כשבא מלאך המוות לבקר בעיירתנו ונכנס לחנות של סולומון קינג, לא זיהתה אותו אסתר ממבט ראשון וגם לא ממבט שני. הוא לבש ז’קט כהה מהוה, חולצה כחולה, ומכנסיים חומים דהים, אמנם היו עיניו אפורות בהירות כעיני חתול, ואישוניו כשני להבים דקים, אך על פניו היה מבט מעט יגע, ומכיוון שעמדה מצידו השני של הדלפק לא הבחינה אסתר בנעליו שהיו שחורות מחודדות ומבהיקות, כאילו צוחצחו ברגע זה ממש, גם לא נתנה את דעתה להבל פיו שריחו כריח הגפרית ולשפתיו שהיו מלאות ומשורבבות, כאילו עוד רגע ייצמדו בנשיקה ללחיו התפוחה של תינוק, או לשפתיה של אישה. מלאך המוות קנה קפה שחור,סוכר, וקילו עדשים אדומות. לאחר ששילם, השתהה עוד רגע אחד והביט בחלל החנות, צנצנות מלאות בכל התבלינים שניתן להעלות על הדעת מילאו את המדפים, ניחוחות של תה, קפה, עלי דפנה, כמון וקינמון מילאו את האוויר הדחוס, במרכז החנות עמדו שקים ובהם גרגירי חומוס, אורז ואגוזים שונים ומשונים. בחלל האחורי, החשוך, אפשר היה להבחין במעורפל בשקים תפוחים המתגבהים האחד על השני עד שכמעט ונגעו בתקרה. “חנות נחמדה יש לך פה” חייך מלאך המוות, “תודה רבה” השיבה אסתר בעת שסידרה את צנצנות הדבש בפירמידה על אחד המדפים. “את לבד פה?” התעניין המלאך, “לא” השיבה אסתר בחיוך, “עוד מעט יחזור בעלי”. “אז להתראות” אמר מלאך המוות ויצא, “שלום, שלום” השיבה אסתר ושבה אל הדבש.

חנותו של סולומון קינג הייתה לשם דבר בעיירתנו, סולומון היה סוחר חכם והגון שידע את נפש לקוחותיו ודאג לכל משאלותיהם. בעזרת קשריו הענפים בארצנו וגם מחוצה לה, ובעזרת שבע השפות שבהן שלט, השיג סולומון סחורות נדירות ומצרכים שכיחים במחירים שווים לכל נפש. יכולת לבקש ממנו תה אנגלי משובח, ג’ינג’ר סיני ממחוז יונאן, או אגוזי מקדמיה מובחרים מאוסטרליה, וכעבור שבוע היה מחכה לך מבוקשך על המדף המיוחד לכך. בני עיירתנו נהגו להתבדח ולומר כי סולומון שולט גם בשפת הכלבים והחתולים, משום שבפתח החנות תמיד רבצו מספר כלבים וחתולים שזכו בליטוף או בזנב דג מלוח. הילדים תמיד הוקסמו מחנותו שבה נהגו לקנות מיני ממתקים צבעוניים שעמדו לראווה בצנצנות זכוכית, ובזמן שלעסו את שרכשו, היו סובבים בין שקי האגוזים והצימוקים ושואפים את ריחות הציפורן והקינמון. מדי פעם היה תועה אחד מהם אל החלל האחורי החשוך, שניחוחות של קמח ודבש עמדו בו בערבוביה משכרת, וכשהיה אובד במבוך השבילים הצרים ששקים מתגבהים מעליהם, ונדמה היה לו כי חרב עליו עולמו, היתה מופיעה ידו של סולומון אי משם ומחלצת אותו מאפילה אל אור גדול. החנות שחלונותיה מאובקים היו, עמדה במרכז מסחרי קטן ושכוח, בסמוך למגרש אדמה פתוח וחום שמימינו עמדו שיכונים נמוכי קומה,ומעבר לו עמד בית הכנסת ‘היכל דוד’ שבו היה סולומון מתפלל מדי פעם. החנויות האחרות שהיו באותו המרכז המסחרי הקטן נרכשו על ידי סולומון והפכו להיות מחסנים המקושרים ביניהם במעין מבוך אפלולי שאת מוצאותיו ידע רק הוא.

