"השונאים" נגד "המחבלים ":מלחמת הרבנים.

 

הלויית הרב אלישיב בידי רבע מליון אנשים.

הרב אלישיב מנהיג העדה החרדית הליטאית הנחשבת לזרם המרכזי והחשוב והמשפיע ביותר ביהדות החרדית  נפטר.  וכעת מתחולל מאבק בין שלושה יורשים שלו ומאמר זה מנסה לבחון כמה אספקטים מעניינים של מאבק זה שכולל  סכסוך  פנימי בהנהגה בעלת הגיל הגבוה ביותר   בתולדות המין האנושי   את עלייתן על הבמה הציבורית הכללית של שתי מפלגות חדשות בציבור הליטאי  כל אחת מהן בעלת שם ילדותי במיוחד .האחת נקראת "השונאים " והשנייה נקראת "המחבלים ". .

תחילה יש לציין שאני  רק משקיף  חילוני מבחוץ.נכון אני צאצא של האנשים שיצרו את כללי המאבק בקהילה הליטאית  אני צאצא ישיר של הגאון מוילנא שמי שעומד בראש הקהילה הליטאית  כיום  נחשב כיורשו וכממשיכו  עלי אדמות  ושל  וזאב וולפנזון כותב  מגיה בעיתונים הראשונים של ירושלים  אחד מאלו שיצרו את צורת הכתיבה  בפשקווילים ובעיתונים החרדיים   שתופסים כיום מקום מרכזי במאבק. 

מן הסתם אם הייתי גדל כחרדי הייתי כיום משתתף פעיל ונלהב במאבק..אבל גדלתי כחילוני כך שאיני מכיר באמת את העולם הזה מלבד כמשקיף שאוהב להסתובב בחנויות הספרים בירושלים ובבני ברק.מקורות המידע שלי  כמשקיף מבחוץ הם  עיתונות חרדית ואתרים באינטרנט ובראשם האתר "בעולמם של חרדים" l/ ודע מה שתשיב של חיים  שאולזון,חדשות וידיעות ורכילויות   על  המתרחש בעולם החרדי.אתר  שהוא רחוק מאוד מלהיות אובייקטיבי שכן שאולזון הנ"ל עיתונאי חרדי וותיק הוא תומך נלהב של אחד הצדדים הצד של הרב שטיינמן אבל בכל זאת מביא מידע רב שממנו גם   משקיף מבחוץ יכול  ללמוד הרבה ולהסיק מסקנות כלשהן גם תוך הכרה של חוסר האובייקטיביות המוחלט  שלו.

אז מה אפשר לדעת על מלחמת הרבנים המתחוללת כיום בעולם החרדי הליטאי?

לאחר מותו של הרב אלישיב בגיל 102 יש שלושה מועמדים להחליפו. ויש משמעות לתואר שכן מי שמתקבל כמנהיג העולם הליטאי הופך לפוסק הסופי בכל ענייני מפלגת "דגל התורה " בכנסת וכתוצאה לבעל קול חזק בפוליטיקה הישראלית.  

המנהיג החדש

המחליף הרשמי כמנהיג הקהילה הליטאית  הוא הרב  אהרון יהודה שטיינמן לשעבר מורה הצעירים בישיבה חשובה ביותר בבני ברק ישיבת פוניבאז' .

הוא נחשב למנהיג המשותף של הקהילה הליטאית ביחד עם  הרב אלישיב לאחר מות הרב שך.אבל מחל על כבודו והסכים שמושכות ההנהגה יעברו לידי הרב אלישיב. הרב שטייינמן הוא אדם סבלני מעין כמוהו. הוא חיכה במשך יותר מעשור שההנהגה המלאה תעבור אליו "באופן טבעי ". וזאת לבסוף היגיעה.  

 הרב שטיינמן  הוא בן 98 וזה הופך אותו למנהיג החדש הזקן ביותר בהיסטוריה של המין האנושי.זה אומר שמן הסתם בהתאם לתקדימים של המנהיגים הקודמים הרב שך והרב אלישיב  שנפטרו כל אחד בגיל 102 או 103  איש לא מצפה שימשיך להנהיג יותר מ4 -5 שנים נוספות אם כי כמובן לאור העלייה בתוחלת החיים  הוא יכול להפתיע את כולם ולהמשיך להנהיג גם עד נניח  גיל 110 ולשבור שיא נוסף בהיסטוריה האנושית.  

הרב  שטיינמן נחשב בדרך כלל לליבראל יחסי אם כי האינטרנט מלא בהצהרות פנאטיות שלו מהזמן האחרון שאינן מעוררות אמון רב בפשרנותו .    למשל על כך שרוב הגויים הם רוצחים וגנבים    הצהרות שכנראה נועדו להרחיק אותו מהאשמה שהוא ליבראלי והן אינן אומרות הרבה לזכותו של הרב שטיינמאן.כמובן בקהילה החרדית הקיצונית הן רק תורמות לו.

יורש העצר

הרב חיים קנייבסקי יורש העצר של הרב שטיינמן.

תומכיו –מריציו של הרב שטיינמאן  שבראשם עומד   מיליונר חרדי  אמריקני  (""טייקון " בעגה החילונית "נגיד" או "גביר " בעגה החרדית )  בשם שמעון גליק לא סומכים על  אריכות ימיו של הרב שטיינמן וליתר ביטחון העמידו לצידו את הרב  חיים קנייבסקי הצעיר והנמרץ , רק בן 84 כמספר 2 הרשמי שלו ולמעשה כמי שיחליפו כשיהיה צורך בכך,מן הסתם בעתיד הלא רחוק לאור גילו המתקדם של שטיינמן. . .

חיים קנייבסקי שהוא גם בעל ייחוס גדול כחתנו של  הרב אלישיב היה זה שמינה את שטייינמן במכתב שכתב שבו קרא למנותו כמנהיג במקום אלישיב בזמן שזה ישב מוטל חולה.ובכך מינה את עצמו כמספר 2 והמחליף הרשמי של  הרב שטיינמן כשזה שוב לא יוכל לתפקד בעוד כך וכך שנים.ניתן לשער שכשזה יקרה יופיע רב אחר שיקרא אז  במכתב דומה למנות את   הרב קנייבסקי  למנהיג וזה יהפוך את אותו רב אחר אוטומאטית למספר 2 וליורש המיועד.

המושך בחוטים בכל פעם  ניתן לשער יהיה אותו מליונר חרדי שמעון גליק.

הנגיד

 .

שמעון גליק מיליונר חרדי אמריקני ,המושך בחוטים מאחורי הרב שטיינמן והרב קנייבסקי.

השתלטותו של הרב  שטיינמאן הייתה  תקשורתית בלבד אבל זה מספיק.   תומכיו ובראשם אותו מליונר חרדי שמעון גליק  השתלטו מבפנים על העיתון "יתד נאמן "ששימש כממליך המלכים הרשמי בציבור הליטאי.

לפי דיווחיו של שאולזון  הרב שטיינמאן הודיע לתומכיו עוד לפני שנים שבעיניו "יתד נאמן " גרוע יותר מ"ידיעות אחרונות"  והוא לא יכניס אותו לביתו. לפחות אחת הסיבות לכך מסתבר הייתה סירובו של העיתון לכנות אותו בתואר "מרן " התואר האולטימטיבי של רב בעולם החרדי דבר שנראה כחוצפה שאין כמוה.

תומכיו של הרב שטיינמן כתוצאה  עשו  מעשה והשתלטו על העיתון מבפנים "השתלטות עויינת " ,  לטענתם בהוראתו של הרב שטיינמן.יותר סביר להניח שהרב בן ה98 רק תמך בפעולה שלא הייתה יוזמתו שלו ( לדעתי ספק רב אם הוא היה מעלה משהו כזה על דעתו ביוזמתו )  אלא יוזמת תומכיו "אנשי העולם הגדול" המומחים בהשתלטויות עסקיות.  בעיתון התחולל קרב של ממש כאשר מתנגדיו של שטיינמן בעיתון ובראשם העורך נתן "נטי " גרוסמן סירבו לפרסם את המכתב של קנייבסקי.

זה כלל מאבק בין מאבטחי שני הצדדים, מזכירות נכלאו בחדריהן  וגרוסמן וצוותו האנטי שטיינמני פוטרו כולם והוחלפו בתומכי  הרב שטיינמן.

מכאן ואילך איש לא העז להזכיר שם את שמו של הרב שטיינמן בלי להוסיף לו את התואר "מרן".  

פשקוויל שפורסם לאחר סילוקו של עורך "יתן נאמן " ממשרדיו.

העניין נתון כעת לדיון בבית משפט חילוני  משום ששני הצדדים לא סומכים על האובייקטיביות של בית דין חרדי בעניין רגיש  זה .אבל תומכי הרב שטיינמן הם כרגע השולטים ב"יתד הנאמן" וכתוצאה בתקשורת של העולם החרדי. אך  זה השתנה בימים האחרונים.

היריב

היריב הנאבק על השליטה בקרב הליטאים הוא הרב שמואל אויירבאך היחסית צעיר רק בן81 !

וזה חיסרון גדול בקהילה החרדית שבה גיל כזה נחשב לצעיר ואחד הטיעונים החזקים של מתנגדיו של אויירבאך  הוא על חוצפתו של הרב אויירבאך כלפי  הרב שטיינמאן שהיה מורו בישיבה(!) .

( לשם השוואה הגאון מוילנה נפטר בגיל 77 שנחשב בזמנו זקן מאוד אבל היום היה נחשב צעיר ממש בחברת הרבנים הליטאיים ).

הוא בניגוד לרב שטיינמן הנחשב ל"ליברל יחסי"  ידוע בקנאותו ודקדקנותו הקיצוניים ובדרישתו התקיפה להסתגרות חרדית מוחלטת , ולכן רואה את עצמו כממשיכם החוקי של הרבנים שך ואלישיב.   

