למשוררת  ומארגנת אירועי הספרות והמחנכת חנה בדולח –אפשטיין מלאו שמונים שנה.לרגל  אירוע זה מכינים לה ילדיה ספר שיכלול ברכות וזכרונות של אנשים שונים עליה ועל יצירותיה.

והנה מאמר שלי עליה.

“התבונני בהם

מתוך האלם בתבונה “

“התבונני” בתוך המיתר השביעי ”

המשוררת חנה בדולח -אפשטיין היא דמות ספרותית מוכרת בעיר גבעת שמואל.זאת בראש ובראשונה  הודות לאירועי הספרות ומפגשי הסופרים שהיא הייתה מקיימת באופן קבוע אחת לחודש או חודשיים [כיום פעמיים בשנה] ב”סלון ספרותי ” בביתה מזה עשרות שנים משנת 1983 ,אולי הסלון הספרותי מאריך הימים ביותר הקיים.עשרות רבות ואולי מאות של סופרים ומשוררים היו מגיעים ועדיין מגיעים באופן קבוע לביתה של חנה בדולח אפשטיין יושבים בגינה קוראים ומקריאים שירה שומעים מוזיקה ומדברים על ספרות .

אני בכל אופן מכיר אותה ממקום אחר. היא הייתה המחנכת הראשונה והמורה הראשונה בכלל שלי ביסודי למיטב זכרוני היא הייתה המורה בשיעור הראשון שלי בכיתה אלף והיציגה לפני לראשונה את העולם הצפוי לנו במוסד שנקרא “בית ספר “. .

מרבית המורים והמחנכים שלי לאורך השנים נשמטו מזיכרוני אולם אני זוכר אותה עד היום הודות לשני דברים: הודות לטיולים שהייתה עושה לכיתה שלי בטבע שבהם הייתה מסבירה ומציגה בסבלנות כל פרח לפני ילדי הכית ומתארת בעלי חיים קטנים הנמלה הצב האוגר שעליהם הייתה מספרת לכיתה באמפטיה רבה.

לימים המורה חנה שירתה גם כרכזת ומדריכת טיולים בבית הספר שבו עבדה ברמת אילן.

עוד אספקט של המורה חנה שזכור לי היטב הוא סיפוריה הנוסטלגיים על ימיה בפלמ”ח בחטיבת יפתח.לאמיתו של דבר היה זה ממנה ששמעתי לראשונה על עצם קיומו של ארגון בשם “הפלמ”ח”.

אצלי בבית משפחה של הורים ודודים יוצאי “גבעתי “ו”ההגנה” – בזו לארגון הפלמ”ח  ומעולם לא הזכירו אותו חוץ מלשלילה באיזכורים בודדים שבהם שמו דגש על נטייתם המגונה והאובססיבית של אנשי הפלמ”ח לקחת קרדיט שלא הגיע להם, כמו  כביכול גילוי “דרך בורמה” שהיצילה את ירושלים וכיוצא בזה.

מחנה בדולח אפשטיין קיבלתי תמונה שונה על מי ומה היו אנשי הפלמ”ח.היא סיפרה לנו כי היגיעה לפלמ”ח בגיל צעיר ביותר בגיל 15 בלבד  מאחר ש”קפצה” כיתה, אך גם “הקפיצה” את הגיל שלה ברישום כדי להתקבל לפלמ”ח.

חנה בדולח – אפשטיין ( אפשטיין הוא שם בעלה לשעבר]) נולדה ב-1932 בירושלים למשפחה שעלתה מעיראק חצי שנה לאחר שהוריה היגיעו לירושלים ] היא התחנכה בבית הספר היסודי “לדוגמה ” בתל אביב ובקיבוץ חולדה .

היא התגייסה לפלמ”ח ביחד עם קבוצת חבריה בחולדה ושירתה בחטיבת “יפתח ” במסגרת הכשרה מגוייסת בקבוצת גבע . במלחמת תש”ח הייתה חברת קיבוץ עמיעד אשר עלה לקרקע במסגרת היאחזות פלמ”ח ואנשיו שמרו על הגליל ושם חיה במשך חמש שנים. .

הגבעה שבלב סיפורה של גבעת שמואל

ספר תולדות גבעת שמואל ,כולל מאמר של חנה בדולח -אפשטיין שפורסם במקומון “עלי גבעה” בדצמבר 1979 המגן על הישוב מפני הטענות בתקשורת שהיא משכנת עבריינים. ( מאמר שעורר הדים רבים בעת ילדותו של כותב שורות אלו ).

.לאחר מכן עברה להתגורר עם בעלה שלמה בגבעת שמואל .הם בחרו במקום מכיוון שהיו יוצאי קיבוץ וחיפשו אווירה של “כפר ” במרכז הארץ. ושם שירתה כמחנכת בבית הספר המקומי במשך שנים רבות.

. היא החלה לפרסם שירים וסיפורים ב1967. שירה הראשון פורסם ב”על המשמר ” תחת השם “רינה בדולח ” כשם אחותה . סיפורה “שיעורי נהיגה ” פורסם בירחון “את ” .

חנה בדולח היא דמות בולטת בחוגים הספרותיים של גבעת שמואל וגם בקרב חברי אגודת הסופרים . לא רק בגלל ספריה אלא גם בגלל פעילות הספרותית מ-1983 עם צאתו לאור של ספרה הראשון “נחל ערוגות שלי ” היא החלה לכנס אחת לחודשיים ערבי סופרים ומשוררים בביתה מפגשים בין יוצרים שונים שבהם נידונו יצירותיהם אגב גמיעת מרק חם.

הסלון של חנה בדולח במפגש בחנוכה 2008.

הבית הפך לבמה פתוחה וכל פעם שמשורר מחוג מקורביה הוציא ספר חדש ובכל פעם שחנה בדולח נתקלה בספר שירה או פרוזה שעניין אותה יוצרו “זכה” לערב ספרותי בביתה בגבעת שמואל שבו השתתפו מבקרים ספרותיים שונים מחבריה של חנה ודיברו על הספר ועל היוצר. ]החוגים האלו תרמו משהו לתדמיתה התרבותית של גבעת שמואל שנודעה למרבית הצער הרבה יותר בציבור הרחב הודות לפעילות העבריינית של בני משפחת אלפרון . בין האורחים המכובדים היה גם העורך של חנה נתן יונתן לו ערכה חנה מסיבה לכבוד גיל 75

.

שירת חנה בדולח

“”כל הפלא הזה ,מעשה בריאה ,פה בגינה מול בית “

מתוך “שפיות העגורים” מאת חנה בדולח

בבגרותי כאשר היתחלתי להתעניין בשירה נתקלתי גם בספרי השירה של חנה בדולח. בספריה פגשתי משוררת המתבוננת בעמקות בטבע הן בגלל העניין בו עצמו והן על מנת ללמוד ממנו משהו על העולם האנושי.

חנה בדולח מקריאה שירים בסלון הספרותי בביתה.

כאשר קראתי בספריה מצאתי שכמו באותם הסיפורים ששמעתי ממנה בילדותי על הפרחים בשדות ועל בעלי החים הקטנים והמרתקים יש בהם קשב רב ועניין עצום בטבע ובתופעות הקטנות ביותר. שיריה היו מעין מקבילות פואטיות של אותם הסיפורים. אלו היו תמונות ויזואליות של תופעות בטבע של בעלי חיים צמחים ונוף פרי התבוננות שקדנית דקדקנית ומרותקת בטבע שמסביב שרוב בני האדם אינם טורחים לשים לב אליהם כלל. חנה בדולח אפשטיין כמדומה שמה לב לכל . נראה שבטבע מצאה חנה בדולח מקור משענת ונחמה כנגד הסבל שבחיים ושיריה משדרים התפעמות מהטבע הנקרים בכל פינה ללא תחכום מיותר וללא הצטעצעות

אפילו שמות חלק מספריה היה קשור בטבע שמות כמו “נחל ערוגות ,”תחבולת הקקטוס ” ו”שפיות עגורים “.

עיניה הבוחנות תופסות את מכלול הטבע על כל פרטיו נופיו רחשיו וזרימתו ותופעות הטבע היא משליכה אל האדם ואת מציאות חייה האישית היא מתארת תוך כדי מטאפורות הקשורות בעולם הטבע האהוב עליה כל כך שאותו היא מנסה לחבב על הקוראים.

למשל

:”בכל בוקר אני טווה חוטי אהבה מגלגלת לפקעת וכולאת עצמי בתוכה

( תחבולת הקקטוס ע’ 12)

את האמת מחפשת חנה בדולח לא בתופעות ענקיות וגרנדיוזיות אלא בפרטים הקטנים שאחריהם היא עוקבת בשיריה בתיאור של בעלי חיים כמו יונק הדבש |שניסה לצוד זבוב מעבר לזגוגית החלון “.

היא אינה שוכחת לעולם שהאדם הוא בסופו של חשבון חלק מהטבע:

שהרי “אדם תחילתו תולעת וסופו תולעת “.

דוגמה טובה לעניין העמוק  הזה בטבע נמצא בשיר

“כפר ניאוליתי “

רוצה לחלום

כי אני מתגעגעת

לכפר ניאוליתי

מכוסה מוך אשר

אבד לי

בחוף קיסריה העתיקה,

לצלול עם אמודאים ,

לסור לבית ,

ובידיים עטופות כפפה

למצוא כלי צור

לסת אדם קדמוני

אשר פעם אהבתי.

