המשורר הצעיר הפופולרי ביותר בארה"ב – מילים אחדות על אליה קמינסקי מאת משה דור


לפני זמן קצר, בהתגבר עלי סקרנותי, ערכתי מישאל בין ידידים משוררים ואוהבי שירה בארה"ב: מיהו לדעתכם המשורר הצעיר הפופולרי ביותר בארצכם?
התשובה היתה אחידה: אִלְיָה קמינסקי.
לא התביישתי להודות, ששמעתי את השם פה ושם אך לא ידעתי בדיוק מה טיבו.
אז עכשיו תדע, השיבו לי ידידיי, חדל להתבייש, השג שירים שלו, תקרא ותשכיל.
אבל השם רוסי, התגוננתי, ואינני יודע רוסית.
הרגע, הרגע, אמרו לי חבריי הטובים, הוא כותב אנגלית ורוסית גם יחד.  איש לא מחייב אותך ללמוד רוסית. תקרא את שיריו באנגלית.

קראתי.
משורר נפלא באמת.

המשורר הרוסי-אמריקאי, אליה קמינסקי

אליה קמינסקי נולד באודסה למשפחה יהודית ב-18 באפריל 1977.  הוא איפוא בן 35 בסך הכל.  באמת צעיר. יכול להיות בני.
כשהיה בן ארבע איבד את רוב שמיעתו בגלל רופא סובייטי שטעה באבחון: במקום חזרת, קבע אותו הדיוט שלילד יש בסך הכל הצטננות. הקשבתי לקלטת של קמינסקי קורא את שיריו. לא קל היה להבין את קולו של הבחור הנאה, מגודל הבלורית השחורה, שנהם יותר מאשר דיבר.  ובכל זאת, מה שקלטתי הכה אותי לא פעם בתדהמה. זו היתה שירה שתהודתה הרוסית אינה מוטלת בספק—אחדים מהשירים גם נָסַבּוּ על יוסף ברודסקי, מארינה צווטאייבה, איסאק בַּבֶּל, בוריס פאסטרנאק—אך איכותה האמנותית נסקה מעל גבולות הלשון. קמינסקי החל לכתוב שירה עוד בילדותו.  ספרון ברוסית בשם "העיר המבורכת" ראה אור באודסה.  ב-2002, והוא כבר בארה"ב, הופיע ספרון-שירים באנגלית, "מוסיקה הוּמָאנָה".

"מוסיקה הומאנה", מאת אליה קמינסקי, 2002

ספר שני באנגלית, "רוקד באודסה", יצא שנתיים לאחר מכן וזכה בפרס. על ראש המשורר הצעיר ירדו גשמי שבחים מופלגים. "כמו יוסף ברודסקי לפניו", כתב אחד המבקרים, "קמינסקי הוא משורר טוב עד להבהיל… המבייש את כותבי האנגלית כשפת-אֵם". ושני: "שיריו מהלכים קסם. בלעתי אותם כבכורה בטרם קיץ וחשתי שעלי לשוב ולקרוא אותם פעם ועוד פעם". ואילו המשוררת הידועה קרולין פוֹרְשֶׁה לא ידעה את נפשה: "קמינסקי הוא יותר מאשר משורר צעיר מבטיח: הוא משורר שהבטחתו הוגשמה. אני מלאת יִרְאָה בפני סגולותיו".

