האפוקליפסה השיעית -החלק השלישי :נשק יום הדין

הופיע בגרסה מקוצרת ב"דיוקן –מקור ראשון גליון 764 30.3.2012 תחת השם "משוואה גרעינית עם נעלם אחד"/

בימים אלה עומדים הנסיונות האיראניים להשיג יכולות אטומיות במרכז תשומת הלב העולמית.ההנהגה האיראנית מכחישה כביכול את נסיונותיה אלו ,והסופר הגרמני גינטר גראס טוען בשיר שישראל היא זאת שמאיימת על איראן בהשמדה.

אך בשטח המאמצים האיראניים להשיג יכולות גרעיניות אם כי הם נמשכים כבר מזה שנים רבות ( 15 שנים לפחות ! ) הם בלתי פוסקים.למרות מלחמה חשאית של המערב כנגד מאמצים אלו , למרות חיסולים של מדעני הגרעין שלהם ,למרות סנקציות כלכליות כואבות שגורמות לנזק עצום לאיראני שברחוב.

מה באמת מניע את ההנהגה האיראנית בריצת האמוק שלה להשגת נשק גרעיני?

התשובה עלולה להיות קשורה בילד בן חמש שהלך לאיבוד לפני יותר מאלף שנה, ובאגודה חשאית ששמה לה למטרה להחזיר אותו בכל מחיר. המחיר עלול להיות מחריד בהרבה מכפי שמישהו מעלה על הדעת והקורבנות עלולים להיות  מליוני אנשים מכל אמונה שאי פעם עוררה את טינתם של השיעים.

החלקים הקודמים בסדרה :

האפוקליפסה השיעית -החלק הראשון:האימאם שנעלם

האפוקליפסה השיעית -החלק השני :כת אחרית הימים

האפוקליפסה השיעית -החלק השלישי : נשק יום הדין

נאומו של נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד מול העצרת הכללית של האו"ם בספטמבר 2005, היה שונה מכל נאום אחר שנשא בימי חייו. מעבר לתערובת הרגילה של הטפה אנטי-ישראלית ואיומים על המערב לבל יעז להתערב בענייניה של טהרן, עבר הנשיא האיראני חוויה מיסטית, ששכנעה אותו כי הוא לא פחות מאשר שליח האל. לפי מה שסיפר מאוחר יותר, בזמן שהשמיע את דבריו מול מנהיגי כל העולם חש שהשראה אלוהית נחה עליו. אחד מעוזריו אף העיד כי ראה הילת זוהר מקיפה את הנשיא, ואחמדינג'אד הודה שאכן חש בכך בעצמו. הוא הוסיף וסיפר שהבחין כיצד כל מנהיגי העולם יושבים בלא ניע, מרותקים לדבריו כאילו יד נעלמה החזיקה בהם. לנשיא איראן לא היה ספק שהאל בעצמו הניח את ידו על ראשי המנהיגים.

ועוד נקודה יוצאת דופן הייתה בנאום הזה: אחמדינג'אד דיבר מפורשות על התגלותו העתידית של המהדי, המשיח, או בכינויו האחר – האימאם הנעלם. לפניו, מעולם לא התבטא מנהיג איראני באופן כה גלוי על אמונתו במהדי, שלפי האמונה השיעית אמור לשלוט לבדו באומה המוסלמית ובעולם כולו. הרעיון הזה היה במשך שנים בחזקת טאבו באיראן, שהרי לרוב האייתולות לא היה כל עניין לקדם את פניו של מי שיחליף אותם בשלטון. כעת טען 'אסר חזבללה', ארגון איראני רב עוצמה, כי הופעתו של הנשיא באו"ם כשהוא עטוף הילה היא למעשה אחד הסימנים המבשרים על בואו של המושיע. על פי שמועות שהוכחשו, אחמדינג'אד אף ניסה לכפות על שאר השרים לחתום על מסמך המבטיח כי יעשו הכול כדי לזרז את בואו של המהדי. האירוע בניו-יורק רק חיזק עוד יותר את אמונתו כי עליו לפעול לדחיקת הקץ.

התפיסה הזו של אחמדינג'אד יכולה להיות המפתח לפתרון אחת השאלות המרכזיות כיום בזירה הבינלאומית: מה דוחף את מנהיגי איראן למדיניות של פיתוח נשק גרעיני והובלת טרור עולמי, מדיניות שעל פניה נראית כלא רציונלית לחלוטין ועלולה לגזור השמדה על איראן? ומעל לכול – מדוע הם מתנהלים באופן שנראה כמנוגד לאינטרסים של השיעים עצמם? השיעים, כדאי לזכור, הם מיעוט בקרב המוסלמים, והאיום העיקרי עליהם לא נשקף מצד ישראל או המערב אלא מצד אחיהם הסונים.

הפתרון לחידה נשמע בדיוני, אך לא ניתן להתעלם משלל התבטאויות של מנהיגים איראנים המרמזים אליו: ייתכן שארגון חשאי אפוקליפטי חדר לדרגים הבכירים ביותר באיראן. מטרתו של ארגון זה היא לזרז את בואה של מלחמת עולם שלישית, מתוך אמונה שרק כך יתגלה המהדי ויוביל את השיעה לניצחונה הגדול.

הנשיא

את הצעד החשוב לעבר מינויו למנהיג העליון של איראן, עשה  האיטוללה יזדי המנהיג הקיצוני ביותר של איראן שנחשד למהיג הרוחני של החוג'טיה כשהצליח להביא לבחירתו של מחמוד אחמדינג'אד לנשיאות. אחמדינג'אד ידוע בהתקפותיו כנגד ישראל ובהכחשת השואה שלו, ואילו הרקע הדתי-רעיוני שלו, כשיעי אדוק בעל דעות מיסטיות מובהקות, ידוע פחות. הוא אמנם הנשיא הראשון של איראן שאינו בעל הכשרה כ'מולה', איש דת, אך העובדה הזו לא מפריעה לו לראות את עצמו כמעין חומייני חדש ומנהיג העולם המוסלמי כולו.

מחמוד אחמדינג'אד בעת נסוי של מכשיר חדש.

דרכו הפוליטית של אחמדינג'אד נסללה מחצרו של מסבח יזדי. בסיועו של איש הדת הבכיר ובסיועם של חבריו ותלמידיו אנשי משמרות המהפכה, התקדם אחמדינג'אד במעלה המנגנונים הביורוקרטיים של הממשלה והשלטון המקומי. בין היתר שימש כמושל מחוזות וכיועץ לשר התרבות וההדרכה האסלאמית, וב-2003  ניצח בבחירות לראשות עיריית טהרן. אחת מהחלטותיו כראש עיר הייתה לחייב את הגברים בשירות הציבורי לגדל זקנים וללבוש חולצות ארוכות שרוולים.

לאחר שאחמדינג'אד נבחר לנשיאות, הסביר יזדי שתלמידו ניצח משום שרוח המהדי שרתה עליו. אחמדינג'אד מצדו הודה למורו והצהיר שבכוונתו "לכונן חברת מופת מתקדמת ומשפיעה, שתהפוך סמל ודוגמה לכלל האנושות ובכך תשמש גם זרז להופעתו המחודשת של המהדי". לתפיסתו, שאותה ביטא שוב ושוב, מטרתה של המהפכה שהוא מוביל היא יצירת שלטון איראני-שיעי בעולם כולו, תחת מנהיגותו של האימאם הנעלם, שבהתגלותו מאמין הנשיא בכל לבו.

עוד כשכיהן כראש העיר טהרן החליט אחמדינג'אד לסגור לתנועה את אחד הצירים הראשיים בבירה, וזאת מאחר שהגיע למסקנה שבכביש הזה עתיד לעבור האימאם ה-12 כשיתגלה מחדש. כתוצאה מלחצים נאלץ לגנוז את תוכניתו זו, אך ב-2004 הורה לסלול בטהרן שדרה רחבה לכבוד בואו המצופה של המהדי. החלטה אחרת של אחמדינג'אד הייתה להקצות 17 מיליארד דולר לפיתוח הכפר ז'אמארקאראן, המקום שבו על פי האגדה יופיע המשיח שנעלם. מיליוני דולרים הוקצו לבנייתו של מסגד עשוי קרמיקה כחולה במקום. זמן מה לפני היבחרו כנשיא אף שרטט אחמדינג'אד בדקדקנות את מפת הרחובות שבהם יעבור המושיע כשיופיע, אך המפה לא פורסמה בעקבות התנגדותו של חמינאי, שדעותיו המשיחיות הן פחות קיצוניות.

עבדאללה מלך ירדן הוא סופיאן

נטען שאחמדינגאד מאמין  שעבדללה מלך ירדן הוא סופיאן המוזכר בתחזיות אחרית הימים השיעיות .

כך לפחות וטען בנאום בקום ב-21 ביוני 2011, מוג'תבא זולנור, סגן נציגו של ח'אמנאי במשמרות המהפכה (שפרש  מתפקידו, בשל רצונו להתמודד בבחירות מרץ 2012 למג'לס): "הזרם הסוטה סבור שבקץ הימים, ה'היעלמות הגדולה' תהפוך ל'היעלמות קטנה' ובסוג הזה של ההיעלמות, אנשים יוכלו לתקשר עם האמאם הנעלם. אחמדי-נז'אד חושב שמשאי מתקשר עם האמאם הנעלם [ומתעקש לדבוק בו]."

זולנור הסביר שממשלת אחמדי-נז'אד הזמינה את עבדאללה מלך ירדן ואת עלי עבדאללה צאלח, שליט תימן לטהראן, כיוון שה"הממשלה רואה בקיומם של שני עבדאללה בראש מדינות ערביות, סימנים להופעת [האמאם הנעלם]… אחמדי-נז'אד שיבח את עלי עבדאללה צאלח ואמר 'אתה נושא את שמותיהם של שלושה אמאמים ושל הנביא [מוחמד]. הזרם הזה מאמין שעבדאללה מלך ירדן הוא אותו ספיאן, שהוא אחד מסימני הופעת האמאם הנעלם ולכן הם רצו לקחתו, בהיותו באיראן, למעיינות המים החמים בסרעין [עיירה בצפ'-מע' איראן] כדי שהסימנים שהובאו במסורות לגבי המותניים והכתפיים של סופיאן ייראו על גופו של המלך.

לאחר שנבחר לנשיא הרבה אחמדינג'אד להתבטא על המהדי ועל שיבתו הקרובה לכדור הארץ. בהתבטאות אחת שלו בפני קהל תומכים טען אחמדי נז'אד כי הוא נהנה מהשראה אלוהית בעוד נשיא ארה"ב הינו בעל השראה שטנית 2 (סוכנות הידיעות Iran news , 15 באוקטובר 2006).

אין ספק שאחמדינג'אד הוא המנהיג המוסלמי הראשון שהתפלל ביפני באי עצרת האו"ם  לבואו של המהדי .מבחינתו האירוע שחווה  בניו יורק חיזק עוד יותר את אמונתו כי הוא נושא בחובו את דברי האל ופועל לדחיקת הקץ לבואו של המהדי. לאחר מכן יקבל העולם כולו את האימאם ויהפוך  לחליפות  עולמית אחת בראשות המהדי.למעשה רעיון המדינה העולמית  הוא רעיון בהאי שהשיעים לאורך ההיסטוריה שלהם כמיעוט נרדף  מעולם לא שמו עליו דגש ,הם היו עסוקים בלהישרד במאבק עם הסונה.אולם כעת הוא עומדת במרכז ההגות של ההוג'טיה כתוצאה מההתמודדות עם הבהאים.

מעולם  לא התבטא מנהיג  איראני אחר באופן גלוי כל כך על אמונתו במהדי ועל הזדהותו המלאה עם הרעיון שהיה במשך שנים בחזקת טאבו באיראן .

שהרי לרוב החכמים הדתיים בשלטון לא היה כל עניין לזרז את בואו של המהדי שיחליף אותם בשלטון.

עשור הגילוי

הסופר והמזרחן   משה מנשהוף, שהוא חוקר ומתרגם של התרבות האיראנית ,  מצביע בהקשר זה על הספר 'עשור הגילוי' ( או בשמו המלא: دهه هشتاد – دهه ظهور – انشاءالله  אנשא-אלה עשור השמונים – עשור הגילוי) מאת ד"ר סייד חוסיין סג'אדי, שיצא לאור בעיר האיראנית משהד בשנת 2005, סמוך לעלייתו של אחמדינג'אד לשלטון. שם הספר מרמז לכך שבעשור הנוכחי תבוא הגאולה, כפי שהיא נראית בעיניים שיעיות-אפוקליפטיות. כעבור זמן לא רב, ב-2006, יצא לאור בביירות הספר

احمدي نجاد و الثوره العالميه المقبله 'אחמדינג'אד והמהפכה העולמית המתקדמת', שמכיל תכנים דומים אך הפעם הם מתייחסים באופן גלוי וישיר יותר לנשיא איראן.

כמי שחיבר בין היתר ספרי מדע בדיוני, מנשהוף מספר כי במבט ראשון של קורא מערבי הספר הביירותי נראה כמשתייך  לז'אנר הזה. אולם כששמים את הספר בקונטקסט הרעיוני שלו, נראה כי הוא עוסק בהטפה אידיאולוגית ומטרתו להפיץ את תפיסותיה של קבוצה שככל הנראה יש לה יותר מיד ורגל בשלטון האיראני של היום.

לדברי מנשהוף עצם הוצאה לאור של ספר משיחי כזה מיד לאחר עלייתו של אחמדי-נז'וד לשילטון והוצאה מוכוונת יותר של אותון ספר בשפה ערבית בביירות זמן מה לאחר מכן וזהות מחבר הספר כמי שמוכר כתלמידו של שייח' חלבי – מייסד חוג'תייה, שנם מעטות לאחר שח'ומייני אסר על פעילות האגודה הזאת באיראן, יותר ממצביעים על קשר בין החוג'תייה והרעיונות האפוקליפטים קיצוניים שלהם עם נשיא איראן מאז יוני 2005.

עובדה זו חשובה במיוחד כשבישראל ובמערב שואלים לא פעם האם איראן תשתמש בנשק אטומי כשזה יהיה בהישג ידה. התשובות דנות בספקטרום שבין החלטה רציונלית להחלטה בלתי רציונלית, כשלפי הסברה הרווחת גם אם המנהיגות האיראנית אינה שפויה, עדיין היא תפעל באופן רציונלי מתוך שאיפה להמשכיות המשטר האסלאמי באיראן. מנשהוף מכניס לדיון משתנה נוסף, שלהערכתו טורף את הקלפים: האידיאולוגיה האפוקליפטית על כל ביטוייה הקיצוניים, ותחושת המאמינים כי ביכולתם לקדם אותה במו ידיהם. במצב כזה, חשיבה רציונלית ושיקולים כאלה או אחרים אינם אלא זוטות חולפות, לעומת הגאולה הממשמשת ובאה.

המנהיג העליון

עלי חמינאי ,המנהיג העליון של איראן

השאלה הקריטית היא מיהם שותפיו של אחמדינג'אד לתוכניותיו לשלטון שיעי עולמי. קשה להעריך עד כמה תומכים בכירי הצבא ברעיונות אלו, ומי מבין האייתולות חולם גם הוא על דחיקת הקץ. מאז בחירתו של אחמדינג'אד לנשיא התמלאו הממשלה, הפרלמנט והמועצה העליונה לביטחון לאומי בנושאי משרות המזוהים עם החוג'טיה, ובמשך תקופה גם יזדי היה משותפיו הבולטים. מאידך גיסא, בשנה האחרונה ניכרים מאבקים פנימיים בצמרת השלטון האיראני. חמינאי יוצא שוב ושוב נגד עמיתו הוותיק רפסנג'אני, וגם כנגד אחמדינג'אד והזרם המשיחי המזוהה עמו. הוא אף קורא לבטל את המשטר הנשיאותי במדינה.

עלי חמינאי, המנהיג העליון של איראן, הוא כמובן דמות מפתח בסבך האידיאולוגיות האפוקליפטיות בצמרת הרפובליקה האסלאמית. יש שרואים בו אדם מתון בהשוואה לחוגיו של אחמדינג'אד, אולם כלל לא ברור שאכן כך הוא. יותר ויותר נראה שהמנהיג העליון חולק רעיונות משותפים רבים עם אנשי יזדי, ולכל היותר מתנגד למעשיהם מסיבות פרסונאליות.

בשנה האחרונה, ובמיוחד מאז פרוץ המשבר, החלו כלי תקשורת המזוהים על חמינאי לכנותו בתואר אימאם, מונח שעד כה היה שמור בשיעה לאותם תריסר מנהיגים קדומים בלבד. מקורביו מדגישים כי הוא המתווך היחיד בין העם לבין האימאם הנעלם, ככל הנראה בניסיון לסתור את טענתו של אחמדינג'אד בדבר קשריו הישירים עם המהדי. בכך יש שינוי מדוקטרינת חומייני, שנמנע מלתמוך ביוזמה ממלכתית ממוסדת להעלותו לדרגת אימאם.

גם יזדי כבר כינה את חמינאי אימאם, הכתיר אותו כבעל סגולות ייחודיות וקבע כי "אחרי האימאמים והאימאם (כלומר 12 המנהיגים הקדומים וחומייני – א"א), האל הכי אוהב את האימאם עלי חמינאי". בשנה האחרונה נפוצו באיראן גם סרטונים המאדירים את דמותו של חמינאי ומייחסים לו תכונות משיחיות ואף אלוהיות.

. בפברואר 2011, לרגל 'יום המהפכה', הופץ במדינה תקליטור בשם "ההופעה קרובה", ובו נטען כי חמינאי הוא 'סיד ח'ראסאני', מי שצפוי לפי המסורת השיעית להנהיג את קהילת המאמינים לקראת שובו של האימאם הנעלם.

"האיש החזק כיום באיראן, ללא שום ספק, הוא המנהיג העליון חמינאי", אומרת איילת סביון, ראש דסק איראן בממר"י, המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון. "בשנתיים האחרונות הוא הוכיח שהכוח נמצא בידיים שלו. הוא סילק מתפקידו את מספר שתיים הקבוע שלו במשך שנים,  האשמי רפסנג'אני, מאחר שזה תמך במהפכה הירוקה לאחר בחירות 2009. כיום חמינאי מנהל מסע מתוחכם ומתמשך כנגד אחמדינג'אד ותומכיו בתקשורת ובשלטון, במטרת להחליש את מחנהו של הנשיא, שבכל מקרה יעזוב בקרוב את תפקידו (כמי שכבר כיהן שתי קדנציות רצופות, אחמדינג'אד מנוע על פי חוק מלהתמודד בבחירות שייערכו ב-2013 – א"א). הקרע בין השניים נחשף בפומבי עוד במאי 2011, ומאז הוא מעמיק והולך.  העימותים בין אנשי אחמדינג'אד ליריביו נמשכים תדיר, וכוללים גידופים ואיומים, ניסיונות להדיח את הנשיא באמצעות המג'לס, האשמות הדדיות בשחיתות, סגירת כלי תקשורת ומעצר מקורבים לאחמדינג'אד".

אלי :על מה בדיוק נסב הסכסוך שבין חמינאי ואחמדינג'אד?

"סביון :זה לא לגמרי ברור וגלוי, וכנראה יש כמה סיבות. לדברי חוגי המשטר באיראן שהתקבצו סביב חמינאי והכריזו על נאמנותם לו, הנשיא וכמה ממקורביו חברים בכת משיחית ששואפת לשנות את התשתית האידיאולוגית של משטר 'המהפכה האסלאמית', קרי, את דוקטרינת שלטון חכם ההלכה. לטענת אנשי חמינאי, הזרם הזה מאמין שמתוקף קשריו הישירים עם 'האימאם הנעלם' בכוחו לנהל את המדינה ללא צורך בחכם ההלכה".

מסבח-יזדי ,מנהיג רוחני של החוג'טיה ? או מתנגד שלה?

פיתול פרדוקסאלי במיוחד במערכת היחסים המסובכת הזאת בחוגי השלטון האיראניים התרחש כאשר דווקא יזדי, מי שהוצג לאורך השנים כמנהיג הרוחני של הקבוצה הקיצונית, החל לטעון כי הוא זה שמתייצב כנגד זרם מסוכן באסלאם. בהזדמנויות שונות הוא העדיף להביע בפומבי תמיכה בחמינאי ולתקוף את  תלמידו ונאמנו ( לשעבר?) אחמדינג'אד ואת 'הזרם הסוטה', כהגדרתו, שאליו הוא משתייך. בנאום שנשא בקום בראשית יוני 2011 אמר יזדי: "לאחרונה הם מנסים להחדיר את התפיסה שלפיה (עכשיו, משעה) שאנו יכולים לתקשר עם 'האימאם הנעלם', אין יותר צורך בנציג מטעמו. בכך הם מפקפקים לחלוטין בעיקרון שלטון חכם ההלכה (…) זו תיאוריה של השטן, והיא הרסנית מכל יתר פעולותיו".

שבועיים קודם לכן, בנאום בכנס משמרות המהפכה, אמר יזדי: "בשנים האחרונות קמה סכנה מפותלת נגד הבסיס הרעיוני של החברה, והשטן מפעיל את כל ניסיונו ועורמתו כדי להחדיר לתוכה צורת חשיבה סוטה. האסטרטגיה של השטן היא להחליש את מעמדם ואת קדושתם של אנשי הדת השיעים (…) הם מנסים להחליש את מעמד שלטון חכם ההלכה ולפקפק בצורך קיומו על ידי החדרת חשיבה שלפיה 'האימאם הנעלם' מנהל את המדינה. לטענתם, על ידי קשר רוחני אנו יכולים להשיג את רצונו של האימאם הנעלם ולנהל את המדינה ללא תיווך וללא צורך במומחים לאסלאם. מטרת חשיבה סוטה זו, היא להחדיר בעתיד את התפיסה שלפיה כל הפעילויות, התוכניות והשירות (לציבור) שבוצעו בשנים האלה, התבצעו על ידי איש אחד, והוא האסטרטג הבולט ביותר בעולם. כל פעולה ביצענו בהשראתו, ולפיכך הוא צריך להיות הנשיא הבא ולנהל את המדינה (…) זו סכנה גדולה שבשם האסלאם, ותוך שימוש בדם השאהידים, ולאחר שסבלנו את הקשיים, יגידו שבחירת איש כזה – שאין לו הבנה נכונה של האסלאם ועבר ברור במהפכה – היא דרגה של הופעת האימאם הנעלם. עלינו לשים לב, להיזהר, לגלות רגישות ולפעול באופן נכון מול האירועים והסכנות". כזכור, יזדי עצמו הוא שאמר לאחר בחירתו של אחמדינג'אד שרק כעת יש משטר אסלאמי אמיתי לאיראן, ושיש להתייחס להוראות הנשיא כציווי אלוהי.

יזדי עומד כיום בראש אחד משני המחנות העיקריים של הזרם השמרני בפרלמנט האיראני, "מחנה העמידה האיתנה", ולצדו נמצאים שם עוד כמה אנשים שבעבר תמכו באחמדינג'אד אך הסתכסכו עמו מסיבות אלו או אחרות. אך לא כולם משתכנעים מהתקפותיו החריפות על אותו "זרם כופר ומסוכן". הלשונות הרעות באיראן טוענות שיזדי פועל על פי מצוות ה"טקייה" הקיימת בשיעה, כלומר הסתרת האמונה האמיתית כאשר יש סכנה לחשוף אותה בגלוי. גם אם יזדי אינו שייך כיום לתנועה באופן רשמי, נראה שהוא קרוב אליה בדעותיו. יש המעריכים שהוא משמש אידיאולוג של זרם שיצא מהחוג'טיה המקורית והפך לקיצוני אף יותר ממנה.

מוטציה שממשיכה להתפצל

רחים משעי האיש שמאחורי אחמדינג'אד.

האיש שכלפיו מכוונת האש של אנשי חמינאי הוא לאו דווקא אחמדינג'אד, שכהונתו ממילא תסתיים ב-2013 ולכן הוא בגדר "סוס מת". האויב האמיתי הוא יד ימינו וראש לשכתו רחים משאי, המסתמן כמתמודד על הנשיאות בבחירות הבאות. יש הטוענים שמשאי, הפיקח והמתוחכם יותר מאחמדינג'אד, תמיד היה המוח האמיתי שניהל את ענייני המדינה, והוא הוא גם הראש האמיתי של "הזרם הסוטה". נראה שמשאי מייצג תת-זרם שאינו מקבל כלל את שליטת אנשי הדת באיראן. החוג'טיה, נזכיר, הייתה מבוססת מיסודה על חילונים, והסתייגה מאנשי הדת, שלא היו רדיקליים מספיק לטעמה.

מכל האמור אפשר להסיק שאותו "זרם סוטה", שמוצאו במוטציה השיעית החוג'תיה, ממשיך להתפצל. אלו שמחזיקים רעיונות קרובים זה לזה – כמו יזדי, חמינאי ואחמדינג'אד – נאבקים כעת בעוז דווקא בגלל אותה קרבה. החוג'טיה הפכה שם קוד לכמה זרמים איראניים קיצוניים, שהדי המאבק ביניהם מגיעים גם למערב ולישראל, וייתכן שתוצאותיו יכריעו את גורל האזור בשנים הבאות. אם תומכי זרם המאמין כי יש להביא את אחרית הימים, יניחו את ידם על נשק גרעיני, כי אז יש סבירות גבוהה שהם גם ישתמשו בו.

אומר גורם המעורה היטב בנעשה באיראן

:"איש חוג'תיה פנאטי, מישהו מסוגו של אחמדינג'אד, עשוי לשלוח פצצה גרעינית לישראל, ולמקום ספציפי בישראל, . "לא דווקא לתל-אביב, אלא לחיפה – אל המקדש הבהאי, מקום קברו של בהא אללה, ומקום הכפירה האולטימטיבי בעיני הזרם הזה. בכך הוא נפטר הן מהציונים והן מהבהאים, ומביא לאחרית הימים על פי אמונתו".

הבהאים כידוע, חופרים מזה שנים מנהרות תת-קרקעיות מתחת למקדש שלהם בכרמל. הסיבות לכך עלומות, אך אי אפשר שלא לתהות האם הם מתכוננים לאפשרות של התקפה גרעינית מצד איראן. וגם אם הם לא עושים זאת, ייתכן שיתר האנושות צריכה לדאוג מהאפשרות שנשק גרעיני יוחזק בידי מי שמאמינים בצורך להשמיד 80 אחוז ממנה על מנת שהמהדי יחזור לכדור הארץ, ויכפה את השיעה על עשרים האחוזים שישרדו.

המקדש הבהאי בחיפה.המטרה הראשונה של האפוקליפסה השיעית  ?

וראו גם :

הנשק הסופי של ישראל

ביבליוגרפיה

כריכה קדמית

‫  דני שוהם נשק כימי וביולוגי בידי ארצות ערב ואירן- איום קיומי כלפי ישראל? /[-- רמת-גן : מרכז בס"א למחקרים אסטרטגיים, אוניברסיטת בר-אילן 1999

-

שאול שי  ציר הרשע :   איראן, חזבאללה והטרור הפלסטיני /    הרצליה :   מפעלות המרכז הבינתחומי,   2003

אפרים קם     מן הטרור ועד הגרעין :   משמעותו של האיום האיראני /    משרד הביטחון - ההוצאה לאור,   תשס"ד 2004

איראן בדרך לפצצה.    קובץ של ההרצאות שנישאו ביום העיון בכ"ב בסיון תשס"ו (18 ביוני 2006) ...   רמת גן :   מרכז בס"א - אוניברסיטת בר אילן,   2006.:   .

המרכז למורשת המודיעין. מרכז המידע למודיעין ולטרור    איראן והחזבאללה כמחוללי טרור בישראל ובשטחים :   מעורבות גוברת של איראן באמצעות החזבאללה בטרור הפלסטיני בישראל, בשטחים במהלך שנת 2004.    [תל אביב :   חמו"ל],   2005

חגי רם    לקרוא איראן בישראל :   העצמי והאחר, דת ומודרניות /    ירושלים :   מכון ון ליר,   תשס"ו 2006.

יוסי מלמן , הספינקס : אחמדינג'אד והמפתח לפצצה האיראנית, תל אביב, ספרית מעריב, תשס"ז 2007.

אפרים  קם    איראן גרעינית :   משמעויות ודרכי פעולה /     : המכון למחקרי בטחון לאומי, מזכר 87, ינואר2007.

אברהם-גולדברג, הדס    תפיסת הביטחון של איראן, 1941-2006 /   אוניברסיטת תל-אביב, הפקולטה למדעי החברה ע"ש גרשון גורדון, התוכנית ללימודי ביטחו  [תל-אביב] 2007?]

תמיר ליפין     אמצעי טרור בידי איראן / אוניברסיטת תל-אביב, הפקולטה למדעי החברה ע"ש גרשון גורדון, החוג ללימודי ביטחון   [תל-אביב] :   [חמו"ל],   2007

: יניב גמבש (עורך ראשי), יבגניה ביסטרוב, ארנון סופר  ( עורכים ) איראן 2007 :   ניתוח גאואסטרטגי [חיפה] :   קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, אוניברסיטת חיפה,   [תשס"ח] 2008

תמר יגנס ( עורכת) בין סונה לשיעה :   יחסי הכוחות המשתנים /    [תל-אביב] :   מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה,   [תשס"ח] 2008

כריכה קדמית

עוזי רבי ( עורך ) זמן איראן / תל-אביב :   הקיבוץ המאוחד,  2008.

הבזאר האטומי

וילים   לנגווישה    הבזאר האטומי: ההתחמשות הגרעינית של המדינות העניות /   מאנגלית – אורי בלסם.   תל אביב :   מטר,   תשס"ח 2008.

הלנה  בורוכוביץ   איראן – משא ומתן בסגנון שונה   הגורמים המעצבים את סגנון המו"מ האיראני מפרספקטיבה פוליטית, דתית, תרבותית והיסטורית /    [תל-אביב] :אוניברסיטת תל-אביב, הפקולטה למדעי החברה ע"ש גרשון גורדון, החוג למדע המדינה, מסלול התמחות בלימודי דיפלומטיה ע"ש אבא אבן 2008.

ואנה  ונוצ'יני   איראן הוורודה :   "דמוקרטיה איסלאמית" – החלום האבוד /    [בני-ברק] :   הקיבוץ המאוחד,   [תשס"ט] 2009

משה  ורד    משך המלחמה ותנאי הסיום של מלחמה עתידית בין איראן לבין ישראל /    רמת-גן :   מרכז בס"א, אוניברסיטת בר-אילן,   [תש"ע], 2009.

  1. בדרך אל הכוח

יצחק נקש , בדרך אל הכוח : השיעה בעולם הערבי המודרני, אור יהודה, דביר, תשס"ט 2009.

דוד מנשרי  ליאורה הנדלמן-בעבור (עורכים).    איראן :   אנטומיה של מהפכה /    בני ברק :   הקיבוץ המאוחד,   2009.

רועי   אוליבר   איראן ועיראק – מקרה בוחן לנטייה אזורית למלחמה על פי מודל המדינה-לאום /דיסרטציה (מ.א.) – אוניברסיטת חיפה, 2009   [חיפה] :   [חש"מ],      משה אהרונוב ומאיר ליטבק איראן :   מקיסרות פרסית למהפכה איסלמית /  "המזרח התיכון בימינו " :כרך ט"   רעננה :  האוניברסיטה הפתוחה,   2009.
, משה ורד ,   עוצמתה של איראן :   בגדי האיתאללה החדשים? : איראן 1988-2008 /   [תל אביב] :   אוניברסיטת תל-אביב,   תש"ע, 2010.ראובן פדהצור שאיפות איראן להגמוניה איזורית .תרגום לעברית מרים אידן   נתניה : קרן פרידריך אברט, תש"ע 2010  תמר מלץ גינזבורג ומוטי קריסטל, עורכים. איראן גרעינית   האתגר וההתמודדות הבינלאומית /    (תל-אביב) :   המכון למחקרי ביטחון לאומי,   2010. איתמר שחר     השפעתם של איומים דתיים-אידיאולוגים ולאומיים-מדינתיים על תפיסת הביטחון הלאומי של איראן    [חיפה]  עבודת גמר–אוניברסיטת חיפה, בית הספר למדעי המדינה:   [חמו"ל],   [תש"ע] 2010.

אורי פטרושבסקי רוסיה והאסלאם הרדיקלי במזרח התיכון :סיבות ושיקולים תל אביב : גוונים, תשע"א 2011

שירותי המודיעין של ישראל כנגד איראן

ארצות הברית. סוכנות הביון המרכזית    דו"ח סי. אי. אי. :   על שירותי המודיעיןוהביטחון של ישראל תרגם מאנגלית  וערך יוסי מלמן   תל אביב :   ספרי "ארז",1982.   (תשמ"ב 1982).

כולל הערות  מעניינות וחוות דעת פרספקטיביות של  סטודנטים איראנים ( אנשי שירות ביון איראניים ?) שתפסו את הדו"ח ופרסמו אותו בעת ההתקפה על השגרירות האמריקנית בטהרן ב-1979. בפרסום דו"ח זה אני רואה כפתיחה "הרשמית " של המאבן בין שירותי הביון של ישראל ואיראן הנמשך בכל עוזו עד עצם היום הזה..

יוסי מלמן ודן רביב שירותים לא מושלמים :   סיפורו של המודיעין הישראלי /    תל אביב :ספרית מעריב,   תשנ"א 1990.
כולל פרק על פרשת "אירנגייט".

ההרתעה הישראלית והאיום האיראני /    אשקלון :   המכללה האקדמית אשקלון, המחלקה למדעי המדינה,   2006.
נקודת האל חזור

רונן ברגמן נקודת האל-חזור :   המודיעין הישראלי מול איראן וחזבאללה /    אור :   כנרת, זמורה-ביתן, דביר,   2007.

המוסד

מיכאל בר זוהר וניסים משעל המוסד :   המבצעים הגדולים /    תל אביב :   ידיעות אחרונות ; ספרי חמד,

יועז הנדל, יעקב כץ ישראל נגד איראן מלחמת הצללים /; עורך: רמי רוטהולץ  כינרת זמורה ביתן  2011

אלכס מינץ,    סימולציה בנושא איראן: היום שאחרי :   תובנות והמלצות למדיניות/    הרצליה :   המרכז הבינתחומי,   2011

יוסי מילמן ודן רביב :מלחמות הצללים .ידיעות אחרונות 2012 ..

ספרים כלליים

יחזקאל דרור-    מדינות מטורפות :   פנטיזם וטרור כבעיה בטחונית /    תל אביב :   מערכות,   תשל"ד 1973.

מותחנים ויצירות ספרותיות על איראן בעתיד

תום קלנסי צו נשיאותי /  עברית יוסף אשכול   הד ארצי :   אור יהודה,   תשנ"ח 1998  סיפור עתידני שבו נשיא ארה"ב נאבק במתקפה בקטריולוגית מאיראן.

תום קלאנסי  עם וסטיב פיצ'ניק ; נכתב על-ידי ג'ף רווין ;  חדר מלחמה :הפרד ומשול מאנגלית : רותי ונעם אור יהודה   ספרית מעריב, 2002

תקציר :יחידה אמריקנית מונעת מלחמה בעתיד הקרוב  בין איראן ואזרבירג'אן.

ג'ראלד סיימור קו בחול /   עברית אריה חשביה   [ח"מ] :   כנרת,   2002.

תקציר :עשר שנים קודם לכן נשלח פרי כמרגל לאיראן, וסיפק מידע רב-ערך על מתקן לייצור נשק כימי-ביולוגי. מידע זה עיכב את יכולת הפיתוח של איראן למשך שנים.עכשיו איראן רוצה לנקום, ולשם כך משגרת את המתנקש הקשוח ביותר שלה.

שבתאי שובל  אני הנבחר /עורך: דני דור. — תל-אביב : ספרית מעריב, תשס"ה, 2005. תקציר :העלילה מתרחשת בשנת 2009, כאשר רה"מ, דב דביר, מקבל אזהרה מפני התקפת טילים גרעינית על ישראל בעקבות מרד יחידות בצבא אירן .

דבורה רוזן  ‫ כוכב בודד /עריכה: לאה גליס. — [ירושלים] : יפה-נוף, תשס"ה, 2005.
ראובן ברק הוא סוכן מוסד שנשלח למשימה בטהרן. כאשר בורחים 5 עצירים מהכלא
הישראלי הוא ניצב בסכנה, וזיאד מהשגרירות הדרום קוריאנית בטהרן עולה על עקבותיו
של ראובן. אשתו, דליה, מעורבת בתאונת רכבת, ומשפחתו יוצאת בחיפושים אחריו

אלון ניסים כהן ‫ מלכת היהודים. :מותחן  מסאי /[; עורך: אלכס זהבי. -- ברוקלין : ברקלי, [2007].
גלעד חורב מראשי מערכת הביטחון הישראלית נחטף מביתו ומוצא עצמו בשבי האירני.
רומן מתח היסטורי-פוליטי הפורש את קיצור תולדות היהודים על רקע משבר הזהות
ביהדות ועל רקע משבר גרעיני עתידי בין אירן ובין ישראל


עופר בינשטוק "היום שאחרי הפצצה האיראנית" הוצאת עופר בינשטוק 2007 .
תקציר : לזכר מדינת ישראל ומיליוני קורבנות הפצצה האירנית. הספר הזה נכתב לזכר מיליוני
הקורבנות, שייהרגו בהפצצה האטומית האירנית בשנים הקרובות. המיליונים הרבים
שייפלו קורבן, הם הקורבן לרצח העם השני, הפוקד את העם היהודי לאחר 70 שנה.
העולם עומד ושותק אל מול השואה העומדת בפתח ומדבר דברי חנופה אל הצורר, המודיע שמדינת ישראל תחדל מלהתקיים, ושאין לישות הציונית היהודית זכות קיום במזרח התיכון, העולם עומד מנגד ושותק, וגם מדינת ישראל עומדת מנגד חסרת אונים…

שמואל ארגמן‫ צופן מסתורי. — קרית גת : דני ספרים, תשס"ז, 2007.

תקציר : עשרות מחבלים מאיראן הוחדרו לארה"ב ע"מ לבצע פיגועים ביולוגיים. איש בארה"ב אינו יודע על הסכנה. בין
הדמויות המרכזיות: יהודי, ראש המח’ למלחמה בטרור בסי.איי. איי ובני משפחתו .

פייר ה  לביא תחת דגל כוזב / ירושלים : לביא פ. אנטרפייז, תשס"ט 2009

תקציר עלילת הרומן מתרחשת במספר יבשות ומתארת את הניסיון האמריקאי-ישראלי למגר את
שלטון האייאטולות באיראן שלאחר המהפכה, דרך סיפורם של סוכן אמריקאי ולוחם מוסד
ישראלי, הנשלחים בזהות בדויה לטהרן, במעורבותו הישירה של יועץ ראש-ממשלת ישראל
לטרור.

רון לשם‫ מגילת זכויות הירח. /[עורכת הספר: נועה מנהיים]. — אור-יהודה : זמורה-ביתן,
תשס"ט. רומן ישראלי על חיי האיראנים המודרנים.

גד קליש‫ עניין של שניות. /עריכה: אמנון ז'קונט. — תל-אביב : סלע, 2010.
תקציר :המזימה שעומדת במרכזו של הספר היא הריסת מדינת ישראל, ע"י יצירת צונאמימלאכותי, שיגרום לכמות אדירה של קורבנות, וכמובן להרס רב. איך עושים זאת? סביב  מדינות הגובלות בים, קיימים מספר רב של קידוחים שנעשו לחיפושי נפט וגז. קידוחיםריקים אלה, שבהם לא נמצא דבר, עומקם מגיע למספר קילומטרים – כלומר, לשכבות הטקטוניות הנמצאות בקרום כדור הארץ. וכאן מגיע הרעיון השטני: החדרת פצצה גרעינית לאחד הקידוחים האלה. הפיצוץ שיווצר ידחוף את השכבות שסביב הקדח, השכבות
תזוזנה האחת כלפי השניה ותתרוממנה – דבר שיגרום לדחיפת המים לגובה של כ-40 מטר.
המים ינועו לחוף ויגרמו לצונאמי, ומיותר להרחיב ולתאר את הנזק שמסה של כ-40 טון מים בתנועה עלולה לגרום… את ההרצאה המלומדת הזו נתן פרופסור ישראלי – בוסנילשעבר, באוניברסיטת קיימברידג’ באנגליה, ועשה נפשות לרעיון – כדי שהממשלות תתגוננה מהסכנה, ותסתומנה את הקידוחים הריקים. הרעיון מצא חן בעיני שני סטודנטים – במוצאם מוסלמים מבוסניה, שגויסו ע"י איראן, להוציא את המזימה אל הפועל.

אורי עזר קשת בשמי טהרן הוצאת "תקוות החיים | 2010
הראל בן נתן, איש מוסד המחזיק בתיק אירן. עוקב מקרוב אחר התפתחות האיום האירני יודע בוודאות את כוונותיהם האמיתיות.הוא גם עוקב בדאגה אחר התנהלות מעצמות העולם ובראשן ארה"ב אשר מתחמקות מתגובה אמיתית שבכוחה לעצור את שאיפת האירנים,מה שמשאיר את ישראל לבדה מול האיום.

שמואל פרץ  אורגת השטיחים מאיספהן. /[עריכה: מימי ברעם]. — [חסר מקום] : ליברוס, 2010.
מי במים ומי באש

עזריאל לורבר  מי במים ומי באש. :מותחן טכנו-פוליטי /[עריכה: דני דור]. –
תל-אביב : ספרית מעריב, תשע"א, 2011.

תקציר : תגלית מדהימה בתחום האנרגיה שמגלה מדענית ישראלית מאיימת על מעמדה של אירן כאחת מיצואניות הנפט הגדולות בעולם. הגילוי המרעיש שנחשף באחד ממשרדי הממשלה בישראל על ידי מרגל  "רדום" בשירות הבריטים, מגיע תוך זמן קצר לבכירי משטר האייתולות בטהרן. בטהרן מחליטים לפעול מיד להפסקת התהליך ולהפעיל שלוש פצצות מימן רבות עוצמה שהשיגה אירן לאחר התמוטטות ברית המועצות ונשמרו לרגע המתאים. שתיים מהן תופעלנה נגד ישראל והשלישית נגד ארצות הברית.

נרדף
רוני דונביץ', נרדף, ידיעות ספרים 2007

ספר ראשון בסדרה העוסקת במאבקו של סוכן ישראלי בשירותי הביון של איראן.

רוני דונביץ'‫ עמוק מבפנים. /[עורך הספר: אמנון ז'קונט]. — אור-יהודה : כנרת, תשע"א, 2011.

הספר השלישי בסדרה. הסוכן מעורב בחטיפתו של גנראל איראני.

מגידו

מתיו דן מגידו : [מרגל מסוג חדש נולד...] עברית שמעון בוזגלו  / תל-אביב :
ידיעות אחרונות – ספרי חמד,   2011
תקציר : מפעיליו של ויל קוצ’רן, סוכן בשירות החשאי האנגלי, יודעים כי הוא היחיד שיכול
לעצור את הטרוריסט האירני ששמו המבצעי מגידו. מגידו עומד לבצע את פעולת הטרור האחרונה שלו. ויל טווה למגידו מלכודת, אבל הטרוריסט מקדים בצעד את הצייד..

ג'ק סימונס הטהורים – אנשי הצללים של "המוסד" מאנגלית: ניצה פלד, הוצאת סימנים וידיעות ספרים, שנת 2012

תקציר : רומן עכשווי שנרקם על רקע המירוץ לגרעין של איראן וההכנות של ישראל להפצצת מתקן גרעיני איראני.

אורי אדלמן, ירון אוסטרובסקי פטריה בשמי איראן /  דיונון 2012

תקציר :קצין קומנדו ישראלי, שכלקח ממלחמת העולם השנייה וממלחמת יום הכיפורים אינו מוכן כי ישראל תופתע שוב, יוצא בראש קבוצת לוחמים למנוע שואה חדשה ולעצור את תוכנית הגרעין האיראנית.

ורדה  פוקס   חטופה – בכור האיראני . /    [חולון] :   דפים מספרים,   2013

סוכנת ישראלית נועזת מפוצצת את הכורים הגרעיניים של איראן.

אברהם בנמלך אללה אוהב אותי /    ירושלים :   כרמל,   תשע"ג 2013.

האף-בי-איי, המוסד, המודיעין ומשמרות המהפכה של איראן, ואפילו עדה קיצונית של חרדים אנטי-ציונייםרודפים אחרי עיתונאי ישראלי ובן לווייתו מדען גרעין איראני. נמלט.

.עם עובד - רוחות מלחמה גרעינית / אורי שטנדל

אורי שטנדל רוחות מלחמה גרעינית " (עם עובד 2015)

תקציר :הר הגעש במדינת האייתוללות, לעתים רדום, לעתים מפעפע, דומה כי עוד מעט יתפרץ. ישראל דרוכה תמיד נוכח סכנת פצצה גרעינית בידיה של אויבת מושבעת. סגן ראש המוסד אלעל סטרוגוב ער לקושי העצום לעקוב אחר מאמצי הרפובליקה האסלאמית להיות מדינת סף גרעינית ומנסה לעצור תהליך מסוכן זה. הפתרון המועדף הוא שליחת סוכן שתול אל לב לבה של העשייה הגרעינית האיראנית.

ראו גם

על מדינה המקבילה מבחינות רבות לאיראן :

שושלת האלים של קוריאה הצפונית

.

אודות אלי אשד

סופר, מרצה ובלש תרבות. פרסם את הספרים "מטרזן ועד זבנג" - סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית" ( "בבל" 2003) ו"הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי" עם אורי פינק ( "מודן" 2003). פרסם מאמרים רבים בעיתונות, בכתבי עת וברשת בנושאי ספרות ותרבות פופולארית, מדע בדיוני, קומיקס ועוד.
הפוסט הזה פורסם בתאריך דת, פוליטיקה, ריגול עם התגים , , , , , . קישור קבוע.

54 תגובות על האפוקליפסה השיעית -החלק השלישי :נשק יום הדין

  1. מאת אלי אשד:‏

    הכותרות היום מודיעות שסוללות נגד טילים יוצבו מעל לחיפה..
    http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=889452
    ואני תמה :האם מישהו מאלו שמחליטים קרא את המאמר הזה שבו מדובר על כך שיש איום מיוחד על חיפה מפני טילים גרעיניים איראניים והחליט לעשות משהו מיידי בעניין?
    לדעתי זה בהחלט אפשרי .

  2. מאת רז צימט:‏

    מבלי להתייחס לכל הנאמר במאמר המפורט הזה (שכולל לצד התיאור הנכון של תפישותיו המשיחיות של אחמדינז'אד גם לא מעט אי-דיוקים, למשל בנוגע למהותו של זרם החג'תיה), אני מבקש לציין כמה הערות קצרות:
    א. כל ניסיון לקשר בין תפישותיו המשיחיות של אחמדינז'אד לתוכנית הגרעין של איראן הוא כמעט מגוחך, שכן תוכנית הגרעין האיראנית החלה כבר בתקופת השאה (בשנות השישים) וחודשה בסוף שנות השמונים בתקופת נשיאותו של רפסנג'אני, שכמובן אינו שותף לתפישותיו המשיחיות-רדיקליות של הנשיא. תוכנית הגרעין, שהתקדמה מאוד במהלך שנות התשעים (תחת מנהיגותו של ח'אמנהאי ונשיאותם של רפסנג'אני ושל הנשיא הרפורמיסטי מחמד ח'אתמי), קשורה לאינטרסים איראנים לאומיים שונים ומגוונים ובוודאי שלא לתפישות משיחיות של הנשיא המכהן רק משנת 2005.
    ב. השפעתו של הנשיא על מדיניות החוץ האסטרטגית של איראן היא מוגבלת ביותר, כיוון שגיבוש מדיניות זה נשמר בידי המנהיג העליון (שנועץ כמובן עם שורה של יועצים, ובהם גם הנשיא). ולכן גם אם תפישתו של אחמדינז'אד בסוגית הגרעין מושפעת מתפישותיו המשיחיות (וניתן לערער על כך, גם מסיבות שאפרט בהמשך), הרי שהשפעתו מוגבלת מאוד.
    ג. בחינת עמדותיו של הנשיא אחמדינז'אד בנוגע לתוכנית הגרעין מעלה, שהוא מאמץ דווקא גישה פרגמטית יחסית למנהיג העליון בנושא זה. כך, למשל, הוא הביע נכונות עקרונית להסכים לפני למעלה משנה להצעה הרוסית לפתרון המשבר הגרעיני ואף ספג בעקבות כך ביקורת חריפה הן מימין והן משמאל. גם בנוגע לאפשרות לנהל מו"מ עם ארה"ב אימץ הנשיא גישה פרגמטית יותר מזו של המנהיג העליון, שאמור לכאורה להיות "מתון" יותר (שהרי הוא אינו שותף לתפישותיו המשיחיות של הנשיא ואף פעל נגד "הזרם הסוטה" בין היתר בשל תפישות אלה).
    ד. חשוב לציין שלצד תפישותיו המשיחיות של הנשיא (ושל "הזרם הסוטה") אימץ זרם זה גישה לאומית איראנית (הדגשת "האסכולה האיראנית" על פני "האסכולה האסלאמית"). ניסיון לתאר את גישתו של אחמדינז'אד כתומכת ב"שלטון שיעי עולמי" הוא פשטני מאוד ורחוק מלהיות מדויק. דווקא אחמדינז'אד ותומכיו אימצו גישה לאומית-איראנית וגם על כך ספגו ביקורת חריפה מצד הממסד הדתי-שמרני (הם אף הואשמו באימוץ "תפישות חילוניות-מערביות"). רחים משאא'י (שבשום סיטואציה לא יוכל להתמודד ולהיבחר בבחירות לנשיאות, כיוון שהוא ייפסל מיידית על-ידי "מועצת שומרי החוקה") הוא מבכירי התפישה המדגישה את המרכיב הלאומי-תרבותי האיראני על פני המרכיב האסלאמי-שיעי.
    ה. אם כבר מתעקשים לקשר בין תפישותיו הדתיות-אסלאמיות של המשטר האיראני לבין סוגיית הגרעין (קישור מאוד בעייתי, כאמור), כדאי לציין את השיח הדתי הנרחב המתנהל באיראן בנושא זה המדגיש את העמדה השוללת לכאורה פיתוח ובעיקר שימוש בנשק גרעיני ממניעים "אסלאמיים". שיח זה מצטרף כמובן לעמדתו המוצהרת של המנהיג העליון, שקבע במספר הזדמנויות כי שימוש בנשק זה על-פי האסלאם הוא בבחינת "חראם". אני אישית סבור שחשיבותו של שיח זה אינה רבה, מכיוון שבסופו של דבר עמדתו של המשטר נקבעת על-בסיס אינטרסים לאומיים ולא שיקולים הלכתיים (מכונן המהפכה כבר קבע בשנות השמונים, שהמשטר האסלאמי יכול להרוס מסגד ולהשעות את צום הרמדאן אם הדבר משרת את האינטרסים שלו). עם זאת, אם כבר דנים בהיבטים הדתיים-תיאולוגיים של תוכנית הגרעין האיראנית, ראוי לציין גם את השיח הזה.
    ו. לסיכום – אין ויכוח בנוגע לתפישותיו המשיחיות של אחמדינז'אד, אך הצגת "הזרם הסוטה" (כפי שהוא מכונה על-ידי מבקריו בממסד הדתי-שמרני) כזרם הדוגל בתפישה שיעית-משיחית-רדיקלית המשפיעה על תפישותיו בנושאים אסטרטגיים, ובהם נושא הגרעין, היא פשטנית מאוד ורחוקה מלהיות מדוייקת. בכל מקרה – ולנוכח אמצעי הדיכוי בהם נקט הממסד השמרני כנגד תומכי זרם זה (שכללו פסילת רוב מועמדיו לקראת הבחירות האחרונות למג'לס, הפרלמנט האיראני) – השפעתו הפוליטית כיום היא מוגבלת ביותר. כפי שצוין בצדק – גם האיתאללה מצבאח-יזדי התנער מהנשיא בעקבות קשריו עם הזרם, והדבר אינו נובע כפי שנרמז מאימוץ "תקיה" אלא מהבדלי גישות משמעותיים בין איש דת בכיר זה לבין תפישותיו של הזרם בסוגיות הקשורות לקשר בין לאומיות ואסלאם, למעמד המנהיג העליון ("
    שליט חכם ההלכה") ולמעמדם של אנשי הדת הבכירים.

    בברכה,
    ד"ר רז צימט
    המרכז ללימודים איראנים, אוניברסיטת ת"א

    • מאת טדי:‏

      לד"ר רז צימט,
      אני דווקא לא מסכים איתך באופן מלא.
      אני חושב שאתה מסתכל על הדברים שפי שהם מתבטאים על פני השטח, לאחר הסתכלות על המידע שמשחררים האיראנים. אולם, כמובן שהאיראנים מנסים לייצר תמונה מסוימת למערב, תמונה של איראן חזקה, מעצמה, תמונה של איראן שהמערב צריך לבלום ע"י התחנפות כספית.
      אני חושב שאיראן כיום מתפצלת בין השלטון הדתי של המנהיג העליון לבין השלטון הצבאי שמנהיג אחמדינז'אד, ויש מתח רב בין המישורים האלה. הסיבה שאני חושב שאחמדינז'אד נתפש כאולי מייצג דווקא של זרם חילוני יותר באיראן ויותר אסטרטגי נובע בגלל שצבא כמו צבא אינו יכול באמת להיות מסור לדת אלא לריאליזם ולליברליזם, זוהי תמונה שנוצרת באופן טבעי בצבא מודרני, צבא שמפקדו הוא לא האל אלא הקצין, צבא שמנצח באמצעות אסטרטגיה ולא באמצעות פסוקים מנחים בספר הקדוש וגם ההנהגה העליונה מבינה זאת. אני כן חושב שלתת זרם הקיצוני שאליו שייך אחמדינז'אד יש השפעה על ראייתו, גם אם לטווח הקצר הוא חושב באופן אסטרטגי, הרי שייתכן מאוד שהתמונה האמיתית היא הרצון ליצור עולם שיעי. עוד הוכחה לעניין זה אולי נובעת מהעוינות החזקה שבין סעודיה ואיראן, שתי מדינות מאוד אסלאמיות וקיצוניות, כל אחת בערך באותה מידה רק בזרם אחר של האסלאם, הרי היריבות ביניהם היא על השליטה על העולם המוסלמי וההשפעה על העולם המערבי שפה דווקא סעודיה היא בעמדה ליברלית יותר, סעודיה לא מחפשת שליטה אלא השפעה, את ההשפעה היא משיגה באמצעות כסף ונפט, ומחוות למערב. איראן במקום ללכת למסלול זה, העדיפה ליצור השפעה ע"י כוח – דבר שיכול להיות הרסני עבורם.
      איראן נמצאת כיום בלופ שהיא לא יכולה לחזור ממנו, כי אם איראן תוותר על שאיפותיה הגרעיניות זה יהיה צעד לחולשה מבחוץ ומבית, וזה יוביל לירידתה לטמיון של המהפכה האסלאמית, אולם אם תמשיך בכל הכוח בשאיפותיה אלה, היא עלולה למצוא את עצמה תחת זרוע הסנקציות שבשלב מסוים ישפיעו על תמיכת התושבים במשטר. לכן איראן הולכת בצעדים בטוחים, מנסה לתת הרגשה שהיא מוכנה לשיחות, נותנת הרגשה שהגרעין שלה הוא הכרחי ליציבות שלה, נותנת הרגשה שאיראן לא ניתנת לזלזול כמו לצפון קוריאה ופה מבוססת התמיכה הפנים איראנית והיכולת שלה לגרור את כל המערב ברדיפות אחריה מבחוץ.

  3. מאת אלי אשד:‏

    תודה לד"ר רז צימט חוקר במרכז ללימודים איראניים באוניברסיטת תל-אביב ועורך הפרסום השבועי "זרקור לאיראן".
    אציין שבמאמר אני מציין במפורש שהשם "חוג'תיה " הוא כנראה שם שניתן לכמה זרמים שונים שאמנם נראה שכולם יצאו מתנועת "אם " בשם הזה אך הלכו בכיוונים שונים מזה מזה.
    רק כך אפשר להסביר את התיאורים הסותרים שניתנים לתנועה זאת.
    כך שדעתי היא שיש כמה תנועות או יותר נכון זרמי חוג'תיה ולא רק בתעמולה של יריבי התנועה אלא גם במציאות עם השקפות שונות ואף מנוגדות.
    אגב תיאור מפורט ומעניין מאוד של פעילותה של החוג'תיה בשנות השבעים בעיר יזד עירו של מצבאח יזדי ניתן בידי חוקר מערבי בשם Michael M. J. Fischer ששהה בעיר זאת בקרב הקהילה הבהאית ויכול היה לבחון ממקור ראשון את פעילותם של אנשי תנועת החוג'תיה כנגדם בספר הזה :

    Debating Muslims
    Cultural Dialogues in Postmodernity and Tradition (New Directions in Anthropological Writing)
    University of Wisconsin Press 2002
    http://www.amazon.com/Debating-Muslims-Postmodernity-Directions-Anthropological/dp/0299124347
    מומלץ לקרוא.

    • מאת רז צימט:‏

      אני חושב שהסבר טוב לסתירות הרבות בנוגע למהותה של החג'תיה נובע מן העובדה שבשנים האחרונות (מאז בחירתו של אחמדינז'אד כנשיא בשנת 2005) המונח "חג'תיה" הפך בעיקר כלי פוליטי בידי מתנגדיו של הנשיא לנגח אותו. כתוצאה מכך מייחסים לזרם הזה, שדגל בעקרונות שונים לחלוטין, כמה מהתפישות שמיוחסות (בצדק או שלא בצדק) לנשיא ולמקורביו. אם בשנות השבעים היתה מגמה של מתנגדי המשטר לתייג כל מקורב של השאה כ"בהאי", הרי שבשנים האחרונות מתייגים כל מי שמזוהה עם הנשיא כ"אוהד חג'תיה" כדי לערער על הלגיטימציה שלו (שהרי כפי שנכתב במאמר הזרם הזה הוקע בשעתו על-ידי מכונן המהפכה, איתאללה ח'מיני). המסקנה היא שצריך מאוד להיזהר בשימוש במונח "חג'תיה" כדי להגדיר זרמים בפוליטיקה האיראנית כיום. להבדיל – זה כמו שננסה להגדיר את משמעות המחשבה הפאשיסטית באמצעות רעיונות שמזוהים עם מי שמכונה על-ידי מבקריו הפוליטיים (בארץ או בחו"ל) כ"פאשיסט". ברור שזה עלול לסלף לחלוטין את משמעות הזרם המקורי.
      אגב, בין אלה שהיו בעברם קשורים לחג'תיה (בשנות השבעים) יש פוליטיקאים שרחוקים מאוד מתפישתו של הנשיא אחמדינז'אד. שר החוץ לשעבר ויועצו לעניינים בינלאומיים של המנהיג, עלי-אכבר ולאיתי, למשל, היה כנראה קשור אף הוא לזרם הזה. כמובן שעמדותיו שונות מהותית מאלה של הנשיא המכהן.

      • מאת אלי אשד:‏

        לי הסברך נראה כפשטני .
        החוג'תיה "הואשמה " בדברים שונים עוד מסוף שנות התשעים,שנים לפני שאחמדינג'אד עלה לגדולה. אנשיה הואשמו אז בניסיון לרצוח שר. כלומר הייתה מודעות שקיים אירגון כזה ושהוא מסוכן גם מבלי שהייתה בכך חשיבות פוליטית כלשהיא.
        דעתי היא שהחוג'תיה המקורית זאת של חלבי אכן הפסיקה להתקיים בצורתה המקורית .אולם אנשים שונים שהיו חברים בה לקחו את רעיונותיה לכיוונים שונים משלהם. ובכל מקרה הם הקצינו נטיות שהיו קיימות כבר באירגון המקורי .
        וכך האיטוללה יזדי הוא המנהיג הרוחני של "חוג'תיה"משלו אם כי הוא מכנה אותה בשם אחר ,אך אנשים מסביב מזהים את הקשר ההדוק מן הסתם מאחר שיזדי היה חבר בחוג'תיה המקורית.
        אחמדינג'אד ומשעי שמן הסתם החלו כנאמניו של יזדי הם כיום חברים בחוג'תיה משלהם נפרדת מזו של יזדי ברעיונות מסויימים ( ולכן אולי הסכסוך שפרץ בינהם ) אך מקבילה באחרים.
        אני משווה את החוג'תיה המקורית לארגון "אופוס דאי " הקתולי ,אירגון ארכי שמרני וריכוזי מאוד בעל השפעה עצומה בעולם הקתולי מאחורי הקלעים.
        אך מאז סגירת החוג'תיה בידי חומייני מה שקרה הוא שהארגון התפצל לזרמים שונים בדומה נניח לזרמים השונים שקיימים כיום של "בונים חופשיים " שכולם מוצאם מזרם אחד ,הבריטי -סקוטי אך התפצלו לאירגונים שונים שהם לעיתים מסוכסכים בינם למרות הדמיון הרב בדברים שונים וכמובן המקור המשותף.

  4. מאת אלי אשד:‏

    אגב זאת שאלה מעניינת :כמה שנים בדיוק עובדים האיראנים כבר על פצצה גרעינית ?
    וזה מעניין כי לאמריקנים למשל כידוע זה לקח לא יותר משלוש שנים לבנות פצצה כזאת מרגע ההתחלת העבודה מ1941.
    האיראנים עובדים על זה כבר יותר מחמש עשרה שנים .לפי מה שנאמר למעלה הם החלו לעסוק בנושא מחדש עוד ימי סוף שנות השמונים וסביר להניח שכבר אז הם שקלו במלוא הרצינות את רעיון בניית הפצצה.
    אז הם עובדים על זה כבר 23 שנים.
    23 שנים הם עובדים על המיזם הזה .וזה אומר שהם נתקלו בהפרעות בעיות וקשיים וחיסולים ווירוסים על כל צעד ושעל ולמרות זאת הם ממשיכים בפרוייקט כבר מזה 23 שנים .
    אני חייב להצדיע לאיראנים על העקשנות הסיזיפית שלהם בהמשך הפרוייקט עם כל זה שאני מאחל להם כל כישלון אפשרי. הלוואי שארה"ב והמערב היו מגלים עקשנות כזאת לגבי פיתוח תוכנית החלל.

    • מאת טדי:‏

      אני חושב שאין להשוות בין המקרים.
      ארה"ב הצליחה לעשות את זה בצורה חשאית, היו לה יותר אמצעים לאור כל המירוץ אחר תפיסת מדענים…
      לארה"ב היה יותר משאבים והמירוץ הגרעיני היה בראש סדר היום מכיוון שהוא הפתרון למלחמה, בזמן שאיראן צריכה הייתה להשתקם ממלחמתה הקשה עם עיראק, למדינה לא היו אמצעים לפיתוח טכנולוגיה שכזו והיו צריכים להיכנס למעגל עם ברית המועצות וסין בשביל לדעת מה לעשות.
      אני חושב שהאיראנים רואים בפיתוח הגרעיני כמוצא אחרון למשטרם הגוסס במילא, הרי מה שווה המשטר הזה ללא האיום שהוא מהווה על העולם? אחרת היה קל הרבה יותר להתייחס אל איראן כצפון קוריאה, רק שבמקרה של איראן היא הייתה מתמוטטת מכיוון שזוהי מדינה שאזרחיה מכירים את המערב ועד לא מזמן היו תחת שלטון חילוני פרו-מערבי .

  5. מאת אלי אשד:‏

    גיליון יום שישי 12.4.2012 של דיוקן -מקור ראשון " גליון 766 פירסם את מאמרו המעניין מאוד של .צור ארליך "הלילה תקפו מטוסינו -היום שאחרי והיום שאחריו "‬ שהוא בגדר תחזית עתידנית מפורטת מה יקרה לאחר שישראל תתקוף את הכורים האיראניים. ביום 15 באוקטובר 2012.
    ממשלת ישראל מחליטה אז לתקוף את הכורים הגרעיניים באיראן מבלי לתאם עם נשיא ארה "ב ברק אובמה .הכורים מופצצים נפגעים ודולפים ואז…המזרח התיכון מתעורר לשחר של יום חדש ארבל לא מהסוג ששמעון פרס חלם עליו .
    איך יראה היום שאחרי? האם יפלו טילים בתל –אביב או "רק קסמים בפריפריה? האם אובמה יסכים לענות לשיחת טלפון ישראל ? וכמה זמן תוכל דעת הקהל בארץ לעמוד מול תמונות של טייסים שבויים? מערת "מקור ראשון אירחה את מיטב הפרשנים והמומחים שיצאו למשחק מלחמה בניסיון לענות על השאלות שיכריעו את גורלה של ישראל
    בין השאר הם מביאים את הדיונים והערכות המצב של מנהיג איראן חמינאי ועוזרו האחראי לענייני חוץ ולייאטי ( איש תנועת החוג'תיה האיראנית ) . נשיא איראן אחמדינג'אד לעומת זאת ישאר לדעתם מחוץ למעגל הדגיונים וההכרעה הבכיר במקרה כזה.
    מסקנתם טייסים ישראלים יפלו בשבי האיראני ,ישראל תספוג אבדות קשות ומטחי טילים על תל אביב אובמה יכעס עלינו מאוד. אבל נוכל לעמוד בזה.

    ראו את "משחק המלחמה " של מקור ראשון כאן :
    http://www.youtube.com/watch?v=cIlQs36q00Q&feature=player_embedded
    תחזיות מנוגדות מובאות כאן
    שרה ליבוביץ –דר "כיצד תראה ישראל יום אחרי ההפצצה באיראן"
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/248/965.html
    גד פניני האם הכלכלה הישראלית מוכה לתקיפה באיראן פברואר 2012
    http://finance.walla.co.il/?w=/4997/2507053
    אז למי להאמין ?
    דעתי שלי היא שבשלב הזה אין לתקוף את איראן מהסיבה הפשוטה שהיא מצפה לזה ואף רוצה בכך מסיבותיה הפנימיות שלה. אין לתקוף אוייב שרוצה בכך ומוכן. .
    עדיף לדעתי לחמש את אירגוני האופוזיציה באיראן עצמה ולשלוח אותם כנגד משמרות המהפכה. אולי גם להביא לאיראן מתאבדים סונים ולשלוח אותם לכורים הגרעיניים.
    אצל האל קאעידה בעיראק אין מחסור באלו .גם לא בעזה ובסיני.

  6. מאת אלי אשד:‏

    ידיעה :ממסמך שנכתב לפני כשלוש שנים בעבור הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית עולה כי המנהיג העליון של איראן חמינאי הביע ב-1984 ( כאשר הוא עוד לא היה מנהיג עליון ) תמיכה בהקמת תוכנית גרעין איראנית ובהחזקת נשק גרעיני. על פי הדו"ח חמינאי ציין כי זו הדרך היחידה להבטיח את מהותה של המהפכה האיסלאמית ולהצילה ממזימות אויביה. כמו כן הוא ציין כי הנשק הגרעיני יקדם את המהפכה לבואו של האימאם מהדי הנחשב בעיני השיעים כמבשר הגאולה.
    ראו כאן
    http://www.examiner.com/article/iran-s-top-leader-supported-restarting-nuclear-program-report

    אמנם חמיינאי פירסם מאז הודעות שהוא בכלל מתנגד לנשק גרעיני ,וכו'.אבל משום מה ההודעות האלו נראות כחסרות כל אמינות .
    האם האיש משקר לעולם ולעמו בפרצוף או שבאמת שינה את דעתו ?
    בכל אופן ברור מהדו"ח החדש שאיראן עובדת על נשק גרעיני כבר מזה 27 שנים !

  7. מאת אלי אשד:‏

    לפי הדיון שמתקיים בתחתית הידיעה שהובאה כי אז ההחלטה ליצור נשק גרעיני נלקחה כבר ב-1980 דהיינו לפני שלושים שנה.
    בכל מקרה כך או כך :אם יצטברו מספיק עדויות שחמינאי אכן פעל ליצירת נשק גרעיני על מנת "לקרב את בוא המהדי לעולם " כי אז יש בכך לדעתי בסיס חוקי לדרישה להעמידו לדין לפני בית דין בינלאומי על תכנון פשע כנגד האנושות ,שכן בואו של המהדי כרוך בהכרך במותם של מיליונים או מליארדים.
    לתשומת ליבם של הגורמים המשפטיים במשרד החוץ ובבית הדין הבינלאומי בהאג.

  8. מאת אלי אשד:‏

    ראש ממשלת ספרד לשעבר אסנאר מעיד ששליט איראן חמינאי אמר לו שהוא מתכנן לשרוף את ישראל .

    עם עדות אמינה כזאת לתוכניותיו של חמינאי אני חושב שיש לפנות לבית הדין הבינלאומי בהאג ולדרוש שיוציא צו מעצר בינלאומי כנגד חמינאי כפושע מלחמה בינלאומי.
    גם אני יודע שצוים כאלו לא שווים הרבה ושליט סודאן למשל חי טוב מאוד בארצו גם כשיש צו מעצר כזה כנגדו ברחבי העולם.אבל הוא לא יכול לצאת מארצו ללא חשש. בבוא היום יש לקוות שניתן יהיה בדרך זאת או אחרת לשים את היד על חמיניאי ולהביאו לבית הכלא בהאג.
    http://www.israelhayom.co.il/​site/​newsletter_article.php?id=17156​&hp=1&newsletter=17.05.2012

  9. מאת אלי אשד:‏

    The Iranian Leadership's Continuing Declarations of Intent to Destroy Israel

    Joshua Teitelbaum and Michael Segall

     
    Iranian declarations calling for Israel's destruction are being voiced by a broad spectrum of the Iranian leadership, including different senior officers in the Revolutionary Guard.

    These spokesmen are not talking about a long historical process regarding Israel's elimination, but rather a development that is to take place in the near term.

    These calls for the destruction of Israel for the most part are not made in the context of an Iranian retaliatory strike, and are not contingent upon what actions Israel will take.

    Thus the problem is not just President Ahmadinejad, who will be out of office when his term ends in 2013, but rather with the entire present-day Iranian leadership.

    Prof. Joshua Teitelbaum, principal research fellow at the Jerusalem Center, is Professor of Modern Middle Eastern History at Bar-Ilan University. Lt.-Col. (ret.) Michael (Mickey) Segall, a senior analyst at the Jerusalem Center, is a former IDF military intelligence officer.

    ראו הדו"ח המלא כאן
    http://jcpa.org/wp-content/uploads/2012/05/IransIntent2012b.pdf
    כלומר זה לא רק חמינאי מנהיג איראן שרוצה בשריפתה של ישראל ,זה כל המימסד שלו .גם אם חמינאי נעלם מאיזו שהיא סיבה הם ימשיכו במדיניותו .

  10. פינגבאק: » מה לעשות עם המהגרים מאפריקה?/אלי אשד » Mabat USA מבט

  11. מאת אלי אשד:‏

    יועץ התקשורת של נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד סייר בדרום לבנון וניגח את ישראל. "המשוגעים שם קטנים מדי מכדי שיוציאו לפועל את האיומים שהם משמיעים".
    ראו כאן
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4203742,00.html
    מן הסתם הוא כיוון להודעות של ישראל על כך שבידיה יש צוללות שאפשר לחמש אותן בנשק גרעיני ולהשתמש בו אם חלילה ישראל תותקף בידי מישהו בנשק השמדה המונית.
    כמדומה שבדבריו של הבכיר איראני שאמור להיות מומחה לתקשורת יש טרוניה מסויימת :מי הם הגמדים האלו שמעיזים לאיים על הענק האיראני בהשמדה גרעינית ?
    יש בכך חוצפה שאין לה גבול רק לענקים יש זכות לאיים בהשמדה על אחרים כפי שמנהיגי איראן עושים מידי יום ממש.

    למרבית הצער מה שהבכיר האיראני אמר הוא עוד קישקוש. שלב נוסף במסורת הקשקושים של מנהיגי המעצמה האיראנית שמתנהגים מזה שנים כמו ילדים.
    נראה שיועץ התקשורת האיראני לא תפס שכיום היגענו למצב שיתושים יכולים לאיים על הדינוזאורים ולא רק להפך. כך שלדינוזאורים יש הרבה יותר מה להפסיד מהיתושים.
    כולם ( כולל ישראל ) צריכים ללמוד מהסינים שביצעו דברים מדהימים באמת כמו השמדת לוויינים ומעולם לא אישרו זאת .הם הישאירו זאת לארה"ב להודיע על כך. ובכך הגבירו את החשש מיכולותיהם דווקא בגלל שהם לא מצהירים עליהם השכם וערב אלא משאירים זאת לאחרים להודיע עליהם.

    .

  12. מאת אלי אשד:‏

    והיה כי לאיראן תהיה פצצה גרעינית
    מאת מנשה שאול

    משטר האיותאללה בטהרן נחוש להגיע לפצצה גרעינית, ודיבוריו על כוונתו לייצר אנרגיה גרעינית למטרות שלום – בשקר יסודם. תעיד על כך הקמתם של מתקנים גרעיניים ופיזורם ברחבי איראן – באיספהן, פרצ'ין, נתנז, אראק, קליה ובושהר. לאחרונה הוקם בחשאי בפרדו ליד קום מתקן בעומק של 80 מ' מתחת להר סלע. ויעיד על כך פועלם של האיראניים להסתרת ראיות מפקחי הוועדה לאנרגיה גרעינית של האו"ם. בדרך כלל האיראנים משהים את מועדי הביקור של הפקחים במתקני הגרעין עד לסילוק הסימנים המעידים על העשרת אורניום לצרכי נשק גרעיני. הם מסירים אריחים מעל הקירות ומפנים עפר סביב לכורים, על מנת למנוע מן הפקחים לאסוף דגימות רוויות אורניום מועשר מן האתרים.

    הוכחה נוספת לכוונותיה התוקפניות של איראן היא דחייתה את ההצעה הנדיבה של השלישייה שניהלה את המשא ומתן עם איראן בסוגיית הגרעין – גרמניה, צרפת ובריטניה – לסייע לאיראן להעשיר אורניום עד 3.5 אחוזים למטרת אנרגיה.

    השקר והרמייה הם עקרונות יסוד אצל שליטי איראן. אמירת שקר ועשיית ההפך מן המוצהר על מנת לשרוד, להשיג את המטרות ולהניא את היריבים והאויבים, היא התנהלות מקובלת אצל המוסלמים השיעים ומכונה אלתקיה (ההישמרות). אצל השיעים הועלתה התנהלות זו למדרגת עקרון. ניסיון ההונאה בדבר ייצור הגרעין נמשך זה תשע שנים, שבמהלכן מנסים המערב והאו"ם להניא את שליטי איראן מהעשרת אורניום וייצור פלוטוניום לנשק גרעיני. העובדות בשטח מעידות על העלמת ההעשרה ל-20 אחוזים ואפילו ל-27 אחוזים, וידוע כי העשרת אורניום מעל 20 אחוז מיועדת אך ורק לפצצה גרעינית, ואין לה שום שימוש אחר.

    העולם המוסלמי יהפוך לנשר בעל כנפיים שוות

    אפילו אם איראן הגרעינית לא תטיל פצצה גרעינית על ישראל, הסכנות לישראל בעינן קיימות. איראן גרעינית תשנה את המפה האסטרטגית במזרח התיכון תכלית שינוי, בכך שתהפוך להיות אחת המעצמות החזקות ביותר במזרח התיכון. אוצרות הנפט, השטחים הנרחבים, האוכלוסייה הגדולה, השליטה על המעברים הימיים במצרי הורמוז, בצירוף היכולת הגרעינית, יעניקו לה עוצמה שתאפשר למשטר האיותאללה להטיל את חיתתו על מדינות האיזור ולהגשים את המסורת האימפריאליסטית של איראן ובכך – להחזיר עטרה ליושנה. מצב כזה יאלץ את ישראל להתקיים בצל איומים בהשמדתה שזה שנים משמיעים שליטי איראן, כולל לאחרונה.

    רמטכ"ל איראן חוסיין פיירוז הצהיר כי ארצו מחוייבת למחיקת ישראל; שגריר איראן באו"ם מוחמד ח'זעי הצהיר בין כותלי האו"ם כי איראן תשרוף את תל-אביב; נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד חוזר על איומיו כי ישראל תיעלם מן המפה, והמנהיג הרוחני עלי חמינאי מצהיר בנאומי יום-ששי במסגד, כי איראן תשמיד את ישראל.

    איומים אלה מנפצים את הטענה כי ישראל יכולה לחיות עם איראן גרעינית בצל האיזון האסטרטגי-גרעיני בדומה לאיזון שהתקיים בעידן במלחמה הקרה בין ברית-המועצות ובין ארצות-הברית. האנלוגיה הזאת מופרכת, כי בצל המלחמה הקרה בריה"מ לא איימה להשמיד את ארה"ב, וזו לא איימה להשמיד את בריה"מ. ואילו איראן מאיימת בהשמדת ישראל, והיא עלולה לפעול על מנת להוכיח את רצינות כוונת.

    בהיעדר נשק גרעיני, המשטר באיראן חשוף לסכנה פנימית מצד האופוזיציה – הירוקים שניצחו בבחירות ב-2009 – ושאת תוצאותיהן זייף אחמדינג'אד ושדד את הניצחון. במצב שבו המשטר מגשים את חזון היוקרה באמצעות פצצה גרעינית ומתחזק על ידי כך, יקשה עוד יותר על האופוזיציה להתנגד לו.

    לארגוני הטרור הניזונים מאיראן, כמו חמאס, חיזבאללה, הג'יהאד האיסלאמי וכן למשטר הסורי (בהנחה שימשיך לשרוד), יעניק הגרעין האיראני רוח גבית. זו תביא אותם לפעול נגד ישראל ביתר שאת, בהניחם כי המשטר בעל הנשק הגרעיני יגן עליהם, יטיל את מרותו וירתיע את ישראל.

    אם לאיראן יהיה נשק גרעיני, קיימת סכנה שהמשטר באיראן יספק פצצה גרעינית טקטית קטנה שדי יהיה בה להשמיד מפעל כלכלי או עיירה. היות שארגון טרור אינו צבא של מדינה, ואין לו כתובת רשמית, יקשה על ישראל לאתר את המקור האמיתי של הפצצה, ואיראן לא תישא באחריות. אומנם במקרה של שימוש בפצצה גרעינית טקטית נגד ישראל, תופנה אצבע מאשימה אך ורק כלפי איראן. אך בהיעדר הוכחות מוצקות, ייווצר קושי משפטי להאשים את שליטי איראן/

    פצצה גרעינית בידי המשטר באיראן תסלים את מירוץ הנשק הגרעיני במזרח התיכון. מדינות הנפט, ובראשן ערב הסעודית, תפעלנה להשגת איזון גרעיני עם איראן. זו נחשבת בעיני סעודיה אוייב מספר אחד השואף להשתלט על מקורות הנפט בחצי-האי ערב ומאיים לחסום את מעברי הנפט בהורמוז ולהטיל הגמוניה איראנית שיעית. ראשי המשטר באיראן אינם מסתירים את מגמתם זו. חומייני אומנם הצהיר בראשית שנות ה-80' של המאה הקודמת, עם פרוץ מלחמת שמונה השנים עם עיראק, כי מטרת המלחמה היא חיסול המשטר הכופר של סדאם חוסיין, אך הוא גם הירבה להצהיר על מגמתה של איראן לייצא את המהפכה האיסלאמית למדינות האיסלאם האחרות. המנהיג העליון עלי חמינאי הצהיר ביולי 1991: "האם אנו שואפים לשמור על שלמות אדמתנו, או האם אנו שואפים להתפשט? אין ספק כי פנינו להתפשטות."

    פועלה של איראן בימינו יעיד על מימוש תוכנית ההתפשטות שלה. היא מקיימת פעילות חתרנית בעיראק, בחריין, תימן, ערב הסעודית, רצועת עזה, לבנון וסוריה, וממסדת זרועות טרור וחוליות רדומות ברחבי העולם. אחמדינג'אד הצהיר לאחרונה כי "העולם האיסלאמי כמוהו כנשר בעל שתי כנפיים שוות – אחת שיעית והאחרת סונית". זאת, למרות שמספר השיעים נאמד ב-10 עד 12 אחוזים מכלל 1.2 מיליארד המוסלמים בכל רחבי העולם.

    שאיפתן של מדינות ערב, ובמיוחד העשירות שבהן, וגם של טורקיה, היא להגיע לאיזון אסטרטגי עם איראן הגרעינית. מאזן אימה כזה ישלול מישראל יתרונות אסטרטגיים, ויביא לכך שישראל עלולה לחדול להיות הכוח הצבאי החזק ביותר במזרח התיכון.

    ייתכן אולי כי מדינות אחרות, ובמיוחד המעצמות הגדולות, יכולות להתקיים בצל האיזון הגרעיני עם איראן. אך השאלה הגדולה היא, האם גם ישראל יכולה?

    פורסם לראשונה במגזין "מראה" גיליון 201

  13. מאת אלי אשד:‏

    ד"ר גיא בכור

    ישראל, שלטי בגלים!

    צוללת הטילים השישית שלנו, והצלילה למעמקים חדשים

    [רץ חופשי באינטרנט]

    ישראל הופכת למעצמה השלישית בעולם, שיש לה ארמדה כזו של צוללות המשגרות טילים. אלו צוללות המסוגלות לשגר טילים ארוכי טווח, של 1,500 ק"מ ויותר, פוטנציאלית גם טילים גרעיניים, מתוך המים, מבלי לעלות כלל למעלה. רק לארצות הברית ולרוסיה יש יותר מחמש צוללות כאלה, ובכך עוברת ישראל את סין, אנגליה וצרפת. עם עוצמה כזו ישראל היא שומרת המעמקים באיזור שלנו, והסדר.

    כיצד קרה שבריטניה, אי מבודד ולא גדול במיוחד, הצליחה להפוך למעצמה ימית משנת 1692 ועד למלחמת העולם השנייה? ובין השנים 1805 ועד למלחמת העולם הראשונה איש לא העז עוד לקרוא תיגר על בריטניה "השולטת בימים"?

    בריטניה הפכה למעצמה ימית דווקא בגלל היותה אי מבודד בים. בעוד מדינות הקונטיננט באירופה נאלצות להקים צבאות יבשתיים חזקים, וביצורים יקרים, כדי להגן על גבולותיהם, בריטניה היתה פטורה מכך, בשל היותה אי, המוקף במים. וכך היא הקדישה חלק גדול מתקציבה להקמת הצי החזק, בעוד שהצבאות האירופיים כמו ספרד או צרפת חילקו את התקציב בין היבשה החשובה לים. הצי הזה הפך את בריטניה למעצמת סחר בינלאומית, שהגנה בהצלחה על קווי המסחר הבינלאומיים שלה, והגיעה לכל קצות העולם של אז.

    בשנת 1805 תיכנן נפוליאון לפלוש לבריטניה דרך הים, יחד עם צי ספרדי גדול. אלא שנפוליאון לא הבין הרבה בקרבות ימיים. הארמדה הצרפתית-ספרדית הגדולה נתקלה בצי הבריטי בפיקודו של האדמירל נלסון ליד טרפלגר (דרומית מערבית לחופי ספרד), ושם נערך הקרב הימי האדיר, שנגמר בניצחון בריטי מוחלט, אם כי נלסון עצמו נהרג בקרב.

    במשך כמאה שנים מאז, שום מדינה לא העזה עוד לקרוא תיגר על עוצמתה הימית של בריטניה, והיא היתה חופשיה לנהל את הסחר שלה בכל רחבי העולם.

    גם ישראל היא סוג של אי, וגם העתיד שלה נמצא בים, אם כי לא באופן שהערבים תיכננו לה פעם. בים נמצאים השטח העתידי שלה, האנרגיה שלה, הקשר לאירופה, הביטחון והיזמות.

    כבר ביולי 2011 הערכנו באתר שלמרות הסירוב הגרמני, הם בכל זאת יתרצו וימכרו לישראל צוללת "דולפין" שישית, זו צוללת טילי השיוט המתקדמת בעולם, שלישראל יש כבר שלוש כמותה, עוד שתיים אמורות להגיע השנה ובשנה הבאה, וכעת השישית.

    מדוע זו הפתעה נעימה? משום שגרמניה הסכימה גם לסבסד את מחיר הצוללת השישית, כפי ששתה עם הקודמות: השתיים הראשונות ניתנו לישראל במתנה מגרמניה, בשלישית שילמו הגרמנים חצי מחיר, ברביעית והחמישית שליש מחיר, וכך גם בשישית. אין מניעה שגרמניה תמכור לישראל עוד צוללות מתקדמות, ובמאמר ההוא דיברתי על עשר, שיבטיחו את עוצמתה האדירה של ישראל לעשרות שנים. עלות כל צוללת כחצי מיליארד דולר, אך המחיר יכול לזנק עד ל-850 מיליון, עם ציוד מתקדם. ישראל קבעה דרישות מיוחדות בצוללות שלה, והיא עצמה התקינה בהן מערכות מתקדמות וסודיות. הצוללת השישית תהיה המתקדמת מכולן, והשהות שלה במים העמוקים תהיה הארוכה מכולן.

    בכך תהיה ישראל למעצמה השלישית בעולם, שיש לה ארמדה כזו של צוללות המשגרות טילים. אלו צוללות המסוגלות לשגר טילים ארוכי טווח (למשל טיל השיוט הישראלי "דלילה", תוצרת התעשייה הצבאית), מרחקים של 1,500 ק"מ ויותר, פוטנציאלית גם טילים גרעיניים מתוך המים, מבלי לעלות כלל למעלה. רק לארצות הברית ולרוסיה יש יותר מחמש צוללות כאלה, ובכך עוברת ישראל את סין, אנגליה וצרפת. עם עוצמה כזו ישראל היא שומרת המעמקים באיזור שלנו. אף מדינה באיזור שלנו אינה יכולה לרכוש כלי לחימה בכאלה מחירים. עוצמתה הכלכלית של ישראל מאפשרת זאת.

    מילה על הגרמנים. זה לא דבר של מה בכך שהם מסכימים לממן חלק מן הצוללת השישית (בסך 135 מליון אירו), כאשר הם עצמם מקצצים את הצבא שלהם באופן אכזרי, בשל הקשיים הכלכליים. גרמניה התנגדה למכור לישראל צוללת שישית, ורק התערבותו של בנימין נתניהו אצל הקנצלרית מרקל, ידידה גדולה של ישראל, שינתה באופן מפתיע את התמונה.

    האיראנים עוקבים אחר הדיווחים מגרמניה על עוד שלוש צוללות טילים לישראל, כאשר להם אין אף צוללת טילים הדומה לזו, וגם לא תהיה להם. הם מבינים שעוצמתה של ישראל מזנקת, ואין להם מענה לכך. בשל זאת, הם מנסים להראות שיש להם אלטרנטיבה. צוללות קילו מיושנות שלהם מסתובבות לאחרונה בים האדום, כהתרסה לנוכחות הישראלית ארוכת הטווח. זו הסיבה שאונייה שלהם חצתה את תעלת סואץ ועברה בים התיכון, להפגין שהאיראנים גם הם מעצמה.

    עד היום הצליחו האיראנים להפיק מודיעין מתוך שטח סוריה. במחנות של האיראנים שבסוריה, הותקנו מנגנוני האזנה וציתות, כולם מכוונים לעבר ישראל. אך המשטר של אסד מתנדנד, והנכסים האיראניים בסוריה עלולים להתנדף, שכן המורדים הסונים מתעבים את איראן, ועלולים להיהפך לאויביה. מכאן הצורך של האיראנים לפתח אלטרנטיבות מודיעין ומעקב דרך הים. גם ישראל וגם סוריה מקדמות את חילות הים שלהן, בשל מצוקה על הקרקע.

    האם ייתכן שמדינה ערבית מוכרת את הצוללות האלה לישראל? כיום שולטת במספנה שבונה את הצוללות הגרמניות ממשלת אבו דאבי, שקנתה את המספנה. אם היתה רוצה, היא היתה מטילה וטו על החלטת גרמניה למכור לישראל, אך וטו כזה לא הגיע, משום שאבו דאבי שמחה שכוח צבאי ישראלי יתעצם מול איראן, אוייבתה, מה גם שמדובר בעיסקה מסחרית למטרות רווח. אלה עסקים, והמספנה הזו תשמח אם ישראל תקנה עוד צוללות, ככלות הכול אין הרבה מדינות שיכולות להרשות לעצמן מחירים כאלה.

    סן צו כבר גילה איך בונים הרתעה: אם האוייב שלך מעריך שייגרם לו נזק כבד אם יתקוף אותך, הוא יבלום את עצמו. וזו משמעות הצוללות: איראן תוכל אולי לתקוף את ישראל באמצעות טילים, ולפי תפיסתה אפילו לשאוף להשמידה, אך היא גם תדע שהמחיר עלול להיות קיומי מבחינתה. גם אם יושמדו יכולות ההגנה והתקיפה של ישראל במתקפה כזו, המהלומה על איראן תגיע מן הים, והיא תגיע בוודאות. אם איראן מבינה שהיא עצמה לא תתקיים אם תתקוף את ישראל, או שהיא תשלם מחירים נוראיים, היא לא תעשה זאת. ואכן, בעיתונות העולם נכתב שצוללת ישראלית אחת משייטת כל העת מול חופי איראן, וזו ההרתעה. כאשר המיספר יגיע לשש צוללות ואולי ליותר, המשמעות היא שליטה ישראלית על המרחב העצום שלנו כולו.

    הכוח הצרפתי-ספרדי נערך בטור של שתי שורות מול האניות הבריטיות המתקרבות. תוכניתו הייחודית של נלסון היתה לתקוף דווקא את האניות שבשורה האחורית. מדוע? משום שהוא נעזר ברוח המערבית, שבאה מן הגב של האוניות שלו. כיוון שהן הפליגו נגד הרוח, התקשו אניות השורה הראשונה של הצרפתים לצאת לעזרת אניות השורה האחורית, ובכך נשבר הכוח שלהן. זו היתה תוכניתו של נלסון מראש, והיא הצליחה. בקרב, כמו גם בחיים, אין תחליף לניסיון ולמצביאות. אחד הצבאות היחידים בעולם שאין בו לימודי מצביאות מסודרים, שם מלמדים את גאונות קרבות העבר, הוא צה"ל.

    "שלטי בריטניה בגלים," ההמנון הפטריוטי הבריטי, המזוהה כל כך עם הצי הבריטי, תפארת הצבא המלכותי. בקרב טרפלגר איבדו הצרפתים-ספרדים 18 ספינות, ויותר מ-7,000 מן הלוחמים שלהם נהרגו, נפצעו או נשבו. לבריטים לא אבדה אף ספינה, והם יצאו מן הקרב עם 1,600 הרוגים או פצועים.

    לפני שנים אחדות פורסם שגם המצרים מעוניינים לרכוש צוללות דולפין מגרמניה. הצוללות המצריות מיושנות ועלובות, ומצרים נלחצה מכך שישראל שולטת במעמקים, בעוד שלה אין מענה. אלא שהמשא ומתן הזה לא התקדם, עד כמה שידוע, ועכשיו למשטר הצבאי לא נותר כסף כדי לקנות צוללות כאלה, העולות הון. לקיום אין לו כסף, והדבר הזה מקומם את המשטר הצבאי במצרים, שנאלץ להבין את מקומה החדש של ארצו.

    מילת אזהרה: בעבר חצו צוללות ישראליות את המים הרדודים של תעלת סואץ, גלויות לעיני כל. כעת, כאשר התעלה הזו אינה מאובטחת עוד מטרור המגיע מסיני, יש לשקול את המעבר הזה מחדש.

    ישראל עובדת בחשאי, כך פורסם בעולם, על בניית צוללות זעירות ללא צוות, וזו תהיה המילה החדשה בעולם הנשק והצבא של השנים הבאות. ישראל מובילה את העולם עם טכנולוגיית המטוס ללא טייס, וכך עשוי לקרות גם בים. כפי שארצות הברית לא תייצר עוד מטוס תקיפה מאוייש, כך גם עולם הדממה עובר לרובוטיקה. המשמעות היא, למשל, שהות בים ללא הפוגה, ובמרחקים עצומים. במילים אחרות, זו תהיה עוד סיבה מדוע ישראל תיהפך למעצמה ימית בתחום הזה.

    ברור שצוללות זעירות כאלה יימכרו לאחר מכן בעולם, ויכניסו כסף רב לישראל, כפי שקורה גם בתחומי הנשק האחרים, למשל "כיפת ברזל" או "מעיל רוח" להגנה של טילים נגד טילים על גבי טנקים. ישראל הפכה את מגרעותיה ליתרונות, והיא מוכרת את הפיתוחים הצבאיים, אותם היא נאלצת להמציא בשל האיומים הנמשכים עליה. ההתקפות על ישראל הופכות ליתרון בתחום הנשק למכירה, משום שישראל יכולה לטעון שהנשק שלה עבר טבילת אש. ישראל היא יצואנית הנשק הרביעית בעולם, על פי הערכות בינלאומיות.

    חיל הים עובר בשנים האחרונות שינוי קונספטואלי חשוב: ממשמר החופים (שגם זה חשוב) לזרוע האסטרטגית של ישראל ושל צה"ל, במידה לא פחותה מעוצמת חיל האוויר. הצוללות שלנו מגיעות לכל מקום בעולם, בוודאי באיזור הזה, ולאויבים אין בינתיים מענה סביר. משמעות הדבר שינוי חשיבתי מוחלט. מחיל זניח יחסית, לחיל מרכזי, עם שימושים מתוחכמים שלו, שלא היו בעבר, פוליטיים, צבאיים ופסיכולוגיים. מעכשיו הוא יצטרך להגן גם על מתקני הגז והנפט של ישראל במימי הים התיכון.

    וזו נקודה מעניינת: הצוללות האלה עובדות על הפאראנויה של האיראנים. הם לא רואים אותן, והים שקט לגמרי, אך יש דיווחים שהן עוגנות, או לפחות חלקן, מול חופיהם; הן מחדירות, אולי, פעילים ישראליים לתוך איראן, והדבר משחק במוחם של האיראנים. הם לא רואים דבר, אך הם סבורים שהצוללות זוממות כל העת משהו, מסתובבות אצלם בבית, וזהו העונש הגרוע ביותר, להיות קורבן.

  14. מאת אלי אשד:‏

    ספר חדש יוצא לאור היום בעברית :ספרם של הכתב ( לשעבר ) לענייני ריגול של "הארץ" וד'ן רביב "מלחמות הצללים ".
    ספר שיצא לאור כבר באנגלית כ: Spies Against Armageddon . לפי ספר זה חייסולי מדעני האטום האיראניים היו "פעולות כחול לבן" – כלומר: בוצעו בידי לוחמי המוסד, ולא בידי סוכנים איראניים.

    על פיו יחידת המחסלים של המוסד "כידון" שלחה מתנקשים לטהרן כדי לחסל מדעני גרעין. בדיווח זה התרכזו באזרחות של המחסלים, וטענו שלכל אלו שהועסקו על ידי "כידון" הייתה אזרחות איראנית או אזרחות כפולה – איראנית-ישראלית. לפי ה"ניו-יורק טיימס", רוב אלו שמחזיקים באזרחות כזו הם יהודים ממוצא פרסי..
    ראו :
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4255020,00.html

    נחמד לדעת שהסוכנים הישראלים מוכשרים כל כך כדי להצליח לחסל מדעני אטום איראניים אבל גם אם זה נכון למה להתרברב על כך ? עדיף היה לסגור את הפה ולא לאשר ולא להכחיש.
    וכאן נשאלת השאלה :גם אם נניח שהמוסד אכן חיסל את אותם מדעני האטום ,האם היה זה דבר נבון לקום ולהצהיר שדמם הם על ידיה של ישראל ?
    … אני לא רואה שום רבותה בלבוא ולהצהיר על כך שאנחנו חיסלנו מדענים .
    טירוריסטים ולוחמים ,עם זה אין לי בעיה .אבל לא מדענים. ההודעה על זה לא מביאה לשום כבוד ורק נזק.
    לטעון שאנחנו רוצחים מדענים זה רק ממריץ את האוייב לרצוח מדענים שלנו,בשביל מה
    אולי כדאי שהמוסד יעשה בדק בית וימצא מי היה אותו טיפש מטופש שהדליף את המידע הזה למלמן ורביב.
    חמש שנים בכלא לפחות הוא צריך לקבל.

  15. פינגבאק: למה לא רצוי שנתקוף בעת הזאת באיראן. « המולטי יקום של אלי אשד

  16. פינגבאק: למה לא רצוי שנתקוף בעת הזאת באיראן. « המולטי יקום של אלי אשד

  17. מאת אלי אשד:‏

    מה יקרה עם מצרים שכנתנו מדרום תקרוס חס וחלילה ומאות אלפים פליטים ויותר ממנה יתחילו להגיע דרך סיני לישראל.
    חלקם סלפים רצחניים מטורפים.
    איך תוכל ישראל להתמודד עם מצב חסר תקדים כזה?
    ראו
    והיה ומצרים תקרוס ..
    /%d7%95%d7%94%d7%99%d7%94-%d7%95%d7%9e%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%aa%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c

  18. מאת אלי אשד:‏

    מה כוחה הצבאי האמיתי של איראן ?
    מאמר מאת גיא בכור.

    מה כוחה הצבאי האמיתי של איראן, ועד כמה היא באמת מעוניינת במלחמה נגד ישראל? אין כמעט יום בטהראן בלי "תרגילים" צבאיים, "ניסיונות", "שיגורים" ואיומים. כיוון איראן מומחית בלוחמה פסיכולוגית, כלי הנשק של החלש, וכיוון שבמערב ובישראל לוקחים כל תעמולה כאילו היא עובדה' נבחן עכשיו מהן נקודות החולשה הבעייתיות מאוד של איראן ושל הצבא שלה, ואת זה לא תקראו בשום כלי תקשורת ישראלי, או בינלאומי. את זה איראן לא תפרסם, כמובן, ביו טיוב. לשנה החדשה: מה כוחה הצבאי האמתי של איראן, ועד כמה היא באמת מעוניינת במלחמה נגד ישראל?

    כאשר האויבים שלך לא מתלהבים להילחם נגדך, זה משום שהם חושבים שזה מנוגד לאינטרס שלהם, או משום שהולכת אותם שולל, לחשוב כך. מה שחשוב במלחמה הוא לא כמה לוחמים יש לך וכמה טוב הם מצוידים, אלא כיצד האויבים שלך תופסים אותך. אם הם יחשבו שאתה חלש ופגיע, הם יתקפו בעוצמה. אך אם הם יחשבו שאתה חזק, או בלתי צפוי, או שאולי יש לך מקורות נסתרים, הם יירתעו, ויְחשבו מחדש את הצעדים שלהם.

    בזמן של עימות יש דברים שלא תצליח להספיק לעשות ברמה הצבאית אך תמיד תוכל להשפיע על התדמית שלך אצל הצד השני.

    הגנרל-פילוסוף הסיני סן טסו, "אמנות המלחמה", המאה הרביעית לפני הספירה. לפעמים, כאשר אני נפגש עם קציני צה"ל מכל הרמות, אני שואל אותם האם הם מכירים את סן טסו, או האם למדו ושיננו בעל פה את כללי המלחמה בתולדות האנושות. האם הם מכירים בכלל את הטקטיקות שהופעלו בניצחונות המזהירים של ההיסטוריה, את תרגילי ההונאה והעורמה.

    לצערי, לרוב התשובה היא שלילית.

    על הנייר, כפי שתמצאו בוויקיפדיה, נראה הצבא האיראני חזק ומרתיע יותר מאי פעם: רבע מיליון מגוייסי-חובה (יש שירות חובה במדינה, של כארבע שנים בממוצע), עוד רבע מיליון חיילי צבא קבע, ועוד 350,000 אנשי מילואים (הפחות מאומנים).

    גם קשה לעמוד מול שטף ה"תרגילים", "הניסיונות" וההשקות של ציוד צבאי חדש, הזורם מאיראן. פה מנסים טיל, שם חונכים צוללת או ספינת קרב. צילומים, דיווחים וסרטונים ביו טיוב (מחלקת התעמולה של איראן מרבה להעביר סרטונים מפחידים ליו טיוב, כמדיניות, לרוב בלי להזדהות כאיראן.

    במקביל נמשכים האיומים הבוטים של פיקוד הצבא האיראני כנגד ישראל, שתושמד אם תתקוף את איראן. שימו לב, אלו תמיד איומים מה תעשה איראן אם ישראל תתקוף אותה. המטרה האיראנית היא ברורה: ליצור רושם של צבא אדיר, שמי שיעז לצאת נגדו: ישראל, ארצות הברית, המערב, מדינות ערביות, יושמד מיד.

    כיוון שאיראן מומחית בלוחמה פסיכולוגית, כלי הנשק של החלש, וכיוון שבמערב ובישראל לוקחים כל תעמולה כאילו היא עובדה, נבחן עכשיו מהן נקודות החולשה הבעייתיות מאוד של איראן ושל הצבא שלה, ואת זה לא תקראו בשום כלי תקשורת ישראלי, או בינלאומי. את זה איראן לא תפרסם, כמובן, ביו טיוב.

    זהו צבא מדוכא, שהקידום בו לא נעשה על פי היכולות, אלא על פי הנאמנות לשלטון הדתי הדיקטטורי. תפקיד "משמרות המהפכה" של הנשיא אחמדינג'אד הוא לפקח ולנהל את הצבא הגדול הזה, ולשמור שהגנראלים שלו יזמרו במקהלה את התכתיבים של אחמדינג'אד ושל החבורה הצבאית המקיפה אותו. שום יוזמה מקומית לא תוערך, שום הברקה אישית לא תקודם. המדד היחיד הוא הנאמנות העיוורת.

    ביולי אשתקד נעצרו 36 קצינים בצבא הזה, שהתכוונו להשתתף בהפגנות נגד המשטר ונגד אחמדינג'אד. מאז לא נודעו עקבותיהם. אין ספק שבצבא נערכים טיהורים. הנה החולשה של אחמדינג'אד: מי ערב לו, שהצבא המדוכא שלו לא ייצא נגדו, אם תתרחש מלחמה ותתעורר אנדרלמוסיה? הוא יודע שהצבא הוא גם חוסנו וגם חולשתו הגדולה ביותר. יש שנאה גדולה כלפי המשטר אצל חלק מן הקצינים, וכל מיני מחשבות על הפיכה צבאית יכולות לקרות. במילים אחרות: הצבא הוא הכול, והוא הלא כלום, מבחינת המשטר הדתי שם. וכי חסרות הפיכות צבאיות במזרח התיכון? הצבא האיראני הוא העוצמה וגם החולשה.

    למרות גודלו, חילות האוויר והיבשה של הצבא האיראני חלשים. לעומת מעל 1,500 מטוסי קרב של ישראל (לפי מקורות זרים), לאיראן יש עשירית מכך, כמאה וחמישים, ויתכן שחלקם כבר לא כשירים, בהעדר חלפים. המטוסים של איראן מיושנים מאוד, כמה דורות אחרוה לעומת הטכנולוגיות המערביות המתקדמות. בעיקר אף 5 מיושנים עוד מתקופת השאה (שהאיראנים משדרגים וקוראים להם "ברק"), פנטומים, מיגים וסוחוי סובייטיים. המערכות של המטוסים מיושנות ומפגרות אחר הקדמה.

    לגבי טנקים, כאלף במיספר, מחציתם מדגם טי 72 והיתר מדגמים מיושנים. נכון הוא שאיראן פיתחה תעשייה ביטחונית, אך זו מתמחה בהעתקת הקיים, ולא בפיתוח טכנולוגיות חדשות. במלחמה אפשרית מול ישראל או ארצות הברית, השיריון והרגלים של איראן לא רלבנטיים בכל מקרה, בשל המרחק. איראן גם יוצאת מנקודת הנחה שכל הבסיסים שלה, אוויר, שיריון, רגלים וים, מוכרים לישראל ולארצות הברית, בעידן של לוויינים כה מדויקים כפי שיש היום, ושכולם מכוונים נגדה. צבא גדול מדי, נייח מדי, הוא גם חיסרון.

    איראן פיתחה לכן את תעשיית הטילים שלה, מתוך ידיעה שאין לה יכולת להתמודד עם חילות אוויר חזקים כמו זה של ישראל או ארצות הברית. הבעייה האיראנית היא שהאוכלוסייה האזרחית בישראל דווקא הוכיחה נחישות בשתי מלחמות הטילים האחרונות, בלבנון ובעזה, תוך שהיא מאפשרת לצה"ל לפעול, בעוד שספק אם האוכלוסייה האזרחית שלה תעמוד מול התקפות אווירות ובליסטיות מסיביות. לישראל יש רשת אופרטיבית והמתקדמת בעולם של טילים נגד טילים ("החץ"), דבר שלאיראן אין. זוהי התחלה מנקודת נחיתות מבחינת האיראנים.

    בנוסף, לאוכלוסייה באיראן יש עדיין טראומה ממלחמת שמונה השנים מול עיראק (80-88), כאשר סדאם חוסיין שיגר אלפי טילי קרקע-קרקע מסוג סקאד לעבר טהראן והערים הגדולות, דבר שגרם לכמות עצומה של אבדות איראניות (בסך הכול מעריכים את הנפגעים באיראן, צבא ואזרחים במעל חצי מיליון הרוגים). באיראן לא היתה יכולת לרדת למקלטים, משום שלא היו כאלה, לא היתה התראה בזמן, ואותו מצב שורר כיום.

    זאת, בעוד ישראל מוכנה ומתורגלת בירידה למקלטים או למקומות הגנה. תגובה ישראלית, בינלאומית או אמריקנית על מרכזי הערים באיראן, עלולה לעורר זעם גדול באיראן, גם נגד המשטר.

    תרחיש זה יוצר את הפחד הגדול ביותר של הדיקטטורה באיראן: בזמן מלחמה וכאוס, לא בטוח שלא תהיה התקוממות אזרחית לתפוס את השלטון במדינה, בחסות המהומה. המצב היום אינו זהה לזה של שנות השמונים. המהפכה איבדה כיום את תמיכת הרחוב, שרק מחכה להזדמנות להיפטר ממנה. רק לפני כשנה ראינו את מיליון המפגינים נגד אחמדינג'אד והמהפכה שלו ברחובות טהראן. האנשים האלה לא נעלמו, הם רק מחכים להזדמנות. שלא לדבר על הכורדים באיראן, שמחכים להזדמנות, לסונים, לערבים, ולעמים אחרים, השואפים לפצל את המדינה הזו לרפובליקות קטנות. הם רק מחכים לשעת הכושר. המשטר יודע את כל זה.

    איראן יוצאת מנקודת הנחה שארצות הברית תְגבֵּה את ישראל בכל מקרה. לעומת זאת, מי יגבה אותה בזמן מלחמה? הסנקציות האחרונות שעברו במועצת הביטחון הוכיחו שרוסיה וסין אינן נמצאות בכיס האיראני באופן מובטח. איך היא תוודא שלא תישאר לגמרי לבדה בזמן מלחמה גדולה? על פי תפיסתה של טהראן, רוסיה וסין בגדו בה. מי ערב שלא יבגדו בה שוב? ואז, מי ידאג לחלפים, לציוד ולאספקה נוספת? מי ידאג לה במועצת הביטחון? היא עלולה להיות לגמרי לבד. זהו סיוט, שכבר קרה לאיראן בזמן מלחמתה עם עיראק. היא כל כך היתה במצוקה עד שהסכימה לקנות ציוד מכל אחד, גם מישראל.

    לאיראן יש היום שני כלים שהיא יכולה להפעיל במלחמה נגד ישראל: חיזבאללה וחמאס. היא גאה בכלים האלה. אך אם תהיה זו מלחמה רצינית, מי ערב לה שישראל לא תחסל את שתי הזרועות האלה באופן מוחלט, וכבר בשלבים מוקדמים? בשתי המלחמות האחרונות ישראל ריסנה את עצמה. אך אם היא תרגיש מאוימת ברמה קיומית, ותזכה בתמיכה עולמית בשל כך, מי ערב לאיראן שחמאס וחיזבאללה לא יושמדו לגמרי? היא יודעת שצה"ל מסוגל לכך. מבחינת איראן נוח היה יותר שחיזבאללה אינו חלק מן הממשלה הלבנונית. היום הוא בפנים, ויש לו גם אילוצים ומשחקים פנים לבנוניים. ומי ערב לאיראן שחיזבאללה לא ייאחז באינטרסים משלו? שום דבר לא בטוח, כאשר חיזבאללה וחמאס יודעים שהם הולכים להיות מחוסלים. שום גוף אינו רוצה להיות מחוסל.

    איראן יוצאת מנקודת הנחה שלישראל יש יכולת צבאית גרעינית, לכן ביכולתה לשתק את איראן. מכאן עולה שכל "משחקי המלחמה" שלה הם אכן משחקים. איראן יודעת שאם תביא את ישראל להילחם על חייה, זה יהיה סופה המיידי והמוחץ של המהפכה שלה. הכלל של סן טסו חל גם כאן: מה האויב חושב שיש לך.

    איראן מבינה טוב מאוד שאם תפתח במערכה מאסיבית נגד ישראל, הדבר לא ייגמר רק עם ישראל. היא יודעת שישנה נוכחות צבאית אמריקנית גדולה מאוד במפרץ הפרסי, וההסכם הצבאי הסודי, עליו חתמה ישראל עם רוסיה בשבוע שעבר, מדאיג אותה. במילים אחרות, היא כנראה תעמוד לבד מול כוחות עצומים וגדולים ממנה בהרבה. בכלל לא טוב מבחינתה.

    מכל הסיבות האלה הדבר האחרון שאיראן מעוניינת בו הוא מלחמה.

    עם ישראל. הם כל כך חוששים מן המלחמה הזו, עד שהפכו את ההליכה על הסף (brinkmanship) למרכיב החשוב ביותר במדיניות החוץ-צבא שלהם. 'אנחנו כל כך חזקים, כל כך עצבניים, לא כדאי לכם להתחיל אתנו, זה המסר.

    עכשיו אנחנו מבינים שכל זה נובע מחולשה גדולה. ובכן, לאיראן אין שום אינטרס להילחם נגד ישראל, ולישראל במקביל אין שום אינטרס להילחם נגד איראן. איראן לא רוצה להסתבך עם ישראל, והיא תסתבך במקרה של מלחמה, וישראל אינה רוצה להסתבך עם איראן, וגם היא תסתבך במקרה כזה. מצב זה מחזק באופן פרדוקסאלי את היציבות במזרח התיכון.

    כמו שכבר נכתב באתר הזה בעבר, תנו להם לגווע לבד. המהפכה הזו סיימה את חייה באופן היסטורי, עממי, וכיום היא עוד דיקטטורה אלימה, מכוערת, הנשענת על כידוניה, עם ציבור איראני גדול שלא רוצה אותה עוד, ועם מערכת סנקציות עולמיות הולכת וגדלה סביבה.

    איראן נחלשת והמשטר שלה מודאג. אך לא לנו לטפל בה ובתסביכיה. תנו לזה לקרוס לבד.

  19. מאת אלי אשד:‏

    שאלה חמורה :במי לתמוך ועם מי לשתף פעולה ? עם סעודיה ?או עם איראן ? שתי המדינות הן מסוכנות שתיהן שונאות ישראל . אבל נוצר מצב שאי אפשר להתחמק מבחירה.שתי המדינות שהאחת מייצגת את הסונים והשנייה את השיעים נמצאות במסלול ברור של התנגשות זו מול זו ישירות או דרך משתפי פעולה שונים.ואי אפשר יהיה למרות רצוננו הטוב להישאר נייטראליים.
    אז במי לבחור? ממשל אובאמה בחר באיראן .ואי אפשר להיתווכח עם היגיון הברזל שלו : הקיצונים השיעים הם מטורפים רצחניים .ידוע.אבל הם מיעוט לעומת הקיצונים סונים שהם מטורפים רצחניים כפול מאה. אני מוצא את שיקוליו של אובמה כהגיוניים לחלוטין.
    האינטרס של מדינות כמו ישראל צריך תמיד לתמוך במי שהוא במיעוט ,במי שהוא לאמיתו של דבר הצד החלש. ואיראן למרות כל ההצהרות האיומים ודברי הרהב שנעשים מגוחכים מדי יום ביומו ,היא הצד החלש במאבק כנגד הסונים וסעודיה.
    עם זאת יש בהחלט היגיון להיראות כמי שתמיכתו אינה מובטחת מראש ולתת לאיראנים ולשיעים להזיע בחיפוש אחרי תמיכתנו בהם.

  20. מאת אלי אשד:‏

    חדשות לא בלתי צפויות מעיראק :הסונים הקיצוניים המזוהים על האל קאעידה ורצונו ליצור חליפות איסלאמית עולמית השתלטו שם על מחוז חשוב והכריזו על מדינת גרעין לחליפות איסלאמית סונית
    ראו כאן :http://www.haaretz.co.il/news/world/middle-east/1.2207796
    הם יתאחדו מן הסתם עם המחוזות בסוריה שנשלטים בידי האל קאעידה . מבחינה איסטרטגית זה מגדיל את האיום על איראן ועל עיראק השיעיות שכעת מוקפות בידי אפגניסטאן מצד אחד ובידי החליפות הסונית ובידי סעודיה מצד שני.
    לישראל זה נותן הזדמנות חדשה ליצור קשרים עם גורמים שפויים באיראן ,מאידך אין טעם לנסות ליצור קשר כלשהוא עם החליפות הסונית ששואפת לשלטון עולמי.

    אמנם יש להודות :הצמרת הנוכחית באיראן מורכבת מחבורת מטומטמים שמצהירים השכם וערב על כוונתם להשמיד את ישראל.היגיע הזמן באמצעות בעלי הברית שלנו באיראן להביא לסילוקה של הצמרת הזאת לקראת המאבק הגדול בין החליפות הסונית והאימפריה האיראנית החדשה.
    .

  21. פינגבאק: הקונפדרציה כנגד האימפריה | המולטי יקום של אלי אשד

  22. מאת אלי אשד:‏

    כוחות אירגון הטרור הג'יהדיסטי בעיראק דע"ש השתלטו על חלקים גדולים במדינה והם כעת מאיימים אף על בגדד ומהווים איום איסטרטגי על איראן עצמה.
    נשיא איראן רוחאני הכריז בתגובה (בתחינה ?) בראש גלי כי לאיראן "אין התנגדות " לכך שארה"ב תשלח כוחות צבא לעיראק לטפל במצב.
    . נשיא ארה"ב אומה הכריז בתגובה שארה"ב לא תשלח חיילים לעיראק.
    http://www.haaretz.co.il/news/world/middle-east/1.2348157
    אפשר ללעוג לאובמה על "חולשתו " אבל כאן יש היגיון ברזל שאין להתווכח עימו .איראן היא האשמה הראשית במצב שאליו היגיע כל האיזור .אז תואיל בבקשה להתכבד ולנסות לפתור אותו בעצמה עם כוחותיה הצבאיים שלה ולא לנדב עבור זה כוחות של אחרים.
    אובמה בכל זאת ראה משהו בחייו וגם הוא יודע שמה שהשחמטאים של איראן ונציגה בעיראק קאסם סולימאני מתכננים לאחר שארה"ב תעשה עבור איראן את העבודה המלוכלכת בעיראק ,בתור תודה, זה לזנב שוב בכוחות האמריקניים שם באמצעות האירגונים השיעיים שמסונפים אליה שם.
    כולנו כבר היינו בסרט הזה.
    אז האדונים רוחני וסולימאני ,אובמה לא יעשה בשבילכם את העבודה המלוכלכת של הלחימה בכוחות דא"ש בעיראק. אובמה לא יבזבז אפילו טיפת דם אמריקנית אחת על אדמת עיראק עבור השליט האיראני המטורף חמינאי.
    מכאן ואילך אתם תצטרכו לטפל בדייסה שאתם בישלתם לעצמכם בעיראק.
    בהצלחה.

  23. מאת אלי אשד:‏

    בזמן שהחמאס מתמודד עם "כיפת הברזל " שלנו שלוכדת את כל הטילים שלו ,אירגון "דע"ש " בעיראק מודיעים שהם שמו את ידיהם על חומרים גרעיניים וכימיים.
    יום אחרי שהשתלטו על מפעל נשק כימי, המורדים בעיראק גנבו חומר גרעיני במוסול
    וראו כאן :http://www.haaretz.co.il/news/world/middle-east/1.2372547
    וזה משנה ( שוב ) את כל כללי המשחק שכן המטרה תיהיה איראן שכידוע סבלה כבר מהתקפות נשק כימי בשנות השמונים. זה בהנחה שדע"ש אכן עומדת מאחורי ההצהרה שקודם הם ישמידו את השיעים ורק אחר כך את היהודים והנוצרים .
    אבל אני מניח שאיראן לפחות לוקחת את ההצהרה הזאת כפשוטה.
    זה אומר שעם כל הסימפטיה לחמאס ולעזה האיראנים יהיו עסוקים כעת כל כולם בעיראק ובדע"ש שהם כעת איום קיומי עליהם. חמאס מאבד בת ברית ששוב לא יכולה להחשיב אותו כשווה תשומת לב מיוחדת ומשאבים כלכליים חשובים מעבר להצהרות ריקות בתקשורת.
    החומרים היו אמורים להיות למטרות מחקר.והעיראקים כן טוענים עכשיו שהם מפרקים נשק כימי בעיראק. הכתבה אומרת שיהיה לדע"ש קשה לבנות ממה שנגנב נשק כימי וגרעיני.אבל צריך להבין שאם אתה איראני וקורא את זה עבורך זה אור אדום ,משום שברור לך שהחומרים הכימיים והגרעיניים שמישים או לא יכוונו בידי דע"ש כנגדך. זה קצת יותר חשוב מכל מה שקורה בעזה וכיפת ברזל וכו'.
    אני מסכים שכל זמן /שחמינאי יהיה שם בשלטון כמנהיג זאת תהיה האיסטרטגיה האיראנית ,להיאבק בסונים כאילו אין יהודים ,ולהיאבק ביהודים כאילו אין סונים. אבל מתי שהוא בשלוש עד חמש השנים הבאות חמינאי יעלם . המצב הכלכלי של איראן לא הולך להשתפר יותר מיד' גם אם הם יחזרו למכור נפט לכל העולם ולהערכתי הם יבצעו שיקול איסטרטגי אם יש טעם במדיניות הזאת. עם דע"ש יתחזק בנתיים עוד יותר ואם הטאליבאן למשל משתלט על אפגניסטאן בגבול האחר של איראן ,אין שום דרך בעולם שהם יוכלו לשמור על האיסטרטגיה הזאת.

    L

  24. מאת אלי אשד:‏

    והנה ההצהרה של אירגון דע"ש לג:בי כוונותיהם לגבי השיעים
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/595/093.html?hp=1&cat=666&loc=4

    בארגון דאע"ש לא מתכוונים לסייע לחמאס: "אללא לא ציווה עלינו להרוג את היהודים ואת ישראל עד שלא נהרוג את הכופרים" – כך נכתב הבוקר (יום ה') בעמוד הטוויטר של ארגון הג'יהאד הסוני הנלחם בעיראק ובסוריה.

    הציוץ בטוויטר פורסם כתשובה לשאלה ששאלו מוסלמים את הארגון, מדוע אינו מתערב לטובת חמאס אל מול התקיפות הישראליות בעזה, אלא מעדיף להביא להרג וחורבן בעיראק ובסוריה. "החובה הגדולה מאללה היא שהאויב הקרוב – הכופרים המוסלמים – מהווה יותר סיכון מאשר הכופרים המקוריים (בני הדתות האחרות, א"ג)".

    דגלי דאע"ש בעזה. הארגון לא יתערב לטובת חמאס
    "המצווה היא קודם להרוג את אלו שמסלפים את האסלאם ורק אחר כך את הכופרים מחוץ. לדבריהם, גם סלאח א-דין נלחם תחילה ב-50 מלחמות נגד השיעים הכופרים עד שהגיע לירושלים. "אנחנו בדאע"ש אומרים שלא נשחרר את ירושלים עד שנסיים עם הכופרים ששולטים בעולם האסלאמי".

  25. מאת אלי אשד:‏

    חמינאי מנהיג איראן נאם עוד נאום שבו לעג לישראל על כשלונה כיביכול במבצע "צוק איתן" וקרא לכל המוסלמים להתאחד כנגדה. כמובן שהמטרות של הנאום הן לא מה שהן נראות . שהרי איראן היא זאת שניכשלת כישלון מחפיר במה שהייתה פרובינציה שלה עיראק שכעת נכבשת מידי כוחותיה ( כן גם כוחות של משמרות המהפכה יחידות העלית האיראניות ) בידי החליפות האיסלאמית. מפקד צבאות איראן בעיראק סולימאני נכשל שם כישלון חרוץ והולכים ופוחתים סיכויין להיות מנהיג איראן הבא אחרי חמינאי אם לא יביא לאיראנים ולשיעים בעיראק ניצחון גדול שבו יוכל להתרברב.
    שלא לדבר על התבוסות החוזרות ונשנות של כוחותיה בסוריה שם הם מסייעים לאסד ללא הצלחה גדולה. וכידוע ראש של אחד ממפקדי משמרות המהפכה של איראן בסוריה נכרת בידי האוייבים האיסלאמיים שלו שהעלו סרט שבו נראה נער קטן משחק בראש הכרות.ובועט בו משל היה כדורגל.
    אז קצת צניעות בדברי הרהב והלהג שלך חמינאי.אתה בסך הכל איסטרטג כושל לחלוטין אולי דרג ד ' שכל המדיניות שלו של איחוד העולם המוסלמי תחת איראן הולכת וקורסת סביבך כמו בניין קלפים.
    בכל מקרה ימיך בשלטון ספורים ואתה משאיר מאחוריך רק כשלון והרס עבור העם האיראני.

  26. מאת אלי אשד:‏

    והנה כתבה בישראל היום על סופו ההולך ומתקרב של חמינאי :
    http://www.israelhayom.co.il/article/223359

    מבול צילומים של מנהיגים איראנים לצד מיטתו של המנהיג העליון החולה מעורר סימני שאלה לגבי חומרת מצבו • בטהרן חוששים שתקופת מעבר ארוכה תוביל לאי יציבות • המועמדים: שהרודי, רפסנג'ני ולריג'אני • הערכה: השפעתו של היורש – תהיה נמוכה מזו של חמינאי.
    "האם איראן כבר מתכוננת ליום שאחרי עלי חמינאי? צילומים של המנהיג העליון כשהוא נראה חלש וחולה במיטתו מעוררים סימני שאלה לגבי חומרת מצבו, וכמובן נותנים את יריית הפתיחה למאבק ירושה בצמרת ההנהגה של הרפובליקה האיסלאמית.
    בתחילת החודש שעבר הפתיע חמינאי כשאמר שהוא הולך לעבור ניתוח וביקש מהעם האיראני להתפלל עבורו. צמרת ההנהגה, כולל הנשיא חסן רוחאני, והנשיא לשעבר מחמוד אחמדיניג'אד, שיחסיו עם האייתוללה היו מתוחים, שהו לצד מיטתו של חמינאי בן ה-75 והקפידו להצטלם לידו. התמונות הציפו את עיתונאי איראן. הבליץ התקשורתי רק הגביר את סימני השאלה והעלה באיראן חשש של ממש לחיי חמינאי.

    הסתלקותו של חמינאי צפויה להצית מאבק ירושה לא פשוט בתוך משמרות המהפכה, שיצטרכו למצוא יורש במהירות אם ברצונם להימנע מי יציבות פוליטית וכלכלית ברפובליקה. "סוגיית המצב הבריאותי של מנהיגים במדינות לא-דמוקרטיות קשורות קשר ישיר לביטחון הלאומי של המדינות הללו", אמר לסוכנות רויטרס מהדי חלאג'י, בכיר לשעבר במכון וושינגטון למדיניות במזרח התיכון.

    חמינאי הוא המנהיג העליון השני בלבד של איראן מאז המהפכה ב-1979. הוא ירש את מקומו של רוחאללה חומייני לאחר מותו ב-1989. המנהיג העליון באיראן נבחר על ידי "מועצת מומחים" שמורכבת בעיקר על ידי פקידים ותיקים מאוד במשמרות המהפכה. לאחר שרוחאני ניסה בשנה האחרונה להפחית את מעורבות משמרות המהפכה בסוגיות כלכליות ובנושא פרויקט הגרעין, אך הפקידים דחו בחריפות ניסיונות אלו, לכולם באיראן ברור שמשמרות המהפכה ייקחו חלק פעיל בבחירת היורש.

    "זה בלתי סביר בעליל שהם יסתכלו מהצד על הליך בחירת המנהיג", אמר קארים סדג'אפור, מומחה לענייני איראן במכון קרנגי לשלום בינלאומי. עלי אנסארי מהמכון ללימודי איראן באוניברסיטת סנט אנדרוז בארה"ב הוסיף: "זה לא לא הולך לעבור חלק, יהיה מאבק מאוד מכוער". הליך בחירת היורש הסתבך עוד יותר כאשר בתחילת חודש יוני נפל לתרדמת האייתוללה מוחמד ראזה קאני, ראש מועצת המומחים.

    אחד המועמדים לתפיסת מקומו של חמינאי הוא האיתוללה מחמוד האשמי שהרודי, לשעבר בכיר במועצת המומחים. הוא נתפס כמועמד המועדף על חמינאי, ועל פי דיווחים זוכה גם לתמיכה הקריטית של משמרות המהפכה. מועמד נוסף הוא עלי אכבר רפסנג'ני, נשיא איראן בין השנים 1989-1997, אך גילו המבוגר, 80, עשוי לעמוד לרעתו. מועמד שלישי לתפקיד הוא האייתוללה סאדק לאריג'ני, ראש המועצה המשפטית של איראן שמונה לתפקיד פעמיים על ידי רוחאני.
    יהיה המחליף אשר יהיה, באיראן מעריכים שהמנהיג העליון החדש לא ייהנה מהכוח שהיה שמור לחומייני ולחמינאי. "משמרות המהפכה יבחרו ככל הנראה מועמד שישרת את האינטרס שלהם, ולא ייקח לעצמו כוח", אומר חלאג'י, "אף גוף בעל השפעה באיראן לא רוצה מנהיג שהוא לא יכול לשלוט עליו".

  27. מאת אלי אשד:‏

    קאסאם סולימני השליט הבא של איראן ?
    לפני כמה חודשים הערכתי שהסיכויים של קאסם סולימייני מנהיג הכוחות האיראניים בעיראק להיות שליט איראן הבא ירדו מאוד כתוצאה מכישלונותיו כנגד דאע"ש בעיראק. מאז היו לו כמה נצחונות ותמונתו מוצגת תחת כל עץ רענן ובכל כלי תקשורת.כלומר הוא משפר את מצבו במאבק להיות שליט איראן הבא לפני או מאחורי הקלעים
    .הערכתי :אם יהיו לסולימייני נצחונות גדולים נגד הדאע"ש בעזרת ארה"ב בחודשים הקרובים זה נותן לו סיכוי של 70 אחוז לנצח במאבק הכוחות שמתנהל כעת באיראן על תפקיד השליט הבא של איראן.
    בעוד שנה מהיום אנחנו נדע אם הוא הצליח או שלא.
    e

  28. מאת אלי אשד:‏

    והנה כתבה בגארדיאן על סולימייני שמעלה את קאסם סולימייני על נס כפי שלא הועלה על נס שום מנהיג איראני אחר , לפחות מאז עלה רוחאני לשלטון כנשיא איראן. כתבה שיש להניח שהיא אולי במודע או שלא במודע חלק ממסע תעמולה שסולימייני מנהל כעת למען עצמו כמנהיג איראן הבא:

    …http://www.theguardian.com/theobserver/2014/dec/07/qassem-suleimani-middle-east-mastermind-islamic-stat

    Qassem Suleimani: can this man bring about the downfall of Isis?

    For more than a decade, the Iranian military leader and ideologue has wielded huge influence, thanks to the support of Shia fighters. The rise of Islamic State is his greatest challenge yet

    Martin Chulov

    The Observer, Sunday 7 December 2014

    Qassem Suleimani is not used to defeat. So, when the Iraqi army fled in the face of the Sunni insurgent group, Islamic State (Isis) in June, the Iranian general was on unfamiliar ground.

    In 48 fateful hours from 10 June, six divisions of Iraqi forces had capitulated, surrendering Mosul, the second biggest city in the country, Tikrit, Saddam Hussein’s birthplace – and nearly losing Kirkuk.

    In a functional state, such a disaster would best be addressed by homegrown generals or political leaders. But in more than 10 years of war, occupation and insurgency, foreign generals have controlled the levers of power in Iraq. US military officials have at times held sway, but never at the level enjoyed by the formidable Iranian who had been both kingmaker and overlord throughout that time and was about to step to the fore again.

    Within hours of Isis taking Mosul, Suleimani had arrived in Baghdad, where he has remained in semi-permanent residence ever since, in the home of a senior member of the Iraqi parliament’s foreign affairs committee.

    From there he has co-ordinated the defence of Baghdad, mobilised Shia militias and rallied his numerous proxies throughout the national legislature. He has also travelled north to prep the Kurds when Isis threatened Irbil in August and marshalled Iranian troops and airmen, who were deployed to Iraq within hours of the Isis rout.

    Suleimani has been hailed across Iraq, particularly among the country’s Shias, as perhaps the only man who can stop Isis. In Iran, too, where the threat from the blazing insurgency next door is increasingly keenly felt, much hope is being placed in Suleimani to turn things around.

    As head of the most elite unit of the Iranian military, the Quds Force of the Iranian Revolutionary Guards Corps, there has never been doubt about Suleimani’s standing in Iran.

    His mandate for more than a decade has been to export the values of the 1979 Islamic Revolution and to defend its interests anywhere. His methods have been a blend of military intervention through ideological proxies and hard-nosed strategic diplomacy. His arc of influence has extended from Yemen, where a Shia insurgency is battling a Sunni-led regime, across the Levant and into Lebanon, where Hezbollah remains poised on Israel’s northern border – the apex of the Quds Force’s agenda.

    All the while, Suleimani has clocked up gains. While US forces were in Iraq, the Iraqi militias that Suleimani armed and backed accounted for around 25% of all US battle casualties – according to US figures. In Syria since early 2012, he directed the fightback of the Syrian regime against opposition groups. There, as happened in Iraq, large numbers of ideologically driven sectarian militias were summoned from across the Shia diaspora to fight alongside the beleaguered forces of Bashar al-Assad.

    And in Yemen, the Houthi Shia insurgency has the feeble state on the back foot and – more importantly for Iran – Saudi Arabia next door increasingly worried.

    With a restive Shia minority of its own, Riyadh greatly fears what it sees as a subversive threat posed by the Suleimani-backed Houthis over its eastern border. The Shias of Saudi Arabia are mostly in the country’s east, and Riyadh believes that the insurgency is an Iranian ploy to ultimately unsettle the House of Saud in its own back yard.

    The Houthis are on the ascendancy at the same time as the Assad regime – under Suleimani’s tutelage – is successfully splintering the Sunni-dominated opposition. What’s more, Hezbollah continues to entrench itself as the most powerful military and political player in Lebanon.

    Syria’s relative stability – particularly in the capital Damascus and the Alawite heartland stretching northwest to the coast – has allowed Suleimani to focus on Iraq, a battleground that he knows better than anyone, and where the high stakes ambitions of the Quds Force and Iran’s hardline clergy now look set to be thrashed out with an implacable foe.

    “He has been all over the city since June,” said a senior Iraqi lawmaker, who has had meetings with Suleimani twice a month since Isis took Mosul. “He is totally responsible for organising the defences of the capital. He has the Shia militias, Asa’ib ahl al-Haq, Kata’ib Hezbollah and the Badr Brigades following his instructions to the letter.

    “This is ideological for Suleimani and for [Ayatollah Ali] Khamenei [to whom he directly reports]. This is not a battle for the future of Iraq. This is a war for Shiism. Of all the conflicts of the past 10 years, this is the one that has Suleimani most rattled. It is testing him.”

    The high stakes may in part explain why the 57-year-old major general has taken a much higher profile in recent months than ever before. He has regularly been photographed on the frontlines north of Baghdad, in meetings in the capital, and in the Shia Turkmen town of Amerli in central Iraq, which was besieged by Isis until Suleimani-led militias, Kurds and the Iraqi army took it back in August.

    There followed one of the most extraordinary paradoxes of the post-Saddam era, when Amerli fell to Suleimani’s men under the cover of the US air force, which attacked Isis positions before and during the ground assault. After the battle, Suleimani was captured doing a victory jig in the sand with militiamen. He seemed to relish the irony of being allied with an arch-enemy, though in meetings in Baghdad since, he has played down claims of direct collaboration between Tehran and Washington in fighting a common enemy.

    “He says America remains the enemy and is probably backing Isis anyway,” said one senior figure who has been part of several meetings with Iraqi leaders. “He’s not very convincing about that; he knows as well as we do where Isis comes from. But it suits him for now to stick to the time-worn narrative of them being the architect of all that is wrong.”

    While Suleimani has shown a pragmatic touch in dealing with Isis, those who know him well says he remains an ideologue at his core – a man convinced that he is advancing the interests of Shiite Islam according to the precepts of the Islamic Revolution.

    Among his many key contacts in Baghdad is Ahmed Chalabi, the former US ally and lead proponent of the invasion to oust Saddam. Though secular, Chalabi is a champion of Shia causes, from Bahrain to Syria and Hezbollah.

    He has the ear of Suleimani on a broad range of issues, but his secular views played against him in the political horse trading over the summer surrounding who would replace Nour al-Maliki as prime minister.

    “I can never fully trust Chalabi, because he is a liberal,” Suleimani told a senior leader of a political bloc trying to form a government at the time. “I was shocked,” the leader told the Observer. “As far as I know, there are very few people who have done more for [Suleimani]. And here he is being marked down because he doesn’t pray.” With Isis occupying one third of Iraq and a similar chunk of Syria, Iran, for now, has little option but to work with the western and Arab forces trying to degrade the terror group.

    Suleimani well knows that Isis is successfully tapping into a wide disaffection among the Sunnis in the centre of the region with a Shia-led body politic that has sidelined them since the fall of Saddam, and left them persecuted in Syria – which is led by a Shia-aligned Alawite regime – and in Lebanon, where Hezbollah rules the roost.

    Such a groundswell is a clear strategic risk to Suleimani’s gains over a decade or more and, if left unchecked, could move towards an existential threat to the region’s Shias who, though powerful now in the centre of the region, remain a minority in the Arab and Islamic worlds.

    After a remarkable run, it is all on the line for Suleimani. Syria, though tipping in Assad’s favour, is not a done deal and can never be, as long as Isis runs roughshod over its 800-mile border with Iraq. Throughout Iraq, tactical wins by militias and regular troops have done nothing to change the reality that the country’s military cannot seize and hold ground without a lot of help.

    The man who has moved most of the pieces on the regional chess board since 2003 now finds himself up against his most formidable foe. “Can he steady things,” asked an Iraqi vice president recently. “If he can, he is going to need help from people that he finds unpalatable. This is the last chance for Iraq. It really is. This is the biggest test we will ever face.”

    THE QASSEM FILE

    Born Qassem Suleimani in Rabor, Iran. Only educated to secondary school level. He worked in a municipal water department before the Revolution. He is married, with three sons and two daughters.

    Best of times He advanced rapidly in the Revolutionary Guard when the Shah fell in 1979. In 1998, he was named head of Quds Force, the elite Iran agency which combines military and intelligence might. And now, when he is one of the most powerful operatives in the region.

    Worst of times The Iran-Iraq war, with its million dead, was catastrophic. However, it was after this that the project – which he has come to lead – began of building a powerful Shiite sphere of influence in many countries in the Middle East.

    He says “At night, we couldn’t fall asleep with the sadness of thinking that government agents were coming to arrest our fathers.” In his memoir, remembering the despair he felt in pre-revolution Iran.

    They say “He attends mosque periodically. Religion doesn’t drive him. Nationalism drives him, and the love of the fight.” Ryan Crocker, US ambassador to Iraq, 2007-09.

  29. פינגבאק: מלחמה בין איראן וערב הסעודית ותימן | ویکی تیک تاک

  30. מאת אלי אשד:‏

    עכשיו לאור הכישלונות של איראן בסוריה בעיראק ובתימן נראה שהאיסטרטגיה האיראנית של המנהיג העליון חמינאי כשלה לחלוטין.האיסטרטגיה שלו הייתה :לאחד את המוסלמים הסונים והשיעים בהנהגת איראן ולצאת למאבק מאוחד כנגד המערב ולהשיג עליונות איסלאמית איראנית גלובאלית.
    האיסטרטגיה הזאת היא שלג אשתקד.השיעים נמצאים כעת במאבק רצחני כנגד הסונים ומה שלא יהיה בעתיד שני הצדדים כבר לא יצאו מאוחדים כנגד המערב.
    האיסטראטגיה החדשה שספק רב אם זה מה שחמינאי רצה אבל זה מה שיש להם כרגע היא להילחם בסונים הקיצונים בעזרת המערב ולנצח. במדינות כמו עיראק ותימן ולהיהפך לדומיננטיים בשטח ולהרחיק מגבולותיהם את הסונים.זאת כנראה תהיה האיסטרטגיה שלהם בעתיד הנראה לעין.

    7

  31. מאת חיים מזר:‏

    אפשרות נוספת:
    איראן עצמה תתפרק. רק % 55 מהאוכלוסייה הם איראנים והשאר קבוצות מיעוטים. הניסיון ההיסטורי מראה שכול דיקטטורה בסופו של דבר מכלה את עצמה. קרוב ל -% 70 מהאוכלוסייה הם צעירים ובעלי אוריינטציה מערבית מובהקת והם ינצלו את ההזדמנות הראשונה כדי להפיל את השלטון ובמקרה זה העזרה מהמערב בפרט בנשק תהיה גדולה יותר מאשר בעבר. באשר לדעאש ההישגים שלהם יהיו מוגבלים אם בכלל. במובן זה הם דומים לחיזבאללה. החיזבאללה שולח לוחמים לעזור לצבא של אסאד וכנראה גם לתימן. הם מפזרים את כוחותיהם ומדללים אותו בדרום לבנון ויכול להיווצר מצב בו המקומיים ינצלו זאת ויגמרו איתם חשבון. חיזבאללה עבר כבר את השיא שלו. כך גם עם דעאש. הם מנצלים כל הזדמנות שנקרית בדרכם וממשיכים הלאה ושני ארגונים אלה מתנהגים כמו מדינה והם לא. נראה שדעאש מתקרב לשיא שלו שמעבר לו תבוא הנפילה. יש להביא בחשבון את ה – drones של צבא ארה"ב. האמריקאים בשיטת לוחמה זו כל יום מחסלים אלפי לוחמים של דעאש.

  32. מאת אלי אשד:‏

    את הסבירות של התפרקותה הקרובה של איראן קובע גם מרדכי קידר במאמרו "האם איראן לפני פירוק"?
    http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/13577

    "איראן לא תימלט מגורלן של מדינות רבות בעולם, בעיקר במזרח התיכון, שנבנו באופן דומה לאופן שאיראן נבנתה

    ד"ר מרדכי קידר
    מזרחן ומרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר-אילן, ועמית מחקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן

    אינני נביא ואינני יודע מתי איראן תתפרק, אבל ברור לי שזה יקרה. בעוד שנה, חמש שנים או עשר, הכתובת חרוטה על הקיר.

    איראן לא תימלט מגורלן של מדינות רבות בעולם, בעיקר במזרח התיכון, שנבנו באופן דומה לאופן שאיראן נבנתה. סביר שהתפרקות איראן תהיה מלווה בשפיכות דמים כמו ביוגוסלביה ובסוריה, ולא תהליך מסודר ומקובל כמו קרה בצ'כוסלובקיה.

    ולמה אני חושב כך? איראן מורכבת מכעשר יחידות אתניות, מהן חמש עיקריות המהוות את רוב האוכלוסייה: פרסים, אזרים, בלוצ'ים, תורכמנים וערבים. קבוצות אלו מתגוררות באזורים נפרדים ולא מתמזגות זו בזו. גם הגירה מהכפר אל העיר המתרחשת בתקופה המודרנית לא גרמה להתמוססות ולהשתלבות יחידות אתניות אלה זו עם זו.

    הפרסים מהווים כ-66 אחוזים מאוכלוסיית איראן, האזרים כ-20%, הכורדים כ-10%, הבלוצ'ים ב-2% והערבים כ-2%. הרוב הגדול של אזרחי איראן הם מוסלמים, אך הכורדים – המתגוררים בצפון מערב המדינה הם סונים, וכך גם הבלוצ'ים שהחבל שלהם נמצא בדרום מזרח איראן. האזרים באיראן נמצאים ברצף טריטוריאלי עם אחיהם באזרבייג'אן, המדינה הגובלת באיראן מצפון, וכך גם הכורדים שהחבל שלהם צמוד לכורדיסטאן העיראקית, וחבל הבלוצ'ים הוא המשך גיאוגרפי של בלוצ'יסטאן האפגאנית והפקיסטאנית. גם חבל אחוואז, מקום מושבם של הערבים הנמצא בדרום מערב איראן, מהווה המשך גאוגרפי של עיראק.

    הקרבה הגאוגרפית של מיעוטים אלה אל אחיהם החיים מחוץ למדינה מאפשרת לרגשות אירידנטיים לחצות את הגבול: חלק מהאנשים מזדהים עם הקבוצה האתנית שלהם החיה מעבר לגבול, יותר משהם נאמנים לאיראן, ונאמנות זו מתורגמת לשאיפות להשתחרר מהשליטה האיראנית ולהקים מדינה אתנית מאוחדת. מגמות כאלה קיימות בקרב האזרים, הכורדים, הבלוצ'ים והערבים, וככל שהדיכוי האיראני גדל כך מתגברים הרגשות האירידנטיים של קבוצות אלה.

    בתוך איראן מתנהלים מאבקים קשים של קבוצות מיעוטים השואפים להשתחרר מהמדינה האיראנית: באזורי הבלוצ'ים, הכורדים והערבים פועלות קבוצות חמושות הפוגעות בשוטרים, בבסיסי צבא, ביחידות משמרות המהפכה, במוסדות שלטון וברכבות. המיעוטים מקבלים את הנשק, התחמושת והכסף מאחיהם הנמצאים מעבר לגבול, והמאבקים לשחרור מלווים בשפיכות דמים משני הצדדים.

    המיליציה הנלחמת למען שחרור בלוצ'יסטאן נקראת ג'ונד-אללה ("צבא אללה"), הארגון הכורדי הנאבק לשחרור מאיראן נקרא "מפלגת החיים החופשיים הכורדית" PJAK, והארגון הערבי הנאבק למען שחרור הערבים מהכיבוש האיראני הוא "החזית הערבית לשחרור אחוואז". ארגונים אלה פועלים במישור האזרחי כמו גם באמצעים צבאיים, ואיראן רואה בהם אירגוני טרור לא חוקיים ולא לגיטימיים.

    עד היום הסתפקו שואפי החירות של מיעוטים אלה בפעילות מוגבלת, בעיקר בגלל היד הקשה שהשלטון האיראני מפעיל נגדם, ולכן קשה לצפות מתי ובאילו נסיבות ירימו המיעוטים הללו את דגל המרד באופן נרחב וגורף. סביר להניח שתהליכים אלה יתרחשו כאשר יחושו המיעוטים שהשלטון המרכזי נחלש, בין אם בגלל בעיות פנימיות ובין אם בשל לחץ חיצוני כמו מלחמה.

    בעיות פנימיות

    איראן מצטיירת כלפי חוץ כמדינה בעלת מנגנון שלטוני מאוחד וחזק, אך המציאות שונה למדיי: במסדרונות השלטון האיראני מתנהלים מאבקים בין קבוצות משפחתיות, שבטיות, טריטוריאליות, תרבותיות, דתיות ועדתיות, ומתחת לפני השטח יש בקרב האליטה האזרחית והצבאית אנשים לא מעטים הנראים ומתנהגים כמו מוסלמים בעוד שהם לאמתו של דבר זורואסטרים, בני הדת הפרסית העתיקה. הם ואבותיהם נשארו נאמנים לדתם המקורית, למרות שהאסלאם נכפה עליהם בכוח הזרוע מאז שכבשו צבאות המוסלמים את פרס לפני 1300 שנים. כתוצאה מכך יש בקרב האיראנים חשדנות רבה, כי רבים חושדים זה בזה שאינם מוסלמים אלא זורואסטרים.

    בימים אלה מצויה איראן בתוך שלושה מאבקים קשים המתנהלים במדינות ערב: בתימן, בסוריה ובעיראק, ובכל אחת מהם מסייעת איראן לקבוצות מקומיות בנשק, בתחמושת, בציוד, בכסף ובתמיכה פוליטית. בשלוש הזירות הללו נאבקת איראן בקבוצות ובצבאות הקשורים לסעודיה, לתורכיה, למצרים או למדינות ערביות סוניות, וההצלחה מתרחקת מאיראן באיטיות אך בעקביות: בסוריה אסד הולך ומאבד שטחים ונכסים אסטרטגיים למורדים הסונים, בעיראק מצליחה מדינת האסלאם להשתלט על רמאדי ואזור אלאנבאר, ובתימן כותשת סעודיה – בינתיים מהאוויר בלבד – את כוחות החות'ים השיעים הנאמנים לאיראן.

    כישלון במשימת "יצוא המהפיכה" לסוריה, לעיראק ולתימן – וזו המגמה המסתמנת בשבועות האחרונים – יכול להכניס את ההנהגה האיראנית לוויכוחים ולמאבקים פנימיים על השאלה מי אחראי לכישלונות הללו שעלו לאוצר המדינה מיליארדים רבים של דולרים יקרים, שבגלל הסנקציות הבינלאומיות הפכו ליקרים עד מאוד. מאבקים פנימיים אלו עלולים להחליש את הלכידות של השלטון באיראן וזה המצב שהמיעוטים ממתינים לו כדי לנסות ולהשתחרר מהעול הפרסי.

    גם סנקציות כלכליות יכולות להכניס את המדינה למאבקים על המשאבים המוגבלים, ולכן חשוב שהעולם לא יסיר את הסנקציות כדי לזרז את תהליכי ההתפרקות של איראן. אלא שהעולם המערבי בראשות הממשל האמריקני מזדרז להגיע עם האיראנים להסכם שיסיר מהם את הסנקציות הבינלאומיות, והסכם זה יאריך את חייה של איראן ואת סבלם של המיעוטים המדוכאים השואפים להשתחרר מעול הפרסים.

    אלא שלמרבה הצער המערב לא שועה לסבלם של מיעוטים במזרח התיכון, וההוכחה הבולטת ביותר היא גורלם של היזידים הנשחטים ונמכרים לעבדות, והנוצרים שכנסיותיהם נבזזות ומפוצצות והם בורחים בהמוניהם מכל מדינות המזרח התיכון הערביות. בדומה לכך, המערב איננו מתעניין בגורל הכורדים, האזרים, הבלוצ'ים והערבים הנאנקים תחת העול הפרסי, ומנהיגיו מעדיפים את הפטרו-דולארים האיראנים על זכויות המיעוטים תחת שלטון האייתוללות.

    מעצמות המערב – ובעיקר בריטניה – אחראיות על סבל המיעוטים תחת ההגמוניה הפרסית באיראן ולו בגלל העובדה שגבולות איראן הכוללים את המיעוטים הנרדפים סומנו על ידי אירופאים, לא בני המקום. מדינות המערב מתנערות מהאחריות ההיסטורית שלהן ומעדיפות "ביזנס" ורווחים כלכליים על שאלות מוסריות. שיתוף פעולה כלכלי עם משטר חשוך, קיצוני, רצחני וטרוריסטי נראה כיום כאופציה העדיפה על מנהיגי המערב, הפוחדים מזעם האייתוללות אם לא יקבלו את מה שהם רוצים: נשק גרעיני, חיסול סעודיה ואמירויות המפרץ, השבת האסלאם השיעי למכה ולמדינה, מחיקת מדינת ישראל ממפת המזרח התיכון והגמוניה אזורית וגלובאלית.

    כיום מסתמה האפשרות לפתור את הבעיה המאיימת על שלום העולם – איראן גרעינית – באמצעות זירוז התפרקותה של איראן לגורמים האתניים המרכיבים אותה. על העולם לקשור ידיים עם הארגונים המקומיים הפועלים לשחרור מאיראן של חבלי הבלוצ'ים, הכורדים, הערבים והאזרים, כדי לחמש אותם ולאמנם לקראת המאבק שלהם לשחרור מהדיכוי הפרסי.

    איראן עושה בדיוק את הדבר הזה בתימן, כשהיא מספקת לחות'ים את האמצעים הצבאיים שבאמצעותם הם מפרקים את השלטון. זה בדיוק מה שעשתה איראן החל מתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת כשחימשה, ציידה ואימנה את השיעים בלבנון וכך יצרה את חיזבאללה השולט בפועל במדינת הארזים. לכן יש לעולם בסיס מוסרי איתן להשיב לאיתוללות האיראניים כגמולם ולסייע למדוכאים באיראן להרים את נס המרד נגד שלטון החושך והדם של המדינה המלאכותית איראן.

    התפרקותה של איראן לגורמיה האתניים היא רק עניין של זמן, והמערב יכול לזרז תהליך זה. האלטרנטיבה – איראן מאוחדת וגרעינית – מסוכנת מאוד לשלום העולם וליציבותו."

  33. מאת חיים מזר:‏

    אוסיף תחזית נוספת
    הכורדים בעירק ובסוריה יתאחדו, חלום של אלפי שנים. יוסיפו להם את הכורדים באיראן, ויקימו מדינה על גבול תורכיה. תתחיל תסיסה בתורכיה שתהייה מלווה במלחמות עקובות מדם בין הצבא התורכי לכורדים ואלה יצטרפו לאחיהם למאבק ממושך עד להקמתה של מדינה כורדית. תורכיה תאבד מכוחה הצבאי והכלכלי.

  34. מאת אלי אשד:‏

    המאמר הפוליטי שלמטה קובע: איראן סיבכה את עצמה בטפשותה עם דאע"ש שהיא עצמה אחראית ליצירתו.וכעת אין לה ברירה אחרת אלא להילחם בו עד להשמדתו או להחלשתו.ולארה"ב עדיף לעמוד מהצד ולצפгת בשני אויביה מחלישים את עצמם במאבק הבלתי נמנע בינם.ולהשתדל להתערב כמה שפחות.עדיף לארה"ב להילחם בדאע"ש עד האיראני האחרון לפני שתתערב בעצמה.
    The Enemy of Our Enemy: Iran and ISIS on a Collision Course
    http://www.breitbart.com/national-security/2014/09/17/the-enemy-of-our-enemy-iran-and-isis-on-a-collision-course/

    President Obama’s pledge to dismantle ISIS, drive it from Iraq, and to strike at its bases in Syria has Secretary of State John Kerry embarking on a coalition-building tour of Gulf and Arab capitals. Kerry’s task is complicated not only by a fast moving military situation, but by an intricate milieu of sectarian hatred, ambiguous allies and conflicting national interests.

    Machiavellian though it may be, one avenue open to the United States is to allow one of its old enemies, Iran, to fight one of its newest enemies, the Islamic State. Win, lose or draw, the blood spilled by Iran and the Islamic State will not be American. But is the United States far-sighted and calculating enough to allow this to happen?

    Iran has no option but to engage against the Islamic State, and will do so whether or not the United States chooses to commit forces to fight in Iraq. A stable Syria under Assad is the lynchpin of Tehran’s dream of regional hegemony. Iran must defeat the Islamic State and eject it from Iraq in order to support not only Assad, but to maintain and arm Tehran’s military surrogate in Lebanon, Hezbollah. Iran has no other contiguous allies; it must act militarily against the Islamic State to support the only two friends it has.

    Ironically, Tehran is facing a problem of its own making. Iran supplies not only weapons to prop up the Assad regime, but ground troops as well. Members of Iran’s Revolutionary Guard Corps (IRGC) advise Syrian military commanders, and coordinate the actions of the Assadist paramilitaries that conduct counter-insurgency operations in the Syrian countryside. In supporting and facilitating Assad’s brutality, Iran created the conditions in which ISIS grew and thrived. Numbering approximately 30,000 fighters, the Islamic State terrorist group is a cross-pollenated creation of the Iraqi insurgency and the Syrian civil war.

    Merged from a pro-Al Qaeda jihadi group, The Islamic State of Iraq, and the Syrian jihadist faction Jabhat al-Nusra, ISIS fights in Syria as one of twenty or so military, civil, and religious entities combatting the regime of Bashir al Assad. By dint of military competence and the ruthless suppression of the civilian population, ISIS succeeded in inflicting itself on a strip of Northeastern Syria, an area amounting to perhaps a quarter of that country. Using captured Syrian territory as both incubator and springboard, ISIS re-exported jihad into Iraq, where it controls a swath of territory virtually overlapping the traditionally Sunni areas of the country. The area under the Islamic State’s control includes not only the bulk of Iraq’s Sunni minority, but petroleum reserves sufficient to finance jihad for decades to come. Iran cannot afford to ignore an enemy camped on its border, an especially one who shows every appearance of thriving.

    The coincidence that two of America’s enemies must fight each other should not compel the United States into anything like an alliance– nor even an alliance of convenience– with Iran. Tehran is no friend of the Untied States. For once, the ironic dynamics of middle-eastern politics favors, rather than frustrates, the interests of the United States. Washington has a unique opportunity to utilize the facts on the ground to diminish one familiar foe and thwart the growth of a potentially global enemy.

    America’s air-centric intervention should interdict Islamic State concentrations and bases only within Syria; this will have the combined effect of weakening ISIS vis a vis more moderate Syrian rebel groups, and place pressure on ISIS to logistically support its occupation of Iraq.

    By focusing American air power– not on the Islamic State in Iraq, but on ISIS’s lines of communication within and from Syria– the US can shift responsibility for ground combat in Iraq to the shoulders of the Iraqi armed forces. Should the Iraqis prove inadequate to the task of ejecting the Islamic State, it will be the Iranians who will be forced to urgently take up the slack. Drawn into two morasses, Syria and Iraq, Iran will be less able to engage in world-wide jihad, less able to defend the regime of its Syrian ally Bashir Assad, and less able to hold Lebanon hostage with its cat’s paw Hezbollah.

    And what if Iran should wind up defeating the Islamic State? What then? It is unlikely that Iran could engage and destroy ISIS in the short, or even medium term. Now equipped with artillery, armor and heavy weapons gleaned from Syrian battlefields, ISIS has made itself into one of the most capable players in the Syrian battle space. It will take Iran’s conventional forces considerable effort, time, blood and treasure to evict the Islamic State from Iraq.

    Recent intelligence indicates that the Islamic State is shifting it weapons into difficult to bomb locations, and embedding itself into civilian population centers, thus preparing itself for a drawn out contest. By modulating both its airstrikes and the US of American ground power, Washington has an opportunity to force Iran to engage a near enemy in a drawn out war of attrition. Tehran’s resources, already strained by three years of war in Syria, may be stretched to the breaking point. Any move that weakens Iran militarily is in the best interests of America and its regional allies. In the unlikely event that Iran should defeat the Islamic State precipitously, it would have done the United States a favor. A moribund or greatly weakened Islamic State would clear the pitch for more the moderate Syrian opposition groups that the United States hopes will succeed in overthrowing Assad.

    The Islamic State and Iran are on a collision course; America should do nothing to prevent the crash. Long the exporters of jihad and chaos, Tehran now finds found that is has reaped the whirlwind. America should position itself to derive maximum benefit from Iran’s folly.
    .

  35. מאת אלי אשד:‏

    מאמר מאת יהודה דרורי:

    האם זו תחילת הסוף של איראן?
    אני מניח שבהנהגה המדינית והביטחונית של מדינת ישראל יודעים שהפצצה האיראנית נועדה בעצם להגנה על איראן, ולהרתעה מהסונים אשר להם יש נשק גרעיני (בפקיסטן). אלא שאנחנו פשוט לא יכולים לסמוך על קובעי המדיניות באירן – האייטולות – חבורת הזקנים המתנשאים, המאמינה שהם קדושים, שאללה איתם בלבד, ומכאן שהם יכולים להחליט מה שבא להם בכל עת – ורק להוכיח להמוני המוסלמים בעולם שרק הם מסוגלים לנצח את היהודים (שעד היום הנחילו למוסלמים רק מפלות מבישות), לכן הם עלולים להורות פתאום על השלכת ה"פצצה" עלינו… וזו בעצם הבעייה העיקרית שלנו.
    מכיוון שאנו מנועים מבחינה בינלאומית מליזום התקפה מונעת, מדוע אם כך שלא נבחן את המצב מכיוון אחר לגמרי, וזאת, בהתייחסות לאלו המביעים בצדק חשש ממכה איראנית גרעינית על ישראל. אני מניח שלמרות אמצעי ההגנה הטובים בעולם שפיתחנו נגד טילים ומטוסים, אכן קיימת האפשרות שנופתע ע"י פצצה איראנית ואף נסבול כמה עשרות אלפי הרוגים ופצועים והרס לא קטן, אבל מדינת ישראל תתאושש כי אין לה ברירה אחרת!
    אלא שעוד באותו יום בו איראן תנסה לפגוע בנו, ובטרם יספיקו להתארגן הפגנות הצהלה והחגיגות ברחובות טהרן, תחזיר ישראל לאיראן מכה כפולה ומכופלת, מכה שתגרום לכך שהממלכה הפרסית תתמוטט לחלוטין ותחדל למעשה מלהתקיים. ההרס בטהרן יהיה טוטלי, עם מאות אלפי הרוגים, וכמובן, הרס של כל מתקניה הצבאיים והמדעיים, חיסולה של תעשיית הגרעין והנפט ומכה בלתי ניתנת לשיקום לכלכלה ולחברה.
    הסיטואציה האפוקליפטית הנ"ל כבר הוסברה למנהיגי איראן ע"י גורמים רבים (שאינם ישראליים) ונשאלת השאלה, האם הם מאמינים שזה יכול לקרות?
    אין ספק שהאיראנים יודעים שבידי ישראל מאגר ענק של נשק להשמדה המונית, אבל אולי הם לא מאמינים שהישראלים יעזו לעשות זאת. או שהם חושבים שבידי ישראל אין אמצעי שיגור אמינים, או אולי הם מאמינים שברשותם אמצעי התגוננות טובים (כגון מערכת 300-S הרוסית ) – אלא מה יעזרו להם סוללות אלו כנגד 4 צוללות ישראליות הממתינות בתהומות הים הערבי, כאשר על כל צוללת 16 טילי שיוט שטווחו של כל אחד יותר מ-1000 ק"מ והוא נושא ראש חץ בעל עוצמה אדירה?…
    זאת הסיבה מדוע צי הצוללות המיוחדות שלנו הוגדל ל-6 יחידות, לאפשר למדינת ישראל את מכת הנגד שתשמיד כליל את האויב. ומכיוון שאנחנו אכן מאמינים כי למרות ההסכם בין ארה"ב ואיראן, האיראנים יתקדמו מהר ובסתר לייצור פצצה גרעינית, ואף שהיא לא מיועדת נגדנו, עדיין קיים חשש שהם עלולים להשתמש בה נגדנו – אזיי, באופן תיאורטי לגמרי – הם בעצם מקרבים את קיצם שלהם…
    בינתיים, חשוב מאד שאיראן תבין שבשנתיים הקרובות, (הקריטיות מבחינתה לבניית הפצצה), אנחנו, פה בישראל, נהיה מוכנים להכות בהם בכוח רב אם הם יחדשו את פעילות הטרור נגדנו באופן ישיר או באופן עקיף, כי ההסכם שלהם עם ארה"ב לא מחייב אותנו לספוג מבלי לענות. מעורבותה הנוכחית של איראן בסוריה ותמיכתה המאסיבית בחיזבאללה עלולה לגלוש אלינו, ועל כך אנחנו חייבים להיות דרוכים ולהגיב בעוצמה, ויתכן שתיפתח פה הדלת בפנינו גם לפעילות מניעה באיראן עצמה בנושא הגרעין. לרבות שימוש ב-EMP.

  36. מאת אלי אשד:‏

    מנשה שאול

    יש נביא בארצו

    הקנאים הקיצוניים באיראן עוסקים בפולחן האישיות של מנהיגם עלי חמינאי, דבר המקומם את העולם הסוני.

    מוחמד יזדי, ראש ועדת המומחים של המנהיגות באיראן, הודיע לאחרונה כי האל הוא שמינה את אייתאללה חמינאי למנהיג רוחני עליון, "וילאית אלפקיה", ולכן אסור למתוח עליו ביקורת. בנוכחות 18 חברי הוועדה הוסיף יזדי כי גם הנביא מוחמד מינה את חמינאי לתפקיד זה. יזדי אינו לבד. גם הנואם הראשי במסגדים של טהרן, איאת קאדים צדיקי, הכריז כי אופי השלטון באיראן הוא אלוהי, וכי זהו הקריטריון האמיתי ולא רוב של הבוחרים.

    איאתאללה צאפי כלביאקאני הכריז כי חמינאי הוא נצר של האימאם אלחוסיין, בנו של אבי השיעים עלי. לכן, חמינאי הוא ברמה של הנביא מוחמד. טענה זו נוגדת את ההלכה של הסונים הקובעת כי מוחמד הוא אחרון הנביאים, וכי אחריו לא יבוא עוד נביא.

    ואילו ראש ועדת הנואמים בימי שישי, רידא תקווי, אמר בנאום יום שישי במסגד, כי תפילות ימי שישי מיועדות לחיזוק הקשרים בין כלל המוסלמים ועלי חמינאי, שהוא נצר של האימאם עלי ורעייתו פאטמה – בת הנביא.

    העיתון "קיהאן", ביטאונם של הקיצוניים, מספר כי חמינאי ערך ביקור בעיר שיראז, שהיתה בירת התרבות הפרסית. העיתון מוסיף כי אף על פי שהביקור לא היה באביב, השושנים פרחו, הציפורים צייצו ורקדו, ריח ניחוח נישא באוויר, והשמש זרחה והאירה. ולמה כל זה? משום שהאכא, "האדון", הגיע.

    חסידיו של חמינאי תיכננו לצייר את דיוקנו על מורדות ההרים ברחבי איראן, כדי שהאיראנים והתיירים ישקיפו עליו בעת טיסתם. אך חמינאי הצנוע התנגד והסתפק רק בציור אחד כזה.

    אתר האינטרנט של חמינאי מפרסם אלפי שירים ששולחים חסידיו. אחד השירים מתאר את חמינאי כ"משקה אלוהי", וכשמוסלמים שותים אותו, מתגלית להם האמת לאמיתה. משורר אחר, מקטר, כתב כי חמינאי הוא גן עדן שבשמיו זורחים מיליארדי כוכבים.

    כשפרץ ב-2011 "האביב הערבי", טען חמינאי כי אביב זה התרחש בהשראתו של רוחאללה חומייני. הוא מינה אז את שר החוץ לשעבר, עלי לאריג'אני, לראש לשכת ההתעוררות האיסלאמית שתפקידה לייעץ למנהיגי "האביב הערבי" כיצד לנהוג. בין השאר חיבר חמינאי איגרת ל"אחים המוסלמים" במצרים, שבה הוא ממליץ לטהר את הצבא המצרי, להקים בתי דין מהפכניים על מנת לשפוט בהם את המתנגדים, ולחסל את האויבים, כפי שעשה חומייני אחרי המהפכה האיסלאמית באיראן ב-1979. (לא ברור מהי דעתם של חמינאי וחסידיו כיום, לאור כישלון "האביב הערבי" ותבוסתם של "האחים המוסלמים").

    באוגוסט 2015 הגיע פולחן האישיות לשיא השיאים: לשכתו של חמינאי הזמינה 400 רופאים מ-68 מדינות ברחבי העולם להתכנס בטהרן כאורחי המשטר, שכיסה את הוצאות הנסיעה והשהות שלהם. המגמה היתה ללמד את הרופאים את משנתו של חמינאי בתחום הרפואה ולהרחיב את הידע שלהם, וזאת למרות שחמינאי אינו רופא.

    פורסם לראשונה במגזין "מראה" 351.

  37. מאת אלי אשד:‏

    הרשימה שלמעלה מראה לנו שקיימת הקצנה אצל השיעים שמרחיקים לכת בכוחות שהם מיחסים למנהיגם בניגוד כמו הסונים הקיצוניים של דאע"ש שרואים במנהיגם חליף.
    כל זה לא מבשר טובות לאף אחד.

  38. מאת אלי אשד:‏

    מה קורה בסוריה ?יכול להיות שאיראן שמחה לקבל את רוסיה ואת שם כאחראים על הנעשה ? זה הולך כנגד כל ההצהרות של איראן וכנגד כל מדיניותה לאורך השנים .הם רוצים לשלוט באיזור בעצמם .לא ביחד עם האמריקנים ובהחלט לא עם הרוסים.
    יש כאן רמז ברור שצבא הרהב האינסופי הצבא האיראני נכשל בכל צעדיו בסוריה והובס שוב ושוב ושוב ולכן גם הם זקוקים לתמיכה רוסית סינית. אם איראן באמת הייתה בטוחה בעצמה ובצבאה היא לא הייתה מסכימה לכך שכף רגלו של פוטין תדרוך שם.
    מסקנה :הצבא האיראני חלש לא רק יותר אלא גם הרבה יותר ממה שכולם חושבים. המדובר ככל הנראה בצבא מוכה.

  39. פינגבאק: מה לעשות כנגד הנשק הגרעיני של איראן ? חלק ראשון | המולטי יקום של אלי אשד

  40. פינגבאק: מה לעשות כנגד הנשק הגרעיני של איראן ?- חלק ראשון | המולטי יקום של אלי אשד

  41. פינגבאק: מה אפשר לעשות כנגד הנשק הגרעיני של איראן:החלק השני -המלחמה הבאה עם איראן תחזיות הצעות וסיפורים | המולטי יקום של אלי אשד

  42. פינגבאק: המלחמה הבאה עם איראן- תחזיות הצעות וסיפורים:מה אפשר לעשות כנגד הנשק הגרעיני של איראן:החלק השני | המולטי יקום של אלי אשד

  43. פינגבאק: המלחמה הבאה עם איראן- תחזיות הצעות וסיפורים:מה אפשר לעשות כנגד הנשק הגרעיני של איראן -החלק השני | המולטי יקום של אלי אשד

  44. מאת אלי אשד:‏

    האם האפוקליפסה השיענית הולכת ומתקרבת בצעדי ענק ?למה איראן מקפלת את הזנב?
    יהודה דרורי כותב :

    ציטוט: "שינוי כיוון מפתיע: איראן נסוגה מסוריה. האם רוסיה מאבדת את בעלת הברית המרכזית שלה במאבק לצד אסד? לפי גורמים אמריקנים, מותם של בכירים במשמרות המהפכה בקרבות ופציעתו של קאסם סולימאני הובילו את טהרן להחלטה הדרמטית להתחיל בנסיגה."

    ללא ספק, בריחתה של איראן משדה המערכה בצפון סוריה נובעת מהעובדה שהאיראנים הפכו להיות המטרה העיקרית של דאע"ש. הכוחות האיראנים רחוקים ממקורות התמיכה, האספקה והסיוע שלהם, והם נחותים בהרבה במיספרם מיחידות דאע"ש באיזור. הם לא רק שאינם מסוגלים להכריע את המערכה, אלא שדאע"ש מקיז את דמם יום יום – בעוד ש"אחיהם" בחיזבאללה נטשו אותם וחזרו ללבנון מוכים ופצועים והשאירן בשטח כ-10,000 הרוגים…

    גם האיראנים איבדו כמה מאות, ובהם קצינים בכירים במשמרות המהפכה. כניסת הרוסים לקרב מאפשרת לאייטולות לאשר את הנסיגה מתוך הבנה שהרוסים לא יתנו לאסאד ליפול.

    השאלה היא: האם האיראנים יתפנו עכשיו לחתרנות בתימן וביתר מדינות המפרץ או שיפנו את תשומת הלב לצפון עיראק, לניקוי קיני דאע"ש המאיימים ללא ספק על איראן עצמה?

    קנו כרטיסים לשורה ראשונה ביציע, באמצע, והמשיכו לחזות בסרט האימים המתרחש במזרח התיכון.

  45. מאת אלי אשד:‏

    ועל מה שלמעלה נוסיף :"הדיווחים מראים /שהאיראנים נסוגים מסוריה לאחר שספגו שם תבוסות קשות וחלק מקציניהם הבכירים שם חוסלו בקרב.זה מאשר את ההערכות שלי על העליבות של הצבא האיראני שבקרב מתגלה כמקביל ביכולותיו לזה של המצרים בסיני ב-67 ( לא 73.)
    מצד שני זמן שהאיראנים נמלטים מפני המורדים בסוריה,נראה שדאע"ש הולך ומוקף בידי אויביו בעיראק וגם בחלקים בסוריה. הקונפליקט עוד ארוך אבל שם בכל אופן הם איבדו את התנופה שלהם .ההתקפות והכיבושים שלהם לדעתי ימשיכו בלוב דווקא.
    וראו על כך ביתר פירוט כאן :
    http://www.bloombergview.com/articles/2015-12-10/western-officials-iran-retreating-from-syria-fight

    • מאת אלי אשד:‏

      וגם כאן
      :http://rudaw.net/english/opinion/1312201The noose around ISIS’s neck is slowly getting tighter
      By Paul Iddon 20 hours ago

      Kurdish Peshmerga forces on a frontline east of Mosul.
      The Iraqi Army and its Shiite militia allies have reported significant progress in the nearly six-month old offensive on Anbar Province’s provincial capital Ramadi. ISIS infamously overran that urban center last May much to the embarrassment of Baghdad, which is still trying to recuperate from its major territorial losses to that group in 2014 to the Islamic State’s (ISIS) blitz in Mosul.

      In Anbar another operation is transpiring simultaneously. It is aimed at clearing ISIS out of Fallujah and it is a Shiite militia effort. The leader of the Badr Organization, Hadi Al-Amiri, dismissed out of hand the notion, when these offensives began, that ISIS would be kicked out of these urban centers in a swift assault. Instead, he asserted, it would be a long drawn out effort aimed at cutting off their supply lines, encircling them and then slowly moving, increasing pressure and retaking small chunks of territory in an incremental fashion. This coincides with other slow advances against that terror group elsewhere in both Iraq and Syria. When evaluated together we see a clear pattern which indicates that ISIS is indeed being encircled and slowly strangled.

      In the wake of the Kurdish Peshmerga’s success against ISIS in Shingal (Sinjar) last month – which helped severe some of ISIS’s main supply routes in that area – the Syrian Kurdish Peoples Protection Units (YPG) have also been cutting off the group by continuing south along Syria’s eastern border with Iraq in the Deir ez-Zor Province, which is almost completely occupied by ISIS, aside from a small contingent of Syrian Army soldiers who have retained hold over some parts of the provincial capital of the same name. This is a smart strategy. Instead of smashing straight through ISIS’s heavily-fortified, well-established dug-in positions in their Raqqa stronghold the YPG are coming at them from different sides, retaking ground until they have Raqqa surrounded and can even apply further pressure until they can successfully uproot the group from there.

      To make matters worse for ISIS there are indications that the Russians are hoping to support a Syrian ground offensive aimed at wresting control of the ancient Palmyra site back from ISIS’s control. Russian warplanes strafed ISIS positions around the site earlier this month.

      Whether this will materialize into something larger has yet to be seen (Syria’s Army is still stretched and more generally is a mere shadow of its former 300,000-strong self). Russia doubtlessly wants to showcase itself as being more effective at fighting ISIS than the U.S.-led coalition and Syria wants to reverse its humiliating loss at that site last May — when captured Syrian forces were executed en masse by young teenagers in the ancient amphitheater along with the humiliating defeat the Syrian military suffered earlier, in August 2014 at al-Tabqa Air Base.

      The rapid fall stunned many in the Syrian establishment who thought that base could hold its own. Its fall saw triumphant ISIS celebrations and was the moment when they consolidated their control over all of the Syrian province of Raqqa. Syria would also like to reinforce, if it could, its aforementioned outpost in Deir ez-Zor in order to retain, and possibly expand, that far-flung foothold.

      In both Iraq and Syria Kurdish forces have played a major role in cutting off ISIS’s ability to travel between Mosul and Raqqa and are gradually closing in on those cities. The Peshmerga can presently start surrounding Mosul on three sides – from the north; east and west ¬– and the YPG are attaining a position which may soon enable them too to pressure Raqqa from more than one direction. In Iraq if ISIS in Anbar is neutralized Baghdad will likely want to undertake an offensive from the south against ISIS in Mosul which would then be completely surrounded and cut-off.

      All of these ongoing events therefore suggest that the self-styled Islamic State is very slowly being encircled on nearly all sides and that the noose around its neck is gradually becoming tighter and tighter.

      Paul Iddon is an Erbil-based journalist and political writer who writes on Middle East affairs. The views expressed in this article are those of the author and do not necessarily reflect the position of Rudaw.5

  46. מאת אלי אשד:‏

    נראה שהמדינה האיסלאמית שואפת להביא לקרב אפוקליפטי בין כוחותיה ובין כוחות
    המערב במקומות מסויימים בסוריה שעליהם מסופר במסורות סוניות שבהן יתרחש קרב עתידני גדול שהוא הקדמה לימות המהדי .המשיח שלהם.בעניין הזה אני בהחלט מבין את אובמה שלא מעוניין לתת לאיסלאמיסטים את שאיפתם לקרב כזה.
    ההיגיון אומר שאם יתחולל קרב כזה במקומות הסציפיים האלו הוא צריך להיות בין שני גורמים בלבד ואין בלתם : בין האיסלאמיסטים הסונים ובין האיסלאמיסטים השיעים שגם להם יש תפיסות אפוקליפטיות שונות עם תיאורים מפורטים ודקדקניים על קרבות בין קבוצתם ואויב מפלצתי באחרית הימים.
    האם יכול להיות שכל התפיסות האפוקליפטיות שיש לשתי הקבוצות האלו לאורך מאות רבות של שנים הן של תחושה נבואית לגבי קרב גדול בין כוחות השיעה וכוחות הסונה שאכן עומד להתחולל בעשור השני של המאה ה-21 בסוריה ו/או בעיראק ?
    נראה שיש כאן נבואה שמגשימה את עצמה.
    המערב לדעתי צריך ולהימנע מכל קרב יבשתי באיזורים האלו.אבל יש לשאטף להבאה הדדית של התגשמות הרעיונות של האפוקליפסה השיעית והאפוקליפסה הסונית כאשר כל צד ימצא לבסוף את השונא הגדול שלו מי שבעיניו הוא השטן האולטימטיבי אחיו הכופר. שאותו יש להשמיד מעל פני האדמה.

    http://www.nytimes.com/2015/12/08/world/middleeast/us-strategy-seeks-to-avoid-isis-prophecy.html?smid=tw-nytimes&smtyp=cur&_r=0

  47. מאת אלי אשד:‏

    the debate on how best to contain the Islamic State continues to rage in Western capitals, the militants themselves have made one point patently clear: They want the United States and its allies to be dragged into a ground war

    In fact, when the United States first invaded Iraq, one of the most enthusiastic proponents of themove was the man who founded the terrorist cell that would one day become the Islamic State, Abu Musab al-Zarqawi. He excitedly called the Americans’ 2003 intervention “the Blessed Invasion.”

    His reaction — ignored by some, and dismissed as rhetoric by others — points to one of the core beliefs motivating the terrorist group now holding large stretches of Iraq and Syria: The group bases its ideology on prophetic texts stating that Islam will be victorious after an apocalyptic battle to be set off once Western armies come to the region.

    A its prophecy fulfilled, but could also turn the occurrence into a new recruiting drive at the very moment the terrorist group appears to be losing volunteers.
    Photo

    It is partly that theory that President Obama referred to in his speech on Sunday, when he said the United States should pursue a “sustainable victory” that involves airstrikes and supports local forces battling the Islamic State rather than sending a new generation of American soldiers into a ground offensive.

    “I have said it repeatedly: Because of these prophecies, going in on the ground would be the worst trap to fall into. They want troops on the ground. Because they have already envisioned it,” said Jean-Pierre Filiu, a professor of Middle East Studies at Sciences Po in Paris, and the author of “Apocalypse in Islam,” one of the main scholarly texts exploring the scripture that the militants base their ideology on.

    “It’s a very powerful and emotional narrative. It gives the potential recruit and the actual fighters the feeling that not only are they part of the elite, they are also part of the final battle.”

    The Islamic State’s propaganda is rife with references to apocalyptic prophecy about the last great battle that sets the stage for the end times. Terrorism experts say it has become a powerful recruiting tool for the group, also known as ISIS or ISIL, which sells potential fighters on the promise that joining will give them the most direct chance to battle Western interests and will bring ancient Islamic prophecies to fruition.

    The specific scripture they are referring to describes a battle in Dabiq as well as in al-Amaq, small towns that still exist in northern Syria. The countdown to the apocalypse begins once the “Romans” — a term that militants have now conveniently expanded to include Americans and their allies — set foot in Dabiq.

    Last year, when Islamic State militants beheaded the American hostage Peter Kassig, a former United States Army Ranger, they made sure to do it in Dabiq.

    “Here we are, burying the first American crusader in Dabiq, eagerly waiting for the remainder of your armies to arrive,” the executioner announced.
    Continue reading the main story
    Graphic

    Recent Attacks Demonstrate Islamic State’s Ability to Both Inspire and Coordinate Terror

    At least a dozen countries have had attacks since the Islamic State, or ISIS, began to pursue a global strategy in the summer of 2014.

    Dabiq is now the name of the Islamic State’s monthly online magazine, and each successive issue continues to hammer home the notion of the looming doomsday battle. Meanwhile, Amaq is the name the militants have chosen for their semiofficial news agency, which last week was the first to announce that the couple who carried out the attack on a holiday party in San Bernardino, Calif., killing 14, were “supporters” of the Islamic State.

    How to undo the Islamic State is a matter of intense debate. As the United States prepares for a general election, Republican contenders are pushing for a ground invasion, with Senator Ted Cruz vowing to “carpet-bomb them into oblivion.”

    “I don’t know if sand can glow in the dark, but we are going to find out,” Mr. Cruz said at a campaign stop on Saturday.

    Regardless of a ground intervention’s potential to succeed, some veteran analysts caution that the act of invasion would play handily into the group’s prophetic vision.

    “To break the dynamic, you have to debunk the prophecy,” Mr. Filiu said. “You need to do so via a military defeat, like taking over Raqqa. But it needs to be by local forces — by Sunni Arabs.”

    That so far has been the approach of the Obama administration, which has armed as well as provided air support to a number of militias in northern Iraq and Syria, hoping to give a local veneer to the tip of the sword. The result has been mixed, with gains only in areas that are outside the main Sunni Arab strongholds that the Islamic State controls.

    The effort has been limited by the fact that the only viable partners so far have been Kurdish militias, who are willing to fight only in a ribbon of land in northern Syria, which is predominantly Kurdish.
    Photo

    Peter Kassig, shown in a photo provided by his family. Mr. Kassig, a former U.S. Army Ranger, was murdered by the Islamic State in Dabiq, Syria. Credit Kassig Family, via Associated Press Continue reading the main story
    Recent Comments

    styleman
    December 9, 2015
    I don't get the argument that ISIS wants to draw us into a ground war with them. Wouldn't that seal their destruction when faced against…

    thomas bishop
    December 9, 2015
    “It would not be appropriate for us to go further south,” Redur Xelil [said]….what would be more appropriate is a discussion about a…

    Dick Diamond
    December 9, 2015
    In the New Testament, "end times." Earlier in B.C.E. history, the final battle between "good and evil". All Abrahamic faiths have this…
    See All Comments

    In those areas, victory over the Islamic State has been like pushing on an open door.

    Last month, the northern Iraqi city of Sinjar, which had been under the brutal rule of the Islamic State for more than 15 months, fell to Kurdish forces in less than 48 hours, after a sustained assault by American A-10 attack jets. As Kurdish forces advanced, the Islamic State fighters, having booby-trapped roads and houses, chose to run rather than fight for the city, burning hundreds of tires so the smoke would obscure their departure.

    Yet a month since then, the Kurdish forces have advanced little beyond the city of Sinjar, and their commanders have been clear about why: The rest of the area is predominantly Sunni Arab rather than Kurdish.

    The same pattern has been repeated in neighboring Syria, where the Syrian Kurdish forces reached the village of Ein Eissa earlier this year — just 30 miles north of Raqqa, the de facto capital of the terrorist group’s self-declared state. But they have stayed put.

    “It would not be appropriate for us to go further south,” Redur Xelil, the main Syrian Kurdish force’s spokesman, said in an interview this summer, summing up the unease that many of his soldiers expressed at the thought of Kurdish rebels invading and trying to hold an Arab area.

    Advertisement
    Continue reading the main story

    Advertisement
    Continue reading the main story

    To date, the United States and its partners have failed to find a Sunni Arab partner force. In October, the Obama administration acknowledged that a $500 million program to train thousands of local troops — many of them Sunni Arab — had failed. And a new United States-backed entity intended to claw back Arab land from the Islamic State seems to exist in name only.

    Proponents of a ground assault argue that an even bigger recruiting drive than the militants’ end-of-times prophecy is their promise of an Islamic state.

    “They actually, it seems to me, have two objectives,” said Jessica Stern, one of the authors of the book “ISIS: The State of Terror.” “One is to goad us into a ground war. And the other is to run a state, and they are contradictory.”

    In the most recent issue of Dabiq, an essay alleged to have been written by the British hostage John Cantlie discussed similar options, with the first being that the Islamic State is allowed to continue to expand while the West does nothing. The second alternative was to drag the United States into war by carrying out a deadly attack on American soil.

    “Then again,” the essay concludes, the Americans “may well come to Dabiq on their own without the Islamic State needing to blow up any dirty bombs in Manhattan.”

    A version of this article appears in print on December 8, 2015, on page A1 of the New York edition with the headline: U.S. Strategy Seeks to Avoid ISIS Prophecy. Order Reprints| Today's Paper|Subscribe

  48. מאת אלי אשד:‏

    רמטכ"ל של פקיסטן והאיש החזק בה הזהיר שאם איראן תתקוף את סעודיה ,פקיסטן "תימחוק אותה מעל המפה ". מן הסתם במתקפה גרעינית.או לפחות כך נטען שאמר.
    סביר יותר להניח שמה שהוא באמת אמר היה ש"|פקיסטן תגיב "| ולא ציין איך.אבל מן הסתם הרמז של תגובה גרעינית אכן נשלח למי שצריך בטהרן..
    לדעתי זאת קריסה מוחלטת של כל האיסטרטגיה של איראן.חמינאי מנהיג איראן חולם כל חייו לעמוד בראש איסלאם שיעי סוני מאוחד שיכבוש את המערב. והנה כעת הוא צריך להילחם בסונים שבעולם האידיאלי צריכים לעמוד תחת הנהגת איראן .
    האיראנים מאויימים כעת גרעינית בידי פקיסטנים שהיו אמורים להיות בעלי ברית ,בזמן שהם התרגלו כל השנים לאיים על אחרים בהשמדה על ישראל ,על אירופה ולאחרונה על סעודיה.
    האם האיראנים יאיימו בחזרה כעת על פקיסטן ?
    ניחוש: משום מה האיראנים יסתמו כעת את הג'ורה שלהם ו"לא "יאיימו בחזרה על פקיסטן בהשמדה במיטב המסורת האיראנית של האיומים שבהם הם אלופי העולם ללא מתחרים..
    נראה עם אני צודק בימים הקרובים.
    האיראנים הם סוחרי בזאר ומאיימים ערמומיים אבל בתור לוחמים בשדה הקרב הם עלובים ,אפילו החיזבאללה בז להם היום כאשר הוא רואה את התפקוד שלהם בשטח.הם לא יעזו לצאת כנגד הפקיסטנים.

  49. מאת אלי אשד:‏

    הקריסה של האיסטרטגיה האיראנית בשנים האחרונות היא מדהימה.
    הם תיכננו שסוריה תהיה קרש קפיצה שלהם כנגד ישראל ולאיחוד איראני ולבנוני.
    במקום זה סוריה קרסה והפכה לסרטן איזורי שמאיים עליהם הם נסוגים משם.לאחר אבידות רבות ולאחר ששקעו שם בבוץ.
    הם תיכננו להקים עולם מולמי סוני שיעי מאוחד בהנהגתם שיפנה כנגד ארה"ב והמערב.
    במקום זה הם שקועים כעת במלחמה שתימשך שנים כנגד הסונים בהנהגת סעודיה ו יזדקקו לעזרה מהמערב.
    העזרה הזאת תינתן מאחר שההיגיון האיסטרטגי הוא פשוט :כאשר שני צדדים מטורפים ורצחניים ב עלי שאיפות שליטה עולמיות נלחמים זה בזה יש לסייע לשניהם להמשיך במלחמה זה כנגד זה ולדאוג שאף אחד מהם לא יחלש יותר מידי או יתחזק יותר מידי במאבק כנגד הצד השני.המלחמה חיייבת להיות נצחית עד ששני הצדדים יותשו לגמרי ויקרסו ויפסיקו להוות איום לסביבתם..

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג בבלוג. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

*