האיש שבצעירותו נמשך לחסידות ברסלאב הצהיר בעבר  באוזני תלמידים  שהוא אינו מאמין שסבו של נחמן מברסלב הבעש"ט מייסד החסידות התקיים אי פעם אלא היה המצאה של כמה כותבים מאוחרים. מן הסתם יש לו נימוקים טובים להצהרה כזאת שגם החוקרים החילוניים אינם תומכים בה.  בעולם החרדי ההצהרה עוררה סערה ונשמעה הערה שאם כך אולי גם הגאון מוילנה לא התקיים.  

דבר שאכן מעמיד בסימן שאלה את כל עצם קיומה של השושלת המשפחתית  של כותב שורות אלו.

אולי  גם בתגובה על כך הכריז הרב קנייבסקי יריבו של אויירבאך שעל אויירבאך יהיה להיכנס לביתו על ידיו ועל רגליו ולבקש  ממנו מחילה על כל התבטאויותיו.

תומכיו של הרב אוירבעך שסולקו מהעיתון "יתד נאמן "הקימו בתגובה עיתון משלהם "הפלס" והקמה זאת לוותה בקשיים שכן הנגיד  העשיר  גליק  , היציע למדפיסים סכום כפול ממה שקיבלו מהפלס אם לא ידפיסו אותו וכך יערערו על מנהיגותו של הרב שטיינמאן ומנהיגות יורש העצר  הרשמי הרב  קנייבסקי .אבל העיתון יוצא כעת לאור.  המאבק מן הסתם ימשך עוד שנים.

היריב האמיתי של אוירבך אינו הרב שטיינמן שאת סמכותו הוא לא יכול באמת לאתגר אלא יורש העצר מטעם ,הרב קנייבסקי ,והמאבק האמיתי יתקיים במשך השנים הבאות   בין שניהם ,אלא עם כן  מה שגם כן  אפשרי אחד מהם יהפך לבלתי כשיר או ילך לעולמו לפני הזמן.ואז השני יהנה מהמנהיגות.

לכמה שנים בודדות לפחות.

שורשי המאבק

ישיבת פוניבאז' בני ברק מקום צמיחתן של שתי מפלגות חדשות בציבור הליטאי "השונאים " ו"המחבלים "

למה השנאה הזאת בין שני הצדדים?

 :מסתבר שאלו הם לא רק מאבקי כוח רגילים בין יריבים להנהגה.

 יש להם שורשים עמוקים בישיבת פוניבאז' בבני ברק.שם התחולל במשך  שנים רבות מאבק  מנהיגות  בין שני צדדים שאחד מהם ניתמך בידי הרב שטיינמן. מה בדיוק קרה  שם ? באמצע שנות ה-90, לאחר שראש הישיבה הרב אברהם כהנמן  חדל לתפקד בשל מצבו הבריאותי, החלו מאבקי ירושה חריפים בין בנו הרב אליעזר כהנמן ובין בעלה של ביתו הרב שמואל מרקוביץ שלצד כל אחד מהם עמדו בכירים בעולם החרדי  הרב שטיינמן תמך בכהנמן בעוד שהרב אויירבך תמך במרקוביץ..    לבסוף בבוררות שהתקיימה בין שני הצדדים, , קיבל הרב כהנמן את הבעלות על המוסדות הפיזיים של הישיבה, ולרב מרקוביץ ניתנה סמכות רוחנית לצד ראשי הישיבה האחרים. לאחר ששני הצדדים לא הגיעו להסכמה נחלקה הישיבה לשתי ישיבות נפרדות, בראשות האחת עומד הרב מרקוביץ ובשנייה הרב אדלשטיין והרב פוברסקי

.הסיבות למאבק נשכחו במשך השנים בידי רוב הציבור   אולם כתוצאה נוצרו בין תלמידי הישיבה  שני צדדים שכל מי שנכנס ללמוד בישיבה היה חייב לחבור לאחד מהם.  אלו היו  "השונאים " תומכי הרב שטיינמאן ו"המחבלים " תומכי מתנגדיו   אנשי שני הצדדים האלו שבמקור היו בסך הכל תלמידי ישיבה אחת בבני ברק השתלטו במרוצת הזמן על התקשורת החרדית וכעת על המאבק הכלל ליטאי על ההנהגה   והפכו אותו להמשך ישיר של אותו מאבק נשכח  ושניהם ממשיכים לכנות עצמם באותם כינויים ילדותיים ישנים .

.הרב אויירבאך לדברי שאולזון מגדיר את עצמו כ"נציג המחבלים".וכך יריביו רואים את עצמם כממשיכים את הקו של "השונאים".

האומנם ?האם ייתכן שרב חרדי בין 81 יזדהה כל כך עם מאבק של תלמידי ישיבה עד שיגדיר את עצמו כ"מחבל "?

ייתכן בהחלט ששאולזון שככל הנראה הוא "שונא" מגזים כאן במכוון בכך שהפך את הרב אויירבאך ל"מחבל "בעיני עצמו.  אבל לכל הפחות אפשר להסיק מזה שעבור קוראיו החרדים של שאולזון הגזמה כזאת לא נראית כדבר מופרך ודברים מסוג זה  שרב בן שמונים יזהה את עצמו עם מאבק  סמכויות נשכח בישיבה , אכן קיימים בעולמם.

וכל זה אפשר להסיק כמה דברים מעניינים.

מאחר שהמאבק אינו בבחירות דמוקרטיות המנצח  והמנהיג הוא  מי שמחזיק בכל התקשורת העוצמתי יותר שבשלב זה הוא "יתד נאמן ".אך ה"פלס " ינסה לתפוס את מקומו. האם יצליח ?

 

מנהיגיו התקשורתיים של המאבק הם תלמידי ישיבת פוניבאז' לשעבר "השונאים " ו"המחבלים" שתי מפלגות חדשות בשיח של הציבור הליטאי  שהפכו מאבק קיקיוני על סמכויות בניהול ישיבה למאבק נצחי שימשיך כנראה עד שכל הנוגעים בדבר ימותו בגיל 120 ואולי גם מעבר לזה עם התארכות תוחלת החיים .

ראוו גם

מאבק הירושה

 

 

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך יהדות, תקשורת עם התגים , , , , , , , , . קישור קבוע.

16 תגובות על "השונאים" נגד "המחבלים ":מלחמת הרבנים.

  1. פינגבאק: מלחמת הרבנים הליטאיים « המולטי יקום של אלי אשד

  2. מאת ג רפאל:‏

    האם באמת יש חשיבות למתחולל בקרבם. [פרט להשפעה פוליטית על המפלגות החילוניות- וזה באשמתן הן]
    החרדים הללו הם מיעוט קטן [אמנם קולני] בעולם היהודי וסופם להתנוון ולהיות כשומרונים וכקראים -פעם המון רב והיום?

  3. מאת אליהו החמוץ:‏

    תודה. מאמר מרתק.

    • מאת צודקים אבל....:‏

      אני לא מאמין שאין פה גיחזים פושעים למיניהם שמטעים את גדולי הדור. אני בן תורה ונשמע להוראות גדולי התורה בכל דבר ועניין ועד היום צרם לי לשמוע את אלה שאומרים "מטעים את גדולי הדור", אבל מה שקורה פה אין לי הסבר אחר … וזה ההסבר הכי פחות פוגע בכבודם של גדולי הדור.
      לפלג ישיבות, לזרוק אברכים מכוללים, מלמדים מת"ת, ביטול תורה דרבים, לקרוע משפחות, להתיר א"א לעלמא רק בגלל שמישהו הצביע למפלגת בני תורה ??? לאן הגענו ???מצביעי בני תורה פסולים לעדות ??? אז האם מישהו מוכן שבנו יתחתן עם אשת איש רק בגלל שעדי הקידושין היו מצביעי בני תורה ??? נמאס כבר מהמחלוקת השחור הזה.
      אם אלה לא מעשיהם של ה"גיחזים" השוטים אז מה זה ???..הלכות חנוכה החדשה שו"ע סימן תשע"ד (תהא שמד על דורינו?) ….ובו סעיף אחד…א) אין לשחק בסביבון העשוי מ"עץ": הג"ה: ואם ח"ו נאנס ועבר, וכן אם אחד מהילדים נכשל במשחק סביבון מ"עץ", (עבירה שאפילו יום הכיפורים אינו מכפר) יש לדון על כשרות הנרות שהדליק, ועל הילד, ומשפחתו, ומחמירים להדר ע"פ מורינו שליט"א, להדליק שנית בלי ברכה, וכן יש להזהר לא לומר בשעת הכנסת ספר תורה כל שמונת ימי חנוכה, הפסוק עץ חיים היא וגו' בין בשבת בין בחול. וע"כ למהדרין מן המהדרין עצה טובה, להוציא את כל הסביבונים העשויים מ"עץ", מהבית היהודי, מהבני תיירה, מהתלמוד תורה, מבית יעקב, מהישיבה, מהכוללים, והחיידר וכו' עד מקום שידו מגעת, ואם עברו כמה ימים ולא הוציאם צע"ג לדינא. ובאם ימצא סביבון מ"עץ" אצל ילד שהגיע לחינוך יעשה שאלת חכם מיד, וכן נוהגים בבני ברק. (פשוט קראנקע מענטשען) נמאס כבר מהמחלוקת השחור הזה.

  4. מאת אלי אשד:‏

    בנתיים זה לא כל כך ברור שהחרדים מתנוונים ונעלמים.בירושלים למשל חלק גדול מבתי הספר הם עבור ילדים חרדיים והילדים החילוניים הם בגדר מיעוט.

  5. מאת צביקה:‏

    מעניין, אבל מרפרף מלמעלה בהסברת הרקע של "המתמודדים".
    אני לא מספיק מבין בזה, אבל אם אני לא טועה:
    - הרב חיים קנייבסקי הוא בעל יחוס בעצמו – בנו של רבי יעקב קנייבסקי "הסטייפלער" – תלמידו נאמנו של החזון איש – המנהיג הגדול של היהדות החרדית בארץ ישראל בימי המנדט וראשית המדינה, שיש אומרים שהוא עיצב את "חברת הלומדים" של אחר השואה.
    - הרב שמואל אויירבך הוא בנו הרב שלמה זלמן אויירבך – "גדול הפוסקים" הקודם לרב אלישיב (אם כי מעניין שהוא הרחיק את עצמו מפוליטיקה, ובאמת התמקד רק בפסיקה. היה מקובל ואהוב על ציבורים רבים, הרבה מעבר לעולם החרדי).