ים שמר עליהם מפני כליה כבחלום.

נראה לי ששיר זה שכמו מתאר חלום מסכם בתוכו את כל מה שיש לחנה בדולח יש לאמר את עולם הטבע שבו היא מחפשת את כל הטוב והיפה שאין כבר בעולם המודרני ואבד. אולם כפי שהיא מציינת בשורה האחרונה היא יודעת שכל זה הוא חלום.

חנה בדולח אינה עוסקת רק בנופי ארצנו. בספרה השישי יש גם תיאור של נופים רחוקים בארה”ב ובמחוז סצ’ואן בסין ואף נופי אינדונזיה ואיי גלפגוס שבאקוודור.המשורר מצליחה למצוא גם בתמונות האקזוטיות והרחוקות ביותר קשר אל משהו מוכר אם גם בצורה בלתי צפוי וכך בשיר :

דמעה חנוקה

במאצ’ו פיצ’ו עיר האינקה

היו נוהגים למשוח

נערות בזהב בעודן בחיים.

פניהן הביאו כאב נצחי

כמו חיוכו הנושר של

אחי הגוסס

בדמעה חנוטה.

( מתוך “בהלוך איטי ” )

או השיר “זהב האינקה ”

שמעתיו

בצמרת האלמגן

כל זהב האינקה

נשפך מלעו

בורא יבשת

נשדדת מילדים

נושאי תמימות

בזהב האינקה

וממשיך השחרור להפיק

זהב לשמש

כאילו לא הומתו אנשים

מעולם”.

השיר כאן מתמקד לא בזהב האינקה שהוא חסר ערך בעיני המשוררת אלא בשחרור שהוא הדבר שמעניין את המשוררת כתופעת טבע.

נראה שחנה בדולח חולמת על עולם שבו האדם חי בהרמוניה מלאה עם הטבע ,הרמוניה שהיא כה חסרה בחיי היום יום של כולנו.

יצירה שהיא יוצאת דופן ביצירתה היא “משירי האיש הזר ” סדרת שירים המופיעה בספרה “המיתר השביעי ” וניתן לראות בו כנקודת שיא בשירתה..

המחזור מתאר את פטירתה של אחותה רינה שהספר מוקדש לה והוא רווי באוויר החלומית מתארת בפרטי פרטים מדוייקים את תהליך גסיסתה של האחות בבית החולים כשבמקום מופיע “האיש הזר” ש”צייר קשת מגג בית החולים עד מרחבי הכביש הגדול הדג

הגדולה והשלמה שראיתי מימי

ובנסיעה ליווה אותי

מחופש לאובך ערפל “

האיש הזר המסתורי שהוא מעין ישות חיצונית מאגית מסתורית שבאה מעולם אחר  פוקח את עיניה של האחות הגוועת מרים את גופה הכחוש וחודר לתוך בבואתה כביכול הוא מכניס בה כוחות חדשים.

הקורא אינו יכול לתמוה האם ה” איש הזר” הוא שליח של כוחות “הטבע ” שהמשוררת כה מוקסמת ממנו ושבו היא רואה כ”תיקון ” לעולם האנושי הרגיל.

רשימת ספריה של חנה בדולח :

1. • נחל ערוגות שלי : שירספור (תל-אביב : תגא, תשמ”ג 1983)

2• מרווח בטוח : שירים (תל אביב : אל”ף, תשמ”ו 1986)

3• תחבולת הקקטוס : שירים (תל-אביב : עקד, תשמ”ט 1989)

4• בהילוך איטי (תל-אביב : ספרית פועלים, תשנ”ג 1993)

5• המיתר השביעי : שירים (תל-אביב : ספרית פועלים, תשנ”ח 1998)

6• שפיות העגורים (תל-אביב : עקד, תשס”ג 2003)

7. פעימות חדשות .( תל אביב ,עקד ,2012).

ראו עוד על חנה בדולח –אפשטיין:

יובל גלעד על שירת חנה בדולח

ותתפלל חנה:שיר מאת חנה בדולח

חנה בדולח בלקסיקון הסופרים העבריים בהווה

חנה בדולח בלקסיקון הסופרים

חנה בדולח במרכז  המידע על הפלמ”ח

דבורה סילברטון-סיטון על חנה בדולח

שלמה שפירא על מפגשי הסופרים של חנה בדולח אפשטיין

וגם על המפגשים

מכתב מחנה בדולח למשוררת חלי איתן

ראו עוד על דמויות הקשורות בעיר גבעת שמואל

השומרית האחרונה : על המשוררת ש.שפרה

שכנתי בעלת העיניים הרבות :על הסופרת דורית אורגד

מנהרת הזמן של רמת אילן : על הסופר עודד בצר

האחים אלפרון כגיבורי ישראל

משימות הריגול של אריה קרישק :על ההיסטוריון של גבעת שמואל

34 תגובות

  1. הייתי במסיבת יום ההולדת של חנה בדולח המלאה וגדושה במשוררים וסופרים.ובירכתי אותה בשם אלפי תלמידיה לאורך השנים.
    אנשי אגודת הסופרים היו שם גם הם והם הכינעו לכבודה חוברת מיוחדת שמורכבת מדברי מברכיה באותו הערב. כולל דברי.ואני בינהם.
    עם זאת עלי לציין בחומרה שבחוברת נפלו שגיאות דפוס קשות בהעברת דברי כהלכה
    והנה הם :
    אצלי בבית משפחה של הורים ודודים יוצאי “גבעתי “ו”ההגנה” בזו לארגון הזה ומעולם לא הזכירו אותו חוץ מלשלילה באיזכורים בודדים שבהם שמו דגש על נטייתם המגונה והאובססיבית של אנשי הפלמ”ח לקחת… וכיוצא בזה.
    צ”ל היה לכתוב וחבל מאוד שלא נכתב :
    . שבהם שמו דגש על נטייתם המגונה והאובססיבית של אנשי הפלמ”ח לקחת קרדיט שלא הגיע להם, כמו כביכול גילוי “דרך בורמה” שהיצילה את ירושלים וכיוצא בזה.”
    אך פרט לכך זוהי חוברת מרשימה והניה כאן בתגובות הבאות כמה דוגמאות ממנה.

  2. והנה הקדמה לחוברת ”
    הקדמה

    חנה אפשטיין – בדולח הינה משוררת, שהוציאה עד כה 6 ספרי שירה וכעת היא עמלה על הוצאת ספר נוסף. כמו כן היא עורכת בביתה מזה שנים רבות סלון ספרותי, אליו מתקבצים עשרות משוררים כדי לשמוע ולהשמיע מיצירותיהם.

    חנה הגיעה לגיל גבורות באפריל 2011. לכבוד המאורע פנו ילדיה לכל מכריה וביקשו מהם לכתוב לחנה דברים. בין השאר הם פנו לעשרות משוררים וסופרים אשר מגיעים לסלון הספרותי של חנה.

    כל הדברים שנכתבו לחנה הוצגו בפניה באירוע משפחתי מצומצם שנערך סמוך ליום הולדתה. חנה הופתעה והתרגשה מאד הן מהרעיון והן ממה שקראה.

    ביוני 2011 נערך מפגש, במסגרת הסלון הספרותי, בחצר ביתה של חנה, שהוקדש עבורה לכבוד יום הולדתה. רבים מהמשתתפים נשאו דברים לכבודה, מרביתם תוך התבססות על הדברים שנכתבו.

    בנוסף, הפיקו ילדיה של חנה אלבום נרחב שמתאר את קורות חייה של חנה וכן היבטים מחייה בעבר ובהווה. פרק נכבד הוקדש לנושא “חנה כמשוררת”. פרק זה כלל סקירה של פעלה של חנה בתחום השירה והסלון הספרותי, קטעים שהתפרסמו הקשורים לחנה (בין השאר – ביקורות על ספרים, ראיון שנערך עימה וכתבה על הסלון הספרותי) וכן מרבית הדברים שנכתבו עבורה.

    המסמך הנוכחי כולל: (א) הדברים שנכתבו באלבום אודות פעלה של חנה. (ב) מכלול הדברים שנכתבו לחנה על-ידי מכריה המשוררים והסופרים. (ג) התייחסות של חנה לדברים שנכתבו לכבוד יום הולדתה.

    יוני 2011

  3. קיצור פעלה של חנה בנושא השירה

    “הכתיבה ממלאת אצלי מקום משמעותי. פעמים רבות אני מסתכלת על העולם דרך “וילון משי” – הוא השירה, וכך הוא מקבל הרבה יופי. אני מנסה לתרגם את הכאב לשירים, יותר קל לסבול את הכאב כשהוא לירי” (חנה מתוך ראיון ברדיו).

    ההתחלה

    חנה החלה לכתוב שירים כבר בשחר נעוריה. את השירים הראשונים כתבה בקיבוץ חולדה, בסביבות גיל 14, והם היו שזורים ביומנה האישי. חלק מהשירים שכתבה בהמשך איבדה בעת שהותה בקיבוץ עמיעד. היא זוכרת שורה משיר שכתבה לשלמה (לו היתה נשואה) בתחילת אהבתם “תמיד, תמיד, תמיד”… שנים רבות חנה כתבה שירים למגרה ומעטים האנשים שנחשפו לשיריה.

