זהו החלק השני בסדרת מאמרים העוסקת באקוודור ארץ באמריקה הדרומית,שהיא בגדר בלתי מוכרת במקומותינו ובנסיונותיו של הסופר ירון אביטוב להציג תרבות זאת לישראל מחד ולהציג את התרבות הישראלית העברית בפני האקוודורים מאידך גיסא.
במאמר זה מספר ירון אביטוב שחי כיום באקוודור תוך כדי גיחות שונות לארצות אחרות ביבשת ולישראל על מאמציו הדו כיוניים האלו.
ירון אביטוב הוא סופר ומבקר, עורך ספרים ואנתולוג, תסריטאי ובמאי.לזכותו נזקפים יותר מ-12 ספרים בעברית וארבעה בספרדית הוא זכה בפרס ראש הממשלה לספרות.הוא הישראלי שנזקפים לזכותו הכי הרבה פרסומים על אקוודור (ולא רק בשפה העברית). מעבר לאנתולוגיות שערך, ובהן פרסם אחרית או סוף דבר, רשומים על שמו יותר מ-60 פרסומים על אקוודור בתחומי הספרות, התיעוד והמחקר, התיירות (עוסק גם בהדרכת מטיילי איכות), הפובליציסטיקה והעיתונות, וכן הקולנוע התיעודי.מעת לעת הוא משמש כפרשן לענייני אקוודור וענייני השעה בארצות נוספות בתכניות יומן החוץ של קול ישראל בעריכת ערן ציקוראל.שני סרטי תעודה בבימויו, "השבט האבוד של לוחה" (75 דקות) ו"נפש עברי" (58 דקות). שניהם עוסקים בתולדות האנוסים.
הוא כותב מסעות ומארגן מדריך טיולים באקוודור.
באשר להמלצות למסלולי טיול באקוודור ולהדרכה אפשר לפנות אליו לדוא"ל: avitovy@yahoo.com
החלק הראשון בסדרה
אקוודורי הכר עברית
מאת ירון אביטוב
כשאבי אליהו היה נער, בימי המנדט, הוא העז לצאת נגד בני משפחתו, שדיברו כולם אך ורק ערבית, וברוח סיסמת אותם ימים, הטיף להם: "עברי, דבר עברית".
אבי, שלמד רק שמונה כיתות, פטפט בשבע שפות, אבל יותר מכול היה גאה בעברית המשובחת שלו. "עברי, דבר עברית" נשארה סיסמתי גם כשאני חי כיום, כמו אבי לפני, בסביבה שאינה דוברת עברית, הרחק מארץ-ישראל של פעם וגם מזו של היום.
אבי יצא נגד כל העולם שדיבר ערבית, אבל אני לא יכול לצאת נגד 400 מיליון דוברי ספרדית, וכל מה שאני מנסה לעשות הוא לקרבם ככל האפשר לשפתי, ולסייע להם למצוא מילים ספרדיות שמקורן עברי (בין השאר שמות משפחה כמו מדינה, ציון, ישראל, מורנו, סלה ועוד). כאומר להם: לטיני, דבר עברית.
המחקר הבלשני הפרטי הזה שאני עושה, הקשור גם לקהילות האנוסים, מעשיר את הידע וגם את העברית שלי, כיוון שאני חופר בשורשיה ומגלה את האילן המשפחתי שלי ושל אחרים. זה אחד היתרונות של דובר עברית בסביבה זרה. גם הספרדית המתנגנת מחלחלת לתוך מנגינת העברית שלי, ואל עולם הדימויים והתכנים של כתיבתי, המקבלים, כך נראה לי, עיצוב יותר לטיני. מאחר שהישראלית המודרנית פתוחה להשפעות אמריקניות ואחרות, מדוע בעצם שהעברית הפרטית שלי לא תאמץ ביטויים לטיניים וגם בשפת הקיצ'ואה האינדיאנית?