    אני גם לא בטוח עד כמה זה משפיע, אבל ר' חיים הוא בני ברקי, ואילו ר' שמואל ירושלמי.

  6. מאת יצחק בר-גבע:‏

    גילוי נאות: אני חובש כיפה (סרוגה), שומר שבת, מהנדס חוקר תקשורת ממוחשבת, מודרני כמוכם אם לא למעלה מכך, שורץ 18 שעות ביממה באינטרנט. דרכה של העולם החרדי אינה דרכי, אבל לא מזיק מדי פעם לגלות טיפה של יושר והערכה. כעת…
    במחילה מכבודכם, מה הופך את אופי הכתבה וחלק מהתגובות ל"חילוני מובהק", אם לא מימד ה"כאן ועכשיו". עצם המינוח "מאבק" לקוח מלקסיקון החילוני בו המתמודדים על כבוד ישרפו כל הונם, לא יחסכו כל שביב של רגע חשיפה, עסוקים מבוקר עד ערב בלהדליף הדלפות משחירות על יריביהם. כל זה כדי להתחמם למשך שנים מעטות תחת אור הנעים, שריד תענוגות עולמות עליון משבעת ימי בראשית של זרקורי התקשורת והמדיה ההמונית. ואחרי הסתלכותם? שאלה רטורית. כמה אלפי תלמידים חילוניים עסוקים מבוקר ועד ליל בלימוד מקורות ומידותיהם של גדולי תופסי הבמה הפולוטיים, התרבותיי של כוכבי עליון אשר לא יצא גליון עיתון ללא שמותם בכותרות או שלא חלף יום ושמותם לא הוזכר בראש לפחות ממהדורת חדשות אחת באותו יום? כמה?
    ואילו פה? בהינף יד מוזכר גילם המופלג של המנהיגים כאילו שבעוד שנים מעטות הם ייעלמו מן העולם ולא ייזכרו עוד, כאשר האמת הפכו ב-180 מעלות. הרב אלישיב זצ"ל תופס מקומו כעת בין שורות האחרונות של בתי מדרש של מעלה כמצטרף צעיר כאשר דרכו לגדולה אמיתית רק עכשיו מתחילה. פסקי ההלכה שלו והנהגותיו יילמדו בשקיקה בעוד מאה ובעוד מאות שנים יותר מכל תופסי כותרות מהדורות החדשות החולפות אצלנו בהבזק היוםיומי.
    צוטטה עיתונות חרדית. אמת, גם אצלם הרחוב תוסס וגועש עם עיסוקים אקטואליים. גם, שומו שמיים, יש פגמים בהתנהלותם הציבורית ואפילו חוקרים מכובדים גילו לאחרונה שהם אינם מלאכים. כאן נגמר ההבדל. ומדוע? משום שעם כל הכבוד לצד הגלוי, הצד העיתוני/תקשורתי עליה מבוססת הכתבה, זה אינו אלא שכבת כסוי דקיקה חיצונית אצלם כאשר עולמם מרוכז בעולם התוכן, פנימה, עולם התוכן שבו אותם ענקים לא מסתלקים אחרי מותם, אלא דווקא מתגדלים והולכים.
    הלוואי אצלנו (ללא קשר איזו "אצלנו" מדובר) שיהיה למנהיגינו, לערכינו, טפח מאחיזה בנצח כמו אצל אחינו החרדים. אך בעצם, יש. כי בראיה עמוקה "הם" של היום, הינם ה"אנחנו" לאורך הדורות. ה"הם" כאילו, החרדים, שומרים עבורנו את הגחלת שתהיה נחלתם של נינינו ושל בני ובנות נינינו, בו רבנים זקני עולם בזמן כתיבת הכתבה הזו יהיו מוכרים כצעירים ורעננים בעוד מאה ובעוד מאות שנים ומי יזכור את ה"כוכבים" של עיתוני היום?
    אל דאגה. צעצעינו לא יהיו חרדים (על פי דפוס של היום) וגם צעצעיהם עלולים להיות יותר ציונים מהציונים של היום. הקווים זזים מדור ודור. ערכי נצח נשמרים. מי שכנה עם עצמו ומעוניין לבדוק מוזמן לעשות כן. הכותב המכובד עצמו הזכיר שהוא צעצע של הגאון מווילנה מבלי שחש צורך להסביר לקוראים מי היה האיש הזה. על כמה מהעסקנים, הפולוטיקאים וה"כובבים" של הדור ההוא (ובאמת לא חסרו) אפשר לומר דבר דומה?

  7. מאת אלי אשד:‏

    תודה על התגובה המפורטת אבל כמה הערות .
    הכתבה לא התיימרה לתת תיאור מפורט של הנעשה בעולם החרדי היא רק הצביעה על כמה תופעות שאולי אינן עמוקות אבל צוברות תאוצה ולכן מן הראוי להצביע עליהן.
    למשל שמאחורי הרב שטיינמן וכנראה גם מאחורי יורשו הרב קנייבסקי עומד איש עסקים חרדי אמריקני בשם שמעון גליק שהוא שמנהל אותם בכך שהוא למעשה "מריץ " אותם להנהגה. ועשה זאת דרך השתלטות עויינת על העיתון המרכזי של הציבור הליטאי חרדי "יתד נאמן "..רעיון ההשתלטות יוחס בתקשורת החרדית לרב שטיינמן ,אבל אני מניח שהקוראים יסכימו עימי שכל טענה כזאת לגבי רב ישיש בן 98 היא בגדר בדיחה לא מצחיקה הרבה יותר הגיוני להניח שהיוזם לאורך כל הדרך של ההשתלטות העויינת על כלי תקשורת מרכזי היה אותו איש עסקים.
    .איש העסקים הזה לא מוזכר כמעט בכתבות בתקשורת החילונית על הרבנים הנ"ל מן הסתם בגלל שהוא אינו מעוניין בכך. .
    אבל ההיגיון אומר שהוא מן הסתם לכל הפחות בעל השפעה מרובה על שני הרבנים הישישים. לא פחות מהנכדים והעוזרים ( שכן מוזכרים בכתבות בנושא ).
    מיהו ?
    מהו ?
    מהם דעותיו ?
    באיזו צורה הוא משפיע על הרבנים המכובדים ואולי מכוון אותם בצורה הרצויה לו בהתאם לאינטרסים משלו ?
    לדעתי יש מקום לדון בנושאים כאלו לגבי אנשים שמכוונים ציבור של אלפים ושבכמה מקרים דיעותיהם ( כמו בנאום ארסי של הרב שטיינמן כלפי מי שאינם יהודים ) נראות כראויות לויכוח ולהתנגדות. .

  8. מאת Jnur Scur:‏

    אלי, שלום.
    כתושב בני ברק, בוגר עולם הישיבות הליטאי, אני קורא את המאמר, ונדהם מכמות הטעויות הכתובות בו, הן מבחינת העובדות, והן מבחינת הפרשנות.
    בדבריך ניכר שהינך אדם ישר והגון, אך דא עקא, ניזון ממקורות לא ישרים ולא אמינים, ובמחיר הכל כלול יש לכלול באותם מקורות גם "שכל עקום". (קרומקייט).
    אינני צד במחלוקת הנידונה במאמרך, אם כי גם מבלי לנקוט עמדה, ברור שגם מבלי שארצה, יש לי השתייכות כלשהיא לאחד הצדדים… כלומר, מחנה הרב שטיינמן. עם זאת אני מעריץ ומכבד גם את הצד השני.
    לכאורה, הייתי אמור לקנות את הבליו של חיים שאולזון שכביכול נלחם עבור מחנה הרב שטיינמן, אך מתוך נסיוני בקריאת הבלוג שלו, ומתוך עובדות ברורות הידועות לי בנושאים אחרים שבהם הוא מתהדר להיות "ידען", מדובר בבלוג שמפרסם רכילויות זולות שאין בהם אפילו עשן – ולא רק אש.

    איך אפשר לכתוב מאמרים שלמים על "שונאים" ו"מחבלים" מבלי לדעת ומבלי להזכיר מהיכן מקור השמות הללו?
    חיים שאולזון אינו מזכיר אף פעם את המקור, ומן הסתם גם אינו יודע, וכאן במאמר שמוקדש כולו לנושא, איך אפשר לחמוק מהצורך הברור להעניק הסבר כלשהוא לכינויים הללו?

  9. מאת אלי אשד:‏

    יש לי השערה מי יצר את הכינויים "מחבלים " ו"שונאים " למפלגות הנאבקות בישיבת פוניבאז'.ובכל אופן הוא כמעט בוודאות המפיץ התקשורתי הראשי של הכינויים האלו .
    שמו הוא נתי גרוסמן לשעבר עורך עיתון "יתד נאמן " וכיום עורך "הפלס".
    השימוש בכינויים האלו נראה מתאים להתנהלות התקשורתית של גרוסמן שהוא היה זה שהפך את המאבק בישיבת פוניבאז' לאיטם תקשורתי מרכזי בעיתונות החרדית שעד אליו הייתה מעדיפה להתעלם מדברים כאלו.
    השערתי היא שגרוסמן השתמש בכינויים האלו שהוא אולי גם יצר לחלוטין על דעת עצמו ( אולי כבדיחה פרטית משלו על חשבון שתי הקבוצות הנאבקות? ) כדי להוסיף עוד "צבע " לכתבות בעיתונו על המאבקים בפוניבאז'.
    יש מקום לשער שרק אחרי שהתקשורת החרדית החלה להשתמש בכינויים האלו שאותם יצר מאן דהוא אלמוני ואיך שהוא היגיעו לידיעתו של נתי גרוסמן החלו שתי הקבוצות היריבות להשתמש בהם בעצמן משל היה המדובר באותות של כבוד .אבל הם אפילו לא ידעו שהם כאלו עד שנתי גרוסמן החל להשתמש בכינויים האלו וממנו הם שמעו שכך קוראים להם.