    הפריצה

    בשנת 1983 קיבלה חנה החלטה להוציא לאור תחביב וכשרון זה והיא הוציאה לאור את ספר השירים הראשון שלה (נחל ערוגות שלי). בנוסף החלה ללכת לבית הסופר, בעיקר למפגשים שהתקיימו בימי שישי בצהרים. כשהגיעה לשם לא הכירה איש מעולם הספרות, אך בכישרונה הרב התיידדה עד מהרה עם משוררים וסופרים לא מעטים. חנה החליטה לערוך בחצר ביתה מסיבה לכבוד ספרה הראשון. היא הזמינה כמה עשרות משוררים והציעה לכל אחד לקרוא שיר משלו. כך למעשה החל לו “מוסד” שנשתמר עד היום, הקרוי בפי אחרים ה”סלון הספרותי של חנה”.

    פרסומים וספרים

    עוד לפני שיצאו ספריה של חנה התפרסמו שיריה מספר פעמים בעיתונים. בשנת 1967, כמעט 20 שנה לפני ה”פריצה”, פורסם השיר “רינה בדולח”, כשם אחותה. כמו כן פורסם בהמשך סיפור “שיעורי נהיגה” בירחון “את”. בתקופה שבין 1983 ל- 2004 הוציאה חנה 6 ספרי שירה, והספר השביעי בדרך. שיריה של חנה זכו להערכה רבה מצד משוררים, מבקרים. לימים היא הכירה את נתן יונתן שהפך לידיד אישי שלה, עודד אותה בנושא השירה ואף ערך לה שני ספרים בספריית הפועלים. שני ספרים נוספים יצאו בהוצאת “עקד”, בסיועם של חנה ואיתמר יעוז-קסט (גם הספר השביעי צפוי לצאת בהוצאה זו). חנה ערכה מספר ערבים חגיגיים מרובי משתתפים, כדי לחגוג את יציאת הספרים.

    להלן פירוט הספרים:

    1. נחל ערוגות שלי – 1983, הוצאת אלף, ציור עטיפה: שילה דבור כשדי (חברה מגבעת שמואל). מוקדש לילדים.
    2. מרוח בטוח – 1986, הוצאת אלף. מוקדש ל- 3 אחי חנה ולילדיה.
    3. תחבולת הקקטוס – 1989- מוקדש לאחיה ניסים בדולח ז”ל – בסיוע אגודה לקידום המחקר והיצירה (אח”י), הוצאת עקד.
    4. בהילוך איטי – 1993- בעריכת נתן יונתן, ספריית הפועלים. מוקדש לילדים. המיתר השביעי – 1998, בעריכת נתן יונתן, ספריית הפועלים, מוקדש לאחותה רינה ז”ל.
    5. שפיות העגורים – 2003- הוצאת עקד. הוצא בסיוע אח”י, קרן יהושע רבינוביץ ומועצת גבעת שמואל.

    חנה זכתה לאורך השנים בפרסים ומענקים – מענק מבית הנשיא לספרה השלישי, פרס יהושע רבינוביץ’, פרס סופר-מורה (קיבלה משכורת של שנה הוראה) ומענקים מאח”י.

    הסלון הספרותי של חנה

    כפי שצוין חנה (שמאז ומתמיד אהבה לארח בביתה) החלה להזמין לביתה משוררים למפגשים בהם הם הקריאו משיריהם – היא נהנתה מכך שביתה מתמלא אורחים. תחילה המפגשים הללו היו אחת לחודש. התדירות ירדה בהדרגה אך המפגשים מתקיימים עד עצם היום הזה וכיום המפגשים נערכים אחת לחצי שנה.
    נתן יונתן הגה את המושג “הסלון הספרותי של חנה” למפגשים אלה. המפגשים נערכים בקיץ בחצר הגדולה והיפה של חנה ובחורף בסלון. משוררים רבים, בין השאר כאלה בתחילת דרכם, התלהבו מהאפשרות להיפגש באווירה אינטימית ונעימה ולשתף אחרים בפרי עטם. פעמים רבות הביקוש גבר על התנאים הפיסיים ולא אחת חנה נאלצה בצער להגביל את מספר הבאים לביתה; בכל מקרה גם אלה שהגיעו קיבלו בהבנה את הצורך להצטופף ואף לשבת על הרצפה בסלון.
    בין הבאים לביתה – שמואל שתל, נתן יונתן, גד יעקובי, רחל מרקוס (אלמנתו של נתן אלתרמן, שהייתה שחקנית ונהנתה במשך תקופה מסוימת להגיע למפגשים ולהקריא שירים), רבקה אסא (שחקנית שהגיעה יחד עם רחל מרכוס).

    פעילות באגודת הסופרים

    חנה הייתה גם פעילה באגודת הסופרים העברים, אך ניסתה ככל יכולתה להתרחק מהזרמים והתככים הפוליטיים שהתרחשו שם. בזמנו היא סייעה לנתן יונתן להיבחר לתפקיד נשיא אגודת הסופרים. היו פעמים בהם היא ניסתה לדאוג לצדק ולמנוע השפעות של תככים, אינטרסים ושיקולים “פוליטיים” על החלטות האגודה. כיום חנה אינה פעילה באגודה עצמה אך היא חברה נאמנה ומיודדת עם יו”ר האגודה הנוכחי והקודם – בלפור והרצל חקק.

    בשנת 2004 חנה התראיינה לתכנית רדיו “כותבים למגרה” ברשת א’ עם השדרנית רונה גרשון, שנמשכה כמעט שעה. המראיינת התפעלה גם מההיסטוריה המפוארת של חנה כפלמ”חניקית בדם, נוסף על יצירתה.

    הקשר עם נתן יונתן

    חנה הכירה את נתן יונתן בבית הסופר, התפתחה ביניהם שיחה נעימה ו…השאר היסטוריה. נתן הוציא לחנה שני ספרים בספרית הפועלים, כשתוך כדי הוא חקר משמעות כל שיר ובמקביל נוצרה ביניהם ידידות. חנה, שהייתה פעילה באגודת הסופרים, סייעה לנתן להיבחר כנשיא אגודת הסופרים. נתן הגיע לחלק מהערבים הספרותיים של חנה וכפי שצוין הוא הגה את המושג “סלון ספרותי”. חנה אף חגגה בביתה יום הולדת 75 לנתן. היא התכוונה לחגוג גם את יום הולדת לגיל 80 אך הוא חלה ונפטר קודם לכן – בביתה של חנה נערך ערב לזכרו. חנה קיבלה בצער רב את מותו.

  4. והנה דברים שכתבו סופרים ומשוררים לכבוד הערב של חנה בדולח :
    הסיפור של חנה – השירה של כולנו
    הרצל ובלפור חקק
    במלאת לה שנים לגבורות
    נותר רק לספר על חנה והשירות,
    שירת חייה ושירתה בכתובים,
    כי השילוב נותר נחלת הרבים.
    מאין נחלה חנה בדולח את שירתה,
    ממעמקי הילדות, ממעמקי נשמתה.
    ההורים עלו מעיראק, והציונות בוערת בעצמות
    וכאן נולדה הבת חנה, נולדה בירושלים עיר החלומות.
    חנה גדלה בבית אוהב ציונות, ציונית מלידה –
    גדלה בקיבוץ חולדה ולתקומת ציון הייתה עדה,
    ספגה ציונות ואהבת הארץ בכל איבר וגיד
    ושירת הארץ היא חלק ממנה- שפתיה תפתח והיא תגיד
    גם חזון – גם מעש, עט לכתיבה, וגם האת ביד,
    וחנה הצעירה ממקימי הקיבוץ עמיעד,
    משרתת בפלמ”ח, לומדת בסמינר –
    ומשלבת יחדיו הגנה וחיפוש אחר האתגר,
    לאחר סמינר הקיבוצים, קדימה כמובן,
    לתואר אקדמי באוניברסיטת בר אילן,
    וכאן נאחזת בספרות העברית, בשירה,
    וכל עולמה מפלס דרכו אל היצירה,
    מפרסמת בבימות ספרותיות ובכתבי עט,
    ושמה מתנוסס ובכל פינה מתבלט,
    סגנונה הייחודי, קרבתה לטבע, לבעלי החיים, לאימא אדמה,
    שיריה על המשפחה, שירה מעודנת ומקסימה,
    עורכת ומנחה מפגשי ספרות בשובה ובנחת,
    והאהבה למלה הכתובה תמיד מנצחת.
    והשיא מבחינתנו, הקמת החוג בגבעת שמואל
    סלון ספרותי שעושה הדים בכל ישראל
    מתכנסים בביתה וטועמים מרק חם,
    וצלילי השירים מפכים כגלי הים,
    אנו מתקרבים לעולמה, לסיפור שלה, הסיפור האישי,
    לשיריה על הנכדים, לאותו טון אמיתי וחרישי,
    ובעיקר מקבלים ממנה אהבה, אהבה לכולנו,
    משוררים ומשוררות —
    אהבה אמיתית שממלאה את הבית בצבעים ובאורות,
    סלון ספרותי מלא אור ותכנים מרהיבים,
    קול צלול וחם שנותן לווית חן לכל מגוון ספריה היפים,
    כל אותם שירים שכתבה ונותרו חקוקים על הלוח:
    ‘נחל ערוגות’ ו’תחבולת הקקטוס’, וכמובן הספר ‘מרווח בטוח’
    והנה מתנגנת בצליל הרמוניה ודאי
    סימפוניית הספר ‘המיתר השביעי ‘–
    ורוחשת ‘שפיות העגורים’ בטבע הפתוח —
    ודבר רבותי, לא חולף עם הרוח
    וכאן בבואנו לשיר לה ולהקיף אותה באור ובהילה,
    נאמר לחנה שלנו באהבה גדולה:
    ברוכה תהיי, אחותנו גיבורת התהילה!