,תמונה מאקוודור
אבל יש גם חסרונות, כמובן. אני לא חי בקהילה ישראלית, אלא מוקף בדוברי ספרדית וקיצ'ואה. המגע שלי עם ישראלים ביומיום הוא רופף, כך שהדרך היחידה לשמור על העברית היא או לדבר אל עצמי ולקירות, או לקרוא המון ולכתוב. יום שבו אני מקבל בדואר ספר בעברית, הוא יום חג. גיליתי שריח הדפוס בעברית שונה מריח הדפוס בספרדית. בספרדית הריח הוא, כמדומה, עצי משהו, כאילו העץ לא סיים לעבור את תהליך העיבוד שלו משהפך לנייר, ואילו בעברית אני יכול להריח את ניחוח העופרת של הדפוס כמו ניחוח ההדרים. כשאני מקבל ספר בעברית, בעיקר אם הוא שלי, אני מרחרח אותו כה מקרוב, עד שלרגע אפשר לחשוב שאימצתי את דפוסי הרחרוח של הגיבור העיוור ב"בושם נשים". הוא ריחרח נשים, אני מרחרח ספרים.
מדי יום ביומו אני מתעלם מהקקופוניה הלטינית הסובבת אותי, ומתרגל את היד שלי ואת מחשבתי בעברית. כפי שצריך לעמל את הגוף כדי שלא יתנוון, כך צריך לעמל גם את העברית. זה מזכיר קצת את שיעורי התעמלות הבוקר ברדיו בשנות השישים של מיכאל בן-חנן. אחת, שתיים, שלוש, ידיים מעל הראש, אבל עברית בתוך הראש.
ישראלי שבאוזניו התלוננתי שאין לי כמעט עם מי לדבר בשפתנו, הציע לי לצפות בהופעה של זמרת ישראלית עילגת לשון בקהילה היהודית. אמרתי לו שזו לא בדיוק העברית שהקנה לי אבי, וגם אין זו העברית שאני חפץ ליצור בה, כך שאם זה המחיר שנדרש ממני כדי לשמור על העברית, אולי מוטב שאשכח אותה. אבל את העברית אינני יכול לשכוח. לעתים, באמצע שיחה או באמצע הרצאה בספרדית, עדיין נפלטות מפי מבלי משים חצאי מילים בעברית. נראה שהתוכנה שלי בנויה ככה, ושום דבר כבר לא יעזור. אני כותב עברית, מדבר בדרך-כלל ספרדית וחולם בשתי השפות. לקלישאה אם אשכחך ירושלים עשיתי אדפטציה ל"אם אשכח עברית, תשכח ימיני".
בלילות, אני ממשיך לשנן לעצמי: "עברי, דבר עברית", נזכר שוב ושוב בחי"ת ובעי"ן המושלמים של אבי המנוח, ונרדם לאחר לאחר-מכן כשאשמה ממוזערת נוקפת בי. אמנם כבר כמה שנים לא יכולתי לפקוד את קברו, אבל אני מתנחם בכך שלפחות אני ממשיך לאמץ את משנתו.
ובנתיים אני ממשיך לעבוד על פרויקטים שונים שיציגו את התרבות העברית בפני האקוודורים.ויש כמה וכמה מהם.
.והנה תיאור שלהם ::
פתגם ישראלי שחוק גורס: "שלום שלום ואין שלום". אבל בעוד שהשלום מתרחק מאיתנו בצעדי ענק במזרח התיכון, הוא זוכה לעדנה דווקא באקוודור. יוזמה ספרותית שלי, פרסום של אנתולוגיה בעריכתי בשם "אל ליברו דה לה פאס", ספר השלום, שבה משתתפים 40 יוצרים ויוצרות יהודים וערבים – ספר הרואה אור בשפה הספרדית בהוצאת ספרים יוקרתית באקוודור – זכתה עד כה לתשומת לב רבה של כלי התקשורת המקומיים. כמעט כל העיתונים באקוודור פרסמו בהבלטה ידיעות נרחבות על הספר, והצעד התקבל בברכה רבה. גם הספר עצמו זכה לביקורות ראשונות טובות ולהערכה רבה.