    • מאת Jnur Scur:‏

      ובכן אלי,

      עכשיו באמת אני חייב לומר לך שאתה צריך דחוף להחליף את מקורותיך, במקורות יותר רציניים ואמינים.

      מעולם לא הוזכרו כינויים אלו של "מחבלים" ו"שונאים", לא ביתד נאמן ולא בהפלס. וכן מעולם לא עסקו עיתונים אלו במחלוקת בתוך ישיבת פוניבז'. גם כאשר הותקף עורך הפלס, לא הוזכרו בהפלס כינויים אלו, ותקיפתו לא באה בהקשר של המחלוקת בפוניבז', אלא בהקשר של מחלוקת ההנהגה של כלל הציבור הליטאי, שקשורה אך ורק בעקיפין למחלוקת העתיקה בפוניבז'. כך שהעורך, נתי גרוסמן אינו בעל זכות היוצרים על כינויים אלו.

    • מאת Jnur Scur:‏

      אגלה את אזנך מי ה"קופירייטר" של הכינויים, וזאת מבלי שהתכוון לכך.
      אולם, נצטרך להכנס להיסטוריה העתיקה של תחילת המחלוקת בפוניבז'.

      המחלוקת בפוניבז' לא התחילה ממאבק השליטה בין ר' אליעזר כהנמן [שהוא בנו של הרב אברהם כהנמן, שהיה דור שני בניהול הישיבה], ובין ר' שמואל מרקוביץ' [שהוא חתנו של הרב אברהם כהנמן]. אלא יסודותיה במחלוקת אידיאולוגית מלפני כארבעים שנה !!!

      מייסד הישיבה, הרב יוסף כהנמן, שהוא סבו של ר' אליעזר כהנמן, מינה לישיבת פוניבז' שלשה רבנים במעמד כמעט זהה כראשי הישיבה. והם הרב שמואל רוזובסקי והרב דוד פוברסקי שנקראו רשמית "ראש ישיבה", וכן את הרב אליעזר שך, שבאופן רשמי היה ר"מ [מגיד שיעור] בשיעור ג' [גילאי 19- 20] שהוא השיעור הגבוה בישיבה, ובאופן לא רשמי נקרא ראש הישיבה, עד שלבסוף נחשב גם באופן רשמי כראש ישיבה.
      הרב שך, כידוע היה בעל דעות מוצקות ולוחמניות בעניינים השקפתיים הנוגעים לכלל הציבור, ואשר חרגו בהרבה מתחום העיסוק בתוך הישיבה. מה שגרם לבחורים ואברכים מישיבת פוניבז' להיות מעורבים בעניינים ציבוריים, ובמחלוקות ציבוריות, כגון בנושאים הקשורים לאגודת ישראל או בנושא היחס לחב"ד.
      הדבר היה למורת רוחם של ראשי הישיבה הרשמיים הנ"ל, שראו בכך חריגה מעיסוקם הטבעי של בני הישיבה, ואף התנגדו לחלקם של הפעילויות, וזאת משום שראו בכך ענייני מחלוקת שאין להכנס אליהם.
      התנגדותם היתה למורת רוחו של הרב שך, שראה בכך כעין "פשרנות" וחוסר "השקפה" כאשר לדעתו חובה על בני תורה לדעת מה היא הדרך האידיאולוגית הנכונה לציבור החרדי, ואף להיאבק על כך כדי לשמור על הצביון החרדי האוטנטי, גם אם תיווצר סיטואציה של מחלוקת, שהינה לשיטתו מחלוקת לשם שמיים.
      עקב חילוקי הדעות, נוצרה מתיחות בתוך הישיבה, מתיחות שהלכה והחריפה עם השנים כאשר נוצרו כעין מחנות שוליים בתוך הישיבה, המצדדים לכאן ולכאן.
      הרב רוזובסקי היה נחשב מהמצדדים במתינות, ובהתרחקות הישיבה מענייני ציבור, ולאחר שנפטר בגיל צעיר יחסית לאחר שלקה ב"מחלה", לפני כשלושים וחמש שנה, החלה מתיחות בין המחנות, מי יתווה את הדרך בישיבה, ומי ייחשב כסמכות הקובעת בישיבת פונביז', האם הרב דוד פוברסקי, המתון יחסית, ואשר נתמנה על ידי הרב יוסף כהנמן שהיה מייסד הישיבה, וכן נתמך על ידי יורשו הרב אברהם כהנמן. או שהרב שך ימלא את מקומו של הרב רוזובסקי, וימונה רשמית כראש ישיבה, ואף יתווה את הדרך האידיאולוגית של הישיבה.
      אחת מאבני הדרך של המחלוקת היתה, כאשר בקש הרב פוברסקי למנות את בנו הרב דב [בערל] פוברסקי, להיות מוסר שיעור באחת הכיתות בישיבה, מינוי שנתמך על ידי הרב אברהם כהנמן, שהיה דור שני בניהול הישיבה, מינוי שנתקל בהתנגדות מצד הרב שך, הן משום שהתנגד באופן עקרוני למינוי בני משפחה כמוסרי שיעורים בכלל, בכל עולם הישיבות. והן משום שראה בכך עוד חיזוק למחנה המתון שדוגל בהתרחקות מפעילות ציבורית לוחמנית, שלפי דעת הרב שך הינה הכרח וצורך השעה לביצור ה"השקפה החרדית".
      כך הלכו והתפתחו שני מחנות בישיבה, כאשר מצד אחד החלו החתמות על עצומה של אברכים ובחורים נגד המינוי. ומנגד, החתמות שהיו בעד המינוי. הרב אברהם כהנמן שניהל אדמיניסטרטיבית את הישיבה, מינה לבסוף את הרב בערל פוברסקי להיות ר"מ חשוב בישיבה, מה שמקנה לו מעמד עתידי להיות כאחד מראשי הישיבה העתידיים. מינוי זה היה למורת רוחו של הרב שך, וגרם למתיחות בישיבה, אלא שבאותם הזמנים לא גלש הוויכוח לכדי אלימות, ולכל היותר היו הדברים בגדר וויכוח פנימי שלא היה ידוע כל כך מעבר לתחומי הישיבה או בוגריה ברחבי הארץ.
      אחד מהנפגעים ממינויו של הרב בערל פוברסקי, היה הרב שמואל מרקוביץ', חתנו של הרב אברהם כהנמן, שלטענתו קיבל הבטחה מפורשת מחמיו, כי בבוא היום ימונה להיות ראש ישיבת פוניבז' ושותף מלא בניהולה, כממשיך לניהולו של הרב אברהם כהנמן. וכאשר מינו את הרב בערל פוברסקי כמינוי עתידי לראשות הישיבה, הרי שיש כאן לדעתו הפרת הבטחה, ופיחות במעמדו של הרב מרקוביץ' כראש הישיבה לעתיד.
      הרב מרקוביץ' לא יכול היה לצדד בפומבי בדעתו של הרב שך שהתנגד לרב בערל פוברסקי, זאת משום שהוא עצמו בן משפחה של מנהל הישיבה הרב כהנמן, וכידוע הרב שך מתנגד למינוי בני משפחה… אלא שיש לחלק ולומר את המשפט הידוע "אתה לא בוחר מי יהיה הבן שלך – אבל אתה יכול לבחור מי יהיה החתן שלך" כלומר, שמלכתחילה כאשר נבחר להיות חתנו של הרב כהנמן, היה הדבר משום שנחשב לעילוי גדול ותלמיד חכם במידה כזאת שאפשר לראות בו כראש ישיבה לעתיד.
      מאחורי הקלעים, היה קשור הרב מרקוביץ' עם הרב שך ומחנהו, כאשר היה לכך בסיס אידיאולוגי, משום שהרב מרקוביץ' היה מהמצדדים בפעילות הציבורית האידיאולוגית של הרב שך בנושאים ציבוריים העומדים על הפרק.
      בנוסף לכך, באותו הזמן, לפני כעשרים וחמש שנה, החל להתדרדר מצבו הבריאותי של הרב אברהם כהנמן, וזה מה שהציף את שאלת הירושה לגבי ניהול וראשות הישיבה. בנו, הרב אליעזר כהנמן החל להחזיק במושכות הניהול בישיבה. כאשר מנגד, חתנו הרב מרקוביץ' ראה בפעולות אלו חוסר איזון ושיוויון בניהול הישיבה, שלפי טענתו הובטח לו על ידי חמיו הרב אברהם כהנמן.
      כאשר החריף המתח בין מחנה הרב שך למחנה הרב פוברסקי [האב], החלו גם פעולות על גבול המותר והאסור בין התלמידים המצדדים לכאן ולכאן, כאשר מידי פעם נשברו שיאים קטנים שלא היו מוכרים עד אז בישיבת פונביז', ואף היו תלמידים שהעזו להציק בדרכים לא מקובלות, לרב דוד פוברסקי הישיש. תלמידים אלו היו מזוהים בעיקר עם הרב מרקוביץ' שראה את עצמו כמועמד לראשות הישיבה אחרי הרב שך, וגם אחראי לניהול הישיבה אחרי הרב אברהם כהנמן. תלמידי הרב מרקוביץ' טענו כי הרב שך תומך ברב מרקוביץ' תמיכה מלאה, ורואה בו כממשיך דרכו האידיאולוגית. כאשר מנגד היו שטענו כי אין לדברים שחר, ושמחנה הרב מרקוביץ' רותמים את הרב שך למען מאבק הירושה העתידי בין הרב מרקוביץ' לרב אליעזר כהנמן.

      וכאן אנחנו מגיעים לפואנטה…

      באחת הפעמים שהתעורר המתח בין המחנות, תלמידים של הרב מרקוביץ' שטענו שהם פועלים בשם מחנה הרב שך, ביצעו פעולה חמורה כנגד מחנהו של הרב כהנמן, ויש אומרים שהפעולה היתה ממש אישית כנגד הרב פוברסקי הישיש, אשר התנגד מאז ומתמיד למעורבותם של התלמידים במחלוקות שאינם קשורות אליהם, ועל הפרת הסדר בישיבה על ידי מעורבותם.

