על המאמר מאת עורך המדור: תמי כץ –לוריא היא משוררת ואשת מחול ידועה והיא גם מבקרת המחול של האתר ותפרסם כאן רשימות בנושאי מופעי מחול. והנה רשימה ראשונה משלה באתר זה על המופע "ציצושקה " שעוסק בחתולים ובבני אדם ובפחדיהם השונים והמשונים.
אלי אשד.
"תשע נשמות", ביקורת על: ציצושקה/ מאת אודליה קופרברג, תיאטרון תמונע, 23.9.10
"ציצושקה"- חתלתולונת, בהונגרית.
העבודה נפתחת בבת אחת. הרקדנית מאיה ברינר במרכז הבמה, לבדה, נעה בתנועות קטועות וחדות, לא חתלתוליות בכלל, תזזיתיות, ולאט משתלטת על כל חלל הבמה. על פי דברי הכוריאוגרפית, אודליה קופרברג, העבודה מתארת התניות חברתיות וסביבתיות, הכובלות ומגבילות אותנו, מניעות ומדכאות. דמותה של ציצושקה מנסה לפרוץ את הגבולות הללו, החונקים אותה בשריון שלא נותן לה להתבטא. הניסיון לפרוץ את זה מביא להרס עצמי, הכאה והענשה עצמית. רעיון זה מתבטא יפה בריקוד האובססיבי, המזוכיסטי, המאופיין בתנועות החוזרות על עצמן, של הרקדנית. קטע יפה , המשקף זאת במיוחד, הוא הקטע בו לכל תנועה יש מספר, הרקדנית כל פעם מוסיפה תנועה כאשר הספירה מתקדמת, ובכל פעם מתחילה את המשפט התנועתי מההתחלה. ברקע ספירות: 1,2,3,4,5 וכן הלאה.
הדמות הגברית, הנכנסת מאוחר יותר, מתחילה את המחול שלה עם הגב החשוף שלה אל הקהל, בתנועות רכות במיוחד. זה הרקדן ישראל אלוני, המשדר את ההיפך הגמור. הוא נע ברכות, מעכס, מניע את האגן, החזה. מתוך קיומו הרך הוא מנסה לשלוט בציצושקה, והיא נענית להוראותיו. הוא מפעיל אותה מרחוק. אט אט הם מתקרבים פיסית, אך אין שום קרבה ביניהם. בהמשך המחול, היוצרות מתהפכות והיא נותנת לו הוראות. שב, קום, הסתובב, התחל שוב. כך נע המחול בין שולט ונשלט. ההתניות בהן נתון כל אחד מהם, אינן מאפשרות קירבה אמיתית.
העבודה מעניינת, הרקדנים מצויינים. בעת הצפייה, לא התחבר לי כל כך הקשר
בין השם ציצושקה ="חתלתולונת", למה שמתרחש בעבודה. בסוף המופע קראתי מה שכתבה הכוראוגרפית בתכניה:
"אני מפחדת מחתולים, אולי בגלל הספונטניות, האינסטינקטים, היצריות הלא מאופקת, הקלילות האלגנטית והחשדנות. אני אוהבת אותם בדיוק מאותן סיבות. למדתי, בשביל שיהיו לך 9 נשמות, תמיד צריך לנחות על הרגלים".
הכל טוב ויפה, אבל חבל שאי אפשר להבין את זה לבד, בלי התכנייה.
ראו עוד על ציצושקה :