"רוקד באודסה", מאת אליה קמינסקי, 2004

בהיותו בן שש עשרה, כבר לאחר התמוטטות ברית-המועצות, עזבה משפחת קמינסקי את ארצה.  צירוף של גל פשיעה אימתני, אינפלציה ואנטישמיות, הניע את אבי המשפחה לבקש מקלט מדיני בארה"ב.  המשורר המהולל יוסף ברודסקי, שגם הוא מצא בשעתו מקלט באמריקה, נחלץ לעזרתו ושכנע את השלטונות להיעתר לבקשה. ב-1993 הגיעה משפחת קמינסקי לחוף מבטחים והתיישבה ברוצ'סטר שבמדינת ניו יורק.  אותה שעה לא ידע איליה אנגלית בכלל, המשיך לכתוב ברוסית תוך שהוא לומד את השפה החדשה, שעד מהרה השתלט עליה לפני ולפנים. שנה אחרי בואם לארה"ב מת אביו של אליה בהתקף-לב והמוות הפתאומי הטביע את חותמו בנפש הבן. הוא למד באוניברסיטת ג'ורג'טאון שבוושינגטון הבירה וקיבל תואר ב.א. במדעי הרוח, עבר לקליפורניה כדי ללמוד משפטים וקיבל תואר "דוקטור במשפטים" מאוניברסיטת המדינה. שמו כמשורר התחיל ללכת לפניו והוא הוזמן להורות שירה במרכזי-ספרות, מכללות ואוניברסיטאות, לרבות באוניברסיטת הרווארד היוקרתית. בעת ובעונה אחת החל לעבוד כפרקליט במרכז לסיוע לעניים ולחסרי-בית באזור סאן פרנסיסקו. עם זאת הוא פרופסור לכתיבה יוצרת באוניברסיטת סאן דייגו שבדרום קליפורניה ומתגורר באותה עיר עם אשתו קַטְיָה פֶרִיס. פרסי-שירה ומענקי-ספרות מוסיפים ליפול בחלקו.

וכבר הזכרתי שהוא המשורר הצעיר הפופולרי ביותר בארה"ב? תפוצת שיריו, במדינה שאיננה מצטיינת באהבת השירה, מדברת בעד עצמה.

אליה קמינסקי

הבטחת המחבר

אִם אֲנִי מְדַבֵּר בְּשֵׁם הַמֵּתִים עָלַי
לִנְטֹשׁ אֶת הַחַיָּה הַזֹּאת שֶׁל גּוּפִי,

עָלַי לִכְתֹּב אוֹתוֹ שִׁיר שׁוּב וָשׁוּב
כִּי הַדַּף הָרֵיק הוּא דֶּגֶל לָבָן שֶׁל כְּנִיעָתָם.

אִם אֲנִי מְדַבֵּר עֲלֵיהֶם, עָלַי לְהִתְהַלֵּךְ
עַל קְצֶה עַצְמִי, עָלַי לִחְיוֹת כְּאָדָם עִוֵּר

הָרָץ מִבַּעַד לַחֲדָרִים בְּלִי
לַגַּעַת בָּרְהִיטִים.

כֵּן, אֲנִי חַי. אֲנִי יָכוֹל לַחֲצוֹת אֶת הָרְחוֹבוֹת וְלִשְׁאֹל "אֵיזוֹ שָׁנָה לֹא זוֹ?"
אֲנִי יָכוֹל לִרְקֹד בִּשְׁנָתִי וְלִצְחֹק

מוּל הָרְאִי.
אֲפִלּוּ שֵׁנָה הִיא תְּפִילָה, אֱלֹהִים,

אֲנִי אַהֲלֵל אֶת טֵרוּפְךָ,
וּבְלָשׁוֹן שֶׁאֵינָהּ שֶׁלִּי, אֲדַבֵּר

עַל מוּסִיקָה הַמְעִירָה אוֹתָנוּ, מוּסִיקָה
שֶׁבָּהּ אֲנַחְנוּ נָעִים. כִּי כָל אֲשֶׁר אֹמַר

הוּא מִין עֲצוּמָה וְאֶת הַיָּמִים הָאֲפֵלִים בְּיוֹתֵר
שׂוּמָה עָלַי לְהַלֵּל.

פרידה מידידים (שיר ראשון במחזור) 
בעקבות ניקולאי זַבּוֹלוֹצְקִי

כֵּן, הָאִישׁ הוּא מְגַדֵּל צִפֳּרִים, אֲנִי כּוֹתֵב לִידִידַי
בְּנִבְכֵי הָאֲדָמָה, בְּנִבְכֵי הָאֲדָמָה, בְּנִבְכֵי הָאֲדָמָה.