      הגיעו הדברים לאזניו של הרב פוברסקי הישיש,
      ואז בכאב רב, הוא סינן מפיו את הכינוי:
      "מחבלים"
      [בהיגוי מלעיל]
      כלומר, פעולות אלו גורמות לביטול תורה ולהרס סדרי הישיבה, מלשון הפסוק "שועלים קטנים מחבלים כרמים".
      כך נדבק הכינוי למחנה הרב מרקוביץ', ובעקבות מחלוקות נוספות שהתאחדו למחלוקת אחת גדולה, פשט הכינוי למקומות אחרים ולמחנות נוספים המאוגדים באותה קואליציה…

      כאמור, דברים אלו התרחשו לפני כעשרים וחמש שנה… ושרשיהם נטועים מלפני כארבעים שנה…

      ומי הקופירייטר של הכינוי הנגדי "שונאים" [בהיגוי, שוינאים]?
      סתם כינוי נגדי, בבחינת לחן עממי…

  10. מאת Jnur Scur:‏

    ציטוט: "הרב אויירבאך לדברי שאולזון מגדיר את עצמו כ"נציג המחבלים".וכך יריביו רואים את עצמם כממשיכים את הקו של "השונאים". האומנם ?האם ייתכן שרב חרדי בין 81 יזדהה כל כך עם מאבק של תלמידי ישיבה עד שיגדיר את עצמו כ"מחבל"? ייתכן בהחלט ששאולזון שככל הנראה הוא "שונא" מגזים כאן במכוון בכך שהפך את הרב אויירבאך ל"מחבל "בעיני עצמו. אבל לכל הפחות אפשר להסיק מזה שעבור קוראיו החרדים של שאולזון הגזמה כזאת לא נראית כדבר מופרך ודברים מסוג זה שרב בן שמונים יזהה את עצמו עם מאבק סמכויות נשכח בישיבה , אכן קיימים בעולמם."

    מופרכים דברי שאולזון.
    הרב אויערבך לא מזהה את עצמו כ"מחבל"…
    לגמרי במקרה, היות והרב שטיינמן ידוע כתומך ברב אליעזר כהנמן לניהול פוניבז',
    והיות ומנגד, הרב אליישיב תמך בהחלטות הבוררות, ובעקבותיו גם הרב אויערבך תמך בתוצאות הבוררות,
    נוצר מצב שכביכול הרב שטיינמן מנהיג ה"שונאים" והרב אויירבך מנהיג ה"מחבלים".
    ההבדלים בינהם בהשקפת עולם, החלו לא מהיום ולא בענייני שונאים מחבלים, אלא מלפני שנים רבות.
    כגון: היחס לחב"ד, היחס לשס' בתקופת ממשלת רבין, הקמת ארגון מרביצי תורה ספרדים כקונטרה לשס' בתקופת רבין, הקמת מפלגת "תלם אמונה" בראשות הרב יוסף עזרן בבחירות 96, היחס לנחל החרדי, היחס להכשרה מקצועית / אקדמית. ועוד ועוד…

  11. מאת אלי אשד:‏

    ההשערה שלי היא אכן ששאולזון מגזים בטרוף ולפעמים ממציא דברים שהוא שם אותם בפי מקורות אנונימיים והם למעשה פרי מחשבתו שלו.סביר להניח שבכל פעם שהוא מפרסם הצהרות קיצוניות אנונימיות הן באותה המידה יכולות להיות פרי המצאתו.
    אגב לפני כמה ימים עלה על המסך הקטן סרט תעודי על ישיבת פוניבז'. .אלא שהבמאי תלמיד ישיבה לשעבר שחזר בשאלה ,החליט במכוון לא לדון בנושא ה"שונאים " והמחבלים" והמאבק בינם כדי לא להכניס פוליטיקה לסרט שעוסק רב בחיי התלמידים כשגרה בלתי פוסקת.
    מן הסתם השגרה הבלתי פוסקת הזאת מביאה מידי פעם להתפרצויות השונאים והמחבלים פשוט כאמצעי נוסף להתפרק.

  12. מאת אלי אשד:‏

    והנה קטעים מהסרט "זמן פוניבז"" ..http://www.youtube.com/watch?v=aYuSyVO1P0E

    על "השונאים " ו"המחבלים " אין שם דבר.מצד שני האגודות האלו בפוניבז' מזכירות את אגודות הסתרים בהרווארד ובייל האמריקניות שיש להן שמות ביזאריים וטקסים מסתוריים וטוענים שיש להן השפעה אדירה על הפוליטיקה והציבוריות האמריקנית.שכן רוב הפוליטיקאים ואנשי העסקים הבולטים בארה"ב באים משורותיהן.

  13. מאת אלי אשד:‏

    החל רשמית מאבק הירושה בין הרב אויירבאך מירושלים והרב קנייבסקי מבני ברק בזמן שהרב שטיינמאן בן המאה ושלוש חולה ואולי גווע. נראה ששני הצדדים היגיעו למסקנה שבכל אופן הוא כבר לא מסוגל להנהיג יותר. וכעת כל אחד מהם טוען שהוא יורשו האמיתי של הגאון מוילנה מנהיגה הקדום של הקהילה הליטאית.
    יריית הפתיחה במאבק בכל אופן בכלי תקשורת חילוני נתנה במאמר גדול ב"ישראל היום" על הרב אויירבאך .יש להניח שמאמר תגובה על הרב קנייבסקי צפוי בקרוב.
    והנה המאמר .
    הרב אמר
    http://www.israelhayom.co.il/article/453095
    חסימות כבישים, מלחמות עם שוטרים ושיימינג לחיילים חרדים – את כולם מוביל הרב שמואל אויערבאך, מנהיג "הפלג הירושלמי" הקיצוני, שגם בציבור החרדי רואים בו פרובוקטור • בצעד חריג פתחו אנשי הרב את ביתו בפני מוסף "שישבת" כדי להביא הצצה אל האיש שהבעיר את המדינה
    יהודה שלזינגר
    פורסם ב: 16.02.2017 20:54
    שתפו
    Forward

    הרב שמואל אויערבאך. "החילונים צריכים לדעת בבירור שאין גיוס ולא יהיה גיוס"
    מאחורי האירועים האלימים ברחוב החרדי, שבהם נפצעו שלושה שוטרים, נעצרו למעלה מ־70 מפגינים וכנגד כ־30 מהם הוגשו כתבי אישום, עומד הרב שמואל אויערבאך, מנהיג הפלג החרדי־ליטאי בירושלים, שחרת על דגלו לא לאפשר לכל מה שקשור לקידמה לחדור אל בין שורותיו – ובכלל זה, גם להיאבק עד חורמה בגיוס חרדים לצה"ל.
    הפלג שלו אחראי לקמפיין המיליטנטי המכונה "קמפיין החרד"קים" (חרדים קלי דעת – כינוי הגנאי לחרדים שמתגייסים לצבא), שכולל הפגנות מול ביתם של המתגייסים ושל המעורבים בגיוסם, שיחות איומים ליליות, שיימינג באמצעות פשקווילים הנושאים את שמותיהם של החיילים, הפצת חוברות הסברה מאוירות עם תמונות של חזירים לובשי מדים, ועוד ועוד.
    אנשי "הפלג הירושלמי", שרוב הציבור החרדי מתנגד למעשיהם ורואה בהם פרובוקטורים, אינם מתרגשים לא מהמעצרים, לא מכתבי האישום (בהנהגת "הפלג" טוענים שכתבי האישום לא הוגשו נגד אנשיהם, אלא נגד מפגינים המזדהים עם מאבקם), וגם לא מאיומי שר הביטחון והשר לביטחון פנים. מבחינת הרב אויערבאך ואנשיו זה חלק ממאבק הכולל גם מלחמה באקדמיה, בחינוך החילוני, בעיתונות החרדית המתקדמת ובקידמה בכלל – הכל למען הבדלנות החרדית.
    הרב אויערבאך (85), המתגורר מאז הולדתו בשכונת שערי חסד בירושלים, הוא אחד הרבנים המוכרים בציבור החרדי, אבל עד להפגנות המיליטנטיות של אנשיו בשנים האחרונות, וגם במהלכן, נותרה דמותו אלמונית בציבור הישראלי. בצעד נדיר, מתאפשרת לכתב "שישבת" הצצה אל חייו והשקפתו של מי שבשם המאבק על הנהגת הציבור החרדי וצביונו החליט להבעיר את המדינה.
    • •​

