אלי אשד סוקר את יצירתו של הסופר הבריטי המנוח איאן ווטסון, סופר מרחיק לכת במחשבותיו על רעיונות ונושאים שונים, ששאל שאלות שונות וקשות כמו :מה יכולות להיות המשמעויות האמיתיות של העב"מים? ועד לאן יכולה להגיע בינה מלאכותית בעולם אנושי?
שאלות שאותן שאל ועליהם ניסה לענות בין השאר בספר ידוע ובסרט מפורסם של סטנלי קובריק וסטיבן שפילברג.
המערכת
סופר המדע הבדיוני הבריטי איאן ווטסון עזב את העולם הזה ב-13 באפריל 2026, בגיל 82.
ווטסון פרסם למעלה מ-200 סיפורים קצרים ועשרות ספרים. וכן עבד יחד עם סטנלי קובריק על תסריט לסרט על אינטליגנציה מלאכותית.
איאן ווטסון נחשב לאחד מסופרי המד"ב הבריטים החשובים והאינטלקטואליים ביותר, ואחד הנושאים המרכזיים ביצירתו הוא הקשר בין המציאות והמודעות האנושית. ספריו משלבים ספקולציות שונות מהמדעים ה"רכים" כמו לינגויסטיקה ופסיכולוגיה.
בין שאר השגיו הוא היה אחד מסופרי המדע הבדיוני הראשונים שביקרו בישראל בהזמנת האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה. הוא הגיע לישראל עם סופר מדע בדיוני מפורסם נוסף, בריאן סטייבלפורד, ויצא לי לשוחח עימו. התרשמתי מאוד מהשפע של רעיונותיו.
אחד מספריו הראשונים, מ- THE JONA KITE ,1975, זכה בפרס איגוד המדע הבדיוני הבריטי British Science Fiction Association Award .1975
הספר תורגם לעברית בשם "לווייתן ושמו יונה" בידי עמוס רגב (הוצאת ספריית מעריב, 1982). הספר עוסק באסטרונום המגלה כי המפץ הגדול יצר יקום מקביל, ומשלב עלילה מורכבת הכוללת רדיו-טלסקופים, מזימות סובייטיות, ותקשורת עם לווייתנים, תוך כדי שילוב של מודעות אנושית עם מודעות של לוייתן, ותוך עירעור תפיסות דתיות ומדעיות על המציאות. הספר תיאר בפרטנות את ההלם אותו מקבל המין האנושי כתוצאה מתגלית קוסמולוגית חדשה, ובו בזמן השתלת מודעות אנושית בלווייתנים.
כמה מספריו הנוספים היו:
THE MARTIAN INCA 1977
על אינדיאנים המתיישבים במאדים ומפתחים שם צורה חדשה של מודעות.
THE MIRACLE VISITORS מ-1978. בספר זה ניסה ווטסון להסביר את תופעת העב"מים לא בצורה קונבנציונלית ככלי טייס של חייזרים או של נוסעים בזמן, אלא לפי התיאוריות של הפסיכולוג יונג שראה בתופעה תוצר של המודעות האנושית.
ספר ידוע נוסף היה THE GARDENS OF DELIGHT משנת 1980.
הספר הזה תיאר צוות ספינת חלל המגלה מחדש מושבה אנושית על כוכב לכת מרוחק, שהוקמה שנים רבות קודם לכן, והם מגלים לתדהמתם שהישוב הוא העתק מדויק לכל פרטיו של ציור מפורסם של של הצייר הפלמי הידוע הירונימוס בוש.
מאז חיבר עוד ספרים רבים נוספים, שמתאפיינים במיגוון ובעומק של הרעיונות המופיעים בהם, ובעניין עמוק בשאלות מטאפיזיות שונות.
בין הידועים בהם היא טרילוגית The Books of the Black Current. "הזרם השחור" (1984-85), על עולם הנחצה בידי נהר ענק, שכמסתבר לבסוף הוא למעשה יצור חי הנמצא במאבק עם ישות בעלת כוחות "אלוהיים" המאיימת על עתיד המין האנושי.
תורגם לעברית ספר נוסף שלו, שאלות קשות, במקור HARD QUESTIONS, מ 1996. שיצא בתירגומו של מיכאל תמרי בהוצאת "עם עובד" ב-1997.
הספר עוסק בשאלות שהן כמובן עכשוויות בשבילנו היום, שנים לאחר שפורסם – האם בינה מלאכותית יכולה "לקום לתחייה", כלומר להיות בעלת תודעה? ומעבר לכך – האם היא יכולה ליצור עולמות מקבילים וחלופיים?
בסיפור ד"ר קלייר קונווי מאוניברסיטת קיימברידג' טוענת כי מחשב העל "קווא" יכול להפוך את המציאות המדומה לאמיתית, ולקיים עולמות חלופיים. האפשרויות הטמונות בהפעלתו של מחשב הקוואנטום מעניינות ארגוני פשע בינלאומיים, ואפילו את הגורו הכאריזמטי של כת מוזרה. כשחסידיו חוטפים את קלייר, היא נוכחת שהמחשב מסוגל לבטל את המוות.