  5. לחנה בדולח

    חנה ואיתמר יעוז-קסט

    ברכות ליום הולדתך ה- 80. בעינינו את צעירה,מלאת מרץ, פעילה ודינמית. אנו מבאי ביתך במשך שנים ,ושמחים להשתתף בערבי הספרות שאת מקיימת בבית או בחצר היפה שמאחורי הבית, ומקיימת מעין “סלון ספרותי” בהתמדה הראויה לציון.ערבים אלו משמשים מזה שנים במה לספרים חדשים ולשירים ולסיפורים חדשים של החברים.אנו זוכרים את הערבים שהקדשת למשוררים שכבר אינם איתנו :שלמה טנאי,נתן יונתן ושמואל שתל, וכן ערבים למשוררים וסופרים הפעילים כיום,וותיקים וצעירים כאחת.

    כל שנה אנחנו חוגגים אתך ועם החברים המוזמנים לביתך את חג החנוכה, במסיבה של “שירי אור”,כאשר איתמר מברך על הנרות, משוררים קוראים משיריהם והאווירה היא חגיגית ומשמחת-לב.
    שמחנו גם להוציא לאור את שיריך – ונהנינו מהשירים המתייחסים לנופי-טבע ולנופי-אדם. יש לך שירים יפים על ציפורים ועל אגמים, על פרחים ועל צמחים, ובמיוחד – השירים על הנכדות הקטנות.
    ועוד,חנה,את תורמת תרומה משמעותית לכתב-העת “פסיפס”,ואינך מחסירה אף מפגש או משימה של העמותה.

    חנה, את החברה שלנו, אוהבים אותך וגאים בך. מאחלים לך עוד הרבה הרבה שנים של פעילות ברוכה ,בבריאות טובה ובלב שמח,והרבה נחת מהילדים ומהנכדים.

    ברחשי-לב חמים
    בהתרגשות ובשמחה
    חנה ואיתמר יעוז-קסט

  6. משה גרנות יקיר האתר ,סופר ואיש האשכולות כתב את השיר הזה לחנה :
    מחווה לחנה בדולח בהגיעה לגבורות

    משה גרנות

    חנה’לה שלנו הגיעה לגבורות,
    לכבוד אירוע זה אכתוב מספר שורות:

    בזה נספר על חנה
    שרצה היא אנה ואנה
    לטפל בתלמידים
    המתקשים בלימודים.

    את ביתה החם פותחת,
    ערבי ספרות היא מארחת,
    היא נושאת את כל העול,
    ולנו נותר כיף גדול.
    בסלון ובמרפסת
    אוזנינו כאפרכסת,
    שומעים פרוזה ושירה –
    סוגות שונות של יצירה.

    לעולם לא מתחשבנת,
    לכולם היא מטלפנת,
    מזמינה בלב פתוח
    לאירועים עם מצב רוח.

    שיריה מלבבים –
    פרסמה שישה ספרים.

    נספר על עברה
    איך בדיוק זה קרה –
    בת שש-עשרה הייתה אך
    ושירתה כבר בפלמ”ח.
    תרמה תרומה למדינה,
    והיא בסך הכול קטינה.

    היא הייתה גם חלוצה
    בין מייסדיה של קבוצה,
    עמיעד שם הקיבוץ,
    עבדה במה שהיה נחוץ.

    באופי שלה כתוב
    כי לתת זה כה חשוב.
    יש לה אהבה גדולה
    לקבוצת סופרים כולה.

    תמיד יש לה מצב-רוח,
    נאחל לה המון כוח
    במפעלה להמשיך,
    כל כותב ממש צריך
    בימת ביטוי ליצירה,
    לפרוזה ולשירה.

    לסיום נאמר לך כך:
    אנו אוהבים אותך!

  7. דורית אורגד שכנתי בעלת העיניים הרבות שהיא גם שכנה של חנה כתבה לה את הדברים האלו :

    דורית אורגד

    לחנה,
    חנה בדולח הייתה גיבורה בעיניי עוד הרבה לפני הגיעה לגבורות. זכיתי להכירה לפני שנים בהיותה מורתה של בתי מיכל, בת הזקונים. וכבר בפגישה הראשונה נדלק בי זיק של חיבה והוקרה למורה הזאת שעשתה את עבודתה במסירות ואהבה.
    הייתם צריכים לראות איך פרצה עם תלמידיה מחסומים, איך – כשלימדה על תקופת ההעפלה, סחפה את כולנו אחריה לים, להמחיש את אשר היה בימים ההם שהצטיינו בעוז והקרבה. איך תיארה את החזון ואת ההגשמה שלקחה בה חלק בעצמה.
    ואיזו הנאה זאת הייתה לטייל אתה בשדות, לחוש את זיקתה העמוקה לצמחים וחיות. ואחר כך, לימים, להתפעל מן השירים שחנה כותבת על הדברים שהיא כה אוהבת, וגם, בתור משוררת אמיתית, שירים על דברים שפחות אהובים, דברים שחייבים להיכתב, הדברים האלה שיוצאים ישר מן הלב.
    יכולתי להמשיך, להלל את הסלון הספרותי שהקימה חנה, ושאין כמותו בשום עיר ומדינה. אבל על כך ידובר עוד ועוד. לכן אסתפק כעת באיחולים, להמשך יצירה פורייה ולעשייה מבורכת שנים על שנים.

    מאחלת
    דורית אורגד

  8. חוקרת ובלשית ספרות נורית גוברין כתבה לחנה :
    תבורך מנשים – חנה!

    נורית גוברין

    ברכה לחנה בדולח – ביום הולדתה ה-80

    אַת האוהבת הגדולה. אוהבת האדם הגדולה. אוהבת השירה והספרות. אוהבת המשוררים והסופרים.
    הפכת את ביתך לסלון ספרותי, במלוא מובן המילה של מושג היסטורי-תרבותי-אנושי של מוסד זה.
    פעמיים בשנה, מוזמנים משוררים, סופרים, חוקרים לביתך, לקרוא משיריהם, לדבר על יצירתם, ועל יצירותיהם של אחרים. העין הטובה שלך והלב הנדיב, מקבלים בחום ובאהבה כל ספר חדש שמופיע, ומרעיפים עליו דברי שבח ועידוד הנשמעים הן מפיך והן מפיהם של אחרים. את כולם את מצליחה לרתום לעשייה, לארגן ולהפעיל.
    ביתך הוא בָּמָה לקריאת שירים ישנים וחדשים, של משוררים מוכרים ושל משוררים שלא תמיד מוצאים במה נאותה ואוזן קשבת ליצירתם. קרוּאי-הבית משמשים אוזן שומעת ולב קשוּב להשמעת בכורה של שירים, ודעת קהל המעודדת המשך יצירה.
    ביתך הלא גדול, נעשה גדול ורחב לקלוט את כל הבאים אליו, ומעולם לא אמר איש “צר לי המקום”. בחורף, עם המרק החם המחמם את הלב, ובקיץ, על המרפסת, עם העוגות ומיני המתיקה. אבל חשובים במיוחד הם בני-החבורה המתאספים יחד להקשיב זה לזה ולעודד זה את זה. הכול תחת ידך המנחה והמְטַפַּחת בעדינות, אבל בנחרצות, מבלי לקפֵּח איש. כולם רצויים, כולם אהובים, כולם מוערכים.
    בביתך, נוצרה חבורה של ממש, המחלקת יחד חוויות שמחות ולעיתים גם כואבות, זה בקורותיו של זה.
    במיוחד חלקנו יחד עמך את שמחת הולדתם של נכדיך, גם בפגישה שהוקדשה לקריאת שירים על נכדים ונכדות ושמחת המשפחה.
    חנה היקרה,
    ביום הולדתך השמונים, היי ברוכה! תיזכי להרבה נחת ממשפחתך המפוארת. תחיי בבריאות טובה. המשיכי בפועלך הספרותי לשמחת לב אוהביך הרבים. הוסיפי לכתוב שירים יפים, לפרסם ספרים ולעודד ספרות וסופרים, ועיני אוהביך הרבים רואות ושמחות.
    אוהבת אותך,
    נורית גוברין

  9. יערה בן דוד משוררת ומבקרת כתבה לחנה :
    לחנה בדולח היקרה

    יערה בן דוד,

    בהגיעך לגבורות, זאת ההזדמנות לברך אותך על עשייתך הרבה ותרומתך הנפלאה לאורך זמן בעבר ובהווה, ולאחל לך שגם בעתיד שיבוא לטובה יהיה בך הכוח להמשיך בעריכת ערבי ספרות בביתך החם והתרבותי.
    חנה, אני מעריכה מאוד את התמדתך לשמור על מסורת הערבים הספרותיים, המלווים לא פעם גם בצליל, ואת הצלחתך ליצור אוירה מיוחדת, חמה ומפרגנת. תמיד אזכור איך באהבה ובמאור פנים את מקבלת תמיד את כל באי ביתך, והם מצדם כופלים לך את אהבתם ותודתם על ההתייחסות לספריהם.
    אהבת השירה שלך באה לידי ביטוי לאורך השנים גם בכתיבה ובפרסום ספרי שירה, שבהם בולטת אהבת האדם ואהבת הטבע שבך על רקע המקומות הקסומים הרבים בעולם שבהם את נהנית לטייל, לראות, לחוש ולהתעשר בחוויות. אהבת החיים, הפתיחות לזולת ולסובב תמיד הולידה אצלך שירים, שליוו אירועים ודמויות, כמו הולדת נכדה, שכל כך ציפית לה, בדומה להולדת עונה חדשה בטבע.
    אני מאחלת לך עוד שנים ארוכות של בריאות טובה, נחת, אושר ועשייה פוריה.
    כמענה אמפתי לאהבת האדם והטבע שבך אני מקדישה לך את שירי “רגע”:

  10. משה שפריר :משורר ותורם קבוע ל”יקום תרבות ” כתב לחנה :
    אֵ שֶׁ ת הַ חַ יִ ל

    משׁה שַׁפריר

    אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא,
    מִי יִמְצָא בְּגִיל גְּבוּרוֹת אֵשֶׁת חַיִל?
    – אָנוּ לא לַשָּׁוְא נְחַפְּשָׂה
    שֶׁהֲרֵי ְאוֹתָהּ בְּלִי סָפֵק נִמְצָא,
    גַּם אִם נְחַפְּשָׂהּ יוֹם וָלַיִל.

    ְאֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא,
    מִי יִמְצָא בְּגִיל גְּבוּרות אֵשֶׁת חַיִל?
    – אָנוּ כָּאן אוֹתָהּ אָכֵן ִמָצָאנוּ,
    כִִּּי הִיא הָיְתָה פֹּה תָּמיד עִמָּנוּ
    – חַנָּה בְּדֹלַח הַיְקָרָה-הַגְּבִישִׁית וְאֵשֶׁת-הַחַיִל!

  11. המשוררת דליס כותבת לחנה :
    שיר לחנה

    דליס

    לחנה בדולח, במלאות לך שמונים שנה. את אוהבת טבע וכותבת על טבע בשירייך. הנה, שיר זה מוקדש לך באהבה רבה.

    ***

    בפלא, לראות ים אוסף לתוכו
    את שפעת קרניה,
    אמא שמש צובעת מאבקיה בגוונים של קרב אבוד,
    עד עלות השחר
    יהיה קשר ירח,
    מאיר עיננו במתינות,
    מנסה להיות טוב, כפי יכולתו,
    בשם פקודת היום הנבחר,
    ואנחנו כבר עטויים ארשת סבילה
    מושתקים נוכח האפשרות היחידה ,
    שמש תמיד שמש, לוטפת בניה הנרפים,
    וירח משחק משחקו ערמומי,
    צוחק לקריאתנו ליום- חזור,
    בפלא , הים
    מנגח קצפו המלוח
    בלוח ליבנו , מתרוקן.

  12. על האהבה שהענקת

    לבנה מושון

    חנה הנפלאה, 3.4.11
    “סבתי הייתה אומרת: ‘לא טוב לאהוב מישהו שאת לא יכולה לקבל’, אמי הייתה אומרת: ‘לא טוב לאהוב מישהו שתקבלי ממנו רק סבל’, שכנתי הייתה אומרת: ‘היזהרי מפני אהבה לא מקובלת’; ואני אהבתי את כל מי שלא יכולתי לקבל ואהבתי את כל מי שקיבלתי ממנו סבל והעזתי ואהבתי את כל מה שלא מקובל על אוהבי האהבה.”
    זו פסקה מאחת מכתביי, ואני מקדישה אותה לך חנה, תאבת החיים ואוהבת אדם, תודה על כל האהבה שהענקת בנדיבות לכל אחד. ליוצרים וליוצרות, לאמנים ולאמניות ולבני האדם באשר נולדו כאלה. לערבי השירה בגינת ביתך לא שכחת אף פעם להזמין אותי, וכשבאתי לא מש החיוך הלבבי מעל פנייך. אי אפשר להתחרות באנרגיות החיוביות שלך.
    הגעתי לביתך ביום שישי, בין ערביים, אני ובתי הבכורה נועה, תינוקת בעגלה (היום היא בת עשרים ואחת). הייתי בהריוני עם בתי השנייה, דפנה. יצאנו להירגע עם כניסת השבת. היא נרדמה ואני נהניתי מהחירות שנפלה בידי. צעדתי משכונת רמת אילן דרך רחוב הרצוג, בואכה גבעת שמואל הישנה. מצאתי את עצמי ליד הבית של חנה, ונכנסתי. למרות שהופתעת קיבלת אותי במאור פנים ובלבביות. הייתה זו שנת 1990, השנה הראשונה לחופשת הפנסיה שלך והתכוננת להתנפל על החיים בתענוג. פטפטנו, שתינו קפה ואכלנו עוגת שבת. הזמן עבר. בן זוגי התעורר משנת המנוחה שלו מוקדם מהצפוי – בגלל השקט ששרר בבית – ולא מצא אותי. הטלפון הנייד טרם השתלט על חיינו. לאחר שהחשיך התקשר למשטרה. אישה ותינוקת נעלמו, הודיע. השוטר ניסה להרגיע אותו, העלה כל מיני סברות מניחות את הדעת להיעלמותי אבל הוא יצא מדעתו בזמן שאני ואת דיברנו על אהבה, זוגיות, ילדים, שירה, טבע, פרחים, כתיבה והחיים בכלל. כהרגלך היית גלויה ופתוחה וגדושה כספר
    מהלך.
    קמתי לשוב הביתה בחשיכה. דאגת איך אעשה את הדרך לבדי ברגל עד רמת אילן. שתינו לא ידענו על ההתרגשות שמתחוללת באותה עת בביתי. רגע לפני שיצאה ניידת המשטרה למשימת החיפוש, נכנסתי בדלת. לא אספר לך איך קיבל אותי בן זוגי החרד, אולם אליך התקשרתי להודיע שהכול בסדר, כי ביקשת להיות שקטה.
    חנה, מזל טוב בהגיעך לגבורות חזקה, מלאת חיים כתמיד, גאה ומאושרת בילדייך ובנכדייך וביצירותייך. מאחלת לך עוד נכדים, שירים וערבים תרבותיים בגינת ביתך הפורחת.

    באהבה, לבנה מושון

  13. אהבה ממבט ראשון

    מיכל הירש-נוי.

    חנה יקרה,
    התאהבתי בך ממבט ראשון, אי אז לפני שנים רבות, כבר איני זוכרת כמה. הייתי משוררת צעירה יחסית, ספונה בביתי, לא מכירה כותבים אחרים ואז…ציפור צבעונית, יפהפיה, סיפרה לי על הסלון הספרותי הכי נפלא בגוש דן. ניסיתי ומאז אני שלך ואת של כולנו, באי ביתך, הזוכים תמיד לאירוח כיד חנה המלכה.
    בלעדייך, חנה, (ואני מרשה לעצמי לדבר בשם כולם) רובנו לא היה זוכה להשמיע ולהישמע, לאהוב ולהיות נאהב, לקבל ולתת ביקורת בונה, מעצימה. בזכות הרוח הגבית הטובה שאת נותנת לנו.
    העזתי לנסות להתקבל לאגודת הסופרים והתקבלתי, לכתוב יותר, להאמין בעצמי, ללכת עד הסוף עם הרעיונות והמילים, ללא חשש, והכול בזכותך.
    חנה יקרה,
    את משוררת נפלאה, אשת אשכולות, ידך בכל, ניתן רק לקנא בתעצומות נפשך ואולי לנסות לחקות, לקחת דוגמא ממופת של התמדה, חריצות ויוזמה, המניבים ערבים ספרותיים מדהימים בסלון החמים ובחצר הרחבה שלך.
    אני רוצה לאחל לך המשך עשיה, בריאות טובה ושנזכה כולנו לעוד ועוד ערבים ספרותיים ולראותך שמחה ומחייכת בחברת ילדייך ונכדותייך. שתמשיכי לכתוב שירים, ליהנות מיפי הטבע ומכל שתרצי.

    חיבוקים ומזל טוב,
    מיכל הירש-נוי.

  14. במרפסת השירה

    רחלי אברהם-איתן

    במרפסת-השירה

    בְּמִרְפֶּסֶת-הַשִּׁירָה
    יוֹשְׁבִים בַּעֲלֵי בָּתִּים
    וּמִדַּיְּנִים בָּרוּחַ, בַּחֹמֶר
    וּבַמְּשׁוֹרֵר

    לְכָל אֶחָד בַּמָּה
    לְגִלּוּי וְכִסּוּי
    בְּמִרְפֶּסֶת בְּדֹלַח
    מְרֻצֶּפֶת רֵיחַ הֲדָרִים
    וְאִוְחַת עָלִים.

    הֵד נֶאֱמָן מְלַוֶּה
    אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה
    בִּנְבִיחָה חֲגִיגִית
    וְזִמְזוּם מַזְגָּן
    מְמַזֵּג אֶת רוּחַ הַנֶּאֱסָפִים
    קַיִץ וַחֹרֶף.

    פְּנִינֵי שִׁירִים
    וּמְלִיצוֹת לִשְׁמוּאֵל
    הָעוֹלֶה לְבֵיתָהּ
    וְלֹא יוֹרֵד מִשְּׁנִינָה.

    חַנָּה נִצֶּבֶת
    בִּתְפִילָתָהּ
    אֶל קְרוּאֵי-הַשִּׁירָה.