    מעמדו של הרב אויערבאך כמורד הוא תוצר של פילוג שאירע בזרם החרדי־ליטאי – הגדול שבין פלגי החרדים בארץ והמשפיע ביותר בקרב הציבור החרדי. מאז תחילת שנות השבעים היה המנהיג הרוחני הבולט של הליטאים הרב אלעזר מנחם מן שך. לאחר פטירתו ב־2001 ירש את מקומו הרב יוסף שלום אלישיב. ב־2012 נפטר הרב אלישיב, וכעבור שנתיים חל פיצול במחנה הליטאי: רובו המוחלט התייצב לימינו של הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן מבני ברק, והמיעוט, הקורא תיגר על הנהגתו של שטיינמן, הלך אחר מנהיגו, הרב אויערבאך.
    מספרם של אנשי "הפלג" לא ברור. אם שואלים אותם, הם מעריכים את גודלם ב־30 אלף בעלי זכות בחירה, ועוד אלפים בגילאים צעירים יותר. אם שואלים את אויביהם המרים מבני ברק, הם מדברים על עשרת אלפים עד 15 אלף לכל היותר.
    כשאנשי "הפלג" הבעירו את הרחובות בהפגנות לפני שבוע וחצי, הם ספגו גינויים גם בקרב הציבור החרדי, שכינה אותם אנרכיסטים ופרובוקטורים. נציגי ציבור ועיתונאים חרדים זעמו על כך שהמפגינים כונו בתקשורת "החרדים", וטענו כי מדובר בפלג קיצוני קטן, שלא מייצג את הציבור כולו.
    הבלבול מובן: בעבר, כשדיברו בתקשורת על קומץ מפגינים מיליטנטיים, כיוונו בעיקר לאנשי "העדה החרדית" והחסידויות הקיצוניות במאה שערים, שניתן היה לזהות ולהבדיל ביניהם לבין הזרמים המרכזיים על ידי לבושם השונה. אלא שחזותם של אנשי "הפלג הירושלמי" היא ליטאית קלאסית.
    בנוסף, כיוון שמדובר בקרע חסר תקדים בציבור הליטאי, ישיבות חרדיות יוקרתיות כמו פוניבז' נגררות למאבקים פנימיים בין "שוינאים" (תלמידי הרב שטיינמן) ל"מחבלים" (תלמידי הרב אויערבאך), ומשפחות ליטאיות שלמות נכנסות לסחרור ולריבים משפחתיים.
    בבחירות לכנסת ה־19, בתחילת 2013, קראו בני "הפלג" תיגר על ההנהגה הפוליטית כשרשמו ברשם המפלגות מפלגה בשם "נצח". בבחירות המקומיות באותה שנה התמודדו אנשי "הפלג" ברשימה נפרדת וזכו בשני נציגים בבני ברק, שניים במודיעין עילית ואחד בירושלים, שמשמש גם כסגן ראש העיר.
    הכניסה לישיבה "מעלות התורה" בירושלים, שבראשה מכהן הרב אויערבאך, פסטורלית. בכניסה, לצד מגבעות הבחורים וספרי הקודש, בולט לעין חומר מודפס עם כותרות זועקות על "גזירות שמד", "גזירות גיוס" ועוד. העלונים יוצאים נגד הצבא, נגד מסלולי האקדמיה לחרדים ובעד ההשקפה המיליטנטית, הקוראת להסתגרות בתוך חומות החרדיות.
    הרב הוא בנו הבכור של אחד מבכירי הפוסקים במאה ה־20, הרב שלמה זלמן אויערבאך. הרב אויערבאך הבן הוא הבן הבכור במשפחה בת עשרה ילדים, רובם ראשי ישיבות ורבנים מוכרים ברחבי הארץ. הרב הוא אלמן, ללא ילדים, והוא מתגורר בדירה בקומה הראשונה שבבניין הפנימייה של הישיבה. את רוב היום הוא מעביר בביתו.
    מדובר בדירה ישנה בת שלושה חדרי שינה, במטבח שני כיורים רחוקים אחד מן השני בכדי לשמור על ההקפדה ונטלת זהב דהויה ביניהם. בסלון מוצב שולחן גדול, בראשו כיסא המתאים למעמדו של רב בכיר, סביבו כיסאות המשמשים את המבקרים והמשתתפים בשיעור, ומולו ארון קודש שבתוכו שלושה ספרי תורה.
    "קשה לדעת מתי הוא קם", אומרים אנשיו. "הוא יושב ולומד ואז נרדם על הכיסא וישן עליו כל הלילה". לתפילת שחרית, שנערכת בסלון ביתו בשעה שבע וחצי בבוקר, מגיעים חמישים מתלמידיו, ואחריה מתקיימים שיעור משניות קצר וקבלת קהל לדברים קצרים.
    הוא מקפיד על אוכל בריא, וב־11 מתכונן לשיעור ולומד עד 2 בצהריים. לאחר מכן מתקיימת תפילת מנחה בסלון הבית, ואז נכנסים לדון בשאלות כבדות יותר, כמו הפעילות נגד הגיוס. בשעות הערב הוא יוצא לאירועים משפחתיים של תלמידיו. "כשהוא חוזר זה הזמן הכי טוב שלו, אז הוא לבד, ומפליג עם הספרים לתוך הלילה", אומרים מקורביו.
    בחדשות הוא מתעדכן דרך קרוביו. "הוא לא שומע חדשות, מעיתון 'הפלס' (יומון שהקים אויערבאך כחלק מהמלחמה בתוך הזרם הליטאי; י"ש) שולחים לו מאמרי השקפה חשובים, והוא עובר עליהם. הרבה אנשים מדברים איתו על האירועים ומספרים לו".
    מתוך שלושת חדרי השינה בביתו, אחד נעול במפתח, שאותו יש רק לרב אויערבאך עצמו. זהו חדר השינה שלו, שבו, מספרים אנשיו, יש מה שהם מגדירים כ"אוצרות".
    "כשהיינו בחורים צעירים ובאנו להתפלל אצלו בבית, החדר נשאר פתוח ואנחנו, נערים שובבים, נכנסנו ומצאנו שם לא מעט דברים נדירים", מספר אחד מתלמידיו. "בין היתר, היה שם מסמך כתוב בכתב ידו של הרב, עם הוראות כיצד לבצע 'גורל הגר"א' – טקס המיוחס לגאון מווילנה, שנעשה כדי לקבל תשובה לשאלות בעלות חשיבות, באמצעות פתיחת ספר תנ"ך באופן אקראי וקישור הפסוקים המופיעים לשאלה שעומדת על הפרק. היה כתוב במסמך איך עושים ומה התהליך". זה מפתיע במיוחד, מאחר שהשיטה הליטאית מתרחקת מסגולות ומיסטיקה.
    ישעיהו ויין, המשמש כדובר "הפלג הירושלמי" ואחד מאנשיו הקרובים של הרב, מסביר את ההתעסקות של הרב הליטאי בקבלה: "הגר"א עצמו היה ליטאי, וגם הוא התעסק בקבלה. היום לא מתעסקים בזה, כי צריך להיות בקדושה, בצומות, בפרישות, בסיגופים. זה באמת מיוחד לגלות שגם לרב יש יד ורגל בדבר הזה".
    • •​

    מי שמחזיק במנעול הבית הוא הרב יוסף פטרוב, הנחשב לאדם הקרוב ביותר לאויערבאך, שמלווה אותו 28 שנים, מהבוקר עד הערב. בציבור החרדי פטרוב מותקף פעמים רבות: אלו שמתקשים לתקוף את אויערבאך, מכוונים את החיצים אל פטרוב. לא מעט פעמים הטיחו לעברו כינויים כמו "פנאט", "קיצוני", "הזוי", "מחרחר מלחמות" ו"בוגד". רבים רואים בו את מי שמשפיע על הרב ומכוון אותו לתככנות שמפלגת את הציבור הליטאי, ומי שמוביל את ההפגנות האלימות.
    בניגוד לדימוי, במפגש פנים אל פנים מתגלה הרב פטרוב כאדם נעים הליכות. דיבורו רגוע ושליו, וחיוך תמידי נסוך על פניו. הפער בין חביבותו למילים החריפות שבהן הוא מדבר על כל מה שקשור לחיים משותפים בין חילונים לחרדים, ועל הצורך להיבדל ולהילחם על העקרונות, גם במחיר חסימת כבישים ומעצרים, מבהיל.
    "הגעתי לפה כבחור ישיבה. אחרי כמה חודשים, הרב הציע לי ללמוד איתו בצהריים, וכך זה התחיל. סיימנו ללמוד בישיבה והיינו הולכים אליו הביתה ומתחילים בלימוד. כך נהגנו שנים ארוכות, ולאט לאט התקרבנו.

    הרב אויערבאך בפתח ביתו. מתגורר בדירה ישנה ופשוטה בקומה הראשונה שבבניין הפנימייה של הישיבה שבראשותו
    "הוא האדם הכי מעניין שאני מכיר. פתוח לכל אפיקי המחשבה, מתחבר בקלות לכל סוגי האנשים, לא חשוב אם זה אינסטלטור או פרופסור באוניברסיטה. בעלי תשובה, חסידים, ליטאים – עם כולם הוא מוצא שפה משותפת. מדברים עליו בתקשורת כלוחם, כאדם שאין לו פשרות, כחשוך, אבל הרבה אנשים לא מבינים איך זה מתיישב עם הנחמדות, החייכנות והפתיחות שלו".
    הוא הרי מבקש למנוע מכל סממן של קידמה לחדור לעולם החרדי.
    "דיברתי איתו על המון דברים מהעולם. ביאליק, שייקספיר ופילוסופיה. הוא אדם מוכשר, ערני, שומע מה קורה סביבו. הוא אמנם לא יגיד את שמו של ביאליק, כי זה 'לא מתאים' מבחינת השפה החרדית, הוא יאמר 'המשורר הידוע'. אבל הוא מכיר. הוא אדם רב־גוני. יש אנשים שנתפסים לתפילה ולדבקות שלו בקדוש ברוך הוא, יש שמתחברים לריאליות, יש שאוהבים את הקדושה או הפיקחות".
    • •​