שנים רבות היה סולומון גבה הקומה ונאה המראה רווק, לא שחלילה התנזר מחברת נשים, ואפילו ריננו עליו שלא פחות מאלף עלמות חן אחזו בשפמו השחור והנאה, אלא שמעולם לא מצא את זו שבאמת רצה לחלוק את חייה עימו ולהפוך איתה לבשר אחד. “זה כמו דבורה” היו אומרים עליו הבטלנים א’ ב’ ג’ וד’, “כל פעם מוצץ צוף מפרח אחר”. יום אחד בעת שישב סולומון בפתח החנות ובדק משלוח של שקי ג’ינג’ר שזה עתה הגיע מהודו, התגנב לנחיריו ריח בושם עדין, הייתה זו תערובת נפלאה של ניחוח פרחי יערת הדבש ואגוז מוסקט. סולומון הגביהה את מבטו מן הג’ינג’ר ונתקל בעיניה השחורות המאירות של אסתר שהביטו בו מחייכות, חוקרות ונטולות חשש . פניה היו שחומות ונאות, על צווארה ענדה ענק כסף מבהיק משופע בעיטורים, שמלתה היתה צהובה כשמש, על כתפה עמדה ציפור דוכיפת שליקטה פירורי לחם מכף ידה, וצעיף משי  מוזהב וגדול היה כרוך על ראשה במקלעת סבוכה, חבורת חתולים מנומרים סבו סביבה במעגלים מייללים יללות פינוק קלות. סולומון נאלם דום, יופייה של אסתר היה זוהר וקרן ממנה בביטחון של נהר שקט ורב עצמה. משראתה אסתר כי נעתקו המילים מפיו, חייכה אליו ואמרה ” שמעתי על החנות שלך ועליך עוד כשגרתי בשיקגו, עכשיו כשהגעתי סוף סוף למדבר, החלטתי לבוא ולראות את הדברים במו עיניי”.

סולומון עדיין לא אמר דבר ואסתר חייכה ואמרה “אחוד לך חידה ונראה אם תדע לפתור אותה:

תמיד אזלול ולא אשבע

הכל אשמיד, חורבן אזרע

לעד אוכל ולא אחדל

עד כי את העולם אבלע”

סולומון התעשת, הישיר מבט אל העיניים השחורות והשיב ” ברור כשמש, התשובה היא הזמן” מאותו רגע ואילך,זרמה השיחה בין השניים כאילו הכירו האחד את השני שנים רבות. סולומון הראה לאסתר את חנותו על כל אוצרותיה, מגבישי הסוכר ועד לאגוזי המלך, ממקלות הקינמון ועד לתרמילי הווניל השחורים והריחניים, מן הזעפרן ההודי ועד לפולי הקפה ערביקה המגיעים מן הרמות ההרריות של אתיופיה. בסופו של אותו היום ידע סולומון כי מצא את האישה שהייתה מיועדת לו מימים ימימה, וכעבור חודש ימים נקבע מועד חתונתם.