אבל בעוד שבאקוודור העיתונות כותבת בהרחבה על הספר, כלי התקשורת בישראל, שביקרו לא פעם את הממשלה על אוזלת ידה בקידום תהליך השלום, התעלמו עד כה כמעט לחלוטין מיוזמת השלום הספרותית הזו, שאליה הצטרפו סופרים משני המגזרים בחברה הישראלית. רק מעריב הקדיש לספר ידיעה, וכן אתר בננות, אבל לא יותר מכך. גם הוצאות הספרים בארץ לא מגלות בשלב זה עניין רב לפרסם את הספר, כך שהמסקנה היא בלתי נמנעת: כנראה שקל יותר ליזום יוזמות שלום מחו"ל ולא מישראל.
"אל ליברו דה לה פאז", ספר השלום, תורגם על ידי תמרה רחזיק, וראה אור בסיוע הקונסול הכללי של ישראל באקוודור, מר ג'וני צ'רנינסקי, ובסיוע שגרירות ישראל באקוודור והשגריר אייל סלע שהעניקו מלגה לצורך תרגום הספר על מנת שהיוצרים לא יזדקקו לכסות עליות מכיסם. ספר השלום הוצגה לראשונה ביריד הספרות הבינלאומי של קיטו, וערב השקה חגיגי לספר נערך ב-15 בדצמבר בחסות שגרירות ישראל, השגריר אייל סלע והקונסול גלעד ברגר, השנה הוא אמור להיות מופץ גם בארצות אחרות דוברות ספרדית.
"ספר השלום" מהווה דיאלוג ספרותי פתוח, נטול פניות ודעות קדומות בין יהודים וערבים, ומוכיח שהשלום בהחלט אפשרי, לפחות על מדף הספרים. באנתולוגיה, המקיפה ביותר מסוגה של ספרות ישראלית שראתה אור בשפה הספרדית, משתתפים 40 סופרים וסופרות, משוררים ומשוררות, יהודים וערבים החיים בישראל. האנתולוגיה כוללת 360 עמ' ומצורפות אליה פתח דבר, קורות חיים של המשתתפים וניתוח קצר על יצירותיהם שנכתבו על ידי.
בפתח הדבר ל"ספר השלום" בספרדית כתבתי בין השאר כך: "השלום במזה"ת, אם יושג, עשוי לעבור דרך הספרות. בשלב זה, הספרות יכולה לפחות להציע נחמה לקורא, שהדבר בכל זאת אפשרי, ושאסור לאבד את התקווה. אולי הפתרון אינו צריך לבוא משולחן המו"מ הפוליטי, אלא דווקא משולחן הכתיבה הספרותי. משלחות של סופרים ומשוררים משני הצדדים נפגשו כבר לא פעם בעבר, והוכיחו שהדו-קיום הספרותי מוצלח יותר מזה הפוליטי. אולי הסופרים יצליחו יותר מהפוליטיקאים, הנכשלים כבר לא מעט שנים, לחתום על ההסכם המיוחל ולהפוך אותו לבר-קיימא." (עמוד 23).
"ספר השלום" מוקדש לזכרו של נתן יעקובי ז"ל, שניסה בעבר לסייע לי להתגבר על מעקשים רבים שניצבו בדרך לפרסומם של ספרים של ספרות ישראלית בחו"ל, והיה שותף פעיל לחלומי להוציא לאור את "ספר השלום", אך למרבה הצער לא זכה לראותו בדפוס.
להלן המשתתפים ב"ספר השלום", שכולי תקווה שיראה אור בעתיד גם בעברית, לפי סדר ההשתתפות:
סמי מיכאל, סמיח אל קאסם, אילת שמיר, אלמוג בהר, אלי עמיר, מוחמד עלי טאהא, יוסי אבני-לוי, יוסי גרנובסקי, סלמן מצאלחה, רבקה קרן, יצחק אורפז, מירה מגן, איימן סיקסק, שפרה הורן, אהרון מגד, נעים עריידי, ראובן מירן, מואיז בן הראש, איימן אגברייה, לבנה מושון, מוחמד אגואני, בועז יזרעאלי, אבנר שץ, ציפי שחרור, איאת אבו שמיס, אסמה ג'וף, יוסי וקסמן, יעל ישראל, קייס נאשף, יצחק גורן, יחזקאל רחמים, אושרת קוטלר, זהייה קונדוס, אהוד עין-גיל, דאה הדר, פואז מהנא חוסיין, ברוך שמעוני, נגה טרבס, מוחמד ג'באלי וירון אביטוב.