    לאנשי "הפלג הירושלמי" ולמקורבי הרב אין בעיה להביע דעה נחרצת כמעט בכל נושא. הם דעתנים, לא מתפשרים ובעלי ידע רב. רק בסוגיה אחת הם נזהרים – מצבו המשפחתי של הרב הנערץ, אלמן שלא זכה להביא ילדים לעולם.
    בצעירותו נישא לרחל פקשר, בת למשפחה ירושלמית. הם חיו ביחד קרוב לארבעים שנה, עד שבשנת 1990, כשהיתה בערך בת 60, לקתה בשבץ מוחי ולאחר כשבוע נפטרה. "זה היה שבוע קשה, במשך כל השבוע הרב לא זז מהמיטה שלה", מספר פטרוב. "הוא היה עסוק בדבקות רק בתפילה ובלימוד, אי אפשר היה לדבר איתו על שום דבר אחר".
    אחד מתלמידיו של הרב, הרב יעקב ב. פרידמן, שכותב בעיתון "בקהילה", סיפר בעבר שברגע פטירתה, ביקש הרב לעיין בגמרא המלמדת על הצורך להודות על פטירת הנפטר בפסוק הידוע "השם נתן, השם לקח". "כשנשאל מדוע הוא זקוק לגמרא, הרי הוא יודע את העניין בעל פה, השיב שברגע הזה צריך לראות את זה מתוך הכתובים, כדי לברך את הברכה מתוך שמחה".
    פטרוב מנסה להסביר: "הרב אמר שצריך להגיע לדרגה כזאת של אמונה והבנה שאם זה גזר הדין של הקדוש ברוך הוא, צריך לקבל אותו בשמחה".
    פטירת אשתו היתה קשה לו במיוחד. "הרבנית היתה הכל בשבילו", אומר ישעיהו ויין. "דווקא בגלל המצב המשפחתי שלהם, אשתו היתה הכל, והרבה יותר מזה".
הדוברים מסרבים להתייחס לסוגיה של אי הבאת ילדים בהסבר של "לא מוציאים נושא כזה לרשות הרבים", אך חסידיו יודעים לספר כי "לאחר כמה שנים של ניסיונות, הרב אמר לה שכיוון שמדובר באשמתו, היא משוחררת, והציע שיתגרשו כדי שתוכל להתחתן עם אדם אחר ולהביא ילדים. אולם הרבנית סירבה, והחליטה להישאר איתו למרות הכל. הרב העריך את הצעד הזה ובין בני הזוג היו חיבה וקשר כל כך חזק, שקשה לתאר אותו במילים. זה משהו שלא מוכר ברחוב החרדי".
    לאחר פטירת אשתו המשיך הרב להתגורר בדירתו שבפנימיית הישיבה. קרוביו מספרים שמבחינת אורח חייו, הוא כאילו חזר להיות עוד אחד מהבחורים בישיבה: "הוא היה שוהה בישיבה 24 שעות, ישן על הספסל".
    יריביו מהפלג הליטאי המרכזי משתמשים לעיתים בעובדה שאין לו ילדים כדי לנגחו. "כשאין לך אישה וילדים, אין לך מחויבות, לא למשפחה ולא לדור ההמשך", אומר אחד ממתנגדיו. "גדול הדור לא יושב בכספת ומקבל החלטות לבד. הוא מתייעץ עם אנשים שמקיפים אותו, הרבה פעמים אלה האנשים שסובבים אותו – בנים, נכדים, אישה. הם דואגים לסבא, לאבא שלהם, לכבוד שלו, להנהגה שלו.
    "זה אחרת כשמישהו שהוא לא בן משפחה דואג לו. משב"ק ("משמש בקודש", כינוי לאיש הקרוב לרב בכיר; י"ש) שהוא לא בן משפחה ירצה אולי שהרב שלו יהיה גדול, חזק, אולי קיצוני יותר. פחות אכפת לו מדברים אחרים של בני משפחה, ואולי לכן זה נראה כך".
    אחד ממתנגדיו של אויערבאך מ"דגל התורה" מביע ביקורת ארסית במיוחד: "יכול להיות שיותר קל לשלוח נערים צעירים לכבישים אם אתה לא מכיר את הדאגה הזאת".
    בסביבתו של הרב דוחים את הדברים בבוז. "הקשר האישי בין הרב ותלמידיו לא נופל מקשרי משפחה", אומר הרב פטרוב. "הוא מתעניין בכל אחד כאילו היה הילד שלו. אצלנו במשפחה הוא הסבא של הילדים שלי. לקשור בין חסימת הכבישים לבין ילדים ביולוגיים זה דחוק".
    • •​

    בשבועיים האחרונים נשמעו לא מעט קולות, הטוענים שההפגנות לא באמת התרחשו בגלל חייל עריק שנעצר, אלא משום שיריבו המושבע של אויערבאך, הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן, היה מאושפז בבית חולים למשך שבועיים.
    את שורשי המאבק בין הירושלמים (אויערבאך) לבני ברקים (שטיינמן) תולים בכלל בימי הקמת הנח"ל החרדי, בשנת 2002, אז שימש הרב אלישיב ז"ל כסמכות האשכנזית העליונה. הירושלמים טוענים ששטיינמן נתן הסכמה שבשתיקה להקמת הנח"ל החרדי ופתח פתח לצבא להיכנס אל העולם החרדי.
    "הנח"ל החרדי היה ציון דרך", אומר הרב פטרוב. "מייסדיו אומרים שקיבלו אישור של הרב שטיינמן. ח"כ אברהם רביץ ז"ל אמר את זה. הוא הסביר שדיברו איתם על נערים שהם כבר ממש מחללי שבת, אבל מבחינתנו, אפילו בחור חלש אסור שילך לצבא".

    חייל מותקף במהלך ההפגנות. "בעבר, כשבחור התגייס זה היה אסון. המשפחה היתה יושבת שבעה. זה השתנה" // צילומים: אורן בן חקון
    לא תמיד היה קרע בין שני הרבנים. בעבר נפגשו הרב אויערבאך והרב שטיינמן כמה פעמים. גם כשהמצב היה מתוח מאוד, ערב הבחירות לרשויות המקומיות, התרחש מפגש בין השניים. "היו שנים שהרבנית היתה אומרת, אני לא יודעת מה מדברים ברחוב, הם החברים הכי טובים", מספר פטרוב.
    מאז פטירתו של הרב אלישיב החריף המאבק בין הצדדים, ולמערכה נשלח אחד התותחים הכבדים – הרב חיים קנייבסקי, הנחשב קונצנזוס כמעט בכל חלקיה של היהדות החרדית. בהקלטה שהופצה בסוף 2013 נשאל הרב קנייבסקי אם אפשר להצביע למפלגתו של הרב אויערבאך, בטענה שבראשה עומד "אדם גדול" ולכן "אין זו פגיעה ברב שטיינמן". הרב משיב במילים חריפות, שמעולם לא נשמעו בעולם החרדי: "תגיד להם שהוא זקן ממרא, מגיע לו סקילה". בהמשך הוא אומר על אנשי "הפלג": "הם לא בני אדם, הם בהמות".
    עד כמה מעורב הרב אויערבאך באלימות שנוקטים תלמידיו? "אנחנו לא עושים כלום בלעדיו", אומר הרב פטרוב, "גם מתוך הערכה לחוכמתו, וגם מתוך יראת כבוד. ברגע שהגיעה הידיעה על העריק שנעצר, נכנסו אליו הרבנים של 'הפלג', סיפרו לו, והוא אמר: 'צריך להרעיש את העולם על המעצר'.
    "באחת ההפגנות הראשונות צילצל אלי ראש ישיבת גרודנה (אחד המוקדים של אנשי "הפלג" באשדוד; י"ש). הוא אמר לי, 'נעצר בחור, תשאל את הרב אם להמשיך'. שאלתי את הרב, והוא אמר, 'תמשיכו'.
    "אחר כך צלצל שוב ראש הישיבה ואמר, 'נעצרו עוד שניים'. הרב אמר, 'תמשיכו'. בשלב מסוים הוא אמר, 'שיבינו' – וזהו.
    "שואלים אותו הכל. באיזו דרך להפגין, אם לחסום כביש. כששאלו אותו אם לבקש אישור של המשטרה או לא, הוא שאל מה התועלת בזה. היו מקרים שהוא אמר שלא צריך אישור של המשטרה".
    לא אכפת לו שבחורים מסתכנים? נעצרים?
    "הוא לא אימפולסיבי, יש לו אחריות בלתי רגילה על מה שקורה. הוא לוקח הכל אישית. אנשים מספרים לו על בחורים שנעצרים, קרעים במשפחה, אנשים שאיבדו משרות בגלל ההזדהות איתו, בחורים שנזרקו מישיבות. הוא לוקח הכל ללב ומנסה לעזור, וגם אם אינו מצליח, נותן סעד רגשי. זה לא עובר לידו".
    הוא מודע להפרעה שגורמות חסימות הכבישים?
    "התקשרה אלי אישה חשובה, אמרה שבזמן ההפגנה אישה אחרת מתקשרת אליה ומספרת לה על אמבולנס שנתקע בדרך, ושאלה אותי מה לומר לה. שאלתי את הרב, והוא אמר: 'שתיתן את השם של החולה, אני רוצה להתפלל עליו'.
    "כולם חוסמים כבישים. עובדי עיריית ירושלים חסמו כבישים. כשעושים מצעד בירושלים, חוסמים כבישים. כשנאבקים על המחאה החברתית או כשהאתיופים מפגינים, חוסמים כבישים. אנחנו במדינה דמוקרטית, גם אנחנו נאבקים פה במשהו שהוא בנפשנו".
    לאן מוביל הקו המיליטנטי שלכם? מה אתם רוצים להשיג?
    "הציבור החרדי עומד בפני מתקפה מכל הכיוונים", אומר הרב פטרוב. "כשתם עידן הרב שך, תם עידן ההסתגרות. רואים מגמה של פתיחות, רואים שיש מי שמאפשר ליותר ויותר דברים להיכנס. לא שומרים מספיק, מנסים לחדור אל החרדיות, וזה מה שמפריע לרב. הוא אומר שמה שהיה זה מה שצריך להיות. שצריך לשמור שלא יהיה שום שינוי. יש מסגרת חרדית שלומדים בישיבה ואחרי זה בכולל, וזה סדר החיים, לא מתערבבים עם התרבות החילונית, שומרים ממנה מרחק.
    "קח למשל את הנושא של לימודים אקדמיים. פתאום נולד מושג של 'מכללה חרדית', זה הדבר הכי הזוי בעולם, אוניברסיטה וחרדים לא הולכים ביחד. אלה שני עולמות שונים. הרב נגד מכללה חרדית, זה מחוץ לתחום. אין בכלל שאלה.
    "קח את הנושא של מקומות עבודה מעורבים. היום מנסים לזרז את התהליך שיותר חרדים ייכנסו למקומות עבודה של חילונים. עד לפני כמה שנים, החילוני ראה בחרדי איש עם קרניים, ולהפך. יש כאלה שמנסים לשבור את המחיצות האלה. הרב חושב שלא צריך לשבור את המחיצות, הוא לא רוצה לשבור מחיצות. רוצה לשמור את המצב כמו שהיה כל השנים.
    "החילונים החליטו לחנך את הציבור החרדי לא רק בצבא. במשרד החינוך פתחו 'מחוז חרדי'. מה אתה נכנס לי לחיים הפרטיים שלי? למה כופים עלינו איך לחנך את הילדים שלנו?"
    אתם לא הולכים לצבא, לא לומדים תכנים של המדינה, למה שתקבלו כסף מהמדינה?
    "אני אזרח מדינת ישראל, שמשלם לה מסים. אין לי שום זכויות?"
    יש הטוענים שההקצנה מיועדת רק כדי להשיג כוח פוליטי והשפעה.
    "המאבק סביב השמרנות קיים שנים ארוכות. בחברה החרדית קורים הרבה דברים, שהרב הוא היחיד שצועק כנגדם. זו מגמה שלטונית שמדברת בצורה ברורה, לשלב את החרדים במדינה.
    "בהפגנה הראשונה מול לשכת הגיוס לפני כמה שנים הרב הסביר שהמאבק בגיוס הוא בכלל לא קנאות. כל ילד בן 9 מבין שבחורי ישיבה לא מתגייסים".
    אבל אין גיוס חרדים לצבא. אין בחורים חרדים שגויסו נגד רצונם.
    "היה שינוי בחוק. עשו חוק שהוא תהליך. בהתחלה מדברים על מכסות, ורוצים להגיע למצב שבו 60 אחוז מהישיבות יתגייסו. אם תשאל כל חילוני ברחוב אם יש או אין חוק גיוס, הוא יגיד לך שיש. בחוק הזה יש מספרים של יעדים ומכסות, אז מי המשוגע?
    "מעבר לזה, החוק מדבר על 'תקופת הסתגלות' – כלומר, שאנשים יסתגלו לרעיון שבחורי ישיבות יתגייסו. ככל שיש יותר יעדים, ככל שעוברות יותר שנים, יש נגיסה הולכת וגדלה בציבור החרדי. בעבר, כשבחור התגייס זה היה אסון. אפילו שהיה בחור חלש, המשפחה היתה יושבת שבעה. זה השתנה.
    "איפה נשמע שהבחור הכי גרוע בישיבה מסיים טקס השבעה, וחברים שלו מהישיבה באים לטקס ההשבעה? לא היה דבר כזה מעולם, והיום זה קורה. הצבא והפוליטיקאים עובדים בחוכמה, הם רוצים שלובשי מדים יסתובבו בשכונות, כדי שאנשים יסתגלו לרעיון. הרב רואה את המגמה הזאת ורוצה לעצור אותה".
    יש פחד אמיתי שגיוס בחורי ישיבה מתקרב?
    "לא. אבל יש פחד אמיתי שיוותרו על הרבה מאוד בחורים. כבר מדברים על זה. אומרים שיש בחור שהוא לא כל כך מוכשר ולא כל כך מצליח – אז שילך לצבא. זו לא הגישה של הרב, הוא אומר שצריך להילחם עליו, ואם נלחמים עליו ומשאירים אותו בישיבה, זה אומר שצריך להכניס מישהו אחר במקומו כדי לעמוד במכסות. זו הבעיה".
    במה עוזרות ההפגנות?
    "החילונים צריכים לדעת בבירור שאין גיוס ולא יהיה גיוס. הם צריכים לדעת שאנחנו רציניים, וזה קורה כשכואב להם. זו הדרך להוכיח רצינות, להוכיח שאנחנו לא משתפים פעולה.
    "בנוסף, צריך לזכור שיש לנו אחריות, אם בחור נעצר, אנחנו צריכים לעמוד לימינו. הבחורים האלה משלמים מחיר: מאיימים עליהם, באים אליהם בלילות לעצור אותם, הם לא יכולים לצאת לחו"ל כי יתפסו אותם כעריקים. אנחנו מראים שאנחנו מאחוריהם".
    אבל החילונים לא מגלים אמפתיה למאבק, להפך.
    "דווקא התקשורת החילונית יותר טובה מהתקשורת החרדית. בסיפור של החייל שהתיז גז מדמיע והתנפלו עליו, התקשורת החילונית היתה הוגנת לעומת החרדית.
    "החילוני יודע שיש כל הזמן חסימות כבישים. נכון שאנחנו נוגעים בנקודה רגישה בחברה הישראלית, אבל זה לא חדש. כבר 60 שנה שסוגיית הגיוס היא סוגיה כואבת לחילונים, אבל טוב יותר שאנחנו עושים את המאבק היום ולא בעוד חמש שנים, כשהציבור החילוני יהיה באשליה שיש גיוס, וזה יתפוצץ בפנים", אומר פטרוב.
    • •​