החתונה נערכה בבית הכנסת הגדול ‘היכל דוד’ שניצב מול חנותו של סולומון. לקראת החתונה תרם סולומון כסף רב למען ישופץ היכל בית הכנסת מן המסד ועד הטפחות ואמנם כך היה. נתלו בו נברשות חדשות ונוצצות, חלונותיו הוחלפו בחלונות זכוכית צבעוניים המתארים את נופי ארץ ישראל ואת שבעת המינים וגם ספר תורה חדש ציווה כי ייכתב על ידי סופר סתם ידוע מטבריה. את החופה ערך הרב ארבע על ארבע שהיה קרוי כך על שם הג’יפ המאובק שבו נהג בגאון, ובמוטות החופה הצחורה אחזו הבטלנים א’ ב’ ג’ וד’. סולומון היה אהוב ומקובל על הבריות ועל כן הגיעו לחגיגת החתונה כל תושבי עיירתנו מגדול ועד קטן. לא היה איש או אישה שרצו להיעדר מן השמחה שבה סולומון גבה הקומה ויפה המראה בעל השפם העבות והשחור בא בברית הנישואין עם בחירת לבבו. נכבדי עיירתנו לבשו את מיטב מחלצותיהם, סוחרים  מארצנו ואף מחוצה לה כיבדו בנוכחותם את האירוע, לא נפקד גם מקומם של פקידי העירייה הבכירים ובראשם המיור השחור, אשתו ומזכירתו. כמובן שהגיעו גם הסוחרים הקטנים, בעלי המלאכה הזעירים,החיילים והשוטרים. ילדים התרוצצו הלוך ושוב מכרסמים מן התקרובת וזוחלים תחת השולחנות שהיו מכוסים במפות לבנות, גם  בני קהילתה של אסתר שהגיעו לפני שנים רבות משיקגו לעיירתנו סבבו כחתנים, לבושים בגלימות זהובות ולבנות ופניהם הכהים מאירים וקורנים כירח במילואו. הכלה אסתר הייתה לבושה בשמלה לבנה פשוטה שרק הדגישה את יפי פניה שקרן ממנה כנהר שקט ורחב, וכשהתחילה התזמורת לנגן והזוגות רקדו לצליליה, לא היה זוג מלכותי ונאה יותר בהיכל מסולומון קינג וכלתו אסתר.

כאשר חזר סולומון מעיסוקיו חזרה אל חנותו, נתעכב על סף הדלת ורחרח את האוויר, אדי גפרית דקים פילסו את דרכם אל נחירי אפו הרגישים והוא נדרך. כאשר נכנס אל תוך החנות פנימה שאל את אסתר מי ומי היו בחנות ודווח על הלקוח בעל העיניים האפורות והשפתיים המשורבבות. מה ששמע לא מצא חן בעיניו כלל וכלל ומכיוון שלא רצה להדאיג את אסתר ולהעלות עננת פחד על פניה היפים, רק הזהיר אותה לבל תכניס את אותו האיש בעל השפתיים המשורבבות והעיניים האפורות שוב לחנות מכיוון שהוא “טיפוס שעושה צרות”.