    30.7.05

  15. מה את בשבילי

    עירית קופפרברג

    חנה יקירתי,
    במקום לשוחח בטלפון, או בגן ביתך, אני מתקשרת אליך עכשיו בדרך מיוחדת, באמצעות ברכה ליום הולדתך. זה אמצעי תקשורת שיאפשר לי למנות את סגולותיך באין מפריע, מבלי שאת מפסיקה אותי ואומרת “באמת, את מפריזה”?

    ובכן, חנה, אומר לך מה את בשבילי. אני אוהבת אותך ומעריכה אותך כאישה אמיצה, משוררת רגישה ומיוחדת, אם וסבתא מסורה וחברה נאמנה. את כל אחת מהתכונות האלה אוכל לגבות באירועים שנחרטו בזיכרון האוטוביוגרפי שלי על רגעים קסומים שבליתי בחברתך, ועל סיפורים מרתקים שספרת לי שחלק מהם התמקד בתיאור של הטבע, מקור ההשראה שלך ושל שירתך המיוחדת.

    כדי לספר את הסיפורים האלה צריך ספר עב כרס. אולי בעתיד תכתבי את האוטוביוגרפיה שלך ותספרי את סיפורייך המופלאים? כאן, בתוך ים הברכות שמוקדשות לך אני מנסה להציג את התמצית מנקודת מבטי. אז אחזור ואומר שאני מעריצה אותך על אומץ לבך, על זה שאת יודעת תמיד לפלס לעצמך את הדרך המתאימה לך ולמשפחתך.

    אני מעריכה את שירתך הייחודית ואת היותך קשובה לטבע המקיף אותנו, לנוף, לחיות, ולצמחיה. מקריאת שירייך אני רואה שכשאת מטילת בטבע, את קודם כל עוצרת משתאה בהבחינך בפרטים שהתכנסו בתוך שבריר של שנייה: למשל עגורים שנחתו “לתוך זהר אדות האגם”, “חוטי עכביש מחורזים טל” וחפושית זבל “על עלה אדמדם”. ואז מגיעה ההשראה ושבריר השנייה הופך לנצח בשירה שלך. את מחברת את הפרטים שלכדת בטבע, עם עצמך, עם בני אדם אחרים, ועם בני אדם בכלל . בשירים הרגישים שלך את נוסקת להכללות פיוטיות ויחודיות שחשובות לכל בני האדם.

    ואיך אפשר לדבר על חנה המשוררת מבלי להזכיר את הסלון הספרותי שלך שפתח את שעריו למשוררים וסופרים? חשוב גם כמובן להוסיף שהסלון פתוח כדי לקדם אנשי רוח בתחילת דרכם כשהם צמאים לאוזן קשבת ןלהתיחסות ליצירתם. את ההתיחסות הזאת את מעניקה בנדיבות, בחן ועם הרבה כבוד לזולת.

    דעי לך חנה היקרה: את אישה מופלאה!
    אסיים ואאחל לך בריאות, אושר והרבה עשייה ונתינה בתחומים שחשובים לך.

    מחברתך האוהבת ומעריכה אותך,
    עירית קופפרברג

  16. ימי חייו של אדם

    פנינה אליאני-שורוק

    אי אפשר לא לכתוב דברים לאשה מקסימה ומעניקה
    כחנה אפשטין בדולח.

    חנה יקרה,

    כמה ימי שני חייו של אדם?
    רגעים וימים
    דברים
    ותרמיל.

    כמה ימי שני חייו ?
    הרף של אושר
    בימים ארוכים
    עמוסים
    הליכה בצידי דרכים.
    לראות אודם הכלנית
    להריח חיק תינוק
    לנשום אויר
    תש-וקה
    ואהבה

    ללבנה במילואה
    לשמש אדומה
    לאדמה
    חמה.
    להיות אשה ואם
    א – שה.

    לחיות.

    לך, חנה יקרה, בהגיעך לגבורות –
    אשה ואם
    חייה את הימים והשנים
    מעז מערה דבש
    לך
    ולאחרים.

    באהבה רבה,

    פנינה אליאני-שורוק

  17. קפריצ’יו לחנה בדולח

    יהודה גור-אריה

    קפריצ’יו

    וַאֲפִלּוּ יַעַשׂוּ אוֹתָךְ
    כִּנּוֹר, וִיוֹלָה, צֶ’לוֹ
    לְנַגֵּן בָּךְ “מוּסִיקָה שְׁמֵימִית” –
    בַּאךְ –
    בְּכִי כִּנּוֹר,
    הֶמְיַת וִיוֹלָה,
    רֶטֶט עָמֹק שֶׁל צֶ’לוֹ מְקוֹנֵן –
    נֶחָמָה פּוּרְתָּא.

    הֲלֹא עָדִיף לְהִשָׁאֵר
    אֶדֶר אַדִּיר-עֳפָאִים,
    נוֹשֵׂא בֵּין עֲנָפָיו
    צִפּוֹר אַחַת קְטַנְטֹנֶת,
    קַנָּרִית בּוֹדֵדָה
    מַרְטִיטָה זֹךְ הַבֹּקֶר
    בְּקַפְּרִיצִ’יוֹ קוֹפְצָנִי
    – שִׁירַת חַיֶּיהָ –

    וְלֵב הָעוֹלָם לָהּ
    תֵּבַת תְּהוּדָה.

  18. ברכה לחנה בדולח

    מלכה נתנזון

    חנהל’ה יקירת נפשנו,

    רק אדם בעל שאר רוח כשלך, יכול, במשך שנים רבות כל-כך, לפתוח כך את ליבו וביתו –
    בקביעות, בהתמדה – בקודש כמעט –

    רק את, שיש בך אהבת אדם עמוקה כל-כך, השכלת להפוך את ביתך הצנוע לסלון ספרותי
    מפואר – חם, מלבב, עוטף, ומשרה אווירת נועם וחדווה.

    וכפירוש הקבלה לאות המרכזית של שמך – תמיד תמיד עשית זאת, בחן, בחסד, ובחמלה – בעיקר
    כלפי החדשים בינינו, שהגיעו נבוכים, אולי אפילו יראים, מבקשים להסתופף תחת כנפי הסופרים
    והספרות, ואת, ביחסך הטוב והמיטיב, הצלחת להעלותם ולהצמיח להם כנפיים להמריא!!!

    ולא רק בגסטרונומיה ספרותית הטעמת אותנו יקירה, מילאת אותנו גם בתופיני ידיך, ובתופיני אחרים – ומתיקות שבלב חברה למתיקות שבפה – והפכה לחגיגה אחת גדולה!!!

    אז איך כותבים ברכה לאדם שכול הברכות כולן לא תספקנה להקיף את ברכת האוהבים – כפי שאנו חשים כלפיך – ילדה בת שמונים. מי היה מאמין… טפו…טפו…טפו…

    ומר שנותר לנו, בכל זאת. הוא לאחל לך שעוד שנים הרבה תוסיפי ותקיימי את הסלון הספרותי, ממש כמו עכשיו – בלתי נלאית, ובבריאות טובה

    באהבה רבה,

    מלכה ואמנון נתנזון

  19. לְחַנָּה, בְּמַעֲלוֹת שְׁנוֹתַיִךְ

    יעקב ברזילי

    בְּמֶרְחָק נְגִיעָה מִגְבוּרוֹת
    בֹּאֲכָה פְּסָגוֹת,
    אַתְּ נוֹטֶלֶת פֶּסֶק זְמַן
    לְהִשׁתָאוֹת.
    עוֹמֶדֶת בְּתַחֲנָה חֲשׁוּבָה
    כְּמִי שֶׁעוֹמֵד בִּפְאַת שָׂדֵהוּ
    מְלַקֵּט יִבוּלֵי שְׁנוֹתָיו,
    הָאָסָם מַרְקִיעַ שְׁחָקִים
    מָלֵא וְגָדוּשׁ
    קוֹמָה וְעוֹד קוֹמָה
    עֵת קַבָּלַת עִטּוּר הַחָכְמָה.

    בְּהִסְתַיֵם מִשְׁמֶרֶת הַזִקְנָה
    תָּשׁוּבִי לִהְיוֹת יַלְדָּה
    הַכֹּל יַתְחִיל מֵהַתְחָלָה
    כְּמוֹ לְהִוָּלֵד מֵחָדָשׁ,
    תִּתְפַּלְּלִי שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ תִּזְרַח מֵעָלַיִךְ
    וּכְמוֹ תָּמִיד
    הָרוּחַ תְּלַטֵּף אֶת פָּנַיִךְ,
    אִמָּא תֹּאפֶה לָךְ עוּגָה כָּזֹאת
    שֶׁאֵין בִּלְּתָה לֶאֱפוֹת
    יִהְיוּ לָךְ אוֹפַנַּיִם לְזַנֵב בָּרוּחַ
    וְאִם יִתְעַיְּפוּ מְחוֹגֵי הַזְּמַן
    תִּשָּׁאֲרִי צְעִירָה עַד עוֹלָם.