    "אני לא צריך שתסכים איתי", אומר ויין, "אני רק צריך שתשקפו את הדברים שאני אומר כמו שהם. החילונים צריכים להבין שאנחנו נאבקים על דבר שהוא החיים שלנו. 3,000 שנה שמרנו על הערכים שלנו, ועכשיו באים אנשים ואומרים, 'בואו תשתלבו בחברה'. אין מישהו שאומר 'תהיו חילונים', אבל יש הרבה שאומרים 'תהיו אנשים נורמליים, כמו כולם'.
    "זו לא המטרה שלנו. אנשים מוסרים נפש כדי לחיות בפשטות, החרדים מוותרים מראש על חיי רווחה, אברכים חיים ברמת חיים יותר נמוכה, חיים בשמחה מתוך אידיאל, מתוך מחשבה שזה מה שהקב"ה רוצה. תנסו לקבל את זה".
    מה צריך לקרות כדי שההפגנות ייפסקו?
    "לבטל את החוק ולחזור לסטטוס קוו שכל בחור ישיבה מקבל דיחוי 'תורתו אומנותו' בלי לנסות לגייס אף אחד", אומר הרב פטרוב. "הדבר המצחיק הוא שזו המשנה החרדית הקלאסית. זה לא שהרב נהיה יותר קיצוני. זו התפיסה החרדית הרגילה. זה 'הם' שהשתנו".

    עם יריבו הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן (משמאל). "היו שנים שהרבנית היתה אומרת, אני לא יודעת מה מדברים ברחוב, הם החברים הכי טובים"
    בעקבות ההפגנות הורה שר הביטחון, אביגדור ליברמן, לבחון את האפשרות להפסיק את הסדר דחיית הגיוס עם ישיבות "מעלות התורה" ו"גרודנה", שפטרונן הוא הרב אויערבאך. "נפעל במסגרת האפשרויות העומדות בפנינו במשרד הביטחון ועם משרדי הממשלה האחרים כדי שאלה שלוקחים חלק בהסתה המתמשכת נגד צה"ל לא יזכו לשום הקלה, הטבה או שיתוף פעולה כלשהו", אמר ליברמן.
    "זה מגוחך", אומר ויין, "איזה מין איום זה להפסיק את הסדר דחיית הגיוס, כשההוראה אצלנו היא ממילא לא להתייצב בכלל לשום תהליך?"
    פטרוב: "כשפורסמו הדברים, הראיתי אותם לרב אויערבאך. הוא צחק. אלה דברים מגוחכים".
    "על מה הם מדברים בכלל? אין שום גיוס לצבא", אומרים גורמים ביהדות התורה, המסרבים להזדהות בשמם. "זה שיגעון מה שקורה שם, לקרוא לבחורים שהולכים לפרנס את המשפחה 'רוידף' זה משהו לא הגיוני. אפילו הקיצונים של העדה החרדית לא פגעו ככה באנשים. איפה נשמע דבר כזה?"
    • •

    ההנהגה של הזרם החרדי המרכזי, ובה הח"כים של יהדות התורה, כמו גם כל מקורביו של הרב שטיינמן, אינה מתבטאת באופן פומבי נגד הרב. המדיניות הרשמית של הח"כים החרדים היא התעלמות מההפגנות ומאנשי "הפלג", כדי לא להעצים את כוחם.
    אלא שלפעמים גם הם לא מצליחים להתעלם. כך, למשל, אמר ח"כ משה גפני במוצאי שבת האחרונה בכנס סגור: "אני לא מדבר שלפעמים עושים הפגנה על דברים שלא קיימים. אבל נניח שקיים… איפה היתה המסורת לשלוח בחורים בני 16 לריב עם שוטרות? איפה נשמע בעולם דבר כזה? איפה זה היה?"
    "אין פה שום ויכוח על דרך", אומר אחד מאנשי המחנה הליטאי המרכזי. "גם הרב שטיינמן נגד צבא ובעד שמירה על החומות החרדיות. מנסים לצייר אותו כפשרן וליברל, אבל ההפך הוא הנכון. הוא (הרב שטיינמן) מבקש לעשות את הדברים בחוכמה, וכך להשיג יותר מאשר בדרך של חסימות כבישים, שרק עושה נזקים גדולים יותר ליהדות החרדית".
    גורם נוסף בדגל התורה אומר: "הרב אלישיב לא אהב את דרך הנהגתו של אויערבאך. הוא חשב שהוא חובב מלחמות ואקשן. גם היום אין להם ממש כוח. חיברו כל מיני ישיבות וקבוצות, שהתאים להן להתחבר, ומצאו מכנה משותף תחת הרב שמואל".
    כששואלים את הרב פטרוב אם צפויות עוד חסימות כבישים והפגנות מתחת לבתיהם של מגייסים, הוא משיב: "זה תלוי בחילונים. רוב החילונים לא מעוניינים בהתערבות בתוך הציבור החרדי, רוב החילונים לא רוצים לחנך את החרדים, לא מעניין אותם שאנחנו חשוכים, ולא מעניין אותם להיכנס לכיס או לשנות אותנו. אנחנו יכולים לגור בשכנות מסוימת, לכבד אחד את השני, אבל יש את החרדים ויש את החילונים, ולא צריך להתערב אחד לשני ולא לכפות אחד על השני.
    "אצל 'הבני ברקים' יש משבר מנהיגות. אין להם יורש לרב שטיינמן. הרב אויערבאך הוא היחיד שמסוגל להנהיג. אפילו ליברמן, שנלחם בנו עכשיו, היה פה לפני הבחירות לפגישה עם הרב, יצא ממנו ואמר: 'הזקן הזה יודע מה הוא רוצה'".

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*