אילן ברקוביץ על שיר של נעמי לבנון-קשת שמתאר רצח על רקע אנטישמי.
המערכת
הביתה / נעמי לבנון-קשת
בְּתֹם הַמִּלְחָמָה
אִמָּא שֶׁל דּוֹרְ'קָה וְרוּשְׁ'קָה
הָיְתָה בְּטוּחָה שֶׁלֹּא נוֹתְרוּ
עוֹד יְהוּדִים בָּעוֹלָם.
בְּיוֹם רִאשׁוֹן הִיא
עָשְׂתָה דַּרְכָּה לָעֲיָרָה.
בְּסַךְ הַכֹּל רָצְתָה
לְהַגִּיעַ הַבַּיְתָה, לַבַּיִת שֶׁלָּהּ.
אוּלַי קִוְּתָה בְּסֵתֶר לִבָּהּ
שֶׁמִּישֶׁהוּ, לְפָחוֹת מִישֶׁהוּ,
נִשְׁאַר בַּחַיִּים, וְכָמוֹהָ
יַעֲשְׂה דַּרְכּוֹ הַבַּיְתָה, לָעֲיָרָה.
עַל הַמִּרְפֶּסֶת רָאֲתָה
גּוֹי פּוֹלָנִי יוֹשֵׁב בְּפִסּוּק רַגְלַיִם
וְשׁוֹתֶה בִּירָה.
כְּשֶׁנִּסְתָה לְהִכָּנֵס
אָמַר לָהּ: "מָה, אַתְּ חוֹשֶׁבֶת
שֶׁשָּׁמַרְתִּי עַל הַבַּיִת
כְּדֵי שֶׁתָּבוֹאִי לָקַחַת אוֹתוֹ?"
וְיָרָה לָהּ בָּרֹאשׁ כַּדּוּר אֶחָד.
–
וְכָךְ, כְּשֶׁעֲשַׁן הַמִּשְׂרָפוֹת עַל אַדְמַת פּוֹלִין
עוֹד לֹא הִסְפִּיק לְהִתְפַּזֵּר,
בִּמְחִי יְרִיָּה,
שֶׁנּוֹרְתָה כִּלְאַחַר יָד,
הָפְכָה אִמָּא שֶׁל דּוֹרְ'קָה וְרוּשְׁ'קָה
מִנִצוֹלַת שׁוֹאָה
לִסְתַם קָרְבָּן שֶׁל רֶצַח
עַל רֶקַע סִכְסוּךְ שְׁכֵנִים.
בשבוע החולף חל יום הזיכרון למאורעות השואה והגבורה בסימן תיאורי המשפחה היהודית.
ציון היום החשוב הזה, תוך כדי הפסקת האש עם איראן ורגע לפני כניסתה לתוקף של הפסקת האש בלבנון, היה מעט משונה השנה. ביטויים כמו "שואת עוטף עזה" או "שואת עזה" נישאו באוויר הרשתות החברתיות, ובמצעד החיים לאושוויץ בירקנאו צעדו זה לצד זה שורדים משבי החמאס בעזה ובני משפחותיהם יחד עם שורדי שואה.
השיר "הביתה", פרי עטה של המשוררת נעמי לבנון-קשת (ילידת 1950, גבעתיים), לקוח מתוך ספר-שיריה "שורשים מתארכים באוויר" (2024, הוצאת אשכולות פואטיקה, שירה עברית לעם, עריכה יקיר בן-משה, עמ' 14-13). את הספר הקדישה לבנון-קשת "לכל הילדים שנולדו לשורדי השואה, וששרידי העשן המתפזר מעל שמי אירופה נגעו, בדרך זו או אחרת, בבתי ילדותם".
ייחודו של השיר הזה, ושל שירים נוספים בספר, כמו למשל השיר "על דברים שלא מדברים" (עמ' 49), הוא שהם לא פוליטיקלי-קורקטיים, ולעתים קרובות המשוררת מדובבת באמצעותם את הבלתי-ניתן לדיבור. כאן – את המוות המיותר, הכמעט-אגבי, של אמם של דור'קה ורוש'קה, שנרצחה בידי גוי פולני, שניכס לעצמו את ביתה, בפתח הבית שלה.
אמנם המשוררת מכנה זאת בשיר "על רקע סכסוך שכנים", אולי כהתרסה לעומת ההילה המקאברית של ניצולי השואה, אך למעשה מדובר ברצח על רקע אנטישמי, כפי שטורי הפתיחה של השיר רומזים, ועל תחושה שעל אדמת אירופה לא יהיה עוד בית אמיתי ליהודים.
צפו בהשקת הספר "שורשים מתארכים באוויר":
קראו גם
נעים להכיר – ראיון עם נעמי לבנון-קשת