  20. חנה עם חיוך

    ציפי לביא

    חנה בדולח היקרה, פסח, 2011

    מזל טוב לך חנה האהובה.
    איני יכולה לחשוב עלייך, בלי לחייך.
    תמיד את נראית לי אופטימית ושמחה,
    מכינה לנו את מפגשי הסלון הספרותי בהתלהבות,
    מתקשרת בעצמך להזמין את כולנו.
    חנה, אוהבת אני את שירתך, המביאה מן הסימבוליקה
    הלקוחה מעולם בעלי החיים.
    אוהבת אני את הצורה בה את מאנישה ומתייחסת בהם
    כראי לרגשות בני אנוש.
    הטבע מצייר לנו, יום אחר יום, תמונות של יופי אינסופי אם רק יש לנו עיניים לראותן… ולך יש עיניים להיטיב ראות.
    “אדם אינו יכול לאסוף את כל הצדפים היפים על החוף.
    אדם יכול ללקט רק מעטים, והם יפים יותר אם הם
    מעטים”.(אן מורו לינדברג, 1906, Gift From the City)
    והנה את אוספת את חרוזייך, את שירינו וסיפורינו, וכל כך הרבה סופרים ומשוררים, אל חיקך ואל ביתך.
    וזה עוד לא הכול.
    את מסייעת לנו במילה טובה, במרק נפלא, בהמלצה ובחיבוק חם.
    חנה, מה אאחל לך?
    שתמשיכי לאהוב מה שאת עושה ושירבו שירייך ואוספייך, שתיהני מילדייך ונכדייך, שירבו ויאשירוך אושר רב.
    אוהבת אותך,
    מודה על הכל.

    ציפי לביא
    גם נחמן דורש בשלומך.

  21. נשמה יתרה

    אסתר ויתקון

    מספר מילים חמות לחנה בדולח היקרה, עם הגעתך לגבורות.

    אנו-
    המשוררים והמשוררות המגיעות לביתך היפה,התרבותי והחם ,חנה יקרה,
    בנאמנות, מדי חצי שנה, כדי להיוועד יחד לקרא ולהאזין לשירים,
    מוכחים עד כמה האירוח שלך אצילי ומזמין. למרות שאת משוררת שבאמתחתך
    שירים נהדרים , תמיד את דואגת שכל חבריך וחברותיך המשוררים והמשוררות
    ישמיעו מיצירתם-תן. ולאחר שהנשמה שבעה בדברי שירה, ונגינה, את גם
    דואגת להזין את הנפש שקבלה בינתיים נשמה יתרה, וע”כ שמחה בכיבודך
    הביתי.
    אני מאחלת לך שנים רבות של יצירה,בריאות טובה ומפגשי שירה בביתך הנעים.

    באהבה והוקרה
    אסתר ויתקון

  22. זר פרחים

    מרים עקביא

    לכבוד
    חנה בדולח אפשטיין
    ליום הולדתה, בריאות ואושר !

    בכלל אין זה סוד
    שאת יקרה לי מאד !

    חנה’לה, האם את זוכרת
    כאשר לפני שנים
    הזמנת אותי אליך
    יחד עם עוד רבים ?

    והאווירה אצלך
    הייתה מאד ביתית
    אם-כי על הספרות דיברנו
    והייתה זו פגישה ספרותית.

    ובאו אליך מכל ארצנו “הכבירה”
    גם מירושלים הבירה …

    ליום הולדת השמונים
    מגיעים לך זרי פרחים רבים
    ובכלל אין זה סוד,
    שאוהבים אותך מאד !

    מרים עקביא

  23. נְשִׁיקָה גְּבִישִׁית וּשְׁקוּפָה

    אורה עשהאל

    כַּאֲשֶׁר נוֹלַדְתִּי מְשׁוֹרֶרֶת
    הָיִיתִי לְאִשָּׁה אַחֶרֶת.
    מָצָאתִי יְדִידוּת שֶׁמִּלְאָה לִבִּי שִׂמְחָה,
    גָּדְשָׁה עוֹלָמִי בִּיצִירָה אַהֲבָה וְתִקְוָה.
    חַנָּה בְּדֹלַח “יְקָרָה גְּבִישִׁית וּשְׁקוּפָה”
    מוֹעֲדוֹן חֲבֵרִים בְּבֵיתָהּ מְטַפַּחַת
    אֲנִי כְּכֻלָּנוּ אֲסִירַת תּוֹדָה
    לָאֵרוּחַ הַחַם, לַבַּיִת הַפָּתוּחַ וּבְעִקָּר – לָרוּחַ!
    אֲנָשִׁים, מִלִּים וּמַאֲכָלִים יוֹצְאִים אֶצְלָהּ בְּמָחוֹל
    בְּמִפְגָּשִׁים שֶׁאֵינָם ‘סְתָם יוֹם שֶׁל חוֹל’
    אֶלָּא חֲגִיגָה לָעַיִן, לָאֹזֶן, לְחֵךְ נֶהֱנֶה.
    מִמֶּנָּה יוֹצֵאת הַחֲבוּרָה עִם מִטְעֲנֵי אוֹר וְהַנָּעָה,
    רַעֲיוֹנוֹת חֲדָשִׁים וּקְשָׁרִים נִשְׁזָרִים.
    בְּדִידוּת הַמְשׁוֹרְרִים לְרֶגַע נֶעֶלְמָה
    בַּיְּדִיעָה שֶׁנָכוֹנוּ לָנוּ מִפְגָּשִׁים חֲדָשִׁים:
    מִדַּי קַיִץ בַּגִּנָּה, וּבַחֹרֶף לְיַד מָרָק מַהְבִּיל וְנֵרוֹת הַחֲנֻכָּה.
    תּוֹדָתִי לָךְ חַנָּה אַחַת וּמְיֻחֶדֶת
    וְזֵר עֲנָק שֶׁל פִּרְחֵי בְּדֹלַח לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת.
    מִי יִתֵּן וְנִזְכֶּה לִרְווֹת מִמֵּךָ יְדִידוּת וּמַנְעַמֵּי זְרִיחוֹת
    כִּבְעָבָר – גַּם בַּיָּמִים וּבַשָּׁנִים הַבָּאוֹת

    שֶׁתִּזְכִּי וְנִזְכֶּה לְהִתְרָאוֹת עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים לְפָחוֹת!

  24. ברכות ליום הולדתה של חנה בדולח

    ענת זגורסקי שפרינגמן

    – אמר רבי טרפון, מיהו העשיר?
    – זה שיש לו מאה בתים , מאה שדות ומאה ראשי בקר.
    – אמר רבי מאיר, מה שווה לו העשר אם אין לו נחת מהעשר?
    – והוסיף רבי עקיבא, העשיר הוא זה שיש לו אישה שנאים מעשיה.
    – בא כיקרו הרומי, הוסיף ואמר, העשיר הוא זה שיש לו חברים רבים.

    אני מאחלת לעצמי ולכל חברייך עוד שנים ארוכות במחיצתך!

    שירת ימי הולדת

    העשרים נאלם כרעם בעקבות ברק התמימות
    רק השמונים באופק זהיר אמונה.

    …והנה הוא בא
    השישים, כמו אגרופן בבטן
    במפתח הלב עצר את הנשימה.

    בדרך כלל יש נזקים ממכה שכזאת,
    קרעים פנימיים סמויים מן העין
    והפחד הצונח אל תחתיות הגוף
    כשאני מנסה לעכל
    את אהבתך.

    באהבה רבה ובהערכה
    18 יוני,2011
    ענת זגורסקי שפרינגמן

  25. מֶלַח הָאָרֶץ, פִּלְפֵּל הַשִּׁירָה

    מנחם מ’ פאלק

    לחנה בדולח אפשטיין, בהגיעה לגבורות

    צְעִירָה, יָפָה, גְּבוֹהָה
    נִכְנְסָה אֶל הַחֶדֶר
    נִמְרֶצֶת
    אוֹמֶרֶת כֻּלָּהּ כָּבוֹד
    פּוֹרֶשֶׂת תּוֹרוֹת שֶׁנִּלְמְדוּ
    זֶה לֹא מִכְּבָר בְּצוֹק הָעִתִּים
    בִּשְׁרִיקוֹת הַכַּדּוּרִים
    מוּכָנָה לְהַצִּיעַ שִׁפּוּרִים
    מְזִיזָה הָרִים
    עֲבוּר
    עַמָּהּ לָעַד.

    חוֹלֵף הַזְּמַן, נִרְגְּעָה הַסְּעָרָה
    בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם מוֹצִיאָה מִתּוֹךְ הַתִּיק
    כָּרִיךְ גְּבִינָה
    כִּבּוּד הַהַפְסָקָה, מַיִם פּוֹשְׁרִים.
    הָאֲדָמָה מַמְתִּינָה לְיָדֶיהָ הַטּוֹבוֹת
    תָּכְנִיּוֹת חֲדָשׁוֹת
    עַמִּיעַד.

    זְמַן נוֹסָף חָלַף
    וְאַחֲרֵי הָאֵשׁ, הָאֲדָמָה
    בָּאָה הָרוּחַ.
    וְדֶרֶךְ הָרוּחַ לֶאֱסֹף בְּדַרְכָּהּ
    חָכְמָה פְּזוּרָה בֵּין כָּתְלֵי
    סֶמִינָר, אָקָדֶמְיָה
    וּלְפַזְּרָהּ עַל שֻׁלְחֲנוֹת עֵץ קְטַנִּים
    לַיְּלָדִים שֶׁלָּרִאשׁוֹנָה רָאוּ עִתּוֹן.
    מוֹרָה.

    וּמַה יָכוֹל לִהְיוֹת הַשָּׁלָב הַבָּא אִם לֹא
    הֲגִיגִים, הַמִּתְאַחֲדִים יַחְדָּו לִכְדֵי
    שִׁירָה, יְצוּרֵי הַיֵּצֶר הַדּוֹחֵף לִכְתֹּב
    וּמִתְנוֹסֵס מִידֵי תְּקוּפָה
    בְּכִתְבֵי-עֵת, וּבַסְּפָרִים.