שָׁם, עִם עֲשָׁשִׁית בְּיָדִי,
אִישׁ-חִפּוּשִׁית מְבָרֵךְ לְשָׁלוֹם אֶת מַכָּרָיו.

אַתֶּם עוֹמְדִים עִם מִגְבָּעוֹת לְבָנוֹת, מִקְטָרְנִים אֲרֻכִּים,
עִם פִּנְקְסֵי שִׁירִים,

יֵשׁ צִפָּרְנֵי-בָּר שֶׁיִּהְיוּ לָכֶם לְאַחֲיוֹת,
פְּטָמוֹת שֶׁל לִילָכִים, רְסִיסִים וְתַרְנְגֹלוֹת.

עַכְשָׁו הִסְתַּלְּקוּ, אֲנִי אְכְתֹּב דִּבְרֵי יְמֵי הַגֶּשֶם,
הַדַפִּים מִתְעַלְעֲלִים —

פְּסִיעוֹתֵיכֶם הָרִאשׁוֹנוֹת עַל-פְּנֵי הַחֶדֶר.

מאנגלית משה דור

הפוסט הזה פורסם בתאריך שירה. קישור קבוע.

5 תגובות על המשורר הצעיר הפופולרי ביותר בארה"ב – מילים אחדות על אליה קמינסקי מאת משה דור

  1. חיינו מצפון לעתיד, הימים פתחו
    מכתבים בחתימת-יד של ילד, פטל, עמוד-שמים.

    סבתי השליכה עגבניות
    ממרפסתה, היא משכה את הדמיון כשמיכה
    מעל לראשי. ציירתי
    את פני אמי. היא הבינה
    בדידות, החביאה את המתים באדמה כפרטיזנים.

    הלילה הפשיט אותנו (מניתי את
    פעימותיו)אמי רקדה
    היא מלאה את העבר באפרסקים, במאפים.
    לנוכח זאת, הרופא שלי צחק, נכדתו
    נגעה בשמורת-עיני – נשקתי
    לאחורי-ברכה. העיר רעדה,
    ספינת-צללים הפליגה.
    וחברי לכתה המציאו עשרים שמות ליהודי.
    הוא היה מלאך, לא היה לו שם,
    הוא נאבק, כן. סבי לחמו

    בטנקים הגרמנים על טרקטורים, אני אצרתי מזוודה מלאה
    בשירי ברודצקי. העיר רעדה,
    ספינת-צללים מפליגה.
    בלילה, התעוררתי כדי ללחוש: כן, חיינו.
    חיינו, כן, אל תאמר שזה היה חלום.

    במפעל המקומי, אבי
    חפן שלג, שם אותו בפי.
    השמש פצח בנאום שגרתי,
    מלבין את גופם: אמא, אבא רוקדים, נעים
    כשהאפלה דוברת מאחוריהם.
    זה היה אפריל. השמש טהר את המרפסות, אפריל.

    אני שונה את הספור שהאור צורב
    אל תוך ידי: ספר קטן, לך אל העיר בלעדי.

  2. מאת יהודית אוריה:‏

    הוא משאיר את השקט במלואו אז התגובה היחידה שיכולתי להגיב היתה לשמע אותו. אני מקווה שיסלח לי על חוצפת התרגום החובבני של השיר "רוקד באודסה". תודה תודה תודה

  3. מאת יעל טומשוב:‏

    יהודית, תודה גדולה על התרגום!
    כן ירבו.

    • רוקד באודסה

      בעיר הנשלטת יחדיו על ידי יונים ועורבים, יונים מכסות את הרובע הראשי, ועורבים את כיכר-השוק.
      ילד חרש ספר כמה צפורים היו שם בחצר האחורית של שכנו, מייצר מספר בן ארבע ספרות. הוא חייג את המספר והתוודה על אהבתו לקול מעבר לקו.
      הסוד שלי: בגיל ארבע התחרשתי. כשאבדתי את שמיעתי, התחלתי לראות קולות. על חשמלית הומה מאדם, איש בעל זרוע אחת אמר שחיי יהיו קשורים באופן מיסתורי בתולדות-ארצי. אבל ארצי אינה יכולה להמצא, אזרחיה נפגשים בחלום לנהל בחירות. הוא לא תאר את פניהם, רק מספר שמות: רולנד, אלדין, סינבד.

      בשבח הצחוק

      כשהימים מתעקלים ומתישרים
      בעיר הלא שייכת לשום אומה
      אלא לאומות-הרוח,

      היא דברה את דבור עצי-הערבה –
      אזניה רטטו בדברה, דודתי שושנה
      חברה המנונים למספרות, בתי מרקחת.

      רוחה הפוסעת על שתי רגליים, הרוח או לא רוח: דמי-כיס של ילד,
      היא אהבה נגני-רחוב וידעה
      שסבי חבר הרצאות על ההצע

      והבקוש של עננים בארצנו:
      המדינה הכריזה עליו כעל אוייב-העם.
      הוא רץ אחרי הרכבת עם עגבניות במעילו

      ורקד עירום על השולחן בפתח ביתנו –
      הוא נורה, וסבתי נאנסה
      על ידי התובע הכללי, שתקע את עטו בנרתיקה,

      העט עמו גרש אנשים לעשרים שנה.
      אבל בתולדות הסודיות של הכעס – שתיקת-האיש האחד
      חייה בגופות-הזולת – ברקדנו להמנע מנפילה,

      בין הרופא לתובע:
      משפחתי, אנשי-אודסה,
      נשים בעלות שדיים עצומות, זקנים תמימים וילדותיים,

      כל מילותינו, ערימות-נוצות חרוכות
      הממריאות וממריאות עם כל שינון.

      מאסטרו

      מהו זכרון? מה גורם לגוף לזהור:
      בוסתן-תפוחים במולדובה ובית ספר שמופצץ –

      כשבתי ספר מופצצים, העצבות אסורה
      - אני כותב את זה עכשיו וחש בכובד גופי:

      את זעקת-הנערות, 347 קולות
      בספור הרופא המציל אותן, ידיו

      לכודות תחת הקיר, נכדתו גוססת בקרבת-מקום –
      היא לוחשת אני לא רוצה למות, אכלתי תפוחים כאלה.

      הוא נוגע בפיה כאדם עיוור הקורא שפתיים
      וצורח שתקי! אני ליד החלון, אני

      מזעיק עזרה! מדבר,
      הוא לא יכול להפסיק לדבר, בחושך:

      על ברהמס, שופן הוא מדבר אליהם להרגיע אותם.
      רופא, כן, יהא אשר יהא החלון

      שעצב את חייו, בחוץ: עגבניות צמחו, עננים חלפו ואנחנו
      פעם חייינו. רופא עם כתובת קעקע של תוכי על זרועו הלכודה,

      צופה בעצמות הלחיים של נכדתו, בדיוק- מנתחים

      מאחה סבל וחסד:
      יומיים חלפו, הוא צועק

      בחלונו (אין חלון) כשהחלוץ מגיע, הוא מדבר על שופן, שופן.

      הם קוטעים את ידיו, האחיות אומרות ש"מצבו בסדר"
      – בחלומי: הוא עומד, מאכיל בלחם את היונים, מוקף

      ביונים, צפורים על ראשו, כתיפו,
      הוא זועק: "אינכם מבינים דבר!"

      הוא מנשים את עצמו לישון, העיר ישנה,
      אין עיר כזאת.

  4. מאת ארלט:‏

    תודה למשה דור על ההיכרות עם המשורר ועם שירתו . ותודה גם ליהודית אוריה על תרגומיה.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*