להקת המחול המודרני גודאנדונג מלהקות המחול העכשוויות המובילות בסין. נוסדה בשנת 1992 תחת חסותה של מחלקת התרבות של מחוז גואנגדונג. יאנג Meiqi התמנה לתפקיד המנהל הראשון ווילי Tsao למנהל האמנותי הראשון. המנהל האמנותי הנוכחי Pun סיו-Fai.
מושבה של הלהקה באחד האזורים הנמרצים ביותר בסין.
מהלהקה יצאו כמה מהאמנים המוכשרים והנועזים ביותר בסין. יצירות שנוצרו על ידי הרקדנים שלה, כוריאוגרפים מקומיים, מנהלים אמנותיים ואמנים אורחים בינלאומיים זכו לשבחי הביקורת ולהכרה בינלאומית ומקומית. הלהקה מוזמנת בקביעות לפסטיבלים בינלאומיים ברחבי העולם.הניו יורק טיימס כתב שהיא אחת הלהקות המוצלחות והמבטיחות ביותר בזמננו. 

המופע כלל שלוש יצירות,של שלושה כוריאוגרפים שונים, שהם בעצם שלושה פרקים בנושא: “בין הגוף לנפש”

נגיעהביצירה זו, הכוריאוגרף קסינג ליאנג, אחד הרקדנים המפורסמים ביותר של זמננו וכוריאוגרף מוערך ,נשען על ניסיונו העשיר במחול פיסי ביצירת תנועה המביעה את הטהור התנועתי של אומנות הגוף . “נגיעה” עבודה המדגימה את יכולותיהם המופלאות של הרקדנים.

היצירה נפתחת בקבוצה של רקדנים הרוקדת מול רקדן יחיד. הריקוד מתחיל בפול ווליום של תנועה קטועה, אחידה ולא אחידה.

רקדנית אחת יושבת  ממושכות על הבמה וולא זזהו. היצירה נעה בין תמונות קבוצתיות לדואטים ושלישיות, המבוצעים במיומנות

 מדהימה. הכל מאד דרוך, פיסי , אנרגטי, ומדויק להפליא. סולו ללא מוסיקה חותך ומסיים את היצירה, כאשר רקדנית אחת רוקדת

בקדמת הבמה,מאחוריה כל השאר בשורה חשוכה. 

קול אחר

Beidao, המשורר הסיני, דיבר על התעלות היחסים המורכבים בין אדם לטבע. בהשראת שיריו ,

 הכוריאוגרפית ליו צ’י יצרה תנועה המתארת את השלווה של גלי הים עם להקות של שחפים, והסערה הגואה מתחת. הריקוד  נפתח

באיטיות ובלשכה.התנועה רכה מאד, ומתאפיינת בעבודת רצפה זורמת ומיומנת של הרקדנים, הממריאה לאחר מכן גם לגובה ולרוחב,

כאשר בסופו של הריקוד האנרגיה מגיעה לשיא עצמתה.

הר ומים
 הריקוד השלישי בערב, גם הוא של הכוריאוגרפית ליו צ’י , מתאר את הציור  המסורתי הסיני  בדיו מעל בדים תלויים. הרקדנים,בבגדים לבנים, רוקדים ,כאשר מאחוריהם  סדרה של תמונות מוקרנות על מסכים לבנים היורדים מלמעלה. היצירה מתאפיינת  בתנועה איטית ועדינה, המנסה ללכוד את הנזילות של הדיו, תוך שמירה על איזון הגוף וההרמוניה הרוחנית. היצירה נעה בין התנועה מהפנטת לתנועה אנרגטית זורמת בלתי פוסק