ספריו של ווטסון יוצאים בדרך כלל מנקודת ההנחה שהמציאות אותה אנו חשים היא רק חלקית וסובייקטיבית, ורובם עוסקים במאמץ להבין את המציאות "האמיתית" באמצעים שונים ומשונים כמו סמים ,תגליות קוסמולוגיות מדהימות, ועוד. אך המסקנה היא לרוב שעם כל יכולתו המין האנושי לעולם לא יוכל לקלוט את האמת כולה בגלל המגבלות הטבועות בו.
כדי להבין מדוע "שאלות קשות" מרגיש היום, כמעט 30 שנה לאחר שפורסם, כמעט עכשווי, צריך לראות בו פחות סיפור מדע-בדיוני ויותר ניסוי מחשבתי – ווטסון אינו שואל מה יקרה בעתיד, אלא מה יקרה לתפיסת המציאות שלנו כשנגיע לרמה טכנולוגית שבה מערכות מתנהגות "כאילו הן חושבות".
במרכז הספר עומדת מערכת-על שמייצרת סימולציות מורכבות עד כדי עולמות "חיים". מכאן עולה שאלה שמוכרת היטב גם בעידן הבינה המלאכותית, לא אם המכונה חושבת, אלא האם עצם ההתנהגות המשכנעת שלה כבר משנה את ההבחנה בין חשיבה לחיקוי.
הספר ממשיך לרעיון של מציאות מדומה שאינה רק ייצוג אלא חוויה מלאה. אם התודעה חווה עולם כמציאותי – ייתכן שאין עבורה הבדל בין סימולציה למציאות. מכאן נובע גם הדיון הרדיקלי על ביטול המוות: אפשרות של שימור או שכפול תודעה, שמעלה את השאלה האם "עותק מושלם" הוא אותו אדם – והופך טכנולוגיה מתקדמת למוקד של אמונה כמעט דתית.
ווטסון מדגיש גם שהטכנולוגיה אינה נייטרלית: היא מושכת אליה כוח – פוליטי, פלילי, ואידאולוגי – וככל שהיא משנה תודעה, כך היא נעשית זירה למאבק.
הספר מצביע על בעיה עמוקה יותר מטכנולוגיה – אי-היכולת להגדיר מהי מציאות. אם ניתן לייצר חוויה משכנעת, לשכפל תודעה, ולבנות עולמות שלמים — הגבול בין אמיתי למדומה, בין אדם למערכת, נעשה מעורער.
לכן הרלוונטיות של הספר היום אינה בכך שניבא פרטים, אלא בכך שתפס את הכיוון: מעבר מכלים למערכות "חושבות"; ממציאות פיזית לסימולציות; ומוודאות אנושית לערעור מתמשך של עצם מושג המציאות. ווטסון תיאר את הבעיה – מצב שבו הטכנולוגיה כבר לא רק משנה את העולם, אלא משנה את הקריטריונים שבאמצעותם אנחנו קוראים לעולם "אמיתי".
ווטסון התפרסם גם בגלל שבערך באותן שנים שעסק ב"שאלות קשות" כתב את הסיפור לסרט מתוכנן של סטנלי קובריק בשם "בינה מלאכותית" A.I. Artificial Intelligence. זה היה סרט שהתבסס על סיפור של בריאן אולדיס, ולימים הושלם בידי סטיבן שפילברג. למרות שעל התסריט הסופי חתום סטיבן שפילברג הוא מבוסס בצורה קרובה מאוד על הסיפור בגרסת ווטסון.
אנקדוטה טוענת שבריאן אלדיס גילה שאינו מסוגל לעבוד על הסרט עם קובריק, כפי שקרה אחר לכך לסופר מדע בדיוני אחר, בוב שאו. אלדיס אמנם לא עבד גם עם ווטסון על הסרט, כי השניים היו מסוכסכים מסיבות שונות ומשונות הקשורות לויכוחים פנימיים בעולם המדע הבדיוני הבריטי.
הסיפור של ווטסון, שנוצר לאחר דיונים ארוכים ומיגעים עם קובריק, היה על ילד אנדרואיד, דמוי פינוקיו של קרלו קולודי, שהופך לאנושי.
לאחר מותו של קובריק סטיבן שפילברג קיבל את הסרט לידיו. ווטסון אמר שמה ששפילברג עשה בסרט, ובעיקר בסיום, היה קרוב מאוד למה שדמיין בעקבות הדיונים עם קובריק.
ווטסון היה אחד מהסופרים מרחיקי הראות של המדע הבדיוני הבריטי והעולמי, ומהאנשים שחשבו היטב על המשמעויות של שאלות שונות ורעיונות שונים. לא התשובות הפשטניות אלא המשמעויות העמוקות של נושאים כמו בינה מלאכותית אמיתית, ועב"מים והשלכותיהם.
הוא יחסר מאוד בעולם המדע הבדיוני.
קיראו עוד:
איאן ווטסון באנציקלופדיה למדע בדיוני
צפו במקדימון הסרט A.I:
צפו בסרט דוקומנטרי על הסרט A.I
הוא קצת מזכיר לעיתים את איאן באנקס, שלא תורגם עדיין.
גם עם נטיה שמאלית קלה (השמאל הישן, כמובן) ואנטי שמרני כמו רוב בני דורו בז'אנר