חודשיים ימים שהה מלאך המוות בעיירתנו. הוא שכר חדר עם מטבחון וטלוויזיה באכסניית הנוער ורוב הזמן עיין בפנקסיו, צפה בסרטים ישנים, אכל מרק עדשים אדומות, שתה קפה שחור ועישן סיגריות זולות. לעיתים רחוקות היה יוצא מחדרו כדי למלא את שליחותו שלשמה בא לעיירתנו, וכך קרה שבאותו חודש הלכו לעולמם יום טוב הנגר ואביגיל המורה לתנ”ך. בבוקר המיועד, לאחר הקפה והסיגריה, יצא המלאך מחדרו ופסע ברחובות הריקים והנקיים, אור שמש חמים שטף את המדרכות והבתים הנמוכים, ורוח קלילה הניעה קלות את צמרות העצים, היה זה יום חורף נפלא. מלאך המוות עבר ליד בית הכנסת ‘היכל דוד’ וחצה את רחבת העפר הגדולה שבקצה עמדה החנות של סולומון. דלת הכניסה הייתה פתוחה ואסתר נראתה מוציאה כמה שקי קטניות מן החלל הפנימי אל מחוץ לחנות. מלאך המוות התקרב לאיטו תוך שהוא שולף סיגריה מן החפיסה שבידו. אסתר שעדיין הייתה עסוקה בסידור השקים לא הבחינה בו כאשר הוסיף והתקרב עד אשר עמד מאחוריה ממש ופלט סילון עשן שערפל את נשימתה, כאשר הסבה את ראשה, הבחינה מבעד לעננת העשן בעיניו האפורות ובאישוניו הדקים כלהבים, שתי שפתיו התפוחות התקדמו לעבר שפתיה וביקשו לנשקן, אסתר התעשתה וקפצה לאחור תוך שהיא מתנשמת בבהלה, אך תוך כדי קפיצתה מעדה מעל לשק גרגירי שעועית שחורה שהתהפך ונפלה אפיים ארצה, מלאך המוות התקרב ונשק את נשיקתו הקרה לשתי רגליה שהיו מורמות אל על, רגליה צנחו חסרות חיים על המרצפות המנוקדות בשעועית המפוזרת לכל עבר, לאחר מכן ותוך שהיא צופה בו בבעתה  בעיניה השחורות והגדולות, ינק המלאך מן הסיגריה פעם נוספת, נשף את העשן בסילון ערפילי אל עבר פניה והתקדם במתינות אל שפתיה היפות שנאלמו דום. באותו הרגע ממש הגיע סולומון והכה את מלאך המוות מכה נמרצת בעורפו. מלאך המוות נפל על גבו ולאחר שהתעשת, נסוג במהירות אל תוך החנות כדי להתרחק מסולומון שירה זיקי זעם מעיניו והתקדם לעברו במהירות, תוך כדי התקדמותו וממש בבלי דעת, אחז סולומון בצנצנת דבש שעמדה על אחד המדפים וידה אותה אל פניו של המלאך. הצנצנת  נתעופפה באוויר כחרב המתהפכת, פגעה באפו של המלאך שנתעקם באופן משונה כאילו היה עשוי מגומי והתנפצה על הרצפה, משלחת ניחוחות נפלאים של דבש איקליפטוס בחלל החנות. מלאך המוות הצליח להתרומם ולאחוז ברגלו של סולומון  שניסה לנער אותו ללא הצלחה, שפתיו של המלאך השתרבבו קדימה תוך שהוא פולט אדי גפרית דקים ומתרומם כלפי מעלה אוחז בגופו של סולומון בידיו שהיו חזקות כצבתות ברזל, סולומון ראה כעת את להבי האישונים הדקים מתקדמים לעבר פניו ואת השפתיים התפוחות משתרבבות אל שפתיו, לרגע אחד שנדמה כנצח היה סולומון כמשותק אך במשנהו התעשת ונגח בחוזקה במצחו של המלאך שהרפה מאחיזתו בסולומון שהוסיף ובעט ביריבו עד שזה נפל על שק קמח פתוח והחל משתעל מחמת גרגירי הקמח שחדרו לגרונו. ברגע זה הסתער סולומון על מלאך המוות, אחז בו בחזקה ותחב אותו ראשו תחילה אל חבית שמן זית שעמדה בפינת המחסן, הוא מיהר וסגר את מכסה החבית בחווקיו המיוחדים  ופנה במהירות לאסתר שהייתה שרועה בפתח החנות.

חודש ימים שהתה אסתר בבית החולים אשר בעיר המחוז, טובי הרופאים בחנו אותה מכף רגל ועד ראש ובדקו אותה במיני בדיקות שונות ומשונות אך לשווא, רגליה משותקות היו ולא הייתה להן תקנה, גם נאמר לסולומון ולאסתר על ידי ראש המחלקה שבא לשם כך במיוחד כי מחמת הפגיעה הקשה לא יוכלו להיוולד להם ילדים. כל זמן שהייתה של אסתר בבית החולים סעד אותה סולומון במסירות ולמעט הפעמים המועטות שבהן יצא כדי להזמין עבורה מטעמים מיוחדים ומשקאות מובחרים לא מש ממיטתה יום ולילה. רבים מאנשי עיירתנו הגיעו וביקרו את הזוג בבית החולים ובהם גם ילדים וילדות שזכרו את לבבות השוקולד הבלגי המשובח שהחליקה אל ידיהם בעת שרכשו מן הממתקים הנפלאים שבחנות, ומיטתה של אסתר נראתה כמונחת בשדה של פרחים וטבליות שוקולד, כל אותה העת לא מש חיוכה של אסתר מעל פניה ועיניה השחורות לא הסגירו כלל את המפגש עם הטיפוס בעל העיניים האפורות והשפתיים המשורבבות. ובעת שנשאלה על פרטי התקרית שהובילה אותה לבית החולים השיבה אסתר בחיוך- “היה לנו מפגש קטן עם מלאך המוות אבל סולומון ניצח אותו”.

הזמן חלף, סולומון ואסתר שבו לעיירתנו. בתחילה שהתה אסתר בביתם ואילו סולומון חזר לחנותו שעמדה מסוגרת כל אותם הימים.צירי דלת הכניסה חרקו כאשר נכנס אל החנות, ריח כבוש של דממה ותבלינים דחוסים היה בחלל האוויר העומד. סולומון העיף מבט אל החלל האחורי שבו התגבהו שקי הקמח והאורז במגדלים אפלוליים, לכשפסע אל החלל האחורי של החנות וניער את חבית שמן הזית שבתוכה טמן את מלאך המוות, חש כי החבית קלה כאילו אין בתוכה דבר, הוא פתח את חווקי המכסה בזהירות והרים אותו בבת אחת…החבית הייתה ריקה ורק אד גפרית חזק וצהוב עלה ממנה. סולומון סגר את המכסה במהירות, הידק את חווקיו ונפנה למעשיו. תוך ימים ספורים שיפץ וחידש את החנות, הוא הרחיב את הכניסה ואת השטח שמאחורי הדלפק, ופינה מקום למעבר בין שקי הסחורות והתבלינים השונים כך שאסתר תוכל לנוע בחופשיות בעזרת העגלה החשמלית המיוחדת שאותה רכש עבורה. ובאמת כעבור ימים ספורים שבה אסתר אל השגרה והמשיכה לצידו של סולומון מדי יום לשרת את הלקוחות שחזרו ופקדו את החנות כמנהגם מימים ימימה. הילדים שבו והוקסמו מן הממתקים שעמדו לראווה בצנצנות הזכוכית, ומן הפירות היבשים והמסוכרים שניצבו בתוך סלסלאות קש קלועות, אך במיוחד הוקסמו מן העגלה החשמלית המיוחדת שבה  נסעה אסתר בין משעולי שקי האורז והשעועית. העגלה הייתה מחופה בבד קטיפה אדום ושרשראות פרחים צהובים וכתומים נשתלשלו מן החופה כלפי מטה, פעמון כסף קטן צלצל והתריע כאשר היה אחד הילדים עומד בדרכה, ומידיה עטויות הצמידים המדנדנים זכו הילדים וגם סתם קונים להתכבד בלבבות שוקולד בלגי משובח. לעת ערב ובמיוחד בקיץ בשעה שאחרוני הקונים כבר הצטיידו בקפה באורז ובסוכר וממהרים היו אל ביתם להתנחם מול מסך הטלוויזיה המרצד, ועל כיפת השמיים עוד הבהב דוק סגול של קרני שמש אחרונות, היה יושב סולומון קינג מחוץ לחנותו וצופה אל מגרש העפר הריק שמעבר לו ניצב בית הכנסת ‘היכל דוד’ ומימינו שיכונים נמוכי קומה. על ידו במרכבת מלכות העגלה החשמלית, המחופה בבד קטיפה אדום שממנו משתלשלים שרשראות כתומות וצהובות של פרחים נפלאים יושבת הייתה אסתר ומחייכת אליו כנהר שקט ורחב, כלבים וחתולים סבבו אותם, חלקם יושבים וחלקם עומדים וחלקם דוחקים את ראשם אל ידיהם של סולומון ואסתר כדי לזכות בליטוף או בזנב דג מלוח.

כך חלפו להן השנים, שיבה זרקה בשפמו של סולומון, וקמטים דקים נקוו בזוויות עיניה הצוחקות של אסתר, הילדים שהוקסמו מן הממתקים בצנצנות הזכוכית בגרו ונסעו למרחקים ורק לעיתים רחוקות היו חוזרים לעיירתנו לבקר את הוריהם הזקנים. סולומון ואסתר המשיכו במלאכתם עוד ימים רבים אך כעבור שנים הרבה סגרו את החנות ונסעו מעיירתנו אין איש יודע לאן. ולעיתים כאשר יעברו ילד או ילדה במגרש העפר הריק , על יד חנותו המסוגרת של סולומון קינג, יש ויעצרו וירחרחו לרגע את ריח התבלינים הנפלא העולה מן הפתח, ואם ישתהו עוד רגע קט יגיע לנחיריהם איד קל של ניחוח גפרית.

תגובה אחת

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

תשע + 19 =