רשימת המשתתפים נקבעה לאחר פניות ליותר מ-80 יוצרים, ערבים ויהודים. לחלקם לא היה סיפור להציע, חלקם לא מחזיקים בזכויות התרגום של הסיפורים שרציתי, וחלקם לא גילו עניין להשתתף מסיבות שונות. אולי זו ההזדמנות להבהיר, שאם נדמה למישהו בעולם הספרות הישראלי, שיוזמות אלה נעשות בעיקר למטרת רווח כלכלי הרי הוא טועה בגדול. ההוצאות הלטיניות דורשות את ליטרת הבשר שלהן כדי להבטיח סיוע לעלויות ההפקה, לספרים האלה צריך להקדיש עבודה רבה, רווחים מתמלוגים אין, לא עבורי ולא עבור המשתתפים, ולעיתים עליי להשקיע, ובעיקר בשתי האנתולוגיות הראשונות, כסף מכיסי. ובכל זאת, ומעבר לכל שיקול כלכלי, היזומה הזו חשובה בעיניי להפצת הספרות העברית באמריקה הלטינית, ואני שמח לגלות שמרבית הסופרים בארץ שאליהם פניתי מברכים על היוזמה. מכל מקום, האנתולוגיות הישראליות שפרסמתי פתחו שערים רבים לספרות העברית באמריקה הלטינית, וחשפו הרבה יותר יוצרים עבריים לקהל חובבי הספרות באמריקה הלטינית, שעד לפרסומן כמעט ולא שמע, או שמע אך מעט, על הספרות העברית, או שמע בעיקר על עמוס עוז, ולמרבה הצער לא על רבים אחרים שיצירתם המשובחת ראויה לתרגום.
"ספר השלום" מצטרף לשתי אנתולוגיות נוספות של ספרות עברית בעריכתי שראו אור בשפה הספרדית בחסות שגרירות ישראל באקוודור: "אל פואבלו דל ליברו" ("עם הספר". התרגום נעשה על ידי מבחר מתרגמים) ו"און סולו דיוס" ("אחד אלוהינו"), שתורגמה אף היא על ידי תמרה רחזיק. בסך הכול ראו אור, ובתוך כשלוש שנים, שלוש אנתולוגיות של ספרות עברית בשפה הספרדית, המופצות כיום בלא מעט מדינות באמריקה הלטינית.
פרסומן של האנתולוגיות של ספרות ישראלית בשפה הספרדית לווה בקשיים רבים, אבל עם צאתן לאור הן זכו להצלחה, והראשונה שבהן, "אל פואבלו דל ליברו", אף התברגה למקום הראשון ברשימת רבי המכר באקוודור. ספר זה, שראה אור בסיוע שגרירות ישראל באקוודור והשגריר דני סבן, משרד החוץ והמכון לתרגום שתרם לו חמישה סיפורים, הופץ גם בארצות לטיניות נוספות. האנתולוגיה השנייה, "און סולו דיוס", מופצת בארצות רבות דוברות ספרדית, כולל בארצות-הברית בשפה הספרדית, והיא סייעה לספרות העברית לתקוע יתד במקומות שבהן היא לא היתה מוכרת. אנתולוגיה זו, שזכתה לסיוע של שגרירות ישראל באקוודור, השגריר אייל סלע והקונסול גלעד ברגר ושל ספונסרים כמו אנדריי כץ, נתן יעקובי המנוח ואחרים.
באנתולוגיה "אל פואבלו דל ליברו" משתתפים הסופרים והסופרות הבאים (לפי סדר ההשתתפות): אהרון מגד, יחזקאל רחמים, יונתן פיין, יצחק אורפז, אור גראור, לאה איני, יורם מלצר, עמוס עוז, אלי עמיר, שולמית גלבוע, מואיז בן הראש, א.ב. יהושע, יגאל סרנה, תנחום אבגר, אורציון ישי, יוסל בירשטיין, יעל ישראל, ירון אביטוב. הספר כולל 374 עמ' וצירפתי לו מבואות וניתוחים שנכתבו על ידי.
באנתולוגיה "און סולו דיוס" משתתפים היוצרות והיוצרים (לפי סדר ההשתתפות): אסתי ג. חיים, אילן שיינפלד, שפרה הורן, יצחק אורפז, מירה מגן, יצחק גורן, נאווה סמל, יהושע בר יוסף, יצחק בר יוסף, אהרון מגד, שהרה בלאו, אורציון ישי, עליזה הרט, רן יגיל, ניצה סלונים, יוסי וקסמן, יעל ישראל, אבשלום קווה, חנה טואג, מואיז בן הראש, לבנה מושון, יחזקאל רחמים, תנחום אבגר, ירון אביטוב וחנה בת שחר. הספר כולל 360 עמ'.
ספרים נוספים במסגרת הפרויקט
בנוסף לשלוש אנתולוגיות של ספרות עברית שפרסמתי בשפנה הספרדית יזמתי כאן פרויקט בין תרבותי ישראל-אקוודור, שבמסגרתו ראו אור ארבעה ספרים נוספים, ובסך הכול שבעה ספרים בספרדית ובעברית, ובתוך כארבע שנים.
בשפה הספרדית ראתה אור גם האנתולוגיה "חרוסלן אן לוס אנדס" בעריכתי ובעריכת המשורר חוליו פאסוס, שבה משתתפים יוצרים ואנשי שם אקוודורים הכותבים מנקודת מבטם על ירושלים וישראל.
שלושה ספרים נוספים תורגמו לעברית הם של ספרות אקוודורית, והם ראו אור במימון מר אנדריי כץ ובחסות שגרירות ישראל באקוודור. להלן שמות הספרים:
האנתולוגיה "ירושלים של האנדים, אקוודורים שכותבים על ירושלים וישראל" בעריכתי ובעריכת המשורר האקוודורי חוליו פאסוס (הוצאת כרמל). תרגום לעברית: לאה פרישברג ותנחום אבגר.
האנתולוגיה "סיפורים מאמצע העולם", בעריכתי ובעריכת קרלוס אאולסטיה וחוליו פאסוס (הוצאת כרמל). תרגום: מואיז בן הראש.
"אינדיאני על ההר", הרומן של הסופר האקוודורי הידוע, חורחה איקאסה (הוצאת כרמל). תרגום: יורם מלצר.
לשלושת הספרים האלה כתבתי פתח או סוף דבר וגם הייתי המלביה"ד. באחד המקרים נזקקתי למאבק עיקש עד שהספר ראה אור בעברית.
יש גם סרטים אקוודור
בנוסף, עלה לאקרנים באקוודור ובארצות נוספות באמריקה הלטינית, גם סרטי התיעודי "השבט האבוד של לוחה"
La Tribu Perdida de Loja, Director – Yaron Avitov
75 דקות), המגולל את סיפורם בעבר ובהווה של האנוסים וצאצאיהם באקוודור ובדרום אמריקה. הסרט מבוסס על תחקיר אישי בן חמש שנים שערכתי בנושא האנוסים באקוודור ובמדינות נוספות. "השבט האבוד של לוחה" מבוסס על מאות ראיונות שקיימתי עם משפחות אנוסים. הוא עוסק בחיי האנוסים בעבר וחיי צאצאיהם בימינו, ומשתתפים בו אנוסים רבים שחזרו לאמונה היהודית וחולמים שהרבנות בארץ תכיר בהם ותסכים לגיירם, וכן קתולים המודעים לשורשי משפחותיהם. בסרט משתתפים גם היסטוריונים, רופאים, חוקרים וכמרים, ביניהם גם ארכיבישוף ידוע המספר כיצד משפחתו הקתולית שמרה בסתר על מנהגי היהדות ובמקום מסתור בעליית הגג גם על תשמישי קודש יהודיים, וכיצד הוא עצמו, בימים שגילה את המוצא היהודי של משפחתו, חבש כיפה והתפלל עם טלית, ואף ניסה להתגייר, אך בקשתו נדחתה על ידי הרבנים. הסרט מציג מחד את מבוכתם של האנוסים, וחייהם המורכבים בין היהדות לנצרות, אך גם הצורך שלהם לחיות חיים יהודיים מלאים ככל האפשר.
"השבט האבוד של לוחה" מצולם אמנם באקוודור, אבל מתייחס גם למדינות נוספות. הסרט הוא דובר ספרדית אבל יש בו כתוביות בשפה האנגלית. אני הוא הבמאי, התסריטאי, העורך והתחקירן של הסרט, שהוצג לראשונה בשבוע הסרטים הישראלי בקיטו ובערים נוספות באקוודור בחסות שגרירות ישראל וכן באופן פרטי באולמות קולנוע רבים, ולאחר מכן במספר מדינות נוספות. בפרו הוא הוצג חמש פעמים בסינמטקים ואוניברסיטאות בחסות שגרירות ישראל וביוזמת סגן השגריר גלי דגן, בגואטמאלה הוא הוצג ב"שבוע ישראל" בחסות שגרירות ישראל, השגריר אלי לופז והקונסול רועי יעקב, וברפובליקה הדומיניקנית הוא הוצג שלוש פעמים בחסות שגרירות ישראל (השגריר עמוס רדיאן והקונסולית רחל בליצר) במסגרת יריד הספרות הבינלאומי ואירועים נוספים.
העניין הרב שעורר הסרט "השבט האבוד של לוחה" עודד אותי לביים סרט תיעודי חדש העוסק בנושא האנוסים, "נפש עברי"
Alma Hebrea, Director – Yaron Avitov
( 58 דקות )
המספר את סיפורם של האנוסים מזווית חדשה ומפתיעה. סרט זה, שאת הפקתו סיימתי בימים אלה ממש, משלים את סיפורם של האנוסים ומתוך היבט אישי של כמה מצאצאיהם החושפים את הדילמה שלהם במלוא מורכבותה. הסרט דובר ספרדית והוא יוצג בהמשך. לפניות באשר לאנתולוגיות ולסרטים אפשר להתכתב איתי באמצעות הדוא"ל:
נספח : עוד מכתביו של ירון אביטוב על אקוודור
רשמים מחייו של גרינגו באקוודור, התפרסם ברשת המקומונים זמן מעריב ומעריב תיירות
אמונה וסיפורת עברית נודדות לאקוודור
ירון אביטוב " למה? כובע!. נשיונל ג'יאוגרפיק , 95: 24, 2006
על ייצור כובעים רחבי שוליים מעלי דקל באקוודור המכונים "כובעי פנמה
ירון אביטוב .פונצ'ו, סומבררו וצ'יצ'ה.. מסע עולמי , 53: 62-68, 2006
לוח השנה של אקוואדור משופע בפייסטות אינדיאניות שונות ומשונות. הסיבות לחגיגות אולי נבדלות מעט זו מזו, אבל העיקרון זהה – שירה, ריקודים, מוסיקה, אלכוהול והמון שמחה ברחובות
, ירון אביטוב .הפסיכולוג של הסומבררו /. מסע עולמי , 61: 76-84, 2007
מולדתה של "מגבעת פנמה" היא דווקא אקוודור. המחבר יצא לגלות את שורשי המיתוס, וגילה שהדעות אמנם חלוקות אך בדבר אחד כולם מסכימים: הסומבררו הוא הרבה יותר מסתם כובע
ירון אביטוב "אוצר הזהב האבוד באקודור ."מסע אחר "
שנה וחצי אחרי שאהובתו הישראלית מתה בגלל עסקת סמים, אדוארדו קיסלמן עדיין בכלא באקוודור
תופעה קובנים נישאים באקוודור עבור אזרחות
בתחום הספרות פרסם עד כה לא מעט סיפורים על אקוודור, ביניהם הסיפור "ארנבות" שהתפרסם בכתב העת "מסמרים" בעריכת אמיר רותם ועלית קרפ, גיליון מספר 8, יוני 2008.
כמו כן פרסם את הסיפור "גשם" בחוברת "מאזניים" בעריכת ציפי שחרור, גיליון 5-6, מרץ 2010
את הסיפור "אקזיט" ב"מטען" בעריכת יוסי גרנובסקי, גיליון 17, קיץ 2010
שני סיפורים באנתולוגיה "ירושלים של האנדים", שעליהם פורט יותר בהרחבה במאמר זה.
וכן סיפורים נוספים, ביניהם "האופניים של אחמד" שהתפרסם לפי שעה רק בשפה הספרדית.
בנוסף, פרסם אביטוב עשרות רבות של מאמרים ורשימות מסע על אקוודור בכל כלי התקשורת בישראל, ביניהם גלובס, הארץ, מעריב ורשת זמן מעריב, ידיעות אחרונות, שם המשחק, מסע אחר ומסע עולמי ועוד. המאמרים עוסקים בנושאים הבאים (בביליוגרפיה חלקית):
ספרות ותרבות, כולל על סופרים מקומיים, וביניהם חוליו פאסוס וראול ואייחו, במאמר שהתפרסם במדור הספרות של ידיעות אחרונות.
מאמר על ההתנסויות עם המו"לות באקוודור בעקבות פרסום האנתולוגיה "אל פואבלו דל ליברו", התפרסם במדור הספרות של ידיעות אחרונות"
מאמרים נוספים על התנסויות עם מו"לים התפרסמו בעיתון "זמן ירושלים" ובאתר "בננות".
מאמרים על ספרות ישראלית באקוודור – אתר "בננות" ואתרים נוספים.
תרבות אינדיאנית ושמניזם, במאמר שהתפרסם במוסף גלובס ובמאמרים נוספים.
רשימות מסע רבות שהתפרסמו במסע אחר ובמסע עולמי, וגם רשימות בנושאי תיירות.
מאמר על אחת ההדרכות שלו במחוזות דרום אקוודור התפרסם בגיליון מאזניים, גיליון נובמבר 2010, בדבר העורכת של ציפי שחרור.
מאמרים רבים על המצב החברתי והפוליטי באקוודור, כולל תיעוד של שני ניסיונות הפיכה נגד נשיאים, שאחד מהם צלח. אחד המאמרים האלה תפרסם בחודש אוקטובר במוסף גלובס.
מאמרים על ישראלים מצליחים באקוודור, שהתפרסמו במוסף גלובס וברשת המקומונים של מעריב.
מאמרים על אסירים ישראליים באקוודור, התפרסמו בשנים האחרונות. האחרונים שבהם התפרסמו במוסף גלובס בחודש מאי ובנובמבר במוסף הארץ.
מאמר אישי על פעילותו כסופר באקוודור התפרסם במוסף תרבות וספרות של הארץ לקראת שבוע הספר בסוף חודש מאי 2010.
מאמרי מחקר על ההיסטוריה היהודית ותולדות האנוסים (
מאמרים על הספורט באקוודור, כולל הופעתה המוצלחת של אקוודור במונדיאל בשנת 2006 וכן דיוקנו של הגיבור הלאומי של אקוודור, ההלך ג'פרסון פרז, שזכה במדליית זהב להליכה ל-20 ק"מ.
מאמרים על אקוודורים בישראל: עובדים זרים וכן על מתנדב אקוודורי שנהרג בפיגוע ליד עזה. מאמר שהתפרסם בהרחבה במוסף גלובס.
ראו עוד על אקודור
המדריך המלא של אקוודור במסע אחר
ראו על ירון אביטוב בלקסיקון הסופרים
וראו על עוד ארצות של אמריקה הלטינית :
[…] ובלוגו, מעלה שורת פוסטים נהדרים על אקוודור. הפוסט השני, עברי דבר עברית, נכתב בידי ירון אחיטוב. איש רוח ישראלי שחי, כותב, מארגן […]
השתתפתי בספר השלום של אביטוב . זה ספר מושקע מאוד ומורגשת הרצינות. הספר גם מעוצב יפה מאוד. חבל שלא מוציאים אותו לאור בעברית.
ירון אביטוב מוכיח שוב שהוא איש מקצוע ברמה גבוהה ביותר ויצירותיו השונות והמגוונות מישראל ומהעולם, איכותיות, מעניינות ומכובדות.
אני מכיר את ירון מאז 1986 ומאז אנו חברים, כך שאני עוקב אחר עבודתו יצירתו זה שנים רבות. הוא רציני, מתמיד, נותן את כל כולו ליצירה ומתייחס ברצינות למרואיינים ולגיבורי סיפוריו. הוא מתייחס ברצינות לא פחותה לעבודתו כעורך ספרים ואנטולוגיות, וכעורך וכותב כתבות עיתונאיות.