    אַחֲרֵי כָּל אֵלּוּ מַדְרֵגָה נוֹסֶפֶת
    הִיא עִדּוּד הָאֲחֵרִים
    שִׁתּוּף קָהָל בַּחֲוָיַת הַיְּצִירָה
    בְּגַן קָסוּם
    תַּחַת עֲצֵי מִלִּים
    שִׂיחֵי מֶטָפוֹרוֹת
    פִּרְחֵי הַטּוֹב.

    הַגַּן הַזֶּה מַצְמִיחַ דֶּשֶׁא אֱנוֹשִׁי
    אֶת יְלָדֶיהָ
    הַגֵּאִים בַּפֶּרֶק הַהִיסְטוֹרִי
    שֶׁל אִמָּם
    צְרִיכִים לָתֵת אֶת שֶׁלָּהֶם:
    מִלִּים שׁוֹנוֹת,
    צְבָעִים חֲדָשִׁים
    כְּיָאֶה לַתְּקוּפָה,
    וּנְכָדִים שְׂמֵחִים
    בִּצְחוֹק אַדִּיר וּמִתְגַּלְגֵּל
    אֲשֶׁר יָכֹל לִגְרֹם לַסַּבְתָּא
    עוֹד שָׁנִים הַרְבֵּה שֶׁל אֹשֶׁר
    וְהִתְרַפְּקוּת עַל הֶעָבָר.

    כָּךְ מָעֳבָר כֹּחַ הַחַיּוּת
    מִדּוֹר לְדוֹר
    וּבהּ בָּעֵת
    נוֹתַר מֵזִין אֶת כָּל מַרְכִּיבֵי
    מֶלַח הָאָרֶץ
    פִּלְפֵּל הַשִּׁירָה.

  26. שיכרון

    וילהלמינה

    קודם אני נכבשת
    על ידי מתיקות שרוחשת,
    תחילה בפי
    ואחר כך גולשת
    אל שאר איברי,
    ממתינים לצריבה המרה,
    הבלתי נמנעת,
    שאין שיכרון אמת בלעדיה.

    רק אז, לֵאות
    מתמסרת,
    התלהבות
    בלתי מבוקרת.
    שאולי
    זאת אותה פעם
    בה מתוך ערפילי תודעה
    לבסוף הוא יגיח
    הצרוף המושלם
    המיוחל
    של ריח וטעם
    עם עונג חושי
    חוצב ונוגע
    ביופי אדיר,
    במיזוג אותיות
    לקוקטייל נדיר,
    בעוצמה ממכרת
    לשיכרון המלים.

    לחנה,
    באהבה, בהערכה ובהוקרה מקדישה לך שיר “שיכרון”.
    באחוות שיכורים מאחלת לך “שיכרון” קבוע, עד מאה ועשרים.
    וילהלמינה

  27. ניחוח הארץ

    דליה אלבלינג

    חנה יקרה

    זה שנים הרבה שזכיתי להיכלל בין באי ביתך באירועי הספרות שאת עורכת.
    גיליתי בך אדם חם ונדיב הפותח ליבו וזרועותיו להכיל את האחר, שעיניו גלויות וישרות לכל פלאי הבריאה והטבע.

    בצניעות ובכשרון יצרת ושימרת את ניחוח ארץ ישראל היפה והטובה !

    מזל טוב ביום חגך- המשיכי להיות בריאה ,שמחה וצלולה – כבדולח!

    ממני, דליה אלבלינג

    לאחר השתתפותי במסיבה לכבודך- עלי להוסיף יישר כוח! לילדיך האוהבים
    שטרחו רבות לארגון המסיבה.

  28. אסתר אייזן ורומק

    לחנה היקרה

    יש בידינו נסיון למכביר – גם עוצמה ודמיון.
    ואת – חנה חוננת בתבונה והגעת בשעה טובה לגיל הגבורות
    וכל כולך שופעת חום ואהבת בריות, כי הם בתוך פנימיותך הקורנת.
    ואנחנו בביתך – חנה – הננו כמו משפחה –
    שואפים מאוצרותיך – ברשות וגם קצת בחשאי –
    מרגישים כמו קרופיה ליד הרולטה –
    גורפים אסימוני השראה – וכבר הנוצות בכנפינו מעופפות
    מרימות את קצות המלמלה
    ויש שרואים מבעדה קצת יותר מדי
    וכבר מאוחר – לא ניתן להסתיר את אשר ראוי היה
    לשמור עמוק בנפשנו.
    ובזה מונח כל היופי של פגישותינו
    כאן. של ערבי השירה
    ובכך תבואי על הברכה –

    שלך – באהבה רבה
    אסתר אייזן ורומק

  29. תפילת חנה
    נזאטי ציון
    התפללה חנה ואמרה: עלצה ליבי בילדי הטובים ובחברי שמקיפים אותי ומשמחים אותי בבואם בביתי ובמעוני, שבשירתם שמחו את ליבי, איזה אושר. אכן כך?

    ידידתי חנה בדולח

    שמחתי לבקר אצלך ובמעט ידע שיש לי בנגינה לתת גוון מוזיקלי לשירה של המשוררים אשר נקראו בביתך.
    בכל זאת, למרות הנוקשות והגבלת הזמן שהצבת בפני, אני קיבלתי ומקבל בהכנעה את החלטתך בעניין.
    ומברך אותך ליום הולדתך.
    איני יודע באיזה זמן ושנה נולדת ולמען האמת זה לא כל כך חשוב, העיקר שנולדת ובחייך תרמת להרים קרנה של שירה וספרות ישראלית וגם איפשרת להרבה אחרים לבוא לידי ביטוי בכתיבת שירתם ובקריאתם ברבים.
    יישר כוחך ובתקווה שתזכי לשנים רבות, טובות ונעימות, פוריות ובריאות טובה.
    בשירה וזימרה וביתך יהיה פתוח ליוצרים וכותבים וקוראים.

    בתודה,
    נזאטי ציון (נגן סנטור)

  30. דברי סיכום – חנה בדולח

    (בתגובה לאירועי יום ההולדת וקריאת הדברים שכתבו לה מכריה ומוקיריה)

    כשאני עושה סיכום ביניים של 80 שנות חיי, ביניים? בני אייל כתב שעלי לחיות עוד 40 שנה (כי שני שליש עברו ונשאר עוד שליש) הגעתי למסקנה שאני אשה עשירה מאד: בשלושת ילדי המקסימים, שתי נכדותי המתוקות, חתני וכלותי (שזו מתנה), המשפחה המורחבת של בנות הדוד והדודה קטי, ילדיה ונכדיה של אחותי רינה ז”ל שכה אהבתי, חברים, משוררים, סופרים ואנשי רוח.

    סיפור חיי מורכב מאד. נולדתי לפני קום המדינה, במלחמת השחרור לקחתי חלק כלוחמת בפלמ”ח ואני רק בת 16 (כך עשו בני דורי, עזבו את ספסל הלימודים, וכן שרידי השואה שרק הגיעו), הקמנו קיבוץ בהאחזות פלמ”ח – קיבוץ עמיעד, בשממת אבני הבזלת שבגליל. אני לא חיה בקיבוץ, אך גאה שהיה לי חלק בהקמת מקום שהפך יפה ופורח (חברי נעורי חיים ומזדקנים בו). אהבתי מאד את עבודתי בהוראה רבת השנים (עד לפני שנה גם בניצ”ן – לימוד אישי לילדים דיסלקטיים).

    מסתכלת אחורה לסיפור חיי ושואלת – זאת אני ? למעלה מ- 50 שנה אני חיה באותו הבית הצנוע בו נולדו ילדי וגדלו בו. והבית ארח אל חיקו משפחה מורחבת, ידידים, סופרים, משוררים ואנשי רוח (ועוד ימשיך לקבל). אני מודה לילדי אשר טרחו והכינו אלבום מיצירותיהם של חברים ויוצרים, במיוחד לבני מודי אשר עשה עלי דוקטורט והכין אלבומים (בעזרת אחיו), ליקט (מאחורי גבי) עשרות ברכות וכתובים ממכרי הרבים (שקריאתם הסבה לי התרגשות רבה), וכן הכינו שיר בהשתתפות ילדי, כלותי ונכדותי בדיסק (מעשה ידי בני איל), וביתי גילה ממשיכת דרכי בהוראה.

    תודה רבה לכולכם, באהבה רבה.
    חנה

  31. מזה זמן רב אני תוהה במחשבתי מה קורה עם המחנכת האגדית שלי.
    כמחנכת בעצמי של ילדים אני חוזרת ומזכירה אותך, חנה, כמורה שנתנה לי כל כך
    הרבה.
    אתמול במפגש חברים שוחחתי עם אדם בשם משפחה פליישר שגדל בגבעת שמואל
    והשיחה התגלגלה, כמובן, אלייך המורה חנה.
    החלטתי לחפש בגוגל, וראו זה פלא, מצאתי, הרבה מעבר למה שציפיתי למצוא
    אך אני לא מופתעת, הכל כל כך מתאים לזכרונות שלי ממך.
    הייתי מאוד שמחה לפגוש אותך.
    אורית – 052-3735255

  32. לדעתי לא צריכה להיות בעיה למצוא את הטלפון של חנה אפשטיין בגבעת שמואל שם היא מתגוררת עד היום דרך 144 .
    היא אינה קוראת באינטרנט אז היא לא תגיע להודעה זאת.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שמונה